המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מוחמד דחלאן: איני רואה עצמי מועמד לנשיאות, אני תומך במועמדותו של מרואן ברגותי
25/11/2016


מוחמד דחלאן: איני רואה עצמי מועמד לנשיאות, אני תומך במועמדותו של מרואן ברגותי

 

מוחמד דחלאן, חבר המועצה המחוקקת ובכיר בפת"ח שסולק משורות התנועה, העניק ב- 30.10.2016 ריאיון מקיף לסוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" מבית מלון בקהיר בו שהה יחד עם כמה ממקורביו.

 

כזכור, בתחילת 2011 הורחק דחלאן משטחי הרש"פ לאחר שנחשד בקיום פעילות להדחת אבו מאזן, בהמשך אף הודח וסולק רשמית מהפת"ח, וכיום הוא חי עם  משפחתו באיחוד האמירויות.

 

בחודשים האחרונים היו דיווחים רבים בתקשורת הערבית שמדינות הקוורטט הערבי חותרות להכתיר את דחלאן ליורשו של עבאס לאחר שיושג פיוס בינו לבין מחמוד עבאס. לפי שעה הניסיונות הללו לא עלו יפה, משום שעבאס מתנגד להשבת דחלאן לשורות פת"ח ואף טען כי הפלסטינים לא יסכימו שמישהו יתערב בענייניהם.[1]

 

בראיון הדגיש דחלאן כי אינו רואה עצמו מועמד לנשיאות, אדרבא הוא תומך במועמדותו של מרואן ברגותי, אך זאת רק בהליך של בחירות דמוקרטי ולא בהליכים מפוקפקים, כמו מינויו בידי אבו מאזן כסגנו. 

 

דחלאן הכחיש בתוקף את הטענה כי הוא פועל למען פילוג הפת"ח וטען כי ישמח להתפייס עם אבו מאזן, אך כל מאמצי הפיוס ביניהם עד כה עלו בתוהו, משום שאבו מאזן חזר בו שוב ושוב מנכונותו ליטול בהם חלק. על הצעדים להרחקתו ולהרחקת מקורביו מהתנועה אמר כי "פת"ח לא תהיה לעולם נחלה של אדם [כלשהו]". הוא סרב לומר כיצד יפעל אם הועידה השביעית תכונס בלעדיו ובלעדי אנשיו, אך ציין כי הם עוקבים אחר ההתפתחויות ובבוא העת יגיבו בהתאם והדגיש כי "מה שקשור לאנשים נעלם עם היעלמם ואילו מה שקשור למולדת נשאר וצומח בלבו של העם".

 

דחלאן האשים את עבאס כמי שנוהג בשיטות של סטאלין וארדואן וטען כי הנהגת הרשות הפלסטינית [להלן רש"פ] היא שאחראית למצב הקודר השורר בגדה המערבית. לטענתו, הדבר נובע מחולשתה, מכישלון מדיניותה ומעיסוקה המתמיד בעניינים פנים מפלגתיים, מה שגרם לציבור הפלסטיני לאבד אמון בהנהגה המדינית. הוא ציין כי סוד נצחיות התנועה הוא "מסירות הנפש וההקרבה" ולפיכך היא תשוב ותתעורר מחדש.

 

לדבריו, פעולות ההתנגדות שבוצעו  בגדה המערבית בכלל ובירושלים בפרט לא הבשילו לכדי אינתיפאדה משום שלא זכו לגיבוי ולתמיכה כספית או אחרת מהנהגת הרש"פ ולא מיתר הארגונים הפלסטינים הגדולים. הוא העריך כי המצב הקיים בירושלים ובגדה המערבית לא יכול להימשך ולפיכך צפויה בהם התפרצות עממית בעלת השלכות מסוכנות.

 

אשר לעזה, טען כי המצב הכלכלי והחברתי בה טעון ביותר והוא עתיד להתפוצץ ולהמיט על האזור מצב קשה ומכאיב אף יותר מזה הקיים. עם זאת, הוא הביע תקווה שמצרים תגלה פתיחות לגבי המצוקות של עזה והעריך כי הדבר אפשרי.

דחלאן קרא להנהגות של הפת"ח ואש"פ לחתור לאחדות פלסטינית אמיתית ולשלב באש"פ את החמאס ואת הג'יהאד האסלאמי, תוך התחשבות במשקלם האמיתי. הוא הודה כי הוא פועל בתוך מחנות הפליטים בלבנון ואמר שהוא לא היה צריך לעשות זאת לו היו הנהגות הפת"ח ואש"פ ממלאות את חובותיהן כלפי הפליטים במחנות אלו, שהם "מבצר העמידה האיתנה וכוח המגן על הביטחון ועל הכבוד של עמנו".

אשר לתהליך המדיני, אמר דחלאן כי תם עידן המו"מ אליו הורגלנו עד היום, וכי רק מעורבות בינ"ל תקיפה עשויה להניב פרי בהקשר זה.

 

 מוחמד דחלאן[2]



להלן תרגום קטעים מן הריאיון:[3]

 

"על אבו מאזן לדעת כי ההליכים 'הארדואניים' [שלו] לא יועילו ולא יחזיקו מעמד בפת"ח"

בתשובה לשאלה האם הוא מנסה לפלג את פת”ח, אמר דחלאן: "כיצד ניתן להאשים פת”חאוי שמגן יומם וליל על כבוד השתייכותו לתנועת [הפת”ח], בכך שהוא פועל לפילוגה? האין בכך משום גרימת עוול רב [לי]? ממתי הפכה התנועה העצומה הזו לחברה או לחווה [פרטית] המסלקת מתוכה אנשים ע"פ בקשות ונטיות של אישיות [כלשהי, הכוונה לעבאס]? השיח על פילוג הוא בבחינת תקליט שחוק שנועד לעוות את דמותם ואת עמדותיהם של לוחמים הידועים באומץ לבם, בגבורתם ובלאומיותם, אשר יש מי שפועלים כדי להיפטר מהם... האם אני ועמיתיי הם אלו שתוקפים את מחנות הפליטים בגדה המערבית כדי לפזר כינוס של מנהיגים וחברים בפת”ח?[4]  האם אנו אלה שמכריזים מידי יום על הרחקת לוחמים ומפקדים [מן התנועה]...? אנו רוצים [תנועת] פת”ח אחת מאוחדת, מכובדת, גאה... לא נתפלג מפת”ח כפי שכמה אנשים חולמים ומשלים עצמם, ואף נתנגד למי שיפעל למען פילוג פת”ח".

 

כנשאל אם יש דרך לפתור את הסכסוך בינו לבין מחמוד עבאס, אמר דחלאן: "אִמרו לי איך ותנו לי מרשם פלאים ואני אדבק בו. יש כמובן דברים שאנחנו לא נקבל בשום אופן, כך למשל לא נסכים שאדם כלשהו ירחיק אותנו מפת"ח, לא נסכים להרחקת איש מהחברים או המפקדים [בפת"ח] בשל גחמות או מסיבות אישיות ולא נסכים לשליטה בלעדית [של מאן דהוא] על התנועה, על החלטותיה ועל משאביה. עד כה נעניתי בחיוב לכל המאמצים והניסיונות [ליישב את ההדורים]... שכולם החלו בהסכמתו ובברכתו של אבו מאזן והסתיימו בחזרתו בו מדבריו. ויתרתי על רבות מזכויותיי ואף על כולן והתנגדתי אך ורק לתנאי הרחקתי והרחקת עמיתיי מפת"ח. אני שב ואומר כי אינני נגד פתרון חילוקי הדעות ופיוס לאלתר, אך בלי לפגוע בזכויות הארגוניות שלנו ובלי מדיניות של הגמוניה והרחקה, ואני מדגיש כי פת"ח לעולם לא תהיה נחלה של אדם [כלשהו] או חברה פרטית ומי שחושב אחרת, הוא מוליך או מוּלך שולל."

 

באשר לוועידת אל-סח'נה[5] אמר דחלאן: "לא נכחתי בוועידה, שאל את מי שנכח בה אם הייתה זו ועידה לקשירת  קשר נגד אבו מאזן או שהיה זה מפגש רעיוני בין מוחות מצרִיים לפלסטינים. עקבתי אחרי המהומה [שהקימה לשכת] הנשיאות סביב המפגש הזה ועקבתי אחר תוצאותיו ולא מצאתי שום הלימה או אפילו קרבה בין הסיסמאות הדון-קישוטיות [בגנותו] לבין התוצאות ההגיוניות והמוקפדות [של מפגש זה]. אינני יודע אם ייערכו מפגשים נוספים, אך אני מעודד [מפגשי] סיעור מוחות של פלסטינים עם עמיתיהם הערבים, כדי להפיק מהם מסקנות ורעיונות יצירתיים לטיפול בכל ענייני הביטחון הלאומי, שאם לא כן, שמא נבחר להתבודד ולוותר מרצון על מרכזיות ענייננו... כיצד זה שאנו מצטרפים לכנס הרצליה השנתי[6]  ומגנים הידברות עם אחינו [הערבים]." 

 

"[תנועת] פת"ח היא הלב הפועם ו[קול] ההיגיון של הסוגיה הפלסטינית. היא יכולה להיות חולה אך לא למות, שכן סוד נצחיותה טמון במסירות הנפש ובהקרבה של צבא עצום של אסירים ושהידים, ובראשם האבות המייסדים אבו עמאר [ערפאת], אבו ג'יהאד, אבו איאד, אבו עלי שאהין ושהידים אחרים מקרב מפקדים, חברים ולוחמים בפת"ח. התדמית הנוכחית של פת"ח היא מטעה ומתעתעת, שכן מה שמתרחש מתחת לפני השטח אינו דומה למה שנראה כלפי חוץ, משום שכל מה שרואים [כלפי חוץ] תלוי ברצונותיו ובשליטתו של אדם אחד [קרי, אבו מאזן]. ייתכן שיש בפת"ח מי שיגלו סבלנות כלפי סטייה זו במשך זמן מה, אך [בסופו של דבר] כל פת"ח תתעורר מחדש, שכן האנשים חולפים ופת"ח נשארת, בין אם החושך הזה יתארך ובין אם יהיה קצר.

אין דבר כזה שנקרא 'הוועידה השביעית' בחסות הדרה [של חברים בפת"ח] וחתירה לפילוג. מה שקורה הוא בפירוש הפיכה [מתוך] הארמון. הוועידה וההליכים המתוכננים מראש אינם אלא ניסיון לבצע הפיכה נגד ההיסטוריה של פת"ח ונגד המסורות שלה וניסיון עלוב לחסל את הפלורליזם בפת"ח ולדחוף את התנועה לעבר מסורות וערכים סטאליניסטים נוקשים שאיש - יהיה אשר יהיה - לא יוכל לכפותם".  

 

בתשובה לשאלה כיצד יפעל אם יורחקו תומכיו מהפת"ח, השיב דחלאן: "אין בנמצא זרם, מגמה או רעיון של  'מחנה דחלאן' כפי שלא היה 'מחנה ערפאת'... אנו תנועת שחרור לאומי שנמצאת עדיין בשלב המאבק למען מימוש מטרותיו של עמנו. מטרתו של אבו מאזן אינה להרחיק את מוחמד דחלאן, אלא להרחיק את הקולות העצמאיים שאינם סרים למרותו. על אבו מאזן לדעת כי ההליכים 'הארדואניים' [שהוא נוקט] לא יועילו ולא יחזיקו מעמד בפת"ח וכי עליו לשוב וללמוד מהניסיון של אבו עמאר [ערפאת] כדי להבין את [גבולות] האפשרי והבלתי אפשרי. אינני רוצה להקדים את האירועים [ולומר כיצד אגיב] אם וכאשר יקיים אבו מאזן את הוועידה שלו במתכונת המיוחדת שלו, דיה לצרה בשעתה. אנחנו מתכוננים ועוקבים ולא נמהר לפעול לפני שנבין את מגמת ההתפתחויות. מי שמכריז מלחמה נגד פת"ח הוא טיפש, ואנחנו לא טיפשים משום שאנחנו פת"ח." כשנשאל לגבי יכולתו של פת"ח להשלים את התכנית הלאומית הפלסטינית, השיב: "אני משוכנע שפת"ח היא המפתח לעצמאות הלאומית ושהיא שסתום הביטחון היחיד של הסוגיה הפלסטינית. המצב הפנימי הנוכחי אינו אלא עננה שחורה שתתפזר בקרוב... שכן מה שקשור לאנשים נעלם עם היעלמם, ואילו מה שקשור למולדת נותר וצומח בליבו של העם ולא נעלם. פת"ח קשור מאוד לעם ולאדמה, הוא מלח הארץ הפלסטינית הקדושה."

 

אינני מועמד לנשיאות ואינני שואף להיות; אני תומך במועמדותו של מרואן ברגותי  

אשר לאמביציות האישיות שלו אמר דחלאן כי אינו רואה עצמו מועמד לנשיאות וכי הוא תומך במרואן ברגותי כיורש הנשיא. וכך אמר: "אני נשאל רבות אם יש לי שאיפות להיות נשיא ואני חוזר תמיד על אותה תשובה: 'אינני מועמד ואינני שואף להיות', ואני אומר זאת מתוך שכנוע מוחלט ובלב שקט. הַכרזתי על תמיכתי באח מרואן ברגותי אינה דבר חדש או תגובה על המשבר הנוכחי, אלא היא עניין ישן ומוצהר ו[תולדה של] מעקב יומיומי אחר דעת הקהל הפלסטינית ואחר סקרים חוזרים ונשנים שאני מקפיד לערוך. הגיע הזמן לממש את רצון העם באמצעות בחירות לאומיות חופשיות. כאשר נשאל אם יתמוך במינוי של ברגותי בידי אבו מאזן כסגנו כדי להכשיר את הקרקע למסירת רסן השלטון לידיו, השיב: "איני סבור שמרואן יסכים לדלג על רצון העם ולקבל את עקרון המינוי... אני יודע שיש מי שחושבים על עסקות מפוקפקות מעין אלו, כדי להבטיח את מה שנתפס על ידם כמעבר בטוח [מעידן אבו מאזן לעידן שאחריו], אלא שאין בדור שלנו מי שיסכים להשפלת ערכי הלאומיות והמוסר וחזקה עלי שמרואן לא יאכזב את העם ולא יסכים לעסקות מפוקפקות כאלו."

 

פת"ח עודה עמוד התווך של המחנה הלאומי; לשלב באש"פ את חמאס והג'יהאד האסלאמי

דחלאן ייחס את הסיבה לכאוס השורר בשטחים הפלסטינים ואת האטת הפעילות המדינית והלאומית בהם לחולשת השלטון הפלסטיני. לדבריו, "כאוס צומח בדרך כלל מחולשת ההנהגה וכישלונה או מחתירה שלה עצמה לכאוס מסיבות שונות, לעיתים אישיות. לא ניתן להטיל את האחריות לנסיגה בתפקוד של פת"ח במישור הפוליטי והלאומי על הרוחות והשדים או על מי שנמצא מחוץ למעגל השלטון וקבלת ההחלטות. אין לי ספק שהחלשת הפת"ח מבחינה ארגונית ולאומית היא פעולה מכוונת שמטרתה להפיל את אוהל [המחנה] הלאומי הפלסטיני, שכן ללא עמוד התווך אין לאוהל קיום. עם זאת, פת"ח הייתה ועודנה עמוד התווך של האוהל הלאומי, גם אם יש מי שזה לא מוצא חן בעיניהם." 

 

לגבי אש"פ, אמר: "המציאות הנוכחית של אש"פ מצערת מאוד, שכן יש מי שדוחף אותו לעבר הזִקנה וההתפוגגות. ייתכן שכמה בעלי השפעה שוכחים שעמנו הקריב אלפי שהידים ואסירים כדי להגן על אש"פ ועל ייחודו. אש"פ היה בבחינת המולדת המוסרית שלנו במאבק מול הכיבוש העושק. הזמנים השתנו, ואם לא נתמודד עם המשתנים האובייקטיביים בתבונה, בהיגיון ובהגינות, כי אז ייעלם ייחודו של הייצוג הפלסטיני. לפיכך, אין מקום לדבר על אחדות פלסטינית אמיתית מבלי להתחשב בייצוגן ובמשקלן של תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי, ומבלי לתת תפקיד וייצוג אמיתי בהנהגת אש"פ ובמסגרותיו ל[נציגים] העצמאים המהווים רוב. אולם, מי שחותר להשיג הסכמה בין פלגי אש"פ ולהתיימר לשווק אותה כאחדות לאומית פלסטינית, מרמה את עצמו ואת עמו."  

 

ההתנגדות בירושלים לא הפכה לאינתיפאדה משום שהארגונים הגדולים לא תמכו בה

על המצב העגום השורר בגדה המערבית, אמר דחלאן: "מקור הבעיות של הגדה המערבית נע בין התכניות והמזימות של הכיבוש הישראלי ובין כישלון מדיניותה של הנהגת הרש"פ להתמודד עם הסוגיות הלאומיות והמשך עיסוקה המתמיד בעניינים הפנים מפלגתיים. אם נוסיף לכל זה את העובדה שהאופק המדיני נסגר לחלוטין, שחלה ירידה בכספי הסיוע החיצוני ושפג תוקף הלגיטימיות של רשויות השלטון הפלסטיניות [קרי המועצה המחוקקת  והנשיאות], אפשר לצְפּות את התמונה הקודרת ואת הסכנות המאיימות. עם זאת, מה שמטריד אותי יותר מכל בזירת הגדה המערבית הוא הנסיגה שחלה במעורבות הציבורית בנושאים המדיניים, אשר אינה משקפת את אובדן העניין הציבורי בסוגיה הלאומית אלא את אובדן האמון בין הציבור לבין ההנהגה המדינית... כל עוד נמשך המצב הנוכחי, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: להיכנע לתנאים ולעקרונות של הכיבוש - דבר שלא ייתכן במישור העממי, או שתתרחש התפרצות עממית שיהיו לה השלכות מסוכנות. הדבר הבטוח היחיד הוא שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך."

 

בתשובה לשאלה מה ניתן לעשות כדי לחזק את עמידתם של ירושלים ותושביה, אמר: "כיצד מוצאת הרש"פ סכומים של למעלה מ-3 מיליארד דולר אמריקאי מידי שנה לצורך מימון כל דבר ואינה מוצאת עשירית מסכום עצום זה כדי לממן את הגנת ירושלים ואת חיזוק עמידתם של אחינו הלוחמים. כיצד זה שבמה שנוגע לירושלים הרש"פ מתלוננת על דלות [האמצעים שברשותה] בעודה בונה בניינים ושגרירויות ברחבי העולם ומוציאה מאות מיליוני דולרים על משלחות, נסיעות ועל כללי טקס ואיני רוצה לציין דברים נוספים... הפעילות הנוכחית [נגד ישראל בירושלים] לא הבשילה לכדי אינתיפאדה לא משום שיש בה פגם, אלא משום שאין לגורמי הכוח הפלסטינים הגדולים רצון לאמץ אותה ולתגבר אותה. לפיכך, הפעילות בירושלים אינה מוצאת חלופות להעמקתה והיא פונה לכיוון מעשי גבורה של בודדים. אלא שמעשי גבורה אלו לא יישארו לנצח יתומים או בלתי מאורגנים... שכן לאחר כישלון כל הניסיונות לדכא את הפעילות הזו ולמרות שמספר השהידים גדל והולך, אני סבור כי ייתכן שהפעילות תעבור למתכונת אחרת ותבסס לעצמה עומק עממי ומדיני אחר."

 

רק מעורבות בינלאומית תקדם פתרון מדיני

בעניין התהליך המדיני הוסיף דחלאן, כי רק מעורבות בינ"ל תקיפה עשויה לקדמו: "תשכחו את מה שמכונה 'החייאת תהליך השלום' במובן המקובל שאליו הורגלנו, המבוסס על מו"מ חשאי וגלוי, דו-צדדי, או בהשתתפות שלושה או ארבעה צדדים, זהו שלב שהסתיים. [כיום] ללא [מעורבות] בינלאומית ממשית שתתורגם להחלטות תקיפות ומחייבות עם לו"ז מוגדר, לא יהיה תהליך מדיני או פתרון שיושג באמצעות מו"מ."

 

פתיל הפיצוץ בעזה כבר בוער ושומה עלינו למנוע את הגעתו  אל חביות אבק השריפה

בנושא עתידה של רצועת עזה, אמר דחלאן: "הרצועה היא פצצת זמן גרעינית שקרובה להתפוצץ בפניהם של כולם, וכולנו אחראים - בדרגות שונות - למצבם של אחינו ברצועה.  לאיש אין זכות לצפות לסבלנות אין קץ מצד מי שסובלים מידי יום כאב, רעב, מחסור, אבטלה והעדר שירותים חיוניים. אם לא יחול שינוי מיַדי במצב, הרי שהעתיד לבוא יהיה קשה ומכאיב יותר לכולם, ובפרט למי ששולט בכסף הפלסטיני בגדה המערבית [הרש"פ] ומי שבידו סמכויות השלטון בעזה [חמאס]. כל זה לא פוטר את הכיבוש ומלחמותיו המתמשכות מאחריותו למצב החמור יותר הצפוי לבוא. כבן הרצועה אני מכיר היטב את אחיי בה ואני יכול לומר שפתיל הפיצוץ הכלכלי והחברתי [בה] כבר בוער מזה זמן מה ושומה עלינו למנוע את הגעתו אל חביות אבק השריפה. מוכרחים לשים קץ לסגר המוחלט הזה סביב עזה ובתוכה או [לפחות] להקל אותו. [בעניין זה] אני חש ניצוץ של תקווה אמיתית שמקורו במצרים, אלא שבשום אופן לא די בניצוץ זה לבדו... עזה זקוקה לאוויר לנשימה, לסיוע של חמצן בחדר טיפול נמרץ. עזה זקוקה למזון, למים, לתרופות ולטיפול רפואי... עזה זקוקה להנשמה מפה לפה."

 

כאשר נשאל כיצד ניתן לנצל את קשריו הטובים עם מצרים ועם מדינות ערב חשובות  אחרות לטובת התכנית הלאומית הפלסטינית בכלל, ולטובת סיוע לתושבי עזה בפרט, השיב דחלאן: "אני עושה זאת מידי יום ככל האפשר. לעיתים רבות הדבר עולה בידי ולעיתים לא, אך לא אפסיק ולא ארפה מן המאמץ [בעניין זה]. יש לי תקוות רבות לפתיחות מצרית רצינית כלפי הבעיות והמצוקות של אחינו ברצועת [עזה] וייתכן שהפתיחות הצפויה הזו תהיה אחת התוצאות של כנס אל-עין אל-סח'נה, שכן נודע לי מהאחים במצרים כי הם שמעו רעיונות פלסטיניים יצירתיים."   

 

אודות הקשר  עם חמאס בעזה, אמר: "לתנועת חמאס נגרם עוול ואח"כ היא גרמה עוול. עֶמדתי בשנת 2006 הייתה גלויה לכל, כאשר דרשתי לקבל את תוצאות הבחירות למועצה המחוקקת' למסור את רסן השלטון לידי חמאס ושפת"ח תעבור לאופוזיציה. אלא שקולי היה בבחינת קול קורא במדבר, שכן תוצאות הבחירות ורצון העם לא כובדו... זהו השלב בו נגרם עוול לתנועת החמאס וזכויותיה המשפטיות קופחו. אולם, מה שקרה לאחר מכן הפך את חמאס מתנועה שנגרם לה עוול לתנועה שגורמת עוול, שכן לא הייתה כל הצדקה לכל האכזריות שנקטה כדי להשתלט על רצועת עזה. הבה נפעל יחדיו כדי להתגבר על העבר הנורא הזה, משום ש[אם לא כן] העתיד הצפוי לכולנו יהיה חמור וקשה יותר."

 

על קשריו עם יתר הפלגים הפלסטינים אמר דחלאן, כי יחסיו עם הפלגים הלאומיים "טובים באופן כללי" וקשריו עם הכוחות העצמאיים "טובים מאוד" והוסיף: "אני גאה ברמת הקשר שיש לי עם מפקדי תנועת הג'יהאד האסלאמי , ובפרט עם האחים היקרים ד"ר רמדאן שלח וזיאד נח'אלה [מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי וסגנו]".

 

אנו אכן פועלים למען מחנות הפליטים בפזורה שכן הנהגות אש"פ ופת"ח לא עושות זאת

כשנדרש להתייחס להאשמתו בכך שהוא מקים תאים וארגונים של אנשים הנאמנים לו במחנות הפליטים בלבנון ונשאל מדוע הוא עושה זאת, השיב דחלאן: "כל פלסטיני השולף נשק במחנות הפליטים של עמנו בלבנון הוא לוחם המחרף את נפשו בעימותי הקו הקדמי נגד כוחות הטרור והעושק. האם עלינו להניח למחנות להפוך יעד לתקיפותיהם של הפושעים הרוצחים ולאפשר להם להניף את דגלם העקוב מדם מעל המחנות שלנו, כפי שקרה במחנות בסוריה או בטבח סברא ושאתילא? 'אל-לינו'[7] וחבריו הגיבורים הם מבצר העמידה האיתנה וכוח המגן על הביטחון ועל הכבוד של עמנו במחנות הפליטים. אלו הם מפקדים ולוחמים שהקדישו את חייהם להגנת כבוד נשותינו מפני ההפקרות ושוקי העבדים של דאעש ושל אחרים, כפי שקרה בסוריה ובעיראק... לו הנהגות אש"פ ופת"ח היו ממלאות את חובותיהן הלאומיות והמוסריות [כלפי מחנות הפליטים], לא היה צורך במאמצים שלנו [שם]." 

 

דחלאן שיבח את תרומתם של מחנות הפליטים הפלסטינים למאבק הפלסטיני: "שכחנו, או שאנו מעמידים פנים כי שכחנו, את העובדה שהמהפכה הפלסטינית המזוינת למען שחרור האדמה החלה למעשה במחנות הפליטים. אחינו במחנות הללו אינם שוכחים ואינם סולחים. מחנות הפליטים בלבנון, ובמיוחד בסוריה, הם אלה שנשאו בנטל מחיר הדמים היקר של המהפכה ושל פת”ח. אם כן, מה פשר כל הניכור וההכחשה הללו [מצדנו כלפיהם]? מדוע אנו מתייחסים אל מחנות הפליטים הללו כפי שאנו מתייחסים לאחינו בירושלים וברצועת עזה? אדבר אתכם במספרים ואני קורא לכל מי שיכול, להוכיח את ההיפך: ההוצאות מתקציב הרש"פ על מחנות הפליטים בלבנון ובסוריה אינן עולות על 0.003%. יצוין כי מדובר ביותר מ-600 אלף פליטים פלסטינים שאינם נהנים מזכויות של חופש תעסוקה, חופש תנועה, בריאות וחינוך [במדינות בהן הם מתארחים]. סבלם של פליטי המחנות בסוריה גדול פי כמה וכמה, עקב המלחמה בסוריה. נוכח הנסיבות הכלכליות החברתיות והפוליטיות הללו, לא ניתן לדבר על יציבות ביטחונית [במחנות הפליטים], משום שהכוחות האחרים, כוחות הטרור והעושק [הפועלים נגד המחנות], מוציאים כסף בנדיבות על אנשיהם ועל רעיונותיהם. אולם, [למרות זאת], מה שקורה בפועל הוא שאחינו [במחנות] מגֵנים בחירוף נפש ובאמצעים מצומצמים על זהותם ועל דעותיהם הלאומיות וכן על הברית ההיסטורית שלהם עם אחינו בני העם הלבנוני, בחסות החוק הלבנוני."



[2]ו alresalah.ps

[3]ו www.maannews.net , 30.10.2016

[4] רומז לשורה של עימותים בין מנגנוני הביטחון של הרש"פ לבין תושבים במחנות הפליטים, בעיקר בשכם ובג'נין, דוגמת האירוע שהתרחש ב-21.10.2016 שבמהלכו פשטו אנשי מנגנוני הביטחון של הרש"פ בשעת בוקר מוקדמת על מחנה הפליטים בלאטה בניסיון לעצור חמושים המזוהים כנאמני דחלאן, וניהלו עמם קרב יריות ממושך. 

[5] ועידת עין אל-סח'נה - התקיימה בין התאריכים 17-16 אוקטובר 2016, מטעם "המרכז [המצרי] הלאומי לחקר המזה"ת" במלון "אל-עין אל-סח'נה" שבמפרץ סואץ, תחת הכותרת: "מצרים והסוגיה הפלסטינית". תנועת הפת"ח גינתה  את הוועידה הזו משום שחשדה כי מאחוריה עומד מוחמד דחלאן ושבכוונתה לדון בקרע בפת"ח. התנועה התנערה מראש מהשתתפות בוועידה זו ומההחלטות שיתקבלו בה. דובר הפת"ח אמר כי "הוועידה בטלה ובלתי חוקית ומהווה התערבות בלתי קבילה בענייני התנועה".  almesryoon.com  15.10.2016

[6] רומז להשתתפותו של אחמד מג'דלאני (שר לשעבר ברש"פ וחבר הוועה"פ של אש"פ)  בכנס הרצליה ה-16 שהתקיים ב- 16-14 יוני 2016.

[7] 'אל-לינו' הוא כינויו של מחמוד עבד אל-חמיד עיסא, המפקד הצבאי של כוחות הפת"ח במ"פ עין אל-חלוה.

תגיות