עיתונאי מצרי בכיר: הנשיא אנואר אל-סאדאת קרא את המציאות; הכרתו בישראל היתה חשובה
העיתונאי המצרי הבכיר, צלאח מונתצר, בעל טור קבוע ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, ואשר היה בעבר עורך כתב העת המצרי "אוקטובר" וחבר במועצת השורא במצרים, פרסם בטורו באל-אהראם מאמר לרגל יום השנה ה-39 לביקור נשיא מצרים לשעבר, אנואר אל-סאדאת, בישראל.
במאמר שכותרתו "כיצד הכרנו בישראל?" תיאר מונתצר את מעורבותו האישית במגעים שקדמו לביקורו של אל-סאדאת בישראל בהיותו בכיר במערכת אל-אהראם ואת התחושות שליוו ביקור זה. מונתצר, שציטט במאמרו קטעים מנאומו של אל-סאדאת בכנסת, בהם הכריז על הכרתו בישראל ועל מוכנותו לחיות לצידה בשלום, ציין כי הכרה זו של אל-סאדאת בישראל היתה חשובה והתבססה על קריאת המציאות והעובדות הקיימות, ולא על טענות שווא היסטוריות.
צלאח מונתצר
להלן תרגום עיקרי מן המאמר[1]:
ב-9 בנובמבר 1977 [נשיא מצרים לשעבר, אנואר] אל-סאדאת הפתיע את העולם כולו כשהכריז במועצת העם המצרית על נכונותו ללכת עד סוף העולם, ויתרה מכך, לכנסת הישראלית עצמה, אם הדבר ימנע שפיכות דמים [מהצד] המצרי או הישראלי.
בזמנו הייתי האחראי על מזכירות המערכת של "אל-אהראם". באותו הלילה הופתעתי כאשר הרמתי את הטלפון הישיר שהיה מולי ושמעתי את קולו של מגיש הטלוויזיה האמריקאי המפורסם בזמנו וולטר קרונקייט שדיבר מוושינגטון שואל אותי... האם הנשיא אל-סאדאת יהיה מוכן להיענות להזמנה מראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, לבקר בירושלים אם יקבל כזאת [?].
ביקשתיו להתקשר כעבור חצי שעה ובזמן הזה יידעתי בעניין את עורך העיתון, חמדי אל-גמאל, אשר התקשר לנשיא אל-סאדאת. כאשר שמעתי בשנית את קולו של קרונקייט העברתי לו את תשובת הנשיא. כעבור כמה שעות, ננקטו הצעדים הרשמיים ואל-סאדאת נסע לירושלים ב-19 בנובמבר בערב. למחרת בבוקר הוא התפלל את תפילת החג במסגד אל-אקצא ובערב נשא את נאומו בכנסת.
לפי הדיווחים, לא היה בעולם [קודם לכן] אירוע שבו כל העיניים נתלו במסכי הטלוויזיה, כמו האירוע חסר התקדים הזה בין שתי מדינות שנלחמו זו בזו חמש מלחמות ורחשו טינה זו לזו.
לפיכך, היה חשוב לדעת כיצד
אל-סאדאת יכיר באויב שלו, אשר קיומו [באזור] מבוסס על סיבות היסטוריות. מסיבה זו הקטע
הבא מתוך נאומו של אל-סאדאת נחשב למסמך היסטורי: 'בעבר היינו דוחים אתכם, והיו לנו
הטענות והסיבות לכך. כן, היינו מסרבים להיפגש אתכם בכל מקום שהוא, והיינו מגדירים
אתכם ישראל המדומה. כן, היינו נפגשים אתכם בוועידות ונציגינו לא היו - ועדיין אינם - מחליפים אתכם ברכות
ושלום. אך, היום אני אומר לכם ומכריז בפני העולם כולו שאנחנו
מסכימים
לחיות אתכם בשלום צודק ובר קיימא'.
לבסוף, אל-סאדאת הגיע לקטע החשוב ביותר [בנאומו] בו אמר: 'הכרזתי יותר מפעם אחת כי ישראל הפכה להיות עובדה קיימת, שהעולם הכיר בה ושתי מעצמות-העל קיבלו עליהן את האחריות לביטחונה והגנת קיומה'.
על בסיס זה באה ההכרה החשובה של אל-סאדאת בישראל, בהיותה עובדה קיימת שנכפתה על ידי האו"ם ועל ידי מצב [מאזן] הכוחות הקיים שאיננו יכולים לשנותו כעת ולא בשל טענות או אסמכתאות היסטוריות שאיננו מכירים בהן."
