המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונים ערבים שואלים: מי עדיף לערבים, קלינטון או טראמפ?
9/11/2016


ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב מאמרי המערכת בעיתונות הערבית עוסקים בשאלה:

מי עדיף לערבים –הילרי קלינטון או דונלד טראמפ?

 

ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב דנו כמה מאמרי מערכת בעיתונות הערבית בשאלה את מי מהמועמדים - קלינטון או טראמפ - מעדיף העולם הערבי ומי מהם ישרת טוב יותר את הסוגיות הערביות וישמור על יחסים טובים עם מדינות ערב. לדברי רוב הכותבים, מבחינת הערבים אין כמעט הבדל אם תיבחר קלינטון או ייבחר טראמפ, הן משום ששניהם עוינים את הערבים והמוסלמים, והן משום שהנשיא מגבש את מדיניות ארה"ב, יחד עם מוסדות נוספים ולא עושה זאת לבדו. בכמה מן המאמרים נטען כי המדיניות כלפי הנושאים החשובים בעולם הערבי תישאר כפי שהייתה ואיש מן המועמדים לא צפוי לחולל בה שינוי משמעותי. ר'סאן שרבל, עורך היומון הסעודי אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, התייחס לתחושה של חלק מהערבים המייחלים לחזרת התפקיד האמריקאי לאזור, אך העריך כי הדבר לא צפוי לקרות.

 

להלן תרגום קטעים מכמה מאמרים:

 

היומון המקוון ראי אל-יום: רב הערבים מעדיפים את ניצחון טראמפ

היומון המקוון ראי אל-יום שמייסדו ועורכו הוא העיתונאי עבד אל-בארי עטואן ,טען במאמר המערכת שלו ב-2.11.16, כי מרושם ראשוני עולה שהערבים מעדיפים שדונלד טראמפ ייבחר לנשיא ארה"ב ולא הילרי קלינטון, מתוך תקווה שהוא יוביל את ארה"ב, שאיננה אהודה על הערבים, לחורבן והתפוררות. המאמר גם הצר על כך שהעולם הערבי מצוי בשפל ואין לו שום השפעה על הבחירות לנשיאות ארה"ב, דבר שהפך את הערבים והמוסלמים לשק החבטות של שני המועמדים. במאמר נכתב: "אין בעולם הערבי סקרי דעת קהל הנוגעים למרוץ הבחירות לנשיאות ארה"ב, אך הרושם הראשוני שניתן להסיק מתגובות האזרחים הערביים למרוץ בחירות זה, הוא שאחוז גדול מהם מעדיף את ניצחונו של דונלד טראמפ, לא מתוך אהבה אליו ולא מתוך שנאה ליריבתו הילרי קלינטון, אלא כיוון שהם אינם רוחשים שום חיבה לארה"ב ומייחלים לכך שאת מקומו של הנשיא יתפוס אדם שיובילה לחורבן ולהתפוררות. זאת משום שהם סבורים כי היא עומדת מאחורי כל המלחמות העקובות מדם והכאוס השוררים באזור.

 

המועמד הרפובליקני, דונלד טראמפ, המתואר כגזען ופופוליסט, ביסס את מצע הבחירות שלו על איבה למוסלמים ועל הקמת חומות בגבול עם מקסיקו כדי למנוע נהירת מהגרים, ומאיים לגרש שמונה מיליון מהגרים בלתי-חוקיים אם ייבחר לנשיא...

נראה כי גברת קלינטון עוינת יותר את הערבים והמוסלמים מאשר טראמפ עצמו ורבים סבורים שהיא תמשיך את אותה מדיניות שנקט הנשיא ברק אובמה במהלך שתי הקדנציות שלו...

לפיכך, השאלה הרווחת כעת בבירות ערביות גדולות איננה מי [המועמד] העדיף או הגרוע ביותר עבורה ערבים, אלא מי מהם מזיק פחות. כאן טמונה הבעיה הגדולה החושפת את מידת השבריריות של המצב [בעולם] הערבי ואת העדר ההשפעה המוחלט של הערבים על הבחירות בארה"ב או בכל מקום אחר. הדבר משתקף בבירור בעמדות המתמודדים ביחס לאזורנו ולעניינינו ובעובדה שהם נוקטים עמדות דומות, שעיקרן הוא עוינות, סחטנות ובוז [כלפי הערבים].

כאשר הלובי היהודי עומד בתקיפות מאחורי קלינטון, מטיל את כובד משקלו הפיננסי והפוליטי, מפעיל את אמצעי התקשורת שלו כדי לתמוך בה מתוך אמונה שהיא עומדת לצד האינטרסים שלו, שהבולט שבהם הוא העליונות הצבאית והמדינית של ישראל, הרי שהתוצאה והתמורה [להתנהלות זו של הלובי היהודי] כתובות על הקיר. מצער שהערבים שניזוקים הכי הרבה מהמדיניות האמריקנית, נמצאים לגמרי מחוץ למשוואה והופכים ל'שק החבטות', אליו מפנים המתמודדים בבחירות לנשיאות ארה"ב את אגרופיהם במלוא הכוח והאגרסיביות."[1]

 

אל-ריאד ואל- שרק הסעודיים: לעולם הערבי לא משנה מי ייבחר; הנשיא בארה"ב לא מחליט לבדו

בעיתונות הסעודית הממסדית חזרה הטענה כי הנשיא האמריקאי אינו מקבל החלטות לבדו ואין לו חופש פעולה מוחלט, אלא הוא פועל בשיתוף עם מוסדות אחרים ובהם הקונגרס, ולכן מבחינת העולם הערבי אין הבדל אם ייבחר טראמפ או תיבחר קלינטון. במאמר המערכת של היומון הסעודי הממסדי אל-ריאד נכתב: "... אנו במדינות ערב והאסלאם מתעניינים מאוד בהשלכות תוצאות הבחירות מאחר שארה"ב מעורבת בכל הנושאים באזור הערבי, שהוא נפיץ יותר משאר האזורים בעולם.

הסקרים מורים שרוב הערבים סבורים שהילרי קלינטון מתאימה יותר לטפל בנושאים הערבים הבוערים מאחר שכיהנה כמזכירת המדינה לפני זמן לא רב ומאחר שהיא מכירה את מצב האזור וחשיבותו מבחינה מדינית, כלכלית וגיאוגרפית.

טראמפ לעומת זאת, לא זוכה בכלל לתמיכה מצד הערבים והמוסלמים במיוחד לאחר שהכריז על עמדותיו כלפיהם, עמדות שהן קרובות ביותר לעמדות הגזעניות.

 

קלינטון עשויה לגלות יותר הבנה לבעיותינו מאשר טראמפ, אך אין זה אומר בהכרח שהיא מצדדת בנו יותר. זאת מאחר ומדיניות החוץ האמריקאית אינה מבוססת על יוזמות אישיות של הנשיא אלא על שיקולים סבוכים ארוכי טווח, המיושמים בשלבים מבלי לחרוג ממה שנקבע. לפיכך, מרחב הפעולה של הנשיא האמריקאי אינו גדול ואינו מאפשר לו לקבל החלטה לבד.

 

אנו מקווים שהנשיא ה-45 [של ארה"ב] יידע כיצד להתמודד עם הבעיות הערביות שלנו שבוודאי יהיו נושא עיקרי על שולחנו בבית הלבן."[2]  

 

ברוח דומה נכתב גם במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-שרק: "...הנשיא [בארה"ב] אינו אלא משרה המשלימה את  המוסדות החוקתיים [האחרים במדינה], שמנהלים את המצב הכללי בארה"ב. היקף [הסמכויות] שבידי הנשיא קטן ביותר, הן בזירה הפנימית והן בחיצונית, והוא לא יכול להעביר שום חוק או החלטה ללא הסכמת הסנאט וחברי הקונגרס ...

 

לכן, שמו [של הנשיא] הבא, לא כל כך מעניין את העולם הערבי, כפי [שמעניין אותם] המשך מדיניות החוץ [האמריקאית] ושזו תקבל החלטות נחרצות ביחס למצב [באזור], שהפך להיות שביר במהלך תקופת שלטון הדמוקרטים, שיוצגו ע"י אובמה, בעוד שבתקופת שלטון הרפובליקנים, שיוצג ע"י ג'ורג' בוש [השני], היה המספר הרב ביותר של מלחמות. שעות ספורות בלבד נותרו עד להתבהרות מאפייני מפת השלטון בארה"ב בתקופה הבאה. אז יתברר אם הוא [השלטון] ילך לדמוקרטים או לרפובליקנים, להילרי קלינטון או לדונלד ג'ון טראמפ."[3]

 

עורך יומון קטרי: מבחינת הסוגיות הערביות הבוערות - לא צפוי הבדל גדול בין טראמפ לקלינטון

חוסאם כנפאני, עורך היומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד היו"ל בלונדון, טען גם הוא כי האזהרות מפני האפשרות שטראמפ ייבחר ומהשינויים שהוא עלול לבצע במדיניות החוץ של ארה"ב הן מוגזמות היות ואף נשיא לא יכול לבצע שינויים מרחיקי לכת במדיניות האמריקאית. הוא כתב: "ישנן פרשנויות ואזהרות רבות לגבי השאלה מה יקרה במידה והמועמד הזה או ההוא יגיע לכס הנשיאות האמריקאית. הפרשנויות עוסקות בעיקר בשאלה מה עלול לקרות אם דונלד טראמפ יצליח להפתיע. זאת מתוך הנחה ש[כהונה של] קלינטון תהיה המשך ישיר של שתי הכהונות של נשיא ארה"ב ברק אובמה ושכל שינוי שיהיה ביחס של ארה"ב למדינות האזור בפרט, ובמדיניות החוץ באופן כללי יהיה שינוי פורמלי בלבד. ואילו עם טראמפ העניינים ללא ספק יהיו שונים. כך לפחות נטען בפרשנויות, ובמיוחד [לאור העובדה] שהוא אינו מהסס להשמיע הצהרות גזעניות. כמו כן, הניסיון הדל שלו בפוליטיקה ובמיוחד במדיניות החוץ, ממריץ את ההימור על ניבוי מה שהוא עלול לעשות, והרי הוא זה שאיים בעבר במלחמות, בעימותים וב[נקיטת] מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם המדיניות האמריקאית הכללית.

 

אלא שבוודאות העניינים לא יתנהלו בצורה כזו. שכן, ללא קשר לשאלה מי מהם יתגורר בבית הלבן, המדיניות האמריקאית לא ניתנת לשינוי בהתאם לגחמות של אדם כזה או אחר. שינוי [במדיניות האמריקאית] נעשה רק בהתאם לאסטרטגיה המתוכננת מזה זמן רב, ויישומה הוא באחריות של מוסד הנשיאות שיכול לבצע בה שינויים קלים, אך לא לפוצצה לחלוטין.

היעלה על הדעת שאם דונלד טראמפ ייכנס לבית הלבן הוא יוכל ליישם את כל הסיסמאות שהשמיע במהלך קמפיין הבחירות שלו...? ללא ספק הדברים מורכבים הרבה יותר מכך, אפילו אם יש לנשיא סמכות מוחלטת במסגרת המשטר הנשיאותי הקיים בארה"ב. זאת מאחר ש[הסמכות שלו] קשורה למעמד של ארה"ב כמעצמה המשפיעה על הזירה העולמית. אחת מהמשימות של הנשיא היא לשמור על מעמד זה, אשר ייתכן שהוא רשאי לתקן את מגמותיה [של המדיניות האמריקאית] אך מבלי לפגוע במהותה המבוססת על בריתות ואסטרטגיות שרב הממשלים האמריקאים נוהגים על פיהם.

 

יחד עם זאת, אין זה אומר שהגעת טראמפ או קלינטון לבית הלבן תהיה אותו הדבר. ללא ספק הטירוף של המועמד הרפובליקני ישפיע על ההתנהלות הנשיאותית האמריקאית, במיוחד במישור הפנימי, ובפרט הכלכלי. שכן, [טראמפ] הוא מועמד שמגיע מרקע של אנשי עסקים שמתייחסים לפוליטיקה מזוויות של שיקולי רווח. הדבר יעצב את עיקר השינויים שטראמפ עשוי לחולל, במיוחד בתחום התמיכה הסוציאלית, מדיניות הנפט,  ועניינים נוספים שעשויים להשפיע על היחסים הכלכליים עם בעלות הברית [של ארה"ב, אך], לא על הבריתות עמן. הדבר נכון גם לגבי קלינטון שתלך בדרכו של אובמה בעניינים אלה.

 

אשר למדינות ערב, ובמיוחד הבוערות בהן כמו עיראק, סוריה ותימן- איש לא צופה שינוי מהותי במדיניות האמריקאית, בין אם זה טראמפ או קלינטון. שכן, הנשיא הוא אינו זה שקובע מה תהיינה המגמות באזור ואם ארה"ב תיכנס לעימות עם רוסיה או איראן בשלב זה. החלטות כאלה מתקבלות מאחורי הקלעים ובמוקדי קבלת ההחלטות אשר מתווים את המדיניות האמריקאית. מוקדים אלה לא הראו עד כה שום כוונה לבצע שינוי [במדיניות ארה"ב]. על בסיס זה, ולפחות ביחס לסוגיות הנוגעות לנו [הערבים], לא יהיה הבדל גדול בין טראמפ לבין קלינטון."[4]

 

עורך היומון הלונדוני אל-חיאת: הערבים מייחלים לחזרת התפקיד האמריקאי למזה"ת

ר'סאן שרבל, עורך היומון הסעודי אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, בחר להתייחס לכמיהה של חלק מהערבים לחזרת התפקיד האמריקאי למזה"ת לאחר הבחירות  בארה"ב, לאור התגברות הנוכחות האיראנית והרוסית בו, אף שהעריך כי הדבר לא יקרה. הוא כתב: "קשה להניח שאחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב נהיה עדים לחזרה של ארה"ב לתפקידה הקודם במזה"ת, כלומר תפקיד השוטר, או ה[גורם] המרתיע או הערב [ליציבות האזור]... להיעדרות השוטר האמריקאי היה חלק בערעור  האיזונים ההיסטוריים במזה"ת. חלומות ישנים על אימפריה התעוררו שוב  במיוחד אצל מדינות שישנו זמן רב וסבורות שההיסטוריה צמצמה את התפשטותן... בהקשר זה ניתן להבין את המתקפה האיראנית בעיראק, בסוריה, בלבנון, ובתימן, ואת דבריו האחרונים של נשיא [תורכיה] ארדואן על חלב, מוסול, ותלעפר. החוסן של הגבולות הבינ"ל קרס, הצבאות התערבבו במיליציות שהוקמו לא מכבר, והשיח על מדינות נסוג לטובת השיח על ישויות.      

 

בעבר, מאסו מדינות המזה"ת, בחשאי, בהתנהגותו של השגריר האמריקאי, שנהג [בראייתם] לדבר כמי שמכתיב את רצונו להתערב במה שהבירות ראו כנושאים שאינם מעניינו. הוא היה מסב [את תשומת הלב לנושא זה או אחר], מייעץ, מזהיר וכותב לממשל שלו. אחרי קריסת ברית המועצות, החלה רוסיה עצמה לפעול באופן קבוע  בדרך של השגריר האמריקאי...היום מדינות המזה"ת חשות בחסרון התפקיד שמילאה ארה"ב בעבר, גם אם הן התלוננו עליו בזמנו. משיכת היד האמריקאית [מהמזה"ת] הגיעה לממדים חסרי תקדים. רוסיה משיגה  לגיטימציה לבסיסיה הצבאיים על אדמת סוריה ותוקפת את אנשי האופוזיציה לפני [שהיא תוקפת] את הטרוריסטים. ספינות

הקרב [הרוסיות] נאספות כאותות מבשרי זעם והקיסר [פוטין] רוחץ בדם ובמים החמים [של הים התיכון]...     

 

אין סימן לכך שהשוטר האמריקאי חוזר למזה"ת. ייתכן שהילרי קלינטון, אם תנצח, תצמצם במעט את הנטייה למשוך את היד [מהמזה"ת], אבל אם דונלד טראמפ ינצח, תהא זו בעיה של העולם יותר מאשר בעיה של המזה"תארה"ב היא ארה"ב גם אם חלה נסיגה בהילה שלה ובתאווה שלה לנהל את  העולם... הערבי מרגיש היום שאמריקה רחוקה ושהאזור יישאר עד להודעה חדשה מופקר לקרבות אזוריים, למלחמות בין מרכיבי החברות, ולמלחמות אחים חוצות גבולות. יש [מקרב הערבים] מי שמהמר על כך שהתאוותנות של הקיסר [פוטין] תזכיר לבית הלבן שאמריקה הרחיקה לכת בהסתלקות  שלה מ[השפעה על] גורל המזה"ת."[5]     

 



[2] אל-ריאד (סעודיה), 6.11.2016

[3] אל-שרק (סעודיה), 7.11.2016

[4] אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 7.11.2016

[5] אל-חיאת (לונדון), 7.11.2016