כללי

מאמר ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה בשבח מבצע פיגוע הירי בירושלים: היורה הוא "אריה ירושלים ואל-אקצא"

 

תגובות הרשות הפלסטינית ופת"ח לפיגוע הירי בירושלים אתמול (9.10.16) התאפיינו בדיווחים אינפורמטיביים על הפיגוע ובהימנעות מכתיבת מאמרי דעה, למעט בעל טור באל-חיאת אל-ג'דידה שטען במאמרו כי מבצע הפיגוע, מסבאח אבו סביח, נאלץ לעשות זאת משום שמערכת הביטחון בישראל דחקה אותו לפינה. עד כה, בכירים ברשות הפלסטינית לא התבטאו בנושא, אולם דובר פת"ח פאיז אבו עיטה, טען כי "הכיבוש לבדו יישא בתוצאות של תגובות הפלסטינים." לדבריו, החסות שממשלת ישראל מעניקה לטרור ולהתנחלויות, כמו גם הפגיעה בירושלים, תוביל לתגובות פלסטיניות נוספות.[1]

 

כמה שעות לאחר הפיגוע פרסם דף הפייסבוק הרשמי של תנועת פת"ח הודעה מטעם סניף ירושלים של התנועה, בה הכריז על יום שביתה ואבל לעילוי נשמת השהידים של פלסטין, בהם המפגע מסבאח אבו סביח. בהודעה, קראה התנועה לישראל לחדול לזלזל בזכויות הפלסטינים במסגד אל-אקצא, והבהירה כי "אנו בסניף ירושלים של תנועת פת"ח...נגן בגופינו החשופים על כבוד האומות הערבית והאסלאמית".[2]

 

הודעת פת"ח ירושלים[3] 

 

עומר אל-ר'ול, בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, ששימש יועצו של סלאם פיאד כאשר כיהן כראש ממשלת הרש"פ טען במאמרו כי מדיניות ישראל ופעולות מערכת הביטחון שלה הן שגרמו לפיגוע.

להלן תרגום עיקרי המאמר:[4]

 

הלוחם הפלסטיני ציווה על הפלסטינים והערבים להגן על ירושלים ולשמור על זהותה הפלסטינית הערבית

עומר אל-ר'ול כתב במאמרו ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה: "בדומה לכל בני העם הפלסטיני, הוא לא רוצה למות. הוא רוצה לחיות בכבוד בעירו, בקרב משפחתו וחבריו בשכונת סילואן ב[מזרח] ירושלים. אולם, מדינת הטיהור האתני הישראלית ומנגנוני הביטחון הפושעים שלה, לא קיבלו את בחירתו. ופעלו בכל האמצעים כדי לדחוף אותו לבחור בהגנה עצמית באמצעי, שלדעתי הוא השפה [היחידה] שמבטיחה מענה לברבריות, להוללות ולטרור שלהם.

 

השהיד מצבאח אבו צביח (39) לא יכול היה לשאת את ההפרות והפשעים של השב"כ הישראלי. הוא כפר בשתיקה או במלים אחרות, הוא לא רצה להיכנע לרצון התליין הישראלי. בראיון לאתר מען שלשום [8.10], כלומר 24 שעות לפני ביצוע הפעולה הפידאא'ית נגד תחנת משטרת הכיבוש ב[שכונת] שיח' ג'ראח, הוא אמר: 'ירושלים בימים אלה נתונה לייהוד באופן אינטנסיבי ולמתקפה חסרת תקדים מצד רשויות הכיבוש. אנו חיים בכלא. תוך שבוע אחד נעצרתי חמש פעמים. היו מעצרים [שנמשכו] כמה שעות או ימים. השב"כ עשה מניפולציה מול השופט במעצר האחרון. הוא החליט להרחיק אותי מהעיר העתיקה בירושלים, אך הם התעקשו להרחיקני מירושלים המזרחית כולה'.

 

'אריה ירושלים ואל-אקצא', כפי שכונה בפי חבריו, שהה בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי 39 חודשים שלא ברציפות, בנוסף למעצרים רצופים לפרקי זמן קצרים של ימים ושבועות באשמת 'הגנה על אל-אקצא'. במילים ברורות יותר, מנגנון הביטחון הישראלי הפך את חייו של השהיד מצבאח לגיהינום... הוא לא יכול היה לשאת עוד את ההסלמה הישראלית הפראית והגזענית, השמה לה למטרה לרוקן את העיר הקדושה מתושביה הפלסטינים הערבים על ידי פעולות שונות של טיהור אתני: ייהוד, הפקעת אדמה, השתלטות על בתים, נכסים ובתי קברות, שלילת אזרחות, שינוי מבני, תרבותי ודתי של עיר הבירה הפלסטינית ירושלים, חלוקת הזמן והמקום [למבקרים היהודים ולמתפללים המוסלמים] במסגד אל-אקצא, גירוש והרחקת המוראביטון[5] – הנשים והגברים – בטענות ובתירוצים חסרי בסיס ועוד פגיעות חמורות.

 

כל זה גרם ל'אריה אל-אקצא' לבצע פעולה פידאא'ית בעודו מכריז בפני [סוכנות הידיעות הפלסטינית] מען כי הוא עומד ללכת [ב-9.10] בשעה עשר בבוקר להסגיר את עצמו בכלא רמלה, בהתאם להחלטת מנגנון הביטחון הישראלי, ובמיוחד לאחר שהם איימו להעבירו למעצר מנהלי אם לא יסגיר עצמו ביום א' בבוקר. התוצאה היתה שני אנשים הרוגים ותשעה פצועים, ביניהם פלסטיני מחברון. לאחר מרדף נפל הלוחם הירושלמי כשהיד על אדמת הבירה ירושלים, אותה אהב. הוא השאיר צוואה לכל הפלסטינים, הערבים, המוסלמים והנוצרים ולכל אוהבי ירושלים להגן עליה ולשמור על זהותה הפלסטינית הערבית".

 

תמונה שפרסם דף הפייסבוק הרשמי של תנועת פת"ח בעקבות הפיגוע[6]

 

לפני פחות מ-24 שעות, הוא הביע בעמוד הפייסבוק שלו את אהבתו העמוקה למסגד אל-אקצא המבורך ולעירו – העיר של כולנו – באמרו: "כמה אני מתגעגע אל [מושא] תשוקתי ואהבתי. כמה אני מתגעגע ומייחל לכך ש[מסגד אל-אקצא יהיה] הדבר האחרון שאראה, שאנשק, ושאשתחווה על אדמתו; שאנשק את אדמתך ואתפלל בתוכך. אלא שיש עושק, והם [הישראלים] העושקים. לעולם לא אתגעגע לאיש כפי שאני מתגעגע אליך. לעולם לא אוהב איש כפי שאני אוהב אותך, למרות בתי הכלא שלהם, איבתם, עריצותם ושחצנותם. 'מנגנוני הביטחון הישראלים' גזרו עליי ארבעה חודשי מאסר בגין אהבתי אליך, ואני אומר 'חי אללה זה מעט', שכן אני מוכן להקריב את חיי, שנותיי וכל רכושי למענך. אם איני יכול להגיע אליך בגופי, הרי שנפשי, ליבי ועיניי לא עזבוך, לא נפרדו ממך ולא שכחו אותך. האהבה הגדולה ביותר והת שוקה הנצחית, עד המוות [היא אליך]. [מסגד] אל-אקצא הוא פיקדון המסור בידיכם. אל תזנחו אותו."

 

המסר של השהיד מסבאח ברור ובעל משמעות עמוקה והוא שהטרור והטיהור האתני הציוני יולידו רק עוד יתר דבקות באדמה [הפלסטינית], במקומות הקדושים שלה ובבירה הנצחית ירושלים ובכל מקום על האדמה הפלסטינית. לו היו מנהיגי ישראל, מנגנוני הביטחון שלה והאינטלקטואלים שלה מנסים לבחון היטב ולחשוב בצורה אחראית על המסר של 'אריה ירושלים' כי אז היו שוקלים מחדש את מדיניות הכיבוש שלהם, אך זה [היה אפשרי] אילו הייתה להם ראיה מציאותית ורציונלית. שכן הכיבוש, הגזענות ומדיניות הטיהור האתני שעוקרת, מגרשת וכובשת לא תוליד דבר זולת התנגדות לגיטימית לצורך הגנה עצמית, הגנה על האינטרסים הלאומיים העליונים ועל הזכות לחיים, לשלום ולדו קיום. המקרה של השהיד מסבאח אינו אלא אזהרה נוספת לאפשרות של פריצת אינתיפאדה עממית חדשה אשר לא תיפסק הפעם אלא לאחר השגת החירות, העצמאות, ההגדרה עצמית והשיבה. אם כך האם הם [קרי, מנהיגי ישראל] יבחנו מחדש את האופציה האימפריאליסטית שלהם, יעצרו את שפיכות הדמים לפני שיהיה מאוחר מדי ויסכימו לשלם את  מחיר אופציית פתרון שתי המדינות בגבולות ה-ארבעה ביוני 1967?"