מצרים: אל-אזהר מתנגד ליוזמת הדרשה הכתובה של משרד ההקדשים
הקדמה
לאחרונה, קרא משרד ההקדשים המצרי, בראשות ד"ר מוחמד מוח'תאר גומעה, לאחד את דרשת יום השישי במסגדים שמממן המשרד ברחבי המדינה ולחייב את הדרשנים לקרוא מהכתב דרשה שניסח המשרד. שר ההקדשים הדגיש כי היוזמה לדרשה כתובה אחידה היא חלק מאסטרטגית המאבק ברעיונות האסלאם הקיצוני ומניעת עיסוק בעניינים פוליטיים בדרשות. עם זאת, נראה כי מהלך זה נועד גם למנוע מדרשנים הנמנים עם מתנגדי המשטר להפיץ את משנתם. יצוין כי משרד ההקדשים נוהג להפיץ דרשות כתובות, אך עד כה, הוא לא חייב את דרשני המסגדים שלו לשאת אותן והדבר היה נתון להחלטת כל דרשן.
היוזמה עוררה התנגדות עזה מצד מוסד אל-אזהר שטען כי היוזמה מנוגדת לנהוג באסלאם וכי מדובר בניסיון להגביל את חופש הפעולה של דרשני אל-אזהר (שחלקם מועסקים על ידי משרד ההקדשים) וכן בחריגה של משרד ההקדשים מסמכויותיו על חשבון מוסד אל-אזהר.
על מנת למנוע פגיעה במעמדו בקרב אל-אזהר הידוע כאחד מבסיסי התמיכה שלו, התערב הנשיא אל-סיסי במשבר בין מוסד אל-אזהר ומשרד ההקדשים, ופסק, על פי דיווחים שונים, לטובת אל-אזהר. [1] לנוכח עמדתו של הנשיא, חלה נסיגה מסוימת בעמדת שר ההקדשים והוא קבע כי הדרשנים לא יחויבו לקרוא את הדרשה הכתובה, אלא יהיו מחויבים רק לנושא, אותו יקבע משרדו, ולאורכה של הדרשה.
ההחלטה לכפות על כל הדרשנים דרשה כתובה וכן המחלוקת בין מוסד אל-אזהר ומשרד ההקדשים סביב החלטה זו, עוררו דיון ציבורי במצרים. בעיתונות המצרית התפרסמו עשרות מאמרים בשבועיים האחרונים בעד יוזמת שר ההקדשים להאחדת הדרשות ונגדה. תומכי ההחלטה טענו כי ישנם דרשנים המעודדים רעיונות קיצוניים בדרשותיהם וכי כפיית נוסח אחיד הכרחית בעת הזו למיגור הקיצוניות במצרים. מאמרים אחרים מתחו ביקורת חריפה על משרד ההקדשים וטענו כי הוא פועל כדי "לדכא", "לחסל" ואף "להרוג" את תפקידם של דרשני המסגדים. במאמרים אלה נטען כי החברה אינה הומוגנית וכי פלורליזם וחילוקי דעות הם דבר מבורך. עוד נטען כי דרשה אחידה ומוכתבת דווקא תעודד את השיח הקיצוני, שכן היא תשבית את החשיבה והחקר בקרב הדרשנים, תהפכם לכלי שרת של מעסיקיהם, ותפגע במעמדם ובכוח השפעתם על החברה.
מסמך זה יסקור את המחלוקת בין משרד ההקדשים לבין מוסד אל-אזהר בנוגע ליוזמת המשרד לנוסח אחיד של דרשות יום השישי ואת התגובות בתקשורת לפרשה.
הנשיא אל-סיסי נפגש עם שיח' אל-אזהר אחמד אל-טיב[2]
משרד ההקדשים: דרשה כתובה שתנוסח על ידי המשרד
כאמור, בשבועות האחרונים מנסה משרד ההקדשים בראשות מוחמד מוח'תאר גומעה, לקדם יוזמה להאחדת דרשות יום השישי במסגדים ברחבי מצרים על ידי כפיית הדרשה הכתובה שמנסח המשרד. היוזמה מורכבת מתוכנית קצרת טווח לשנה ותוכנית חומש. המשרד פנה לאימאמים וביקש מהם להציע נושאים לדרשות.[3]
ב-9.7.16 הודיע המשרד על הקמת וועדה "להכנה וניסוח של נושאים לדרשות יום השישי בנושאי אמונה, מוסר וחיי היומיום באופן התואם את רוח התקופה. הדרשות תהינה אחידות וכתובות." בהודעה צוין כי "דרשנים מצטיינים" יורשו לדרוש את הדרשה המאוחדת "באופן ספונטני" לאחר שיקבלו אישור לכך ממשרד ההקדשים, כלומר הם יחויבו לנושא הדרשה ולאורכה, אך יוכלו לדרשה במילותיהם ולא להקריא מן הדף.[4]
כדי לשווק את היוזמה, נפגש שר ההקדשים עם ראשי מנהלות המשרד במחוזות השונים, עם הוועדה לענייני דת בפרלמנט המצרי וכן קיים ראיונות רבים ופרסם כמה מאמרים בנושא בעיתונות המצרית הממסדית.
לטענת השר, לפי החוק המצרי, הסמכות לפיקוח על המסגדים ולארגון ענייני ההטפה והמנהלה היא שלו. בתשובה למתנגדי היוזמה וכהוכחה לטענתו שדרשה כתובה מותרת באסלאם, טען השר כי שני האימאמים של המסגד במכה נושאים את דרשתם מהכתב "ואיש מאנשי הדת לא גינה אותם על כך במשך דורות והדבר הפך להסכמה שבשתיקה."[5]
שר ההקדשים: לא נאפשר לקיצונים להשתמש בבימות המסגדים
שר ההקדשים הציג כמה מטרות ליוזמתו בהן הרחקת גורמים קיצוניים מבימות המסגדים ואיסור על הכנסת עניינים פוליטיים לדרשות. עם זאת, נראה כי מאחורי יוזמה זו יש ניסיון לפקח על דרשנים התומכים בתנועת האחים המוסלמים שהוצאה אל מחוץ לחוק במצרים, וכן למנוע ביקורת על המשטר מצד דרשנים המתנגדים לו.
במהלך דיון של הוועדה לענייני דת בפרלמנט אמר השר: "לא אתיר לקיצוניים לחטוף את בימות המסגדים ולהפיץ את הרעיונות ההרסניים ואת הקיצוניות. אין מקום לכאוס."[6]
במאמר שפרסם ביומון הממסדי אל-אהראם הבהיר השר כי היוזמה תוביל "לניסוח חדש, מודרני ונאור של המחשבה וההיגיון, הרחק מכל גוני הקיצוניות וחטיפת המוחות, ותימנע מבעלי התפיסה הקיצונית להשתמש בבימות המסגדים כדי לקדם אג'נדה קיצונית שמשרתת קבוצות או מפלגות שאינן מאמינות במולדת ובמדינה הלאומית..."[7] במאמר אחר כתב השר כי הדרשה הכתובה תשרת "אינטרס הלכתי ולאומי במסגרת תכנית כוללת להפצת התפיסה האסלאמית הנאורה, ריסון התפיסה הקיצונית ומניעת כל ניסיון מצידה לחטוף שוב את השיח הדתי."[8]
הודעת משרד ההקדשים מה-9.7.16 מתחה ביקורת על כך שיש דרשנים "הנכנסים לעניינים פוליטיים או מפלגתיים שאינם קשורים לתוכן דרשת יום השישי."[9] השר גומעה אמר ליומון אל-מצרי אל-יום כי מטרת היוזמה היא להפסיק את הכנסת הדת לעניינים המפלגתיים ולהפסיק את השימוש הפוליטי בדרשות.[10]
השר הכחיש כי ליוזמה יש היבט פוליטי או ביטחוני וטען כי מדובר בחלק "מאסטרטגיה ברורה להפצת התפיסה הנאורה של האסלאם בעולם כולו... עד שנחסל את הכאוס שבשיח הדתי, נשיב אותו מחוטפיו ונחזיר אותו לדרך הנכונה."[11]
עדות לרצון המשרד להימנע מנושאים פוליטיים שבמחלוקת ניתן לראות בכך שנושאי הדרשות הכתובות בשלושת השבועות האחרונים, שנקבעו על ידי משרד ההקדשים היו חשיבות ההיגיינה, הימנעות מחטא וביטחון תזונתי. המשרד הגביל את משך הדרשה ל-15-20 דקות בטענה ש"אם מאריכים בדרשה, המאזין מאבד ריכוז ודעתו מוסחת."[12]
המשרד שב והדגיש
כי התוכנית תיושם בדרכי נועם ודיאלוג וכי אין כוונה לכפותה, מאחר, שלדברי השר, "עידן הכפייה עבר לבלי שוב ואנו רוצים
בדרשן נאור המאמין בנושא ומיישמו מתוך אהבה ושכנוע." [13] השר הדגיש כי אכיפת היוזמה תהיה "רק על האימאמים של המשרד ולא נחייב
מישהו שאינו משתייך לאימאמים של המשרד [ואינו פועל] במסגדים
שבאחריות המשרד."[14]
אל-אזהר: היוזמה
מנוגדת לחוקה ולהלכה האסלאמית; הדרשנים יהפכו לקרייני חדשות
כצפוי, היוזמה עוררה ביקורת חריפה מצד אנשי דת ברחבי מצרים המתנגדים למשטר הנשיא אל-סיסי, אולם, באופן מפתיע, גם מוסד אל-אזהר, שנחשב לאחד מבסיסי התמיכה של הנשיא אל-סיסי, הצטרף למתנגדים. אנשי אל-אזהר לא חסכו מילים כדי לתאר את התנגדותם ליוזמה. ד"ר אחמד עמר האשם, חבר במועצת אנשי הדת הבכירים של אל-אזהר, תיאר את ההחלטה כ"אומללה."[15] ד"ר אחמד כרימה, מרצה באוניברסיטת אל-אזהר טען כי מדובר ב"החלטה מאולתרת, חסרת הבחנה ומעורפלת."[16]
לטענת אל-אזהר, היוזמה מנוגדת לחוקה המצרית הקובעת כי אל-אזהר הוא שאחראי על ההטפה וכי היוזמה תוביל להקפאת השיח הדתי, ולא לחידושו, כדברי משרד ההקדשים, ולהגברת הטרור. בהודעה של מועצת אנשי הדת הבכירים בראשות שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טיב, נכתב: "... מתוקף תפקידו של אל-אזהר כפי שנקבע בחוקה המצרית כי הוא האחראי על ההטפה האסלאמית, החליטה המועצה פה אחד להתנגד לדרשה הכתובה."
המועצה טענה כי היוזמה "מקפיאה את השיח הדתי" וכי "האימאמים זקוקים להכשרה רצינית ויש להקנות להם השכלה ולספק להם ספרים וספריות כדי שיוכלו להתמודד עם הרעיונות הקיצוניים והחריגים באמצעות הידע וההגות הנכונים... ולא להסתמך רק על נייר כתוב, [אשר] יוביל בתוך זמן לא רב, לפיחות במעמדו. [שכן, כך] הוא לא יוכל להתווכח עם הרעיונות הסוטים ועם הקבוצות שסרו מדרך הישר ומשתמשות בדת ככסות ושאחת מדרכיהן היא לסלף חלק מפסוקי הקוראן ואמרות הנביא מוחמד ולבלבל באמצעותם את המוסלמים הפשוטים, והוא יתקשה להתווכח עם רעיונות אלה, להפריכם, להגיב עליהם ולהזהיר את האנשים מפניהם."[17]
עוד טענה שהועלתה על ידי אל-אזהר היא כי הדרשה הכתובה מנוגדת להלכה האסלאמית. ד"ר אחמד כרימה, מרצה באוניברסיטת אל-אזהר, אמר כי "על פי המסורת והחדית', הדרשה צריכה להיות ספונטנית כדי שיהיה קשר עם המאזינים לה." לטענתו, זה היה המצב באסלאם לאורך ההיסטוריה ורק בעת החדשה, הדרשות נקראו מהכתב, כאשר "כמה משטרים עריצים בכמה מדינות רצו לחסל את חופש הביטוי של הדרשנים... "[18]
בכירים באל-אזהר הזהירו עוד כי "הדרשנים יהפכו לקרייני חדשות"[19] וכי [אפילו] "עובדי [אחזקה] במסגדים" או "תלמידי כיתה ז' יוכלו לשאת את הדרשה ולא יהיה עוד צורך בבוגרי אל-אזהר," דבר שייתר את הצורך בפקולטות למדעי הדת.[20]
בכירי אל-אזהר גם יצאו נגד האחדת הדרשה לכלל מצרים בטענה שלכל מחוז ואזור יש בעיות משלו, שבהן צריך לטפל הדרשן בדרשתו. ד"ר אחמד עמר האשם, חבר במועצת אנשי הדת הבכירים של אל-אזהר, השווה את הדרשן לרופא שמאבחן מחלה ואז מחליט איך לרפאה. לדבריו, "מצרים היא מדינה גדולה ויש בה מחוזות, ערים וכפרים השונים זה מזה במנהגיהם. לכן יש להציג את הדרשה לפי המקום... ובהתאם לאירועים."[21]
החרפה במתח בין משרד ההקדשים ואל-אזהר: דרשן אל-אזהר דחה את הדרשה הכתובה
בתגובה לעמדת
אל-אזהר, ניסה משרד ההקדשים להרגיע את הרוחות ולהבהיר כי אין מאבק בין שני הגופים,
אך מנגד הדגיש כי הוא נחוש להמשיך ביוזמתו. כך, שר ההקדשים פרסם מאמר שכותרתו
"לא מאבק", בו הבהיר כי היוזמה "אינה סכסוך עם איש ולא צריכה
להיות. על כולנו לתת דוגמה לרעות ולשיתוף פעולה... ולהעדיף את האינטרס הלאומי על
פני כל שיקול אחר...". השר הוסיף: "יש אפשרות למחלוקת ולדעה אחרת בכל מה
שנוגע לעניינים ארגוניים ואינו סותר קונצנזוס או את ההלכה... אבל השליט או מי
מטעמו הוא שמכריע במחלוקת, כשהיא אפשרית."
השר הבהיר כי נושא זה הוא בסמכות משרד ההקדשים וכי "האינטרס ההלכתי והלאומי מחייב אותנו... להמשיך בנחישות ליישם את הדרשה הכתובה המאוחדת באמצעות דיאלוג ושכנוע ללא כפייה או דיכוי... דרכנו היא הידברות ודיאלוג. אין קביעה הלכתית או חוקית המונעת מהדרשן להקריא את דרשתו מהכתב כל עוד הוא מאמין בה... אנו עדיין בשלב הפצת דרשה שהיא בגדר הדרכה שהדרשן יכול להתחייב לה או [רק] לעיקריה, בתנאי שיעמוד בזמן שהוקצה 15-20 דקות ובנושא עצמו ולא יחרוג מהתוכן הכללי..."[22]
בראיון לערוץ טלוויזיה
מצרי אמר השר: "אני תלמיד [מוסד] אל-אזהר שהוא מקור הסמכות העליון ושיח'
אל-אזהר הוא אבי. המחלוקת שלי עם ד"ר אחמד אל-טיב [שיח' אל-אזהר] היא אקדמית.
בהתאם לסמכותי, החלטתי על הדרשה הכתובה והמאוחדת. אנו נחושים ליישמה..."[23]
אולם, בניגוד לטענת השר כי בכוונתם לאכוף את היוזמה בהדרגה ובדרכי נועם, הזהיר השיח' חמאדה אל-מוטענא, ראש מנהלת ההקדשים באל-סידה זינב כי: "אם האימאם לא יתחייב לדרשה הכתובה, הוא ייחשב לאיש האחים המוסלמים".[24] כמו כן, היומון אל-מצרי אל-יום דיווח כי שר ההקדשים איים להרחיק את הדרשנים שלא יקראו את הדרשה הכתובה מסגל המשרד או יטיל קנס של כמה מאות לירות מצריות.[25]
מטבע הדברים, קשה לאמוד את מידת הצלחת משרד ההקדשים לאכוף את יוזמתו. אולם, נראה כי אל-אזהר נחוש ליישם את עמדתו. כך, ביום שישי ה-29.7.16, דרשן מסגד אל-אזהר, ד"ר מוחמד עבד אל-עאטי, נמנע מלדרוש את הדרשה הכתובה שהפיץ משרד ההקדשים בנוגע לחשיבות ההיגיינה ובחר לטפל בעימותים שהיו לאחרונה בין קופטים למוסלמים במדינה ודרש על "האחדות הלאומית וזכויות הנוצרים באסלאם". אל-עאטי אמר לאחר מכן כי משרד ההקדשים יכול "לחייב את אנשיו אבל לא את אל-אזהר. הוא יכול לחייב רק את האימאמים שלו שמקבלים ממנו משכורת."[26]
ד"ר אחמד עמר האשם, חבר במועצת אנשי הדת הבכירים של אל-אזהר, הבהיר כי אין בכוונתו לדרוש את הדרשה הכתובה מאחר שזו "פגיעה אישית בי ובאנשי הדת הבכירים" והוסיף כי הוא מעדיף לפרוש מאשר למלא את דרישת משרד ההקדשים.[27]
שר ההקדשים המצרי, אחמד מוח'תאר גומעה[28]
אל-סיסי מתייצב לצד אל-אזהר; נסיגה בעמדת שר ההקדשים
בעקבות הסלמת המתיחות בין משרד ההקדשים למוסד אל-אזהר, התקיימה ב-3.8.16 פגישה בין הנשיא אל-סיסי לבין שיח' אל-אזהר אחמד אל-טיב, ככל הנראה לבקשת אל-טיב. מהדיווחים על פגישה זו נראה כי הנשיא אל-סיסי העדיף לצדד בעמדת אל-אזהר, על מנת למנוע עימות בינו לבין אל-אזהר ולמנוע פגיעה במעמדו בקרב תומכיו המסורתיים. בעקבות כך, חלה נסיגה מסוימת בעמדת שר ההקדשים בנוגע לדרשה הכתובה.
על פי דובר הנשיא, עלאא' יוסף, במהלך הפגישה הדגיש אל-סיסי את "תמיכתה המלאה והמתמשכת של המדינה במוסד אל-אזהר... והצביע על חשיבות... המשך [תפקידו] בהצגת המודל התרבותי האמיתי של האסלאם".[29] על פי הודעת אל-אזהר, מיד בתום פגישתו עם הנשיא, כינס שיח' אל-אזהר במשרדו את שר ההקדשים, מוחמד מוח'תאר גומעה, את המופתי של מצרים, ד"ר שוקי עלאם ובכירים מאל-אזהר ו"הנחה [את המשתתפים] לגבש את תכניות ההכשרה הדרושות כדי להעלות את רמת המטיפים והדרשנים... ולהתמקד בשיפור המיומנויות של האימאמים להכין דרשות ולדרוש אותן... ". כמו כן דרש שיח' אל-אזהר ממשרד ההקדשים וכל המנהיגים הדתיים להתחייב לדרך של אל-אזהר ולפעול ביחד כדי להעלות את רמת השיח הדתי ולשפר את יכולות האימאמים. עם זאת, הביע שיח' אל-אזהר נכונות להכתבת נושאי הדרשה, אך דרש כי נושאי הדרשות יטפלו בבעיות החברה וייקבעו בתיאום עם מוסד אל-אזהר. כך, על פי ההודעה, הוא הורה שיהיה "תיאום בבחירות נושאי הדרשות והשיעורים באופן שיעלה בקנה אחד עם צרכי החברה."[30]
בתום הפגישה הבהיר השר גומעה כי הדרשן מחויב לשני דברים בלבד – אורך ונושא הדרשה, והדגיש כי הדרשן אינו נדרש לקרוא את הדרשה מהכתב: "המשרד יעניש דרשן בשני מקרים בלבד: אם יחרוג מהזמן שמוקצה לו או יחרוג מנושא הדרשה. דרשתי מהדרשנים להבין את נושא הדרשה היטב ולהציגו למתפללים ללא נייר." עם זאת, השר התעקש כי קביעת נושא הדרשה היא בסמכותו בלבד: "משרד ההקדשים בלבד הוא שאחראי לנושא הדרשה. כמה קבוצות שחותרות לחטוף את המסגדים מתנגדות לדרשה הכתובה. החשש מחטיפת המסגדים עדיין קיים ולכן המשרד הוא שאחראי על קביעת נושא הדרשה." לדבריו "האימאם של המסגד אינו מחויב לדרשה הכתובה."[31]
בכירים באל-אזהר ראו בעמדה זו של שר ההקדשים, נסיגה משמעותית. כך למשל ד"ר מוחמד אל-שחאת אל-גונדי, חבר באקדמיה למחקרים אסלאמיים של אל-אזהר אמר: "החלטת שר ההקדשים כי הדרשה הכתובה תהיה בבחינת הדרכה [בלבד] ולא מחייבת היא במשתמע נסיגה [בעמדתו] ורצון לפייס את אל-אזהר ונטייה לטובתו ומדגישה כי הדרשה תהיה ספונטנית."[32]
מאמרים בעד ונגד הדרשה הכתובה בעיתונות המצרית
יוזמתו של שר ההקדשים להחיל דרשה כתובה בכל המסגדים, העסיקה רבות את התקשורת המצרית. בעיתוני מצרים התפרסמו מאמרים רבים בשבח ההחלטה ובגנותה.
שר התרבות המצרי בשבח דרשה כתובה: יש מסגדים שהפכו למעין מטות של מפלגות או מיליציות
מי שהתגייס לתמוך ביוזמה של שר ההקדשים לכפיית דרשה כתובה היה שר התרבות המצרי, חלמי אל-נמנם, שפרסם מאמר בו יצא נגד תופעת האלתור בדרשות. הוא כתב: "הדרשה המאולתרת מתאפיינת על פי רוב בהתלהבות רבה וביתר רגשנות. ההתלהבות הזו עשויה להניב ביטויים שאינם ראויים להיאמר מעל בימות המסגדים... ולפעמים הדרשה מוכוונת פוליטית בהתאם לנטייה [הפוליטית] של הדרשן ולאידיאולוגיה האישית שלו.... למרות שהאסלאם הזהיר אותנו מפני קללות וגידופים, שמענו בשנים האחרונות קללות נגד פוליטיקאים, נגד אנשי ציבור ונגד אינטלקטואלים רק משום שהדרשן חולק עליהם מבחינה פוליטית ואידיאולוגית. כמה מסגדים הפכו למעין מטות של מפלגות או מיליציות. האלתור של אי אלו דרשנים חדורי התלהבות גרם להם [להשתמש] בביטויים ואמירות גזעניים מתועבים נגד אי אלו מדינות ועמים...
בדרשת יום שישי אין למתפלל זכות לצאת נגד [דעות] הדרשן... בכמה מקרים בהם יצא אחד האנשים נגד האלתור של הדרשן, התחוללה מהומה בתוך המסגד, דבר שפגע ברוח התפילה ובמשמעותה... לאלתור בדרשה יש סיכונים משלו, שכולנו מודעים להם... דרשה מוכנה מראש תתייחס כמובן אל הרעיון המרכזי שבו היא עוסקת ואל הרעיונות הנלווים לו ברצף הגיוני ומובנה. הדרשן יישא אותה בנועם הליכותיו ובמילותיו שלו... רבותי, הספיק לנו האלתור [בעניינים] שאסור לאלתר בהם."[33]
בעל טור מצרי: הדרשה הכתובה - צעד אמיץ ונכון למיגור קיצוניות בשיח הדתי
גם עימאד עריאן, בעל טור ביומון הממסדי אל-אהראם, טען כי הדרשה הכתובה תגן על החברה מפני דברי ההבל המושמעים לעתים במסגדים שאינם נתונים לפיקוח ממשלתי. הוא כתב: "יש מניעים רבים לתמוך בצעד האמיץ, שנקט שר ההקדשים כאשר אישר [את ההחלטה] שדרשת יום שישי תהיה כתובה ואחידה... זהו צעד אמיץ לתיקון השיח הדתי ולטיהור מצרים מגילויי הקיצוניות והפנטיות... ראוי לציין כי השערוריות, האסונות והחריגות הללו בדרשות יום שישי מתרחשים במסגדים הקטנים, במה שניתן לכנות 'המסגדים הפיראטיים'. [מדובר] במסגדים הרחוקים משליטת [משרד] ההקדשים שבכפרים הקטנים והנידחים ואף בערים שונות ברחבי המדינה, שם [נשמעים] ביטויים ודעות חריגים ומעוררי סלידה, שכל הגיון וכל דת מתנגדים להם. ידוע לכל כי בין כותלי המקומות הללו, באמצעות האימאמים המפוקפקים הללו - חלקם רטוריקנים שאינם משכילים - התוודעה [לראשונה] מצרים לקיצוניות והפכה לאדוקה בדתה עד שהגיעה לצורות הטרור הנתעבות ביותר...
הדרשה הכתובה היא מפלט מפני הנזק של דברי ההבל, שמושמעים שוב ושוב מעל בימות המסגדים ללא כל פיקוח והיא גם הגנה מוחלטת על כל יסודות החברה. כמה מדינות מוסלמיות כבר הבינו את העובדות הללו ולא עצרו בהנהגת דרשה כתובה ואחידה, אלא עשו צעד נוסף, והוא הקלטת תפילת יום שישי במלואה ושידורה שבוע לאחר מכן לאחר בחינה מדוקדקת שלה כדי להבטיח שהיא נקייה משיח של שנאה וקיצוניות ודעות, שאינן עולות בקנה אחד עם הדת הנכונה."[34]
שוללי הדרשות הכתובות: החלטה שרירותית שתפגע במעמד האימאם ותעודד קיצוניות
פארוק גוידה, משורר ועיתונאי מצרי, ראש מדור התרבות ביומון אל-אהראם, טען כי הניסיון להכתיב דרשה אחת לכל המסגדים במצרים הוא ביטוי של עריצות המדכאת את יכולותיהם וכישוריהם של האימאמים וגם פוגעת בחופש הדיבור והדעה בתחום הדת. וכך כתב: "דרשת יום השישי אמורה לפתוח אופקים רחבים יותר לידע, לעקרונות לדיון וללימוד שקדני ולא ייתכן להקפיא כל זאת באמצעות דף ובו טקסט המחולק בין המסגדים מידי שבוע, שכן יש בכך משום חיסול יכולותיהם של אנשי הדת במסגדיהם ומניעת כל ניסיון לפרשנות והצגת ידע. יש הבדל רב ברמה האידיאולוגית, התרבותית והדתית בין חכמי הדת [השונים] ולכל מסגד יש ייחודיות משלו... מסגד [גדול בעיר] שונה לחלוטין ברמתו מזו של מסגדים אחרים באזורים שאינם עירוניים או בכפרים.. זכותו של אימאם של מסגד לשקוד [על תפקידו הדתי]. שקדנות זו לבטח לא מתבטאת בדרשה שיקריא [מן המוכן], שכן דרשה [מוכתבת] הורגת את רוח החקר, חילוקי הדעות והידע [הדתי] בקרב אנשי הדת.
מנגד, האדם שיכתוב את דרשות יום השישי עבור המסגדים בכל מצרים, בהחלט אינו טוב יותר מאנשי דת אחרים שיש להם יכולות טובות ביותר לנסח דרשות עשירות מאוד ובעלות השפעה רבה ביותר. יש בהחלטה זו משהו מן העריצות, ואף יותר מזה, משום שהיא כופה על העם כולו דיבור אחד ודעה אחת ונוסח שאינו ניתן לערעור... לו רצה אללה, הוא היה הופך את האנשים [המוסלמים] לאומה אחת [הומוגנית]. המחלוקת בין ארבעת האימאמים: אל-שאפעי, מאלכ, אבו חניפה ואבן חנבל [שעל שמם נקראות היום ארבע האסכולות המשפטיות הקיימות באסלאם][35] היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהאסלאם היא דת של חילוקי דעות ודיון, שכן לכל אחד מהם היו אסכולה ופרשנויות משלו... אינני סבור שבכל תולדות האסלאם הייתה דרשה אחידה לכל ארצות המוסלמים, שכן הפלורליזם במחשבה ובחיים הוא אחד העקרונות החשובים באסלאם."[36]
חוסין אל-קאדי הכותב ביומון אל-וטן, האשים את משרד ההקדשים כי קיבל החלטה פזיזה אשר תהפוך את האימאמים למכשיר בידי הממשלה ולבורים ודווקא תפגע ביכולתם להתמודד עם האידיאולוגיה הקיצונית. וכך כתב: "ההחלטה בנוגע לדרשה הכתובה התקבלה במהירות ובפזיזות... היה סביר שיקדים לה דיון שיכלול אנשי דת, אינטלקטואלים, אימאמים ואנשי חינוך וכן שיערך סקר בקרב אלפי אימאמים, דבר שימשך כשלושה חודשים לפחות. אולם, ההחלטה יצאה ללא שום בדיקה ותוצאותיה עלולות להיות הרות אסון...
אעמוד על שתיים
מהתוצאות [הללו]: [האחת,] החרפת חילוקי הדעות בין השיח'ים [של אל-אזהר] לבין
[משרד] ההקדשים. שר [ההקדשים] הוציא החלטה באופן עצמאי [בעניין זה] והנה יועצי
שיח' אל-אזהר ואישים ממועצת אנשי הדת הבכירים הביעו התנגדות להחלטה זו. השר מנסה
להעביר את ההחלטה ויהי מה והשיח'ים מנסים להביך אותו בהתנגדותם לה. כך עסוקים שני
הצדדים זה בזה במקום להתמודד עם הקיצוניים ועם המסיתים.
[התוצאה השנייה היא] שהדרשה הכתובה לא תצמצם את הרעיונות הקיצוניים, אלא היא תחסל את הידע ואת הלימוד של האימאם ותתרום להפיכתו לבּוּר ולמכשיר [בידי אחרים] ותהרוג את ערך השכלתנות בעיניו. כאשר השכל של האימאמים יתרגל למצב זה, הרי שאם הם יתעמתו עם צעיר מהאחים המוסלמים שקרא ספר של [סיד] קוטוב או של [יוסף] אל-קרדאוי הם לא יחזיקו מעמד נגדו, ואז נעמוד [בעצם] בפני הזדמנות פז להפצת החשיבה הקיצונית.
מאז ומתמיד טוענים הקיצוניים כי האימאמים של משרד ההקדשים הם השיח'ים של הממשלה שאומרים רק מה שהיא מכתיבה להם ומצליחים בכך בזכות מיומנות השקר שלהם. אם נוסיף לכך שהאימאם קורא מדף כתוב שנכפה עליו ומישהו עוקב אחריו ומענישו - אם הוא חושב לרגע להסביר, לפרש או להוסיף משהו שאינו מופיע בטקסט הכתוב שבידיו - הרי שכאשר הוא [אותו אימאם] יפרוש את משנתם של [חכמי הדת] הקדומים והמאוחרים נגד הרעיונות הקיצוניים איש לא ישתכנע מדבריו, שכן משרד [ההקדשים] איבד את האמון בו עוד בטרם זה קרה לצעירים."[37]
עיתונאית מצרית: שר ההקדשים יוצר משברים כדי לקדם את תדמיתו
זינב עבדאללה, בעלת טור ביומון אל-יום אל-סאבע, פרסמה מאמר חריף נגד שר ההקדשים, בו טענה כי השר יזם את המחלוקת עם אל-אזהר לתועלתו הפוליטית האישית. במאמרה כתבה: "שר ההקדשים [מחמד מוח'תאר גומעה] מתמודד עם המסגדים, עם האימאמים שלהם ועם הקריאות לתקן את השיח הדתי כאילו מדובר ברכושו הפרטי שלו או בתכולת החווה הפרטית שלו. הדבר בא לידי ביטוי מובהק במשבר הדרשה הכתובה שאותו חולל לאחרונה... הדבר עורר את כעסם של האימאמים ואנשי הדת הבכירים של אל-אזהר, שראו בכך עלבון, המעטה [בערכם] והטלת ספק ביכולתם... הוא קרא לאימאמים של [משרד] ההקדשים ליישם את החלטתו ולדבוק בדרשה כתובה, תוך שהוא מתעלם מהחלטת אל-אזהר ואנשי הדת שלו [המסרבים ליוזמת הדרשה הכתובה], ומנהל מאבק חדש עם המוסד הדתי האסלאמי הגדול ביותר בעולם.
[זאת], למרות ששיח' אל-אזהר האימאם הגדול ד"ר אחמד אל-טיב [היה] מורהו והוא זה שהציג את מועמדותו למשרת שר ההקדשים, ולמרות שהמשרד פעל לאורך כל ההיסטוריה שלו כחלק מאל-אזהר.
מאז שד"ר
מחמד מוח'תאר גומעה התמנה לשר ההקדשים הוא שוקד לעבוד במנותק מאל-אזהר והוא ממציא
משברים כדי להציג את עצמו כמי שנושא את דגל שיפור [השיח הדתי] וכמי שנלחם לבדו
בקבוצות הקיצוניות... כל הניסיונות והמשברים האלה שמחולל שר ההקדשים מעת לעת
פועלים רק לטובת הקבוצות הקיצוניות, ופוגעים בתדמיתם של אנשי הדת של אל-אזהר ושל השיח'ים
של המוסדות הדתיים הרשמיים...
[אדוני השר] אל תעמיק את השבר בין אנשי הדת ואל תעסיק אותם ואת האנשים במריבות קטנות כאשר המולדת עומדת בפני סכנות המחייבות איחוד כוחות של אנשי הדת ומוסדות הדת על מנת להתמודד עם האידיאולוגיה הקיצונית ולהציג תדמית מתונה של האסלאם".[38]
מאמר באל-אהראם: האזרח המצרי נבוך לנוכח העימות בין אל-אזהר למשרד ההקדשים
בעיתונות המצרית התפרסמו גם מאמרים שהצרו על המתיחות בין שני המוסדות הניצים. אחד המאמרים, פרי עטו של מוחמד אבראהים אל-דסוקי, בעל טור ביומון הממסדי אל-אהראם, טען כי מהמאבק בין משרד ההקדשים למוסד אל-אזהר, הפסידו שני הצדדים. אל-דסוקי כתב: "משרד ההקדשים אזר כוח ואומץ וקרא תיגר במתכוון על [מוסד] אל-אזהר כאשר סירב לוותר כהוא זה על דרשת יום השישי הכתובה והודיע על דבקותו בעניין ונכונותו לנהל מלחמת חורמה כדי להגן עליה. עד מהרה, פרצה מלחמת הודעות והצהרות בין הגופים הוותיקים והאזרח ניצב נדהם, נבוך וקרוע, כשאינו קולט מה בדיוק קורה ולא יודע מי צודק ומי טועה...
הקונפליקט הסמוי ששרר זה תקופה בין משרד ההקדשים לשיח'ים של אל-אזהר, צף אל פני השטח ונגלה ואיננו סוד עוד... שני הצדדים מנהלים משחק סכום אפס... שתוצאותיו הצפויות תסבנה הפסד קשה וצורב לשני הצדדים, והם לא יוכלו לפצות על נזקיהם ולשקם את יחסיהם במהרה. שני הצדדים יסבלו מאוד מהשלכות אובדן האמון החריף בהם והאזרח הפשוט יסתכל עליהם בעין חשדנית..."[39]
[2] אל-אהראם (מצרים), 4.8.2016
[3] ו https://ar.awkafonline.com, 31.7.2016
[4] ו https://ar.awkafonline.com, 9.7.2016
[5] ו https://ar.awkafonline.com, 28.7.2016
[6] אל-וטן (מצרים), 19.7.2016
[7] אל-אהראם (מצרים), 22.7.2016
[8] ו www.almokhtarone.com, 29.7.2016
[9] ו https://ar.awkafonline.com, 9.7.2016
[10] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 20.7.2016
[11] ו https://ar.awkafonline.com, 22.7.2016
[12] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 20.7.2016
[13] אל-אהראם (מצרים), 22.7.2016
[15] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 31.7.2016
[16] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.7.2016
[17]ו www.azhar.eg, 26.7.2016
[18] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 20.7.2016
[19] אל-וטן (מצרים), 22.7.2016
[20] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.7.2016
[21] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 31.7.2016
[22]ו https://www.almokhtarone.com' 29.7.2016
[23] אל-ופד (מצרים), 31.7.2016
[25] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 20.7.2016
[27] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.7.2016
[28] ו https://english.ahram.org.eg , 22.6.2015
[29] https://www.masralarabia.com ו, 3.8.2016
[30] ו www.azhar.eg, 3.8.2016
[31] ו www.elbalad.news, 3.8.2016
[32] ו www.elbalad.news, 3.8.2016
[33] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 19.7.2016 – פורסם גם באתר https://www.alarabiya.net, 20.7.2016
[34] אל-אהראם (מצרים), 25.7.2016
[35] האסכולה החנפית נקראת על-שמו של אל-נעמאן אבו חניפה (מת ב- 767); האסכולה המאלכית נקראת על-שמו של מאלכ בן אנס (מת ב- 795; האסכולה השאפעית קרויה על-שמו של מוחמד בן אדריס אל שאפעי (מת ב- 820 ; האסכולה החנבלית קרויה על-שמו של אחמד בן חנבל (מת ב- 855).
[36] אל-אהראם (מצרים), 20.7.2016
[37] אל-וטן (מצרים), 19.7.2016
[38] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 31.7.2016
[39] אל-אהראם (מצרים), 1.8.2016