דרשת יום שישי בטלוויזית הרש"פ (17.8.2001)
להלן קטעים מדרשת יום שישי (17.8.2001) ששודרה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית. הדרשה הועברה בשידור ישיר ממסגד שיח' עג'לין בעזה, והדרשן הוא שיח' אסמאעיל א'ל ע'דואן:
"...הו האחים המוסלמים, הדיבור על נושא הג'יהאד - בשעה שבני עמנו נתונים בהתנסות אמיתית של אופציית הג'יהאד, המאבק וההגנה על ההקדשים ועל כבודה של האומה האסלאמית - מעורר בנפש צער ועצב.
ביום השנה לשריפת מסגד אל-אקצא, אנו אומרים כי חובת האומה כלפי מסגד אל-אקצא, היא לממש את אופציית הג'יהאד והמאבק למען אללה... בשנת 1969, תקף אחד מן הפושעים של אויבינו את [מסגד אל-אקצא]... ומסגד אל-אקצא נשרף... כעבור 32 שנה עדיין נרמס מסגד אל-אקצא ברגליים. הפושע שרון, יקללו אללה, נכנס וטמא את מסגד אל-אקצא כדי להוכיח לנו ולעולם האסלאמי כולו, כי אין הבדל בין משוגעים לאנשים רציונלים. הם האשימו את מי ששרף את מסגד אל-אקצא שהוא משוגע; הם האשימו את מי שביצע את טבח חברון שהוא משוגע... מה נאמר כאשר ראש ממשלת אויבינו נכנס ומטמא את קדושת מסגד אל-אקצא? האם נאמר שהוא משוגע? כיצד מתרץ זאת העולם העושק, אשר מאמין לבדותה ולשקר אותם מפיצים אויבינו. הם, באיבתם לאומתנו, אינם מתחלקים למשוגעים ולאנשים רציונלים; כולם מאוחדים באיבתם לבני עמנו ולאומה האסלאמית. אללה אמר דברי אמת: 'היהודים והנוצרים לא יקבלו אותך, אלא אם תצטרף אליהם'... ועוד נאמר [בקוראן] 'תמצא שהאנשים העוינים ביותר את המאמינים הם היהודים והפוליתאיסטים'. זוהי איבה מושרשת נגד עמנו, נגד אומתנו, ונגד הקדשינו...
שריפת מסגד אל-אקצא מזכירה לנו את מעשיה של גולדה מאיר, אללה יקלל אותה, שבכתה ביום הראשון לשרפת מסגד אל-אקצא וצחקה ביום השני. כאשר נשאלה על כך, היא השיבה: בכיתי ביום הראשון כי פחדתי שמוסלמים מכל חלקי העולם יכנסו לפעולה כדי לתמוך במסגד אל-אקצא. כאשר למחרת היום הם לא נכנסו לפעולה, וכל ששמעתי היו גינויים, עורר בי הדבר צחוק. המציאות הכאובה הזו מזכירה לנו את מה שעוברים בני עמנו - את הקורבנות האדירים, את הקרבת השהידים, את שיירות השהידים - והעולם כולו לא זע ולא נע. אנו שואלים, נוכח הטרגדיות האלה ונוכח המתקפה הפראית שהאויב הנפשע עודנו מנהל נגד בני עמנו, מהי חובת המוסלמים כלפי מסגד אל-אקצא ובעיית פלסטין? חובתם היא הג'יהאד למען אללה, פתיחת הגבולות, והכנת צבא מחמד, צבא מסגד אל-אקצא... משום שמסגד אל-אקצא הוא הבעיה הראשונה במעלה והמרכזית של המוסלמים. מסגד אל-אקצא ופלסטין אינם בעייתם של הפלסטינים בלבד....
חובתה של האומה האסלאמית לפתוח את שער הג'יהאד, שבו טמונים עוצמתה וכבודה של האומה האסלאמית. אנו אומה שאללה העניק לה את האסלאם ואת הג'יהאד למענו... סעד בן אבי וקאס מספר את סיפורו של עבדאללה בן ג'חש, שייחל לצאת לג'יהאד ולא לחזור... הוא קיווה להקדים [ולהגיע לשמים] כדי להיפגש עם הנביא ביום מותו... עבדאללה בן ג'חש אמר ערב קרב אוחוד: הו אללה, הבא מולי מחר אדם זועם וזועף שאני אלחם בו למענך והוא ילחם בי, ישתלט עלי, ויקטע את אפי ואוזני;
כאשר אפגש עמך מחר, אתה תאמר: 'יא עבדאללה: למען מה נכרתו אפך ואוזנך?';
אני אשיב: 'הו אלוהי, למענך ולמען נביאך';
אתה תאמר: 'אמת דיברת'.
סעד אבן אבי וקאס, אמר לאחר סיום הקרב לבניו: 'הו בני, מעשהו של עבדאללה בן ג'חש למען הפצת האסלאם היה נעלה יותר מזה שלי. חי אללה, מצאתי אותו בסוף הקרב, כשאוזנו ואפו תלויים על חוט וזה מה שהוא ייחל לו... מדוע? כדי להיפגש עם אללה ולומר לו: 'אללה, לחמתי מלחמת ג'יהאד למענך ולמען נביאך'. וכאשר אללה יאמר לו: 'מה ההוכחה שלך לכך?' הוא ישיב לו: "האוזן והאף [הכרותים] הם העדות לכך'.
כאשר אויבי אללה, היהודים, יקללם אללה, מתעללים [בגופות], מעוותים אותן, וקוטעים אברים – ישמשו אברי הגוף של בנינו, אחינו, ילדינו ויוצאי חלצינו עדות עבורם לכך שגן העדן העליון הוא מקום מקלטם. אין המדובר באובדנו של [האדם ההופך] לשהיד, [גם כאשר] אבריו נקטעים, והוא הופך לחלקי גוף קרועים ומפוזרים, כדי להיפגש עם אללה, ועם מחמד וחבריו...
כן אחי המאמין, האזינו לדברי הנביא, אל ג'אבר בן עבד אללה, לאחר קרב אוחוד, בו מת אביו מות קדושים והוא היה עצוב...: 'יא ג'אבר, מדוע אתה עצוב? הוא אמר לו: אבי מת מות קדושים והותיר לטיפולי ילדים רבים. כיצד לא אהיה עצוב... אמר לו הנביא: יא ג'אבר, אני אומר לך דבר שיסיר מלבך את העצב... יא ג'אבר, אללה דיבר אל אביך ישירות ללא כל תיווך. זהו הכבוד לו זוכים השהידים שלנו, השהידים של האומה האסלאמית, שנהרגו מתוך נאמנות לאללה... לשהיד ניתנת האפשרות לבקש משאלה ואללה מגשים אותה...
הוא [עבדאללה אביו של ג'אבר] ביקש רק דבר אחד: לחזור לעולם הזה, כדי לספר כיצד שפר גורלם של השהידים. [בגן העדן] הוא אמר: אלוהי, אני מבקש לחזור לעולם ואז להיהרג למען אללה, אח"כ לחזור שוב, ושוב להיהרג למען אללה, ולחזור [בשלישית], וליהרג למען אללה.
אמר לו אללה: אני פסקתי כי איש לא יחזור לעולם הזה.
אמר [עבדאללה]: אלוהי, האם יש בשורה כלשהי למוג'אהדין שעדין הולכים בדרכו של הנביא...?
אמר לו אללה:... אל תחשבו את מי שמתו למען אללה מתים, אלא חיים ומתקיימים לצד אלוהיהם.
הבשורה זו... עברה גם לבני עמנו שעודם מקריבים קורבנות אדירים, בהגנה על כבודה של האומה האסלאמית. [זוהי] הקרבה של שיירות של שהידים עד שאללה יעניק את הניצחון תוך זמן קצר. אין זה מפליא שאנו רואים נכונות להקרבה ולמוות מצד עם שאללה הטיל אותו לתוך מלחמה עם היהודים...
הו האחים המאמינים, איננו חשים אובדן... השהיד, אם הוא פוגש את אללה, נסלח לו מטיפת הדם הראשונה; הוא ניצל מחיבוטי הקבר; הוא רואה את מושבו בגן העדן; הוא ניצל מן האימה הגדולה [של יום הדין]; ניתנות לו 72 שחורות עין; והוא מליץ יושר על שבעים מקרובי משפחתו; על ראשו מונח כתר הכבוד, שאבן החן שבו טובה יותר מכל אשר בעולם הזה. חובתה של אומתנו לפתוח את שערי הג'יהאד, ההתנגדות והתמיכה עבור בני עמנו ובני אומתנו המקריבים קורבנות אדירים ואינם חושבים על עצמם ועל היקר להם בהגנתם על כבודה של האומה האסלאמית.
העולם הערבי והאסלאמי חי בתרדמה עמוקה... העולם הערבי והאסלאמי רץ אחרי אמריקה והיהודים, יקללם אללה. הם רצים ושואפים להרגיע את מה שהם מכנים "אלימות". איזו אלימות זו? [מדובר] בהגנה עצמית מול מיטב הארסנל צבאי המצוי בעולם העושק: ארסנל גרעיני, ארסנל צבאי, מטוסים, וטנקים, וארטילריה, מול חזות חשופים...
מדוע אתם מחביאים את הצבאות הערביים? לאיזה צורך אתם מחביאים את הנשק הקטלני? לאיזה צורך אתם בונים את הכוחות, האם כדי לרדוף את העמים העשוקים, או כדי להניעם לתמיכה בבני פלסטין ובמסגד אל-אקצא? מה פשר העליבות זו בה חי העולם הערבי והאסלאמי?
האם הם לא שמעו על דברי הנביא, כאשר הוא כרת ברית עם [שבט] ח'וזאעה ו[שבט] בני בכר תקף את שבט ח'וזאעה... הנביא אמר: לא יחשב הדבר לניצחון עבורי, אם לא אתמוך בח'וזאעה. זוהי שבועתו של המאמין, זוהי שבועתו של המוסלמי. סוף העולם קל יותר בעיני אללה מאשר הריגתו של אדם שלא בצדק - הריגתו של אדם מאמין שלא בצדק.
ומה עם האומה שלנו? האם הם אינם מכירים את עמדתו של הנביא כאשר הגיעה אליו הידיעה על הריגתו של עת'מאן, לאחר ששלח אותו כדי לשאת ולתת עם הכופרים של מכה, בהסכם חודייביה, והגיעה ידיעה שקרית על כך שעות'מאן נהרג. מה עשה הנביא? מייד הוא הביע אמונים לג'יהאד ולמוות למען אללה. זאת בשעה שהידיעה שהגיעה אליו היתה שקרית ורק משום שהיתה תוקפנות נגד אדם מאמין, הוא עות'מאן בן עפאן..."