המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת ומחאה בירדן בעקבות תיקונים בחוקה המרחיבים את סמכויות המלך
31/5/2016


ביקורת ומחאה בירדן בעקבות תיקונים בחוקה המרחיבים את סמכויות המלך

 

מאת צ. הראל*


הקדמה

ב-18.4.2016 אישרה ממשלת ירדן תיקונים בחוקה, שכללו בין היתר הרחבה של סמכויות המלך למינוי נושאי משרות בכירות במדינה.[1] בחקיקת בזק אושרו התיקונים בשני בתי הפרלמנט וב-4.5.2016 פורסם צו מלכותי המאשר אותם.[2] 

 

התיקונים שאושרו מתירים למלך למנות באופן עצמאי - באמצעות פרסום צו מלכותי, וללא צורך בחתימתם של ראש הממשלה והשרים הנוגעים בדבר - שורה של נושאי משרות בכירות: יורש העצר, ממלא מקום המלך בעת היעדרו מהממלכה, יו"ר הבית העליון של הפרלמנט (הסנאט) וחבריו, יו"ר מועצת השיפוט[3], נשיא בית המשפט לענייני חוקה וחבריו, וכן מפקדי הצבא, המודיעין והז'נדרמריה. יודגש כי קודם לתיקונים אלה נדרשה גם חתימתם של ראש הממשלה והשרים הרלוונטיים לצורך אישור מינוים של בעלי התפקידים הנ"ל, ואילו כעת אין יותר צורך בכך.[4] במסגרת התיקונים שהוכנסו בחוקה בוטל גם האיסור שחל על שר או חבר באחד מבתי הפרלמנט להחזיק באזרחות של מדינה נוספת וכן הוארכה כהונת יו"ר הבית התחתון של הפרלמנט (בית הנבחרים) לתקופה של שנתיים, במקום שנה.[5]

 

הכנסת התיקונים בחוקה עוררה ביקורת רבה בממלכה בקרב פוליטיקאים ופעילים פוליטיים, ובקרב בעלי טורים בעיתוני ירדן, שטענו כי המהלך סותר עמדות קודמות של המלך. רבים סברו כי המהלך יגרום לכך שהאחריות על המחדלים של בעלי התפקידים הממונים, שהיתה מוטלת עד עתה על כתפי הממשלה שהיתה ערבה למינוי, תיוותר ללא כתובת לתביעה וביקורת, שכן החוקה קובעת כי המלך מוגן מפני נשיאה באחריות כלשהי. כמו כן, נמתחה ביקורת על ההליך המהיר לאישור התיקונים ללא כל דיון ציבורי או בחינה מעמיקה של התיקונים על ידי הפרלמנט. לביקורת זו ניתן ביטוי גם ברשתות החברתיות וכן בהפגנות מצומצמות יחסית שהתקיימו באזורים מסוימים בירדן, בהן נשמעו בין השאר גם קריאות בגנות המלך. מנגד, בכירים ירדניים ומאמרים בעיתון הממסדי אל-ראי לימדו סנגוריה על המהלך וניסו להצדיקו ולהציגו כצעד חיוני, שיסייע לחיזוק עקרון הפרדת הרשויות במדינה ולעצמאות מערכת המשפט, היות שהמלך הוא היחיד שאמון על מינוי עמדות מפתח ברשויות השופטת והמחוקקת, ללא התערבות הממשלה.

 

יצוין, כי על רקע אירועי האביב הערבי נערכו בשנים 2011-2012 הפגנות מחאה ברחבי ירדן בהובלת התנועה האסלאמית ותנועות עממיות, בדרישה לרפורמות פוליטיות, שיכללו את צמצום סמכויות המלך ואף יהפכו את ירדן למונרכיה חוקתית, בה המלך הוא סמל לאומי בלבד. בעקבות גל מחאה זה ביצע המלך עבדאללה שורה של צעדי רפורמה ראשונים, שכללה הכנסת 42 תיקונים לחוקה ואף דיבר בעצמו על כינונה של מונרכיה חוקתית. הוא הבטיח לקדם רפורמות נוספות, ובכללן כינונה של ממשלה פרלמנטרית, בה ימונה לראשות הממשלה ראש המפלגה הגדולה בפרלמנט.[6] המלך עבדאללה גם פרסם החל מדצמבר 2012 חמישה ניירות עמדה, בהם הציג עקרונות לרפורמה ודמוקרטיזציה במטרה לעודד שיח לאומי בנושא. אחד מניירות העמדה עסק בפיתוח הדמוקרטיה ומעבר לשיטה של ממשלה פרלמנטרית, שלהשקפתו תהיה ברת יישום לאחר הקמת מפלגות פוליטיות פרגמטיות ובעלות השפעה.[7] מבקרי המהלך האחרון להכנסת התיקונים בחוקה, המרחיבים למעשה את סמכויות המלך, טענו כי מהלך זה מהווה נסיגה מניירות העמדה של המלך עצמו ובמקום לקדם את הרפורמה הפוליטית במדינה, הוא מחזירה לאחור.

 

דוח  זה יסקור את גילויי המחאה והביקורת על הרחבת הסמכויות של המלך במסגרת התיקונים בחוקה, שהופיעו בזירה הציבורית, ברשתות החברתיות ובמאמרים בעיתונות הירדנית, וכן יציג את טיעוני המצדדים בעריכת התיקונים בקרב האליטה הפוליטית ובכללם כותבי המאמרים בעיתון הממסדי אל-ראי.

 

א. מחאות על הרחבת סמכויות המלך בקרב פוליטיקאים ואזרחים

עוד בטרם אושרו התיקונים בחוקה המרחיבים את סמכויות המלך נשמעו קולות שהביעו התנגדות לכך. כך למשל, בדיון שהתקיים בבית התחתון של הפרלמנט ב-18.4.16, הזהירה חברת הפרלמנט, רולא אל-חרוב, כי התיקונים המוצעים בחוקה סותרים את עיקריה ומשנים את אופי המשטר ממונרכיה חוקתית ל"מונרכיה אבסולוטית". לדבריה, מדובר ב"תפנית חמורה". עבד אל-כרים אל-דר'מי, חבר פרלמנט נוסף ושר המשפטים לשעבר, קרא למלך לדרוש מהממשלה למשוך את הצעתה להכניס את התיקונים לחוקה בציינו כי החוקה היא דבר מקודש ולא חוק רגיל, שניתן לתקנו מידי יום. הוא הדגיש כי הרחבת סמכויות המלך תיצור מצב בעייתי, שכן אם יתברר שאחד מבעלי התפקידים שמינה המלך סרח, יהיה צורך להטיל את האחריות על המלך. הוא הזכיר כי התיקונים בחוקה, שבוצעו בשנת 2014, מאפשרים למלך למנות את מפקד הצבא ואת ראש המודיעין וקרא שלא להרחיב את סמכותו זו מעבר לחריגים אלה. אל-דר'מי הביע התנגדות גם לסעיף המאפשר לנושאי המשרות הבכירות להחזיק באזרחות זרה ואמר כי גם אם יגדעו את חמש אצבעות ידו לא יחתום על אישור התיקונים.[8] חבר פרלמנט אחר, מצטפא אל-שניכאת, טען בהצהרה לרשת BBC בערבית כי התיקונים בחוקה יגבילו את סמכות הפרלמנט לפקח על הרשות המבצעת. לדבריו, לאחר שנשללה מהעם הסמכות למנות את בעלי התפקידים הבכירים באמצעות הפרלמנט והוענקה למלך, העם כבר אינו בעל השפעה.[9]

 

הביקורת על הרחבת הסמכויות נשמעה גם מקרב האחים המוסלמים [להלן האח"ס]. בהודעה שפרסמה ב-24.4.16 מפלגת חזית הפעולה האסלאמית, הזרוע הפוליטית של האח"ס, נכתב: "התיקונים [בחוקה] באו באופן מפתיע ומואץ ללא בחינה אמיתית או שיח פוליטי וחברתי בעניין נחיצותם. הם יובילו את המדינה לשלטון אבסולוטי ולביסוס המנטליות הביטחונית ומהווים נסיגה ברורה מרעיונות הרפורמה, שהופיעו בניירות העמדה של המלך [בין השנים 2012-2014], ובפרט בכל הנוגע להקמת ממשלה פרלמנטרית בעלת סמכות. התיקונים בחוקה מבטלים חלק גדול מסמכויות הממשלה והופכים את ראשי הממשלה לפקידי ביצוע בלבד. הם גם חותרים להנציח את עיקרון המונרכיה האבסולוטית בשעה שהמלך מדבר על מונרכיה חוקתית ועל הקלת הנטל מעליו... אנו במפלגת חזית הפעולה האסלאמית דורשים מבית הנבחרים [הבית התחתון של הפרלמנט] לא להסכים לתיקונים הללו למען המולדת ובניה, לאות הזדהות עם בעיותינו והייחודיות שלנו ולמען ביסוס עיקרון הפרדת הרשויות."[10]

 

כמו כן, ביטאון האח"ס אל-סביל פרסם גילוי דעת חתום בידי 439 אישים, ביניהם שרים וחברי פרלמנט לשעבר, שהביעו התנגדות לתיקונים בחוקה בטענה שאינם מוצדקים. החותמים דרשו לסגת מהתיקונים המוצעים וטענו כי הם פוגעים בליבת החוקה, הקובעת כי המשטר במדינה הוא פרלמנטרי-מלוכני, העובר בירושה והעם הוא מקור סמכותו.[11]

 

גם ברשתות החברתיות התנהל שיח ער בנושא ונפתח האשטאג #התיקונים בחוקה. המתנגדים טענו כי מדובר בנסיגה של המלך מהבטחותיו לרפורמות הפוליטיות, וכן נסיגה מדרכה הדמוקרטית של המדינה.[12]

כך למשל, באחד הציוצים נכתב: "כיצד עלינו להפנים כי הכיוון [של המדינה] הוא ממשלה פרלמנטרית, שעה שהתיקונים בחוקה מחזירים אותנו מאה שנים לאחור ומרוקנים את החוקה מתוכנה[?]."[13]

 


 

המחאה על התיקונים בחוקה גלשה באופן מצומצם גם לרחובות. ב-2.5.16 התכנסו קומץ פעילים משכונת אל-טפאילה בעמאן מול הלשכה המלכותית ודרשו לבטל את התיקונים ולהשיב את השלטון לעם.[14] ב-6.5.16 התקיימו הפגנות משמעותיות יותר בכמה מוקדים ברחבי ירדן: בשכונת אל-טפאילה בעמאן, באירביד ובג'רש.[15] בשכונת אל-טפאילה בעמאן התקבצו עשרות מול מסגד בשכונה בניסיון להפעיל לחץ על הממשלה לבטל את התיקונים שאושרו. במהלך ההפגנה הונפו כרזות חריפות בגנות המלך: "אללה יבוא חשבון עם המושחת, אללה יבוא חשבון עם העושק", "ירדן היא שלנו, והמושחת יסתלק מאתנו", "פעילות [המחאה] תמשיך נגד הבוגד ", "החוקה היא זכותי וזכותך, שיניתם אותה עבורך בלבד". ראוי לציין כי אתר החדשות שדיווח על ההפגנה ועל הכרזות שהונפו בה, הבהיר כי הוא צנזר חלק מהכרזות בשל ההגבלות המשפטיות של חוק הפרסומים.[16]

 

הכרזה בתמונה מימין: "אנו מתנגדים לשלטון הבלעדי של המלך"

הכרזה בתמונה משמאל: "האם אין סתירה בין ריכוז הסמכויות בידי המלך והיעדר חובת האחריות מצדו?!"

  

 

באירביד שבצפון המדינה נערכה ב-6.5 שביתת שבת מול מסגד אוניברסיטת אל-ירמוכ, ביוזמת לשכת התיאום של התנועה העממית באירביד להבעת התנגדות לתיקונים בחוקה, וכן לאות הזדהות עם תושבי חלב בסוריה הנתונים להפצצות מצד המשטר הסורי. האתר www.jo24.net דיווח כי ערב קיום האירוע זימן מושל מחוז אירביד חברים בלשכת התיאום של התנועה העממית באירביד, והזהירם כי האירוע שבכוונתם לקיים בלתי חוקי, אך הדבר לא מנע את קיום מפגן המחאה, שלטענת המארגנים נשא אופי בלתי-אלים. בסופו של דבר, כוחות הביטחון פיזרו את המשתתפים בכוח ועצרו את חבר הפרלמנט לשעבר מטעם מפלגת חזית הפעולה האסלאמית, עלי אל-עתום, ובכיר נוסף במפלגה, נעים אל-ח'צאונה, ששימש בעבר כמזכיר לשכת התיאום של התנועה העממית באירביד.[17] בהודעה שפרסמה לשכת התיאום בעקבות האירועים היא גינתה את דיכוי המפגינים וטענה כי הדבר מעיד על "חשש בקרב מקבלי ההחלטות מפני חזרת הפעילים לרחובות כדי להדיר שינה מעיני המושחתים". עוד נכתב בהודעה כי קולה של התנועה העממית הוא קול החירות, שלא ימות ויישאר איתן חרף הצרת צעדיה ומעצר אנשיה, וכי בכוונתה להמשיך במחאה בלתי-אלימה ולממש את זכותה החוקתית להביע דעה.[18]

 

ב. ביקורת בעיתונות הירדנית על תוכן התיקונים בחוקה והאופן בו אושרו

גם בעיתונות הירדנית פורסמו מאמרים רבים שמתחו ביקורת הן על תוכן התיקונים שהוכנסו לחוקה והן על ההליך החפוז לאישורם שנעשה ללא בחינה מעמיקה בפרלמנט ותוך התעלמות מדעת הקהל. עוד נטען כי המהלך סותר עמדות קודמות של המלך ומחייב הבהרות מצד בכירי הממסד.  

 

שר החוץ לשעבר: התיקונים מיותרים ופוגעים בעיקרון מהותי בחוקה

מרואן אל-מועשר, שר החוץ הירדני לשעבר, התייחס בטורו השבועי ביומון אל-ר'ד לתיקונים בחוקה וטען כי הרחבת סמכויות המלך מהווה פגיעה בעיקרון מהותי של החוקה. לדבריו, עריכת תיקונים בחוקה מחייבת שיח לאומי ובחינה מדוקדקת מצד שני בתי הפרלמנט. הוא כתב: "הממשלה הודיעה כי אישרה כמה תיקונים נוספים לחוקה, ושלחה אותם לפרלמנט תוך פחות משבועיים, וזאת ללא דיון לאומי כלשהו בעניינם או אפילו ניסיון להסביר את הסיבות לכך...

מאז הקמתו לפני כמאה שנה הושתת המשטר הירדני על העיקרון שהמלך שולט באמצעות שריו. זאת משום שמעמדו ואישיותו של המלך ראויים להיות המטריה הכללית שתחת צילה חוסים כלל האזרחים והאזרחיות כשהמלך הוא המגן על כולם בהתעלם ממוצאם, דעותיהם, דתם או מינם. במשך מאה שנה הסכימו כל הירדנים והירדניות לחסות הזו [של המלך] ורצו שהוא יהיה חסין מפני נשיאה באחריות כלשהי למדיניות, לצעדים או להחלטות כלשהם, ולכן הוסכם כי האחריות המלאה לכך תוטל על הממשלות שהוא ממנה. עיקרון זה הפך להיות בסיס ליציבות המדינה והמשטר, בלב אזור בוער ובלתי יציב.

 

איש אינו חושב כי בהציעו תיקונים אלה הוא משרת את המלך. גם האמירה כי הם נועדו לחזק את עיקרון הפרדת הרשויות אינה משכנעת. לכולנו ידוע כי מינוי של מפקדי הצבא, המודיעין, הז'נדרמריה ואחרים [גם ככה] מעולם לא נעשה בלי שהמלך בחר בהם או הסכים למינוים. ואולם, שינוי כללי המשחק והפגיעה בעיקרון לפיו המלך שולט באמצעות שריו, הם תקדים הנוגע לסעיף החשוב ביותר בחוקה, שנועד לשמור על יציבות המדינה.

 

נקודה נוספת, שאסור להתעלם ממנה היא שהחוקה הירדנית אינה קדושה... ההתפתחויות בכל מדינה מחייבות בחינה מחודשת של החוקה מעת לעת. אולם, החוקה היא גם ביטוי של אמנה חברתית בין המדינה לבין האזרח. הכנסת תיקונים בה מחייבת שיח ברמה הלאומית [שיתנהל תוך] זמן סביר, במהלכם ייבחנו התיקונים בשיקול דעת על ידי הפרלמנט על שני בתיו, תהיה התייעצות עם אנשים, בה יובהרו להם הסיבות המחייבות [את הצעד] ויקשיבו לדעותיהם. אך, כשמבצעים שלוש [סדרות של] תיקונים בחוקה תוך חמש שנים בלי שיח לאומי אמיתי, או דיון מקיף בפרלמנט ומחוצה לו, הדבר עלול לפגוע בכבוד החוקה..."[19]

 

עיתונאי בכיר: האופן בו אושרו התיקונים – בחופזה, ללא דיון ציבורי וללא הסבר על נחיצותם - היה לקוי

פהד אל-ח'יטאן, עיתונאי בכיר ביומון אל-ר'ד, מתח ביקורת על האופן שבו אושרו התיקונים בחוקה- בזריזות, ללא שהתקיים דיון ציבורי בנושא ומבלי שניתן הסבר לעם על נחיצותם ויעילותם. לדבריו, גם אם התיקונים חיוניים ומהווים חלק מתהליך הרפורמה שעליה דיבר המלך בשנים האחרונות היה ראוי להסבירם לציבור כדי לתת להם גיבוי פוליטי. הוא כתב: "השיח על התיקונים בחוקה התנהל [עד כה] בשקט בחוגים מצומצמים ואיש לא ידע בדיוק מה משמעות התיקונים שמתכוונים לערוך ומתי זה יקרה... לבסוף, הממשלה הציגה לפני יומיים את חבילת התיקונים, העבירה אותה בדחיפות לבית הנבחרים... ואולם, שכשמכניסים תיקון בחוקה, נראה שאין די בכך כדי להסביר צעד בסדר גודל וחשיבות כאלה ולכן היה צורך בגיבוי פוליטי לחבילת התיקונים המוצעת, שיציג אותה בהקשר של תכנית הרפורמות, שאימצה המדינה ושניירות העמדה של המלך עבדאללה השני דנו בהן בפרוטרוט.

 

התשובות הקצרות והכלליות ששמענו מהממשלה בבניין הפרלמנט אינן מספקות. יש שאלות המחייבות תשובות נרחבות ומעמיקות, כמו למשל: האם התיקונים הנוגעים לסמכויות המלך בנושא המינויים הם צעד לקראת הענקת סמכויות חוקתיות נוספות לבית הנבחרים בבחירת ראש הממשלה? יו"ר הסנאט, פיצל אל-פאיז, המקורב לחוג מקבלי ההחלטות, רמז לכך אתמול כאשר אמר שהתיקונים בחוקה סוללים את הדרך ל[כך שירדן תעבור לשיטה של] ממשלות פרלמנטריות [כלומר, ממשלה הנבחרת על ידי הרוב בפרלמנט]...

 

היו שטענו אתמול כי התיקונים בחוקה סותרים את הפילוסופיה של ניירות העמדה של המלך. נראה שדברים ברוח זו אינם מדויקים כלל, אך אין מנוס מדיון פומבי להבהרת העניין... התעלמות מדעת הקהל ומהערות של מומחים היא טעות. לדעתי, עדיין ניתן להעניק גיבוי פוליטי לחבילת התיקונים בחוקה. מה שחשוב הוא שהבכירים ישברו את שתיקתם וייצאו לציבור עם הודעה מקיפה, שתציב את התיקונים המוצעים בהקשרם הענייני ותתווה את מאפייני התקופה הבאה, ולו כטיוטה"[20]

 

מאמר בביטאון האח"ס: התיקונים בחוקה מיותרים, המלך מימש את סמכויות המינוי גם בלעדיהם

יו"ר הארגון הערבי לזכויות אדם (AOHR) בירדן, עו"ד האני אל-דחלה, כתב ביומון אל-סביל, ביטאון  האח"ס, מאמר בו טען, כי התיקונים בחוקה הנוגעים לסמכויות המלך לא ישנו את המצב הקיים, שכן ממילא בפועל המלך היה מי שהחליט בסופו של דבר על המינויים. הוא תהה, למשל, אם בעקבות התיקונים תתאפשר עתירה נגד המלך לשם ערעור על מינוי של בעל תפקיד שבחר וטען כי התיקונים הללו הם חנופה מיותרת. הוא כתב: "החוקה הירדנית קובעת כי שיטת המשטר במדינה היא פרלמנטרית-מלוכנית, כלומר החוקה הציבה את המשטר הפרלמנטרי לפני המשטר המלוכני ובכך עיגנה עקרונות חשובים של שלטון העם באמצעות העם ולטובת העם... נוסח החוקה הירדנית הראשונה בשנת 1951, חייב במפורש ערבויות רבות להפרדת הרשויות והמלך בה מָלַך ולא שלט. לרשות המבצעת היו [בהתאם לחוקה הראשונה] הסמכויות בפועל לניהול ענייני השלטון ובהם: ניסוח הצעות חוק, בניית מוסדות ונקיטת כלל הצעדים הדרושים כדי לאפשר לאזרח לחיות בבריאות טובה, בחירות מלאה ועם הכנסה סבירה. אולם כל הממשלות לדורותיהן ויתרו על המעמד הזה ועל [כל] סמכויותיהן, בזו אחר זו. כך השתנו המצב והשלטון במדינה לכדי כך שהממשלה בה היא רק חלון ראווה [של המלך] ותפקידה מסתכם בחתימה על החלטות, שמגיעות אליה מוכנות...

 

הענקת הסמכות למלך למנות את מפקד הצבא, מפקד [מנגנוני] הביטחון, ראש המודיעין ומפקד ההגנה האזרחית [כך במקור][21] היא אותה הגברת בשינוי אדרת, שכן הוא עושה זאת [בין כה וכה] זה עשרות שנים, לצד חתימה של השר או הסכמת הממשלה [כפי שחייבה החוקה טרם התיקונים]. מצב זה [שהיה נהוג עד היום] עדיף על מינויים [על ידי המלך בלבד] ללא חתימה של גורם כלשהו. זאת משום שאם ירצה מישהו לערער על המינוי של אחד מהם בבית המשפט, נגד מי הוא יגיש את העתירה? האם הוא יציין [בעתירה] כי הנתבע [קרי, המלך] שגה או השתמש לרעה בסמכות או ישתמש במילים אחרות שנאמרות בערעור על החלטה מנהלית כלשהי? אין צורך בתיקונים הללו, שהם מעין חנופה למלך שאין לו צורך בה, כיוון שהוא מממש את הסמכויות הללו מאז ומתמיד."[22]

 

ג. האליטה הפוליטית וכותבים בעיתון הממסדי אל-ראי הודפים את הביקורת

האליטה הפוליטית בירדן ניסתה להדוף את הביקורת הרבה שעוררו התיקונים בחוקה ולהסביר את הרקע והסיבות לנחיצותם. בנוסף, היומון הממסדי אל-ראי אף פרסם מספר מאמרים של בכירים ירדנים שטענו כנגד המתנגדים למהלך,  כי תיקוני החוקה חיוניים והם אף יחזקו את הפרדת הרשויות במדינה ואת עצמאותה של הרשות המשפטית.

 

בכירים ירדנים: התיקונים - חלק מרפורמה פוליטית לטובת האינטרס הלאומי; יחזקו את הפרדת הרשויות

בישיבת הוועדה המשפטית של הסנאט, שדנה בתיקונים בחוקה, התייחס יו"ר הסנאט, פיצל אל-פאיז, לביקורת שנשמעה על התיקונים בחוקה. הוא הסביר כי התיקונים הם חלק מרפורמה פוליטית רחבה לטובת האינטרס הלאומי וטובת הכלל, המחייבים שירדן תמשיך להיות חזקה במישור הפוליטי, הביטחוני והחוקתי ושהמלך יוסיף להיות חזק במסגרת החוקה. לדבריו, התיקונים הם עדות לכך שירדן צועדת לעבר רפורמה פוליטית שמטרתה הקמת ממשלה פרלמנטרית- מפלגתית, כלומר ממשלה שבראשה יעמוד מנהיג המפלגה הגדולה בפרלמנט, בהתאם לחזון שפרסם המלך בנירות העמדה שלו.

 

אל-פאיז נתן כדוגמא את מרוקו, בה ניסיון מוצלח של רפורמה פוליטית, שכללה עריכת תיקונים בחוקה להרחבת סמכויות המלך, הוביל בסופו של דבר להקמת ממשלה פרלמנטרית. הוא טען עוד כי התיקונים נבעו משאיפתו של המלך להרחיק את הממסד הביטחוני והצבאי מהטיות פוליטיות, וכי הם יסייעו לביסוס עצמאותה של מערכת המשפט. בהתייחסו לטענות כי התיקונים פוגעים בחוקה, הוא אמר מנגד כי יש הסבורים כי הם אינם סותרים את רוח החוקה ואף תואמים את סעיפיה, ורואים בה ערובה לעתיד החיים הפוליטיים בירדן ולחיזוק עיקרון הפרדת הרשויות בה. הוא הדגיש כי הסמכות הבלעדית הניתנת למלך למינוי הבכירים, ללא צורך באישור השרים, לא פוטרת את השרים מאחריות, שכן הרשות המבצעת היא בעלת הסמכות הכללית ולכן אחריותה נשארת בעינה. לבסוף אמר, כי יש דעות בעד תיקונים בחוקה ואחרות המתנגדות להכנסתם, אך בסופו של דבר דעת הרוב היא שתקבע, שכן זוהי דרכה של הדמוקרטיה.[23]

 

בישיבת הסנאט, בה אושרו התיקונים בחוקה, תיאר ראש הממשלה, עבדאללה אל-נסור, את המהלך כצעד רפורמיסטי מתקדם, שנועד להשיג איזון בהפרדת הרשויות, כך שלרשות המבצעת לא יהיה קשר למינוי הרשויות המחוקקת והשופטת. בדומה לכך אמר יו"ר הבית התחתון של הפרלמנט, עאטף אל-טראונה, בפגישה עם משלחת עוזרים פרלמנטריים של חברי קונגרס אמריקניים, כי התיקונים בחוקה העניקו למערכת המשפט עצמאות מלאה.[24]

 

גם היומון הממסדי אל-ראי התגייס להדוף את הביקורת נגד התיקונים בחוקה. ביומון התפרסמו מאמרים רבים, בהם גם של בכירים ירדנים, שהציגו באור חיובי את התיקונים החוקה. כך למשל, צאלח אל-קלאב, שר ההסברה הירדני לשעבר, שכתב: "הצורך העממי והחברתי עשוי לעתים לחייב יותר מתיקון אחד בחוקה תוך שנה אחת ואולי אף תוך חודש אחד. נכון שיש לשמור על יציבות החוקה במידת האפשר, אך אסור ש'קדושתה' תהפוך לנטל על החיים הציבוריים ועל צרכי המדינה, העם והחברה, שהם המדד לנחיצות התיקונים הנדרשים בחוקה."[25]

 

שר הפנים לשעבר, חוסיין הזאע אל-מג'אלי, התייחס לתיקונים הנוגעים לסמכויות המלך בכתבו: "אפשר להסביר את התיקונים בחוקה כשאיפה של המלך לבסס את עיקרון הממשלה הפרלמנטרית, ולפיכך לראות בהם ערובה אמיתית לכך שמינוי הבכירים לא יהיה כפוף למאבקים פוליטיים, מפלגתיים או אזוריים... מנקודת מבט זו ניתן להסתכל על התיקונים בחוקה באופן חיובי בהתבסס על כך שהממסד הביטחוני ומערכת המשפט לא ישפיעו על הפוליטיקה ולא יושפעו ממנה... המלך מייצג עמדה מאוזנת, אובייקטיבית ונקייה מתחבולות הפוליטיקה, שלעתים מעורבים בה נטיות מפלגתיות ופוליטיות."[26]

 

סגן יו"ר הוועדה לענייני חוץ בפרלמנט, האיל ודעאן אל-דעג'ה, בחר לבלום את הביקורת על הרחבת הסמכויות המלך בטענה כי המשטר הירדני אינו משטר פרלמנטרי וכי החוקה מלכתחילה מעניקה למלך סמכויות נרחבות. הוא כתב: "יש הסבורים כי כל מדינה שיש בה פרלמנט, מסווגת כמשטר פרלמנטרי, בלי קשר לסוג המשטר הפוליטי שלה ואופיו... הדבר אינו חל על המשטר הפוליטי הירדני, שכן החוקה העניקה למלך סמכויות נרחבות: הוא ראש המדינה והוא מוגן מפני נשיאה באחריות כלשהי בהתאם לסעיף 30 בחוקה... סמכויות אלה המוענקות למלך מוכיחות כי המשטר הפוליטי בירדן רחוק מאד מהמשטר הפרלמנטרי, בו נשיא המדינה לא נהנה משום סמכויות פוליטיות וחוקתיות מעשיות, שכן בעל הסמכות העליונה בפועל במשטר פרלמנטרי הוא ראש הממשלה. זאת, בעוד החוקה הירדנית העניקה למלך את כל הסמכויות, מהן נהנה נשיא המדינה במשטר נשיאותי-פרלמנטרי מעורב [כפי שנהוג] בצרפת, וכן את סמכות החקיקה ואת הסמכות להטיל וטו על חוקים, מהן נהנה ראש המדינה במשטר הנשיאותי [כפי שנהוג] בארה"ב. הדבר מצביע על כך שהסמכויות החוקתיות של המלך מונעות התגלעות משברים חוקתיים ופוליטיים בין מוסדות המדינה הנובעים רצונות פוליטיים מנוגדים."[27]


* צ. הראל חוקר את זירת ירדן במכון ממרי


[1] אל-ראי (ירדן), 18.4.2016

[2] אל-ראי (ירדן), 5.5.2016

[3] מועצת השיפוט בירדן ניצבת בראש הפירמידה של הרשות השופטת במדינה ואמונה על הפיקוח על מערכת המשפט שלה.

[4] למעשה תיקונים שהוכנסו לחוקה ב-2014 העניקו למלך סמכות בלעדית למינוי מפקדי הצבא והמודיעין והתיקונים האחרונים הרחיבו את סמכותו זו לבעלי תפקידים נוספים. www.aljazeera.net, 19.4.2016

[5] אל-ראי (ירדן), 3.5.2016

[8]ו www.alanbatnews.net, 19.4.2016

[10]ו  www.albosala.com, 24.4.2016

[11] אל-סביל (ירדן), 24.4.2016

[13] ראו twitter.com/amjadmalawneh, 20.4.2016

[14]וו www.allofjo.net, 2.5.2016

[15] אל-סביל (ירדן), 6.5.2016

[16]וו albalqatoday.com, 4.5.2016, www.allofjo.net, 6.5.2016

[17]וו www.jo24.net, 6.5.2016

[18] אל-סביל (ירדן), 6.5.2016

[19] אל-ר'ד (ירדן), 27.4.2016

[20] אל-ר'ד (ירדן), 21.4.2016

[21] בניגוד לטענת אל-דחלה, התיקונים שאושרו לא מעניקים למלך את הסמכות למנות את מפקדי שאר מנגנוני הביטחון וההגנה האזרחית הנתונה בידי שר הפנים

[22] אל-סביל (ירדן), 25.4.2016

[23] אל-ר'ד (ירדן), 28.4.2016

[24] אל-ראי (ירדן), 3.5.2016

[25] אל-ראי (ירדן), 24.4.2016

[26] אל-ראי (ירדן), 26.4.2016

[27] אל-ראי (ירדן), 2.5.2016