כותבים במפרץ: מחיר הנפט צונחים, על ארצות המפרץ לגוון את מקורות ההכנסה שלהן
על רקע צניחת מחירי הנפט בעולם והפגיעה הכלכלית שספגו עקב כך המדינות יצרניות הנפט, קראו כותבים במדינות המפרץ למדינותיהם לגוון את מקורות ההכנסה שלהן, ולא להישען על הנפט לבדו.
כך למשל הכותב הבחרייני יוסף מכי שטען במאמר שפרסם ביומון אל-וסט כי מקור המשבר הכלכלי הפוקד את בחריין הוא המדיניות הכלכלית שניהלה במהלך ארבעת העשורים האחרונים, הנשענת על הנפט כמקור הכנסה בלעדי, מבלי לנצל את רווחיו לפיתוח הכלכלה ולגיוון מקורות ההכנסה. לדבריו, מסיבה זו נקלעת בחריין למשבר כל אימת שמחירי הנפט בשוק העולמי צונחים. מכי הזהיר כי המשבר הכלכלי בבחריין צפוי רק להחמיר וכי על מנת להיחלץ ממנו עליה לאמץ מדיניות כלכלית חדשה ולגוון את מקורות ההכנסה שלה.
.
וכך גם הכותב הסעודי ח'אלד אל-סולאימני שפרסם מאמר ביומון הסעודי אל-עוכאט' בו טען כי בניגוד לעבר השיח אודות גיוון מקורות ההכנסה של סעודיה כהכנה לעידן הפוסט נפט הוא כעת אקטואלי וכי המשטר הסעודי בוחן אותו ברצינות. הוא קרא להשקיע בהון האנושי בהיותו "היסוד החשוב ביותר לבניית סביבה יצרנית" שתסתגל לתמורות הזמן.
להלן תרגום קטעים משני המאמרים הנ"ל:
בעל טור בחרייני: בחריין ניהלה מדיניות כלכלית שגויה במשך ארבעת העשורים האחרונים
בעל הטור הבחרייני יוסף מכי כתב ביומון אל-וסט: "יש אצלנו
פרדוקס: [בעוד מחירי] הנפט בעולם נמצאים בירידה מתמדת חסרת תקדים, בשוק המקומי
שלנו הם בעלייה. הסיבה המוצהרת לעליית מחירו לאזרחים [בבחריין] היא רצון לפצות על [ההפסדים
מ]ירידת מחירו בשוק העולמי, משום שהמדינה זקוקה להכנסות מאיפה שהוא. גם אם יש לכך
קשר לכאורה לירידת מחיר הנפט [בעולם]... הרי שהדבר נעוץ בעצם במדיניות הישענות ההכנסה
הלאומית על מקור אחד בלבד - הנפט. אין זה
חדש, זוהי מדיניות ישנה שבמסגרתה האמינו הנוגעים בדבר [בשעתו] שהנפט ורווחיו
יימשכו לנצח ושבאמצעותו ניתן יהיה להתגבר על כל זעזוע כלכלי, חברתי או מדיני.
יוסף מכי
מצבנו היום אינו קשור רק לנפט ולא לנקודת הזמן הנוכחית בלבד, אלא הוא קשור לאופן בו השקענו וניצלנו את הנפט במהלך ארבעת העשורים האחרונים, כלומר מאז שמחיריו עלו ב-1973. הדבר מביא אותנו לנתח את עליית המחירים ואת צעדי הצמצום הפוקדים אותנו בימים אלו מהיבט של כלכלה פוליטית, כלומר הכלכלה והמשאבים ובכללם הנפט והקשר שלהם לגורמי הכוח והמעמדות החברתיים הפעילים בארצנו ולדרכי ההשקעה שלהם בעשורים האחרונים.
בהתאם לפרספקטיבה זו, הנפט היה אמור להוות הזדמנות נאותה לגיוון [מקורות] ההכנסה, כלומר לפיתוח כלכלי ולא לצמיחה כלכלית. למרות התפתחותן של תעשיות מקבילות לנפט, הוא המשיך להוות אחוז גבוה מאוד מהכנסתנו הלאומית ביחס ליתר המגזרים. כמו כן, יש מקורות הכנסה שאפשר היה לפתחם בכספי רווחי הנפט, כמו המשאב הימי, שהוא משאב חשוב אך מוזנח למרבה הצער וחסר חשיבות כלכלית ביחס למקורות ההכנסה הלאומית [האחרים]. כמו כן, המגזר החקלאי נהרס ומגזרים כלכליים אחרים לא פותחו, ולכן נחלשו, בשל ההסתמכות על הנפט כמקור [הכנסה] עיקרי בפיתוח הכלכלי והחברתי או בתוצר המקומי הגולמי.
מדיניות השקעת רווחי הנפט לא נבנתה על יסודות איתנים, לכן היום אנו קוצרים את פירותיה [הבאושים]. מדיניות זו היא הסיבה האמיתית והעיקרית למשבר הכלכלי, ואילו הירידה ברווחי הנפט בימים אלו היא הסיבה לכאורה. זה טיבן של סחורות אסטרטגיות, דוגמת הנפט וסחורות אחרות, וניתן היה לקחת זאת בחשבון ולצְפות זאת בכל רגע נתון. לו היה לנו מבנה כלכלי אינטגרטיבי לצד מדיניות ארוכת טווח של גיוון מקורות ההכנסה, כי אז לא היינו מגיעים למצב אליו הגענו. כלכלה חזקה בעלת מקורות [הכנסה] מגוונים ומשלימים הופכת לעמדת כוח, שכן אין היא מושפעת משינויים שליליים החלים במקור הכנסה זה או אחר, ואם היא מושפעת, אז מדובר בהשפעות מוגבלות, משום שכלכלה כזאת היא חזקה ויצרנית... מסיבה זו, לירידה במחירי הנפט אין אותה השפעה בכל המדינות [יצרניות הנפט] ואילו בארצנו השפעתה רבה, מסוכנת וגורלית...
משבר כלכלי זה, כפי שנראה במישור המקומי ובמישור העולמי צפוי להידרדרות נוספת, ולכן אין מנוס מלהציל את המצב באמצעות שיתוף האזרחים בדיון על המצב והשלכותיו וכן לשתפם בקבלת ההחלטות המתאימות.
אם כן, מהו הפתרון? או במילים אחרות: מה הם מקורות ההכנסה המתאימים למצב הכלכלי בארצנו?
המצב הכלכלי על כל היבטיו... הוא גם עניין פוליטי ולכן הזירה הפוליטית היא הזירה המתאימה לפתרון הבעיה הכלכלית. זאת, משום שכאשר צעדים כלכליים קשורים ישירות לענייניהם השוטפים של האזרחים הדבר מחייב מדיניות ציבורית שהאזרחים נוטלים בה חלק... לפיכך, יש להתחיל [באימוץ] מדיניות כלכלית המושתתת על בסיס פיתוח בעל שלוש צלעות: כלכלית, פוליטית וחברתית ולהישען על עקרון השקיפות בניהול הנושא הכלכלי הציבורי. בנוסף לכך, יש לקבוע סדרי עדיפויות בנוגע להוצאות הציבוריות... כך שההוצאות וההשקעות יושתתו על בסיס הגיוני.
ללא נקיטת צעדים מדיניים וכלכליים לא נחלץ מהמצב הכלכלי המחניק, דבר שיגביר את סבלם של האזרחים בעתיד. ולבסוף, מה עשינו עם הנפט? התשובה היא שלא היטבנו לנצלו. ומה עשה הנפט לנו? התשובה היא שהוא נוקם את נקמתו בנו משום שלא היטבנו לנצל אותו בתכניות הפיתוח שלנו." [1]
בעל טור סעודי: על סעודיה להשקיע בהון האנושי כדי להיערך לעידן הפוסט נפט
ח'לאד אל-סולימאן, בעל טור סעודי, כתב במאמר ביומון אל-עוכאט': "השיח אודות גיוון מקורות ההכנסה כהכנה לשלב שיבוא אחרי הנפט אינו חדש. אני שומע אותו משחר נעוריי אחרי כל תכנית חומש, אלא שבדרך כלל הוא היה רק בבחינת שאיפה שאינה כל כך רלבנטית למציאות. היום ניתן כבר להבחין בכך שיש חשיבה רצינית אודות העידן שלאחר הנפט, שבאה לידי ביטוי בתכניות 'המפנה הלאומי'[2] והתכנית להקמת 'קרן [הון] ממשלתית' [SWF], וייתכן שאנו עומדים בפני לידה מחדש של הממלכה הערבית הסעודית...
ח'לאד אל-סולימאן
כאשר מדברים על השלב שאחרי הנפט, הכוונה אינה בהכרח לכך שהנפט ייגמר, שכן ייתכן שהוא יישאר לנצח אלא שחשיבותו כמקור אנרגיה בסיסי ויקר ערך עלולה לרדת נוכח הופעת מקורות אנרגיה חדשים, כפי שקרה במהלך ההיסטוריה למשאבי טבע אחרים...
השלב שאחרי הנפט אינו קשור רק לכסף שכן האדם הוא המשאב האמיתי והעשרתו ביידע והכשרה מקצועית שלו הם הערובה העיקרית להצלחה בהתמודדות עם אתגרי העתיד ולעמידה בדרישות השינוי [הנחוץ]. אנשים מוכשרים הם היסוד החשוב ביותר לבניית סביבה יצרנית שתחסל את הניהול הגרוע, תדכא את השחיתות ותייסד תרבות חברתית שתעגן את הכבוד לחוקים ולנהלים ואת הבנת החובות והזכויות. העולם משתנה במהירות ורק מי שמשתנים יכולים להסתגל לתמורות שלו." [3]
