סעודיה ומדינות המפרץ ערב ביקור הנשיא אובמה:
אובמה אכזב אותנו, גרם לנו להבין שהוא איננו ידיד אמת ולהסתמך על עצמנו בלבד
הקדמה
ב-21.4.2016 צפוי נשיא ארה"ב, ברק אובמה, להגיע לביקור בסעודיה כדי להיפגש עם מנהיגי מדינות המפרץ, בדומה לפסגה שקיימו הצדדים במאי 2015 בקמפ-דיוויד. לפי דיווחים בעיתונות הערבית, הצדדים ידונו בנושאים שונים ובהם איראן, המשברים בסוריה, בתימן ובעיראק וביחסים האסטרטגיים בין מדינות המפרץ לארה"ב ומחויבותה לסייע להן.
ואולם, ביקור זה של הנשיא אובמה מתקיים בצל מתיחות רבה השוררת בין מדינות המפרץ לארה"ב על רקע מחלוקות בנושאים אזוריים רבים. בסעודיה, ובמפרץ בכלל, שוררת אווירה של תסכול, אכזבה ואף זעם רב על המדיניות שנוקט אובמה במזה"ת בשנים האחרונות כלפי המשברים בסוריה, בעיראק ובתימן, אך בעיקר בשל פתיחותו כלפי איראן.
למעשה גם ערב הפסגה הקודמת בין מנהיגי משפ"מ לנשיא אובמה במאי 2015, שהתקיימה בעיצומו של המו"מ בין ארה"ב לאיראן על תכנית הגרעין שלה, גרמו חילוקי הדעות בין הצדדים למלך סעודיה, מלך בחריין, נשיא האמירויות ושליט עומאן לבטל את השתתפותם בפסגה ולשלוח נציגים מטעמם. אז האשימו מדינות המפרץ את אובמה בנטישת בעלות הברית ובחיזוק כוחה האזורי של איראן, עד כדי איום על האינטרסים שלהן.[1] המתיחות בין ארה"ב למדינות המפרץ התעצמה עוד יותר לאחר פרסום הסכם הגרעין ביולי 2015, (ה-JCPOA). מאמרים שפורסמו מאז בעיתונות המפרצית, ובפרט בעיתונות הסעודית, מתחו ביקורת נוקבת על ההסכם בטענה כי באמצעותו ארה"ב מחזקת את כוחה האזורי של איראן על חשבון מדינות ערב והמפרץ; מעניקה יד חופשית לאיראן ולארגונים הכפופים לה לפעול ולהתערב במדינות האזור; ומפנה גב למדינות המפרץ – בעלות הברית המסורתיות של ארה"ב. היו שאף האשימו את אובמה שהוא מוביל את המזה"ת לאסון.[2]
ריאיון שהעניק אובמה למגזין האמריקאי "The Atlantic" ב-10.3.2016, בו רמז כי סעודיה ומדינות ערביות נוספות "תופסות טרמפ" על מאמצי ארה"ב להילחם בטרור, וקרא לסעודיה לחלוק עם איראן את ההשפעה במזה"ת – רק הגביר את הכעס כלפיו. הריאיון עורר את חמתן של מדינות המפרץ ובפרט של סעודיה, שמיהרה להגיב במאמר של תורכי אל-פייסל, לשעבר שר המודיעין הסעודי והשגריר הסעודי לארה"ב, אשר טען כי בניגוד לדברי אובמה, סעודיה ממלאת תפקיד מרכזי במלחמה בטרור ומעבירה לארה"ב מידע מודיעיני שמנע פיגועי טרור בארה"ב. אל-פייסל גינה את אובמה על שקרא לסעודיה להיות שותפה של איראן באזור, כשהוא עצמו הודה שזו מעניקה חסות לטרור והבטיח להתנגד ל"פעולותיה ההרסניות".[3] טענות דומות הטיח באובמה ראש הביטחון הלאומי הכוויתי, ת'אמר אל-צבאח, שתהה כיצד זה האשים אובמה את מדינות המפרץ כי הן תופסות טרמפ על מלחמתה של ארה"ב בטרור חרף כל המאמצים שהן משקיעות במלחמה העולמית בטרור- החל מהשתתפות בקואליציה הבינ"ל נגד דאעש, עבור בהקצאת מיליארדי דולרים לכך, וכלה בשיתוף מידע מודיעיני על טרוריסטים עם המערב.[4]
הריאיון של אובמה למגזין אטלנטיק הצית בעיתונות המפרצית גל של מאות מאמרי ביקורת חריפים נגדו, בהם נטען כי אובמה מפנה האשמות שקריות כלפי סעודיה כדי לחמוק מאחריותו לכישלון מדיניותו ההרסנית כלפי המזה"ת, ובפרט ביחס לאיראן, ובשל חששותיו מפני חבירתה של סעודיה לגורמים בינ"ל נוספים מלבד ארה"ב. במאמרים רבים נטען עוד כי נטישתו של אובמה את בעלי בריתו המסורתיים וחבירתו לאיראן גרמה להן להבין שאין לסמוך עוד על ארה"ב בלבד ושעליהן לחפש בעלות ברית נוספות בעולם, ולהבין שארה"ב אינה ידידת אמת. לטענת כותבים רבים, מסקנה זו היא שהובילה את סעודיה בשנה האחרונה לשנות את מדיניותה כלפי ארה"ב, להישען על עצמה ולפעול בהתאם לאינטרסים שלה ושל האזור, גם אם הדבר מנוגד למדיניות ארה"ב.[5]
עניין נוסף התורם בימים אלה למתיחות בין סעודיה לבין ארה"ב, היא הצעת חוק שעשויה לעבור בקונגרס האמריקאי, ולפיה סעודיה ובכירים בה יהיו חשופים לתביעות בבתי משפט בארה"ב בגין מעורבות בפיגועי ה-11.9. לפי הדיווח שפורסם בניו-יורק טיימס ב-15.4.16, במהלך ביקורו בארה"ב, איים שה"ח הסעודי עאדל אל-ג'ובייר על המחוקקים בארה"ב, כי אם חוק זה יעבור, תמכור סעודיה ניירות ערך ונכסים אחרים שיש לה בארה"ב, בשווי 750 מיליארד דולר, מחשש שבתי המשפט בארה"ב יורו להקפיאם.[6]
להלן תרגום קטעים ממאמרים שפורסמו בעיתונות המפרצית ערב בואו של אובמה לסעודיה.
עיתונאי סעודי: הברית של אובמה עם איראן ע"ח מדינות המפרץ, גרמה להן ליטול את גורלן בידיהן
העיתונאי הסעודי הבכיר ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה לשעבר, תורכי אל-דח'יל. מתח במאמרו ביומון הממסדי של האמירויות אל-ביאן, ביקורת נוקבת על אובמה שניסה לחולל שינוי מהותי במדיניות החוץ האמריקאית באזור, ולהעדיף את איראן כבעלת ברית על פני סעודיה ומדינות המפרץ. לדבריו, עמדה זו דווקא היטיבה עם מדינות המפרץ, שהחלו לקחת את גורלן בידיהן ולפעול בעצמן ללא הסתמכות על ארה"ב, בהבינן שארה"ב איננה ידידת אמת שלהן. הוא כתב:
"הנשיא אובמה... לא היה משוכנע ביחס לשיתוף הפעולה האמיתי בין ארה"ב לבין מדינות המפרץ שאף גבל בברית, ו[לכן] מהרגע הראשון [לכהונתו] הוא רצה להתקרב לאיראן, כשהוא מאוהב ברעיון זה עד אובדן חושים, מוקסם ממנו עד כדי התמכרות לו. הוא חתם על הסכם הגרעין עם טהראן וראה בו הישג היסטורי שייזכר כהישג החשוב ביותר של תקופת כהונתו כנשיא. [ואולם] גם אם בתקופת [כהונתו] הושגה הצלחה כלכלית מסוימת, הרי אין ספק שלא הושג בה שום הישג מדיני. [אדרבא, בתקופתו נרשם] כישלון חרוץ ואיום באזור, חלה נסיגה בכל עמדות ההשפעה של ארה"ב בו והזירה פונתה לטרוריסטים של אל-קאעדה, דאעש, חזבאללה ו[אחרים]. הריאיון האחרון של אובמה [למגזין האמריקאי אטלנטיק] בו שטח את האידיאולוגיה הפוליטית שלו, היה ברור ומפורש וחשף את הלך הרוח האמיתי שהנחה את אובמה במשך שתי הקדנציות שלו ודרדר את הפופולריות של ארה"ב לשיא השפל שלה: היא נכשלה בנושא הסורי וב[התמודדות עם] המהפכות הערביות וכמעט בכל הנושאים המדיניים [האחרים].
בראיון המקומם שהעניק למגזין אטלנטיק, אמר אובמה בפשטות שיש לחלק את האזור בין מדינות המפרץ לבין איראן, וזלזל בסעודיה כאילו הייתה טרמפיסט שמציב דרישות רבות. האמיר תורכי אל-פיצל הפריך דברים אלו ואמר שסעודיה אינה 'טרמפיסטית', אלא היא נוטלת חלק פעיל ב[התמודדות עם ה]משברים באזור ובמלחמה בטרור לצד מעצמות בעולם. היא גם נטלה חלק בריסון ההשפעות השליליות של המהפכות הערביות, הקציבה מיליארדי דולרים לנזקקים באפגניסטן במשך שלושה עשורים ומנעה מלחמות באזורים רבים בעולם... אובמה [גם] התפאר בכך שחזר בו מהכוונה לתקוף את משטר אסד ודיבר על הצורך להפסיק את המדיניות הדוגמטית במשרד החוץ האמריקאי המבוססת על הגנה על סעודיה, באמרו שכוחות הצי שלו יפעלו רק לצורך דיכוי הטרור או הגנה על ישראל נגד התקפה גרעינית אפשרית.
אובמה מעוניין לחולל מהפך בבית הלבן נגד קשרים היסטוריים בעלי ממדים כלכליים ומדיניים [קרי, קשרי ארה"ב עם סעודיה ומדינות המפרץ]. מאז פגישת [מנהיגי] מדינות המפרץ בקמפ-דיוויד [עם אובמה, במאי 2015] כולם הבחינו בכך שמדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, התחילו לסמוך על עצמן בלבד, לנהל מלחמות בעצמן... לכונן בריתות ולהרתיע את היריבים. ייתכן שעמדה זו של ארה"ב טובה יותר עבורנו כדי שנמשיך לנהל את מהלכינו המדיניים והביטחוניים [בעצמנו] ולהגן על גבולותינו ועל רווחת עמנו, שכן ההישענות על דוקטרינת אייזנהאואר[7] להגנה על סעודיה הופכת אותנו נרפים יותר. חזרתה של ארה"ב בה והתנערותה [מגישתה המסורתיות כלפי סעודיה ומדינות המפרץ] אינן סוף העולם, אדרבא, זו התחלה נכונה למדינות המפרץ [שתסייע להן] לסמוך על עצמן ולהבחין בין ידידי אמת לידידים למחצה." [8]
כותב באמירויות: המפרציות אימצו מדיניות חדשה מול ארה"ב; ביכולתן להסב נזק לאינטרסים שלה באזור
ברוח דומה כתב גם מוחמד ח'לפאן אל-צואפי, בעל טור ביומון הממסדי של איחוד האמירויות אל-אתחאד, שטען במאמרו, כי בעקבות הסכם הגרעין של ארה"ב עם איראן החליטו מדינות המפרץ לפעול על פי האינטרסים שלהן ולחפש בעלות ברית אחרות. לדבריו, ביקורו של אובמה במדינות המפרץ מלמד על הכרתו בכישלונו בסוגיה האיראנית ועל רצונו להסדיר מחדש את יחסיו עם מדינות המפרץ. הוא כתב: "המדיניות המפרצית הוכיחה שלא ניתן לערוך שום עסקה פוליטית באזור מבלי להתחשב בכל יתר הגורמים האזוריים, אחרת, ההסכם יהיה רעוע. ההתפתחויות באזור, כמה חודשים לאחר [שהוצג] הסכם הגרעין, הוכיחו זאת. תמצית התפיסה של הממשל האמריקאי הייתה שאיראן עשויה להיות 'המושיע' ש[יפתור את] כל המשברים הפוליטיים באזור, באמצעות חתימה על הסכם עם ארה"ב ותו לא, אלא שהיא [ארה"ב] התעלמה בכוונה מכך שמשטר האיתוללות הוא חלק מהבעיות והמשברים הללו...
תפיסה זו [של ארה"ב] היוותה גורם חשוב שעורר את הנחישות בקרב מנהיגי המפרץ לנצל את העניין הזה לחיפוש הזדמנויות [חדשות] בפוליטיקה הבינ"ל, שיאפשרו להם להגן על מדינותיהם. כתוצאה מכך, הפכו עמדותיהן [של מדינות המפרץ] כלפי בעלת הברית האסטרטגית, ארה"ב, למדיניות נחושה שעשויה לגרום לארה"ב לאבד רבים מהאינטרסים שלה באזור, בייחוד מאחר שאיראן היא בעלת ברית שלא ניתן לבטוח בה. לכן, ניתן לומר ששני הביקורים [של קרי ושל אובמה במפרץ] הם ניסיון [מצד ארה"ב] להוכיח את רצינות היחסים בין מדינות המפרץ לארה"ב ואת הרצון האמריקאי להמשיך ולהשקיע בהן. זאת, בניגוד למדיניות הזלזול [כלפיהן], ששיקף הסכם הגרעין [עם איראן], ושבו התעלם הממשל האמריקאי מהעובדה שאיראן היא זו הגורמת למשברים באזור, באמצעות המליציות שהיא מקימה והתערבותה בענייני הפנים של מדינות ערב...
הפעילות של מדינות המפרץ בעולם גרמה לאמריקאים לבחון מחדש מיהו בעל הברית האסטרטגי האמיתי [שלה במפרץ], ולכן [כעת] הם מנסים להסדיר מחדש [את יחסיהם] עם מדינות המפרץ, שפעלו אף הן [בינתיים] לפי האינטרסים האסטרטגיים שלהן יחד עם הכוחות המתחרים במדיניות ארה"ב בעולם. הריאליזם של הממשל האמריקאי, שהתבטא בדיפלומטיה [שנועדה] לסיים את פרק העוינות בין ארה"ב לאיראן, נתקל בערמומיות הפוליטית האיראנית, המבוססת על התחמקות מהתחייבויות בינ"ל. לכן, הממשל האמריקאי נאלץ להודות בכישלון מאמציו להשבת איראן להיות מדינה נורמלית במערכת הבינ"ל והאזורית...".[9]
כותב סעודי: בביקורו ייווכח אובמה שסעודיה קבעה במזה"ת עובדות חדשות, גם אם אינן לרוחו
העיתונאי הסעודי, עבדאללה בן בג'אד אל-עותיבי, פרסם בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון, מאמר בו סקר כמה מהנושאים האזוריים השנויים במחלוקת בין סעודיה לארה"ב, ואת המדיניות החדשה והעצמאית שנקטה סעודיה באשר לסוגיות האזוריות, בניגוד למדיניות של אובמה. אל-עותיבי הצביע על ההישגים השונים של סעודיה בתקופה האחרונה - ההצלחה לגנות ולבודד את איראן, ההצלחה הצבאית בתימן מול החות'ים וההצלחה להקים את הקואליציה האסלאמית נגד הטרור - וקבע כי אובמה יגיע למזה"ת חדש ושונה מזה ששאף אליו, מזה"ת שבו המדינות הן בעלות מדיניות דומיננטית ומסוגלות להגן על האינטרסים שלהן ולפתור את המשברים באזור בעצמן. כך כתב:
"כמנהגם של רבים מהנשיאים האמריקאים לפניו, מגיע הנשיא ברק אובמה בחודשים האחרונים לכהונתו כנשיא ארה"ב לביקור בסעודיה וכאורח בכינוס של מדינות משפ"מ. כשאובמה נבחר לנשיא... היו לו רעיונות לגבי חיסול שני דברים במדינות ערב: הדיקטטורה של הרפובליקות הערביות והארגונים הדתיים האלימים. זאת, באמצעות תמיכה בתנועות האסלאם הפוליטי ובראשן ארגון האחים המוסלמים במצרים. אולם התוצאה הייתה מביכה... הכאוס התפשט ותנועות האסלאם הפוליטי [עצמן] פנו לאלימות, בניגוד למה שרצה [אובמה], וכאשר הגיע תורה של המדיניות, [היתה זו] סעודיה [ש]הנהיגה את הסצנה האזורית.
כניסת כוח המגן של חצי האי ערב לבחריין בשעתו כדי למנוע שם מהומות, לא מצאה חן בעיני הממשל האמריקאי, אולם [למרות זאת הכוח] נכנס ושמר על יציבות בחריין. היום הנשיא האמריקאי מגיע [לביקור] כאשר סעודיה מתכוונת להקים כוח ערבי משותף שיבצע תפקיד ערבי הדומה לזה שמילא כוח המגן של חצי האי ערב במדינות המפרץ.
התנגדותו של העם המצרי לשלטון קבוצות האסלאם הפוליטי ביוני 2013 [הכוונה להפלת שלטן מורסי] לא מצאה חן בעיני הנשיא [אובמה]. אולם סעודיה תמכה בו [בעם המצרי] וביציבותה של מצרים. הוא [אובמה] מגיע היום לאחר ביקורו ההיסטורי של המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז למצרים ולאחר ההסכמים ההיסטוריים שחתם עליהם [עמה] והתמיכה הבלתי מוגבלת שנתן ליציבותה של מצרים ולעתידה החדש.
בחיפוש אחר פתרון יצירתי או מפתיע, שיעניק לו הישג [במדיניות] החוץ עליו יוכל להישען, אץ הנשיא [אובמה] לאיראן בניסיון ליצור פריצת דרך מדינית באמצעות הסכם עימה בנושא הגרעין. הוא עשה מאמצים כדי לגייס תמיכה בינלאומית [בהסכם] וחתם עליו ביחד עם מדינות ה- 1+5. מדינות המפרץ [אמנם] תמכו בו [בנושא הגרעין] בפסגת קמפ- דיוויד ב-2015, אולם הן הסתייגו מנושאים אחרים הקשורים לאיראן.
אובמה מגיע היום [לסעודיה] כשאיראן נמצאת במצור מדיני, כלכלי, ערבי ואסלאמי, כשהיא בעלת ברית של רוסיה נגדו ונגד ארצו, כשהיא זוכה לגינויים מצד מדינות המפרץ, מדינות ערב ומדינות האסלאם בשל התערבותה בענייני הפנים של מדינות ערביות ומוסלמיות, כשהיא זוכה לגינויים בשל תמיכתה המתמשכת בטרור, בקבוצות ובמליציות הטרור...
אובמה מגיע לאזור השונה לגמרי מזה שהיה רגיל לו, שכן הקואליציה הערבית לתמיכה בשלטון החוקי בתימן נוחלת ניצחונות בקני מידה גבוהים ביותר, לא רק בשטח אלא גם במדיניות... [הוא מגיע לאזור] כאשר הקואליציה של המדינות המוסלמיות למאבק בטרור מניפה את דגליה ומבססת את יסודותיה, וכאשר שאון המטוסים של תמרון 'רעם הצפון' [תמרון אזורי שהתקיים בחודש מרץ בסעודיה בהשתתפות רבות ממדינות ערב], שריקת טיליו ומוכנות כוחותיו ממלאים עדיין את חלל האזור כולו.
ברוך בואו של הנשיא שוב לאזור שהתפתח, גם אם [הוא התפתח] באופן שלא לרוחו. ברוך בואו כדי שיהיה עד ליצירת היסטוריה חדשה באזור, היסטוריה האומרת שניתן לייצב את הכאוס ולערוב ל[יציבות] זו... בנהר הפוליטיקה האזורית והבינלאומית זורמים מים חדשים, והם יזרמו יותר בעתיד. אם הנשיא אובמה היה חייב לנסות [לפתור את המשברים] אזי אין ספק ש המדינות המנהיגות באזור היו חייבות לפעול, להוביל ולכפות את תנאיהן, כדי להגן על גבולותיהן ולדאוג לאינטרסים שלהן בכל הדרכים.
שוב ברוך בואו של הנשיא [אובמה] ל[אזור מוכה] המשברים שאותם לא פתר, אדרבא הוא תרם להתעצמותם, [כמו] המשבר הסורי על כל המשברים שנגרמו בעקבותיו לבעלי בריתו באירופה. ברוך בואו למשבר התימני שמצא את דרכו לפתרון. ברוך בואו למדינות בעלות ברית [שלו] המסוגלות [כעת] להגן על האינטרסים שלהן באמצעות השקפה בוגרת, מדיניות דומיננטית וגישות מתאימות. ארה"ב, מדינה בעלת ברית [שלנו], היא המדינה החזקה ביותר בעולם מבחינה מדינית, כלכלית וצבאית והיא תישאר כזו בטווח הנראה לעין, אולם ברית עם מדינה אין פירושה ברית עם אדם ספציפי, יהא אשר יהא תפקידו או מעמדו. מה שיקבע לבסוף הם האינטרסים המשותפים, השקפות תואמות ועתיד מובטח.
לבסוף, סעודיה מנהיגה את האזור כולו ויש לה השפעה על הנהגת העולם כולו. יש לה בריתות מדיניות, צבאיות וכלכליות שמאפשרות לה לאכוף עוד כוח והשפעה [באזור]". [10]
[4] עוכאט' (סעודיה), 18.3.2016
[5] ראו: אל-ריאד (סעודיה), 13.3.2016; אל-וטן (סעודיה), 14.3.2016; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.3.2016 ו- 22.3.2016
[7] דוקטרינת אייזנהאואר היא תכנית לשמירת עצמאות מדינות המזרח התיכון בשיתוף עם האו"ם, שפרסם אייזנהאואר ב-5 בינואר 1957 במטרה למנוע את התפשטות הקומוניזם במזה"ת.
[8] אל-ביאן (האמירויות), 13.4.2016
[9] אל-אתחאד (אמירויות), 13.4.2016
[10] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 17.4.2016