המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב באל-שרק אל-אוסט: האביב הערבי חשף את כישלון האופוזיציות הערביות על כל גווניהן
27/3/2016


כותב באל-שרק אל-אוסט: האביב הערבי חשף את כישלון האופוזיציות הערביות על כל גווניהן


עות'מאן מירר’אני, בעל טור ביומון הסעודי אל- שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, פרסם מאמר בו טען כי האביב הערבי חשף לא רק את כישלון המשטרים הערבים, אלא גם את כישלון האופוזיציות בעולם הערבי להוות אלטרנטיבה למשטרי העריצות שהופלו. לדבריו, האופוזיציות הללו, על כל גווניהן – ליברליות, שמאליות, ימניות ואסלאמיות - לקו באופורטוניזם, באגוצנטריות ובהתנהלות דיקטטורית שאינה פחותה מזו של המשטרים שהדיחו, והתרחקו מהעמים הערבים עד כי אלה מתגעגעים כיום לתקופת המשטרים העריצים. לדבריו, לאור מצב זה של חוסר אונים וכישלון בקרב כל האופוזיציות בעולם הערבי, אין פלא שהצעירים זנחו אותן "ופנו אל 'המרחב האינטרנטי' כזירה להתנגדות ולביטוי מצוקותיהם."

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]


עת'מאן מירר'אני

 

"רבים סבורים כי 'האביב הערבי' לא הצליח לממש ולו אחת מן התקוות והחלומות שתלו בו בימיו ובחודשיו הראשונים וכי אדרבא, הוא אף הוביל את האזור לסדרת אסונות ומשברים. ללא ספק, ישנם גורמים רבים לכך ש'האביב [הערבי]' החולף הסתיים כפי שהסתיים, בכאוס במשברים ובמלחמות...

 

מה שחשוב יותר מכל הוא שהאביב הערבי חשף לא רק את המשבר שלנו ואת המשבר של המשטרים שהעמים התקוממו נגדם, אלא הוא גם חשף את כישלונן של האופוזיציות הערביות להציג את עצמן כחלופה משכנעת ומהימנה [למשטרים אלו] המסוגלת לממש את מאווייהם ואת תקוותיהם של האנשים. בוודאי שמשבר האופוזיציות הערביות קדם לאביב הערבי, אך הוא נחרט [כעת] יותר בתודעתם של האנשים, בשל התפקוד המתסכל של האופוזיציות הללו והתוצאות המאכזבות [של פעילותן במהלך האביב הערבי] ובשל הרגרסיה, המלחמות והכאוס השוררים כעת.

 

הרושם הרווח כעת הוא שחולשת המפלגות וקבוצות האופוזיציה, כמו גם הפירוד בתוכן ועיסוקן הרב באינטרסים ובחלומות על השלטון, הרחיקו אותן מהאנשים והן התנתקו מהנושאים שמעסיקים  את האנשים, ולכן אין הן יכולות עוד לשכנע אותם שהן כשירות לשלטון כאלטרנטיבה טובה יותר מהמשטרים שלהם הן מתנגדות. כדי להוכיח זאת, די בציון העובדה שהאנשים כיום מבכים את העבר ומתגעגעים לעידן המשטרים שאותם הפילו, על רקע חשש רווח שמא שינוי פירושו כאוס ומלחמות.

 

הבעיה באופוזיציות הערביות אינה נוגעת לזרם רעיוני מסוים, אלא היא בעיה כללית, חוצת מסגרות אידיאולוגיות: היא כוללת את הזרמים הליברליים כפי שהיא כוללת את מפלגות השמאל או את אלו המניפות את סיסמאות הדת. רבות ממפלגות האופוזיציה המאשימות את המשטרים הקיימים בעריצות, מתנהלות בתוכן באופן בלתי דמוקרטי. כך למשל כמה ממנהיגי האופוזיציות עומדים בראש מפלגותיהם זמן רב יותר מתקופת שלטונם של שליטי המשטרים שלהם הם מתנגדים ושאותם הם מאשימים בדיקטטורה ובהיאחזות עיקשת בכס השלטון. מפלגות השמאל הפכו בעיני האנשים למודל של אליטיזם השקוע בפיתוח תיאוריות, בעוד שהמפלגות האסלאמיות הפכו למודל של אגוצנטריות ואופורטוניזם.

 

במצרים הציגו האחים המוסלמים מודל נוסף, לפיו למפלגות האסלאמיות הערביות, או לרובן, יש נטייה לאכוף דיקטטורה שכן הן אינן מאמינות בדמוקרטיה אך מאמצות אותה באופן טקטי בלבד, וכאשר הן משיגות את יעדן ועולות לשלטון [באמצעות הדמוקרטיה] נחשף פרצופן האמיתי, והן פונות לעריצות ולשלטון הבלעדי. בסודאן ביצעו האסלאמיים הפיכה צבאית נגד הדמוקרטיה, שהם היו חלק מהפרלמנט שלה, ומצאו לנכון לכפות את שלטונם באמצעות טנקים במקום לציית לקלפיות.   

 

אפשר שמאן דהוא יטען שהמפלגות האסלאמיות בתוניסיה ובמרוקו מציגות היום מודל שונה ושהן הוכיחו את רצונן בהעברה שקטה ודמוקרטית של השלטון. על כך אפשר להשיב כי הגם שהניסיון בשתי המדינות הללו מעורר תקוות, בצדק, הרי שהוא בתחילת דרכו ויש להמתין ולעקוב אחריו כדי לדעת כיצד יתפתח, לפני שחורצים עמדה בעניינו.

 

לא רק האסלאמיים לא עמדו במבחן הדמוקרטיה, גם השמאל על מפלגותיו הקומוניסטיות והלאומיות [כשל בכך] כאשר פנה אל דרך ההפיכות שאותן כינו 'מהפכות', וההיסטוריה של האזור משופעת בדוגמאות [של 'מהפכות' כאלה] שהותירו אחריהן דיקטטורות, מלחמות ומשברים. יש כמובן זרמים ומפלגות נוספים, מעבר לתיוג של שמאל פוליטי וימין דתי, אלא שאף הם לוקים בחוסר האונים ובכישלון הפוקדים את האופוזיציה הערבית על כל מרכיביה.

 

לפיכך, אין פלא שהצעירים זנחו את האופוזיציה המסורתית כפי שהתברר במהפכות האביב הערבי, ופנו אל מה שניתן לכנות 'מפלגת המרחב האינטרנטי' כזירה להתנגדות ולביטוי מצוקותיהם... הצעירים אינם לבד כמובן, משום שהתסכול הופך לתופעה כללית כאשר האנשים רואים את המלחמות הפנימיות ואת קרע הפנימי למשל בלוב, בסוריה, בעיראק ובתימן שנגרמו בשל כישלון האליטות הפוליטיות והאופוזיציה [בהן]...

 

האביב הערבי... לא היה מסר רק למשטרים, כמו שחלק מהאנשים רואים בו, אלא שתוצאותיו הן בבחינת כתב אישום נגד האופוזיציות הערביות, אשר עד כה, נראה שלא קלטו את המסר."  

 



[1]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.1.2016