כללי

המדינה האסלאמית: ג'יהאד בפלסטין איננו קודם לג'יהאד במקומות אחרים; יש לתקוף את היהודים בכל מקום

 

לאחרונה פרסם ארגון המדינה האסלאמית (להלן: דאעש) בביטאונו הרשמי אל-נבא מאמר מכונן תחת הכותרת "בית אל-מקדס[1] – עניין הלכתי בראש ובראשונה,"[2] המפרט את יחסו של הארגון לעניין פלסטין ואת עמדתו לגבי המלחמה בישראל ברמה העקרונית והמעשית. המאמר קובע כי אין עדיפות למלחמה בישראל על-פני ג'יהאד נגד הכופרים במקומות אחרים, ויתרה מכך – לחימה בכופרים הפנימיים, כמו שליטי מדינות ערב, חשובה וקודמת לה.

 

בעיני דאעש, הצבת המלחמה בישראל בראש סדר העדיפויות של המוסלמים היא סטייה מעקרונות האסלאם, שכן מטרת הג'יהאד חייבת להיות כינון הדת והשלטת חוקי השריעה. העולם כולו, למעט האזורים שבשליטת הארגון, נשלט בידי הכופרים; לכן תוהה המאמר מדוע ניתנה עדיפות למלחמה ביהודים על-פני המלחמה בכל סוגי הכופרים האחרים. מעבר לכך נכתב כי צמצום יעד הג'יהאד למלחמה ביהודים בלבד פירושו שינוי אסור של חוקי אללה. על-פי המאמר, אם בכלל ישנה עדיפות לג'יהאד בחבל ארץ כלשהוא, אזי העדיפות היא לשחרור המקומות הקדושים לאסלאם מכה ומדינה מידי משפחת המלוכה הסעודית. 

המאמר מפרט את עמדת דאעש לפיה שבכל מקום שהוא חובת המלחמה בכופרים מוטלת על המוסלמים תושבי האזור הקרוב ביותר. לכן, בשלב זה עיקר המאמץ צריך להיות מכוון להפלת המשטרים בארצות השכנות לפלסטין, והמלחמה בישראל מוטלת על כתפי הפלסטינים. עם זאת, דאעש קורא למוסלמים ברחבי העולם לסייע להם ואף לתקוף את היהודים ובעלי בריתם בכל מקום שהם משיגים אותם.

 

המאמר מתקיף בחריפות את  המשטרים הערבים הלאומיים וכן את  התנועות והזרמים השונים בעולם הערבי, ובהם תנועות השמאל והארגונים השיעים בראשם חזבאללה שקידשו את העניין הפלסטיני והציגו אותו כבעיה הראשונה במעלה של המוסלמים. המאמר גינה במיוחד את התנועות האסלאמיות, ברמזו לאחים המוסלמים וחמאס, שהעלו על נס את הבעייה הפלסטינית, מתוך הבנה שזהו נושא שהכל מסכימים עליו וניתן לגייס סביבו את ההמונים. בכך חטאו גם תנועות אלה, לדבריו, בהתבססות על "יסוד קלוקל".

 

לנוכח זאת, הדגיש המאמר, יש לשים את בעיית פלסטין במסגרת ההלכתית הנכונה וקרא ל"לנתץ את האליל" של התפיסה כי בעיית פלסטין היא הבעיה הראשונה במעלה העומדת בפני המוסלמים ולהבין, שעיקרון המונותאיזם על-פי האסלאם – ייחוד אללה, (התוחיד) – הוא העניין הראשון במעלה העומד בפניהם. לכן, ביסוס האסלאם הוא המטרה היחידה למענה יש להילחם, ואילו לחימה למען החלפת שלטון היהודים בשלטון חמאס או הרשות הפלסטינית היא "ג'יהאד בטל" מעיקרו.

 

פרסום המאמר נועד הן כדי להדוף את הביקורת מצד תנועות וארגונים אסלאמיים יריבים הטוענים כי דאעש אינו נלחם בישראל ואינו מעניק תשומת לב לפלסטין, והן על-מנת להסביר לתומכי דאעש ואוהדיו את השקפת הארגון בסוגיה זו ולהניח את דעתם. יצוין, כי מאמר זה מתווסף להתייחסות לעניין הפלסטיני מצדו של מנהיג דאעש אל-בגדאדי, בנאומו המוקלט מדצמבר 2015, בו הצהיר כי דאעש לא שכח את העניין הפלסטיני.[3]

להלן קטעים מן המאמר:

 

דאעש: הפיכת העניין הפלסטיני  לעניין הראשון במעלה של המוסלמים – הגזמה אסורה בדת

"במשך עשרות שנים שלט עניין פלסטין וכיבושה בידי היהודים על כל חיי המוסלמים בכל רחבי העולם. המגזימים הפריזו במעלתו והסוחרים סחרו בו, עד כדי כך שאצל רוב האנשים פשטה האמונה שעניין פלסטין הוא העניין הראשון במעלה עבור המוסלמים. זאת לאחר שהלאומנים הכריזו עליה כעל העניין הראשון במעלה של הערבים, [וטענו כי] אין להעלות שום עניין אחר כל עוד פלסטין לא שוחררה, כדי לא לפצל את המאמצים ולבזבז את היכולות. יתרה מזאת, בעיני רבים אין מקום לג'יהאד כלשהו מלבד בפלסטין. מטיפי הפתנה וחכמי הדת של השליטים בכל מקום מגנים את המג'אהדין בכל הזירות, ומוליכים שולל את הבורים בשאלה: מדוע הללו [הג'יהאדיסטים] אינם לוחמים ג'יהאד בפלסטין?

 

עבור הסוטים מן הדרך הללו... אין אויב לאומה המוסלמית מלבד היהודים הכובשים את פלסטין. אפילו מי שרוצה להרחיב את המעגל [מעגל הג'יהאד] כך שיכלול את הצלבנים הנוצרים סוטה מן השריעה בהכריזו כי הסיבה היחידה לשנאתו כלפיהם היא תמיכתם ביהודים.[4]

 

מהעבר השני, כל מי שמגלה איבה למדינה היהודית נחשב כגיבור אהוב שמרימים את דגליו ותולים את תמונתו, מבלי להתחשב בדתו ובאמונתו. כך, למשך זמן מה נמשכו האנשים לקומוניסטים מסוגם של החזית הדמוקרטית והחזית העממית לשחרור פלסטין ולבעלי בריתם מן התנועות המרקסיסטיות העולמיות... למרות שהם כופרים אתיאיסטים... די היה בכך שהם דאגו לעניין הראשון במעלה של הערבים ושהם נלחמים ביהודים בפלסטין.

לאחר מכן הם נמשכו לשיעים הטמאים דוגמת חזב אל-לאת[5] ותנועת אמל, משום שהם נלחמו ביהודים בדרום לבנון בשנים עברו. עד כדי כך הגיעו הדברים שבמהלך מלחמת 2006, מלחמת יולי, אנשים הניפו את דגלי הראפדה [כינוי גנאי לשיעים] ותמונת הכופר חסן נצר אל-לאת נתלתה בבתיהם של מיליוני אנשים.

 

מעבר לכל זה, עשרות מיליוני אנשים נמשכו לרשעים שבטואר'ית[6] הערבים מסוגם של גמאל עבד אל-נאצר, חאפז אל-אסד, מעמר אל-קדאפי וסדאם חוסיין, משום שהם סחרו בעניין פלסטין ומכרו אשליות לאלו שנהו אחריהם באמצעות נאומים נלהבים על השלכת היהודים לים או שריפת מדינתם בטילים.

 

עניין המסחר בפלסטין חורג מהלאומנים, השמאליים והראפדה, שכן הוא נכנס מזה זמן ללב המצע של המפלגות, הקבוצות והארגונים המשתייכים באופן שקרי לאסלאם, בראותם בו אמצעי לגיוס האנשים ואיחוד השורות, שכן הם אינם מוצאים לפניהם בזירה מטרה שהאנשים מסכימים עליה מלבד עניין פלסטין שכולם ללא יוצא מן הכלל סוחרים בו. הם סברו שיקל עליהם לבנות את מצעם על יסוד 'בעיית פלסטין'... משום שהם מצאו שהאנשים רחוקים מן הדת. לכן הם התפתו לכנס את האנשים סביבם על היסוד הקלוקל הזה, [בחושבם שכך יוכלו] להתקדם לעבר השגת המטרות המוצהרות של ארגוניהם ובכלל [זה] ביסוס הדת ויישום השריעה...

 

פעילי דאעש רומסים את הדגל הפלסטני, יולי 2014

 

דין הג'יהאד בפלסטין כדין הג'יהאד ביתר כדור הארץ

אחרי כמעט שבעה עשורים של סיסמאות ריקות, פלסטין עודנה תחת שלטון היהודים, השיעים ובני בריתם במפלגות התועות סוחרים בעניין [הפלסטיני], לאחר שפלסטין הקדומה נחלקה לשלושה חלקים שכל אחד מהם נשלט בידי ממשלת טאר'ות שמתיימרת להיות אויבת לאחרות.[7] הצבת עניין פלסטין במסגרת ההלכתית הנכונה וניתוץ אליל 'העניין הראשון במעלה של המוסלמים' [לאמור, נושא פלסטין] אשר אנשים סוגדים לו מזה עשורים – הנם יסוד הכרחי לבניית כל פעולה אמיתית למען חבל הארץ המבורך הזה.

 

העניין הראשון במעלה של המוסלמים הוא ביסוס התוחיד[8]... למענו שלח אללה שליחים וחוקק את הג'יהאד – כדי לטהר את כל הארץ מן הפוליתאיזם וכדי [שהאנשים] יעבדו את ריבון העולמים... בכך חל על בית אל-מקדס וסביבותיו מה שחל על שאר כדור הארץ. יתרה מכך, הג'יהאד להצלת בית אל-מקדס מידי היהודים אינו מותר אלא אם הוא נעשה למען הסרת שלטון הטאר'ות ממנו וייסוד הדת בו באופן מלא. גי'האד למען החלפת שלטון היהודים בשלטון [השליטים העריצים] מסוגם של אלו ששולטים כעת בעזה ובגדה המערבית –  הוא ג'יהאד בטל, שכן זו לחימה למען [השליט העריץ], לא ג'יהאד למען אללה.

 

"מה נתן ליהודים עדיפות מבין כל סוגי הכופרים?"

אם נביט אל המציאות בעולם היום, נמצא שכולו נשלט על-ידי הפוליתאיזם וחוקיו, למעט חבלי ארץ בהם אללה אפשר לדאעש לקיים את דת [האסלאם]. חובה על המוסלמים לעשות ג'יהאד כדי לסלק את הכופרים מארצות המוסלמים הגזולות ובכללן בית אל-מקדס וסביבותיו, ארץ שני המקומות הקדושים [חצי האי ערב], ויתר ארצות המוסלמים. לפיכך, דין הג'יהאד בפלסטין שווה לאחרים [ואין לו עדיפות על פניהם]. אם מעלת הארץ מקנה עדיפות לאופציה של הג'יהאד בה, אזי הג'יהאד להצלת מכה ומדינה מידי הטואר'ית של משפחת סעוד קודם ללא ספק ליתר הארצות.

 

מכיוון אחר, אללה הורה לעבדיו להילחם בכופרים כולם ללא הבחנה בין אלה לאלה. אללה אמר: 'הילחמו במשתפים כולם, כשם שהם נלחמים בכם כולם, ודעו כי אללה הוא עם היראים'.[9] מה אפוא נתן ליהודים עדיפות מבין כל סוגי הכופרים עד כדי כך שהסוטים מהדרך מגבילים את הג'יהאד נגדם על-פני [ג'יהאד נגד] זולתם? [השליטים העריצים] הכופרים השולטים בארצות האסלאם הנם כופרים חמורים יותר מן היהודים והמלחמה בהם קודמת למלחמה בכופרים המקוריים. הג'יהאד הלגיטימי הוא לחימה ביהודים בפלסטין, לחימה ב[שליטים העריצים] ותומכיהם הכופרים בכל מקום בה בעת, וכן בצלבנים, ובכל הפוליתאיסטים בעולם. בנוגע לצמצום הג'יהאד ליהודים בלבד – הרי זהו שינוי חוק אללה ונהייה אחר האשליות של הטואר'ית הרוצים למנוע מהמוסלמים ללחום ג'יהאד כנגד הפוליתאיסטים והכופרים בארצות שהם שולטים בהן.

 

שכנותיה של ישראל - "קו הגנתה הראשון", לסלק את מנהיגיהן; המלחמה ביהודים מוטלת רק על תושבי המקום
נוסף לכך, אללה ציווה על המאמינים לפנות בג'יהאד שלהם אל הכופרים הקרובים אליהם ביותר, במסגרת הלחימה בכל הפוליתאיסטים, באמרו [בקוראן] 'הוי המאמינים, הילחמו בכופרים הקרובים אל גבולכם' [9, 123]. לפיכך, על המוסלמים בכל מקו  להילחם בכופרים הקרובים אליהם ביותר. יתחילו המוסלמים הנמצאים תחת שלטון היהודים להילחם בהם, יתחילו אנשי סוריה להילחם ב[שליט-העריץ] הנוציירי[10] ובסוגי הכופרים האחרים כגון הצחואת[11] וה-PKK , [12] יתחילו המוסלמים בעיראק להילחם בכופרי השיעים, הפשמרגה והצחואת, המוסלמים במצרים וסיני יילחמו ב[שליט-העריץ] השולט במצרים ובכל ארצות האסלאם, עד שהמוסלמים בכל ארץ יסיימו להילחם בכופרים הנמצאים בסמוך להם ויכניעו את ארצם לשלטון אללה [ואז] יעברו ללחום בכופרים הנמצאים בסמוך להם, וכך עד שהארץ תטוהר מפוליתאיזם וכפירה.

 

אמת זו מתבררת בוודאות אם ניקח בחשבון ש[השליטים העריצים השולטים במדינות] בשכנות לבית אל-מקדס מהווים את קו ההגנה הראשון למדינת יהודים.[13] לפיכך, לא ניתן להגיע למלחמה ביהודים אלא ע"י היפטרות מה[שליטים העריצים] הללו, סילוק שלטונם, והחרבת צבאותיהם, ולאחר מכן הגעה לגבולות מדינת היהודים והתעמתות ישירה עם צבאם.

 

על המוסלמים ברחבי העולם לסייע לפלסטינים באמצעות פגיעה ביהודים ובבעלי בריתם בעולם

הג'יהאד להצלת בית אל-מקדס וסביבותיו מידי היהודים, אשר אנו מתפללים לאללה שיהיה בקרוב, הוא עניין הלכתי הכפוף לכללי השריעה על כל חלקיה. אל לאיש להפריז בחשיבותו ולרוממו מעל לייחוד אללה, כשם שאל לאיש מקרב המאמינים באללה ובדתו לזלזל בו. זוהי חובה הלכתית. על כל המוסלמים לפעול למענו, משום ש[פלסטין] היא אחת מארצות המוסלמים שהכופרים היהודים השתלטו עליה, הפכו אותה ל'דאר חרב',[14] שלטו בה בחוקי הטאר'ות,[15] מנעו בה את טקסי הפולחן של המוסלמים, הרגו את המוסלמים, גזלו את רכושם וגירשום מאדמתם. המלחמה ביהודים הללו היא חובה המוטלת על כל מוסלמי, אולם חובה זו חלה ביתר שאת על אנשי בית אל-מקדס משום שהם הקרובים ביותר. זאת בתנאי שמטרת המלחמה היא ביסוס דת אללה ולא השבת האדמה והרכוש בלבד, או נקמה ביהודים על פשעיהם לאורך העשורים הקודמים בלבד. חובה על כל המוסלמים בעולם לסייע [למוסלמים בפלסטין במלחמתם] בכך שישגרו להם את האנשים והכסף שהם מסוגלים להעביר אליהם. בנוסף לכך [עליהם] להקל עליהם ולפגוע באויבם בדרך של תקיפת היהודים ובעלי בריתם היכן שימצאו אותם, הריגתם, הרס רכושם ופגיעה באינטרסים שלהם בכל דרך שיוכלו."

 

דאעש באזהרה לפלסטינים: הג'יהאד למען פלסטין אינו מצדיק הצטרפות לארגונים אחרים

מחברי המאמר חותמים בהערה שמופנית לפלסטינים, ומזהירים אותם מפני הצטרפות לארגונים מלבד דאעש: "הג'יהאד להצלת בית אל-מקדס מידי היהודים אינו מצדיק את ההצטרפות לפלגים ולמפלגות הכופרות כמו חזב אל-לאת השיעי, תנועת הג'יהאד האסלאמי הקשורה אליה, או לתנועות חילוניות וקומוניסטיות כמו תנועת פת"ח והחזית הדמוקרטית והעממית, או לתנועות המשתייכות לאסלאם בשם אך נמנעות מביצוע חוקי אללה כשלטון, ומיישמות את הפוליתאיזם של הדמוקרטיה בפועל כמו תנועת חמאס הכופרת.

 

מלחמה בכופרים תחת דגל של כפירה אינו מותר בשום מקרה, על המוסלמי ללחום ג'יהאד תחת דגל קבוצת המוסלמים בלבד. אם אינו מסוגל להצטרף לח'ליפות, הרי ששבועת האמונים [ביעה] שלו [לדאעש] ולחימת ג'יהאד לבדו נחשבים אצל אללה למעשה טוב יותר מאשר זה שהוא יאבד את נפשו למען סילוק שלטון היהודים וקיבוע שלטון המפלגות והפלגים הטאר'ותיים הכופרים [במקום היהודים]."