הסכמי הפסקת אש מקומיים בסוריה – כניעה למדיניות המצור וההרעבה של משטר אסד בחסותו של האו"ם
מאת נ. מוזס
הקדמה
מזה למעלה משנתיים מיישם משטר אסד מדיניות של מצור והרעבה באזורים שונים ברחבי סוריה, בהם הוא נתקל בהתנגדות קשה מצד כוחות האופוזיציה החמושים. אולם, הנפגעת העיקרית ממדיניות זו היא האוכלוסייה האזרחית הלא חמושה. בנוסף לפגיעה בכוחות האופוזיציה, מטרת מדיניות זו היא להתיש את האוכלוסייה האזרחית, ליצור בקרבה התנגדות לאופוזיציה החמושה ולהשתמש בה כמנוף לחץ על כוחות האופוזיציה לחתום על הסכמי הפסקת אש מקומיים.[1] משטר אסד מכנה את ההסכמים הללו "פיוסים לאומיים" או "פיוסים מקומיים" – מילים מכובסות שנועדו לתאר כניעה של כוחות האופוזיציה. זאת, כפי שעולה מדברי הנשיא בשאר אל-אסד בדצמבר 2015 שאמר כי הפיוסים מושגים כשהחמושים "מוסרים את נשקם, שבים לחייהם הרגילים והממשלה מעניקה להם חנינה."[2] דוגמה בולטת להפסקת אש כזו היא זו שהושגה בין המשטר לבין כוחות האופוזיציה בינואר 2014 בחלקים נרחבים בעיר העתיקה של חומס, שהיו תחת מצור כבד של המשטר. על פי דיווחים של גורמי אופוזיציה, במקרים רבים המשטר מפר הסכמים אלה, מפציץ את האזורים שסוכם לשמור בהם על הפסקת אש ומטיל עליהם מצור, וזאת בהתאם לצרכיו ולהתקדמותו בשטח.[3]
בנוסף להכנעת כוחות האופוזיציה בשטח והאפשרות להפנות את כוחותיו למוקדי לחימה אחרים, המשטר משיג באמצעות "פיוסים" אלה הישג נוסף – ביסוס טענתו כי המאבק שהוא מנהל הוא מול גורמים מקומיים חמושים וכי אין מדובר בהתקוממות עממית רחבה שלה דרישות פוליטיות. בכך הוא למעשה מייתר את הצורך במו"מ מול האופוזיציה הפוליטית, מו"מ שעלול להוביל לפגיעה במעמדו ואף לסילוקו.
בחודשים האחרונים מילאו נציגי האו"ם בסוריה תפקיד בהשגת הסכמי הפסקת אש כאלה בין המשטר הסורי לבין נציגי האוכלוסייה המקומית וכוחות האופוזיציה הצבאיים בכמה מוקדי לחימה קשים. המוקדים בהם הושגו ההסכמים הם העיר אל-זבדאני השוכנת בדרום מערב סוריה בריף דמשק בה נלחמו כוחות המשטר וחזבאללה בתנועת אחראר אל-שאם האסלאמית וג'בהת אל-נוצרה, ושכונת אל-וער שבעיר העתיקה של חומס, בה נלחמים כמה עשרות פלגי אופוזיציה, ביניהם תנועת אחראר אל-שאם וג'בהת אל-נוצרה. בהסכמים אלו הסכימו הצדדים כי המצור שהטיל המשטר על מקומות אלה במשך זמן רב יוסר בתמורה לעזיבת הלוחמים החמושים למחוז אידליב שבשליטת האופוזיציה, או בתמורה למסירת נשקם. בשני המקרים, נציגי האו"ם נכחו בשיחות ובמו"מ שהובילו להשגת ההסכם בין הצדדים.
בעיירה קודסיא שבריף דמשק הושג הסכם דומה בין כוחות המשטר לכוחות האופוזיציה המקומיים, המשתייכים ברובם לצבא סוריה החופשי, לפיו לוחמי האופוזיציה והאזרחים הרוצים בכך ייצאו מהעיירה לעבר אידליב בתמורה להסרת המצור שהטיל המשטר עליה במשך חמישה חודשים. במקרה זה נציגי האו"ם לא השתתפו במו"מ בין הצדדים שהוביל לגיבוש ההסכם, אולם הם כן פיקחו על יציאת לוחמי האופוזיציה.
כאמור, החידוש בהסכמים שנחתמו באל-זבדאני, בשכונת אל-וער ובעיירה קודסיא הוא שבמו"מ על השגתם וביישומם השתתפו גם נציגי האו"ם. נציגי האו"ם מצידם הסבירו כי הסכמים אלה מאפשרים העברת סיוע הומניטארי לאוכלוסייה המקומית, לאחר חודשים רבים בהם לא ניתן היה להעבירו בשל המצור שמטילים המשטר ובעלי בריתו וכן גורמי האופוזיציה.
יתרה מכך, נציגי האו"ם ובראשם שליח האו"ם לסוריה סטפן דה מיסתורה, שיבחו את ההסכמים האלה והציגו אותם כמודל ותקווה להשכנת הפסקת אש כוללת ברחבי סוריה, כפי שנקבעה בהחלטת מועבי"ט 2254, זאת תוך שהם מתעלמים מהעובדה שהם הושגו לאחר מצור כבד והרעבה של האוכלוסייה המקומית. מעורבות זו של האו"ם בהסכמים מעין אלה והתייחסותו זו אליהם - במיוחד לאור העובדה שהם הושגו במקביל להאצת הדיונים הבינ"ל לפתרון המשבר בסוריה וקבלת החלטת מועבי"ט 2254 - עלולה להתפרש על ידי המשטר הסורי כהסכמה למדיניות ההרעבה והמצור בה הוא נוקט כדי להכריע את לוחמי האופוזיציה וכקבלת "הפיוסים הלאומיים" כדרך להרגעת השטח.
ניצני קבלה זו של האו"ם את דרכו של המשטר להכניע את ההתקוממות נגדו נראו כבר ביוזמת "חלב תחילה" שהציג שליח האו"ם לסוריה סטפן דה מיסתורה בפני מועבי"ט באוקטובר 2014. עיקרה של יוזמה זו היה הקפאת הלחימה באזורים מוגדרים והעברת סיוע הומניטארי לאזורים אלה. המטרה הראשונית היתה לטפל במצב ההומניטארי הקשה ולאפשר לשני הצדדים להפנות כוחות להילחם בדאעש, שהוגדר ע"י דה מיסתורה כאויב משותף למשטר ולאופוזיציה. היעד ארוך הטווח של היוזמה היה ליצור בהדרגה אמון בין הצדדים לקראת מו"מ פוליטי.
העיר חלב נבחרה להיות הראשונה בשל המצב ההומניטארי החמור ובשל התקדמות דאעש לעברה. במו"מ עם המשטר ליישום התוכנית, קיבל דה מיסתורה תנאים רבים של המשטר, כמו צמצום היוזמה לשכונות מסוימות בעיר בהן נתקל המשטר בהתנגדות רבה, והגבלת הפסקת האש להפצצות מהאוויר וללא התייחסות לפעילות קרקעית. בסופו של דבר, יוזמה זו לא מומשה בשל קשיים נוספים שהערים המשטר ובשל התנגדות האופוזיציה, אך היא שיקפה שינוי בעמדת האו"ם כלפי המשבר - הצבת המאבק בדאעש בראש סדר היום ודחיית דרישות האופוזיציה לפעול במקביל למאבק בדאעש גם נגד משטר אסד. מתווה זה של דה מיסתורה תאם את עקרונות הפתרון שגיבש המשטר – הפסקות אש מקומיות מול הכוחות הלוחמים בשטח.
מודל
זה של הפסקות אש מקומיות זכה לאחרונה גם לתמיכת נשיא ארה"ב ברק אובמה, מבלי
שהוא התייחס לנסיבות שאפשרו אותן ולמשמעותן האמתית. במסע"ת בדצמבר 2015 בוועידה
הבינ"ל לשינוי אקלים בצרפת אמר אובמה:
“What can happen is if the political process that John Kerry has so meticulously stitched together -- in concert with Foreign Minister Lavrov of Russia -- if that works in Vienna, then it’s possible, given the existing accord that the parties have already agreed to, that we start seeing at least pockets of ceasefires in and around Syria. That may mean then that certain opposition groups no longer find themselves subject to either Syrian or Russian bombing; they are then in a conversation about politics. And slowly, we then are able to get everybody’s attention diverted to where it needs to be, and that is going after ISIL in a systematic way.[4]
משטר אסד רואה במעורבות האו"ם בהסכמים אלה שהושגו על פי המודל שהוא קבע, מתן הכשר לדרכו לפתרון המשבר בסוריה. מנגד, מעורבות האו"ם בהסכמים אלה עוררה עליו ביקורת חרפה מאוד מצד גורמים שונים באופוזיציה שטענו כי בכך האו"ם הפך להיות שותף למצור, להרעבה ולפשעים שמבצע משטר אסד נגד העם הסורי.
מסמך זה ידון בהסכמים שהושגו באל-זבדאני ובשכונת אל-וער בחומס בהשתתפות נציגי האו"ם ובתגובות שהם עוררו בקרב האופוזיציה הסורית:
הסכם אל-זבדאני - אל-פועה וכפריא
ב-24.9.2015, לאחר חודשי לחימה קשים בעיר אל-זבדאני וסביבותיה בין כוחות המשטר וחזבאללה, שהטילו מצור כבד על העיר לבין כוחות האופוזיציה בראשות תנועת אחראר אל-שאם האסלאמית החברה בג'יש אל-פתח שבהנהגת ג'בהת אל-נוצרה, נחתם באיסטנבול בחסות תורכיה ובפיקוח האו"ם הסכם הפסקת אש מקומי בין כוחות האופוזיציה לבין והמשטר הסורי, אותו ייצגה איראן. ההסכם יצר זיקה בין העיר אל-זבדאני וסביבותיה שם ידם של משטר אסד וחזבאללה היתה על העליונה לבין הכפרים אל-פועה וכפריא - המובלעת השיעית הנאמנה למשטר במחוז אידליב שהיתה מכותרת ע"י כוחות האופוזיציה ובראשם ג'יש אל-פתח.
הסעיפים העיקריים של השלב הראשון של ההסכם כללו הפסקת אש כוללת למשך 48 שעות עם אופציה להארכה; יציאת כל לוחמי האופוזיציה מאל-זבדאני עם הנשק הקל שלהם בלבד לאידליב וכן מתן אפשרות לאזרחים הרוצים לצאת; הנשק הכבד של הלוחמים בעיר יושמד; מתן אפשרות ליציאת 10,000 נשים, ילדים וגברים מתחת ומעל גיל הלחימה מהכפרים השיעים; מתן אפשרות מעבר לפצועים משני הצדדים; הפסקת כל פעולות התוקפנות ובכללן סגירת המעבר ההומניטארי לכפרים השיעים וסגירת הכניסות לכפרים מדאיא, בקין וסרר'איא הסמוכים לאל-זבדאני. הקמת ועדה המורכבת מנציג האו"ם, נציג איראן ונציג של החמושים שתפקח על יישום ההסכם ועל פתרון בעיות שיתגלעו. נציגי האו"ם ואיראן ישהו בדמשק. בשלב השני, תבוסס שביתת נשק [הודנה] למשך חצי שנה וישוחררו מאות עצורים ועצורות.
ההסכם קבע במפורש כי החלק הראשון "ייושם בחסות, בפיקוח ובנוכחות האו"ם" והחלק השני "יכול להיות בפיקוח האו"ם."[5] עפ"י דיווחים אחרים, ההסכם כולל גם הכנסת סיוע הומניטארי לאזורים הכלולים בו.[6]
למרות האמור לעיל, בפועל, שני הצדדים הפרו פעמים רבות את הפסקת האש וסעיפים בודדים בלבד מההסכם יושמו ובאיחור רב. רק ב-27.12.2015, שלושה חודשים לאחר שנחתם ההסכם, יצאו מאל-זבדאני כ-130 מלוחמי האופוזיציה, רובם פצועים, ומשפחותיהם, במקביל ליציאת כ-300 משפחות ופצועים מהכפרים השיעים אל-פועה וכפריא. לא ברור כמה לוחמי אופוזיציה נותרו באל-זבדאני. עד סוף שנת 2015 הוכנס פעם אחת בלבד סיוע הומניטארי לאזורים שבמצור.
העיירה מדאיא: המשך המצור בצל הסכם הפסקת אש בחסות האו"ם
אחת ההפרות הבוטות של ההסכם מצד המשטר היא המשך המצור על העיירה מדאיא הסמוכה לאל-זבדאני. עפ"י דיווחי האופוזיציה המצור אף החמיר לאחר השגת ההסכם והמשטר וחזבאללה הצרים על המקום הטמינו בכניסות לעיירה מוקשים על מנת למנוע הברחות של מזון למקום. על פי דיווחים אלה, העיירה שמונה כיום כ-40000 תושבים (חלקם פליטים מהעיר אל-זבדאני) סובלת ממחסור חמור במזון ובציוד רפואי, עד כדי כך שתושביה נאלצים לאכול עשבים, קליפות עצים ואף בשר חתולים.[7] למרות שעל פי הסכם אל-זבדאני-פועה וכפריא, המשטר התחייב להסיר את המצור מעל העיירה ולאפשר כניסה של שיירות סיוע, עד חודש דצמבר, נכנסה שיירת סיוע אחת בלבד לעיירה. התושבים במקום דיווחו אף על כמה מקרי מוות מרעב.
רק לאחר שתושבים מקומיים וגורמי אופוזיציה הרימו קול צעקה באמצעות קמפיינים ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת שהבהירו את חומרת המצב בעיירה, התעוררה הקהילה הבינ"ל ובלחץ גורמים בינ"ל אפשר המשטר וחיזבאללה כניסה של שיירות סיוע, בתמורה להכנסת שיירות סיוע לכפרים השיעים אל-פועה וכפריא. נציגי הצלב האדום והאו"ם שנכנסו לאחרונה לעיירה, אימתו את הדיווחים על המצב ההומניטארי החמור ואף דיווחו על כמה מקרי מוות כתוצאה מרעב לאחר כניסת שיירות הסיוע.[8]
קמפיין "מדאיא קוראת לכם": "אחד מסעיפי ההסכם הוא הסיוע למדאיא. היכן הוא?"[9]
האשטאג: מדאיא מתה ברעב[10]
ההסכם בשכונת אל-וער
ב-1.12.2015, ולאחר כשנתיים של מצור כבד ומתקפה ארטילרית כבדה מצד המשטר נחתם הסכם הפסקת אש בין המשטר לבין נכבדי שכונת אל-וער בחומס ונציגי פלגי האופוזיציה החמושים בשכונה. אחד מגופי האופוזיציה דיווח כי הלוחמים משתייכים לכמה פלגים, ביניהם הם תנועת אחראר אל-שאם וג'בהת אל-נוצרה.[11]
במו"מ על ההסכם נכחו גם נציגי האו"ם - ח'ולה מטר, ראש הלשכה של דה מיסתורה בדמשק, ויעקוב אל-חלו, נציג האו"ם בסוריה.
שכונת אל-וער שבעיר העתיקה של חומס היתה המעוז האחרון של האופוזיציה בעיר, שכונתה "בירת המהפכה". יתר השכונות בעיר העתיקה של חומס הועברו לשליטת המשטר ב"הסכמי פיוס" שחתמו המשטר וכוחות האופוזיציה במאי 2014 לאחר קרבות עזים והידרדרות המצב ההומניטארי בשל יישום מדיניות ההרעבה והמצור מצד המשטר. בעבר חתמו הצדדים על הפסקת אש גם בשכונת אל-וער אך הם הפרו אותה.
ישנם דיווחים סותרים בנוגע לפרטי ההסכם. לטענת המשטר, בתום יישום ההסכם "שכונת אל-וער תהיה בטוחה ויציבה לחלוטין ולא יהיה שום נשק זולת נשק המדינה וכל מוסדות המדינה ישובו לפעול, כולל המשטר וגורמי הביטחון והם אלה שיהיו אחראים לשמירה על הביטחון."[12]
לעומת זאת, כוחות האופוזיציה שחתמו על ההסכם, טוענים כי ניהול השכונה ימשיך להיות בידיהם. אך גם הם מודים כי בשכונה יוכלו להישאר רק הלוחמים שאינם מתנגדים להסכם וכי ההסכם קובע שהלוחמים לא יורשו להחזיק בנשק בינוני וכבד אשר יימסר לידי המשטר, ושכוחות הביטחון והמשטרה של המשטר יאבטחו ויתפעלו את מוסדות הציבור והממשלה במקום. כוחות אלה גם מודים כי על פי ההסכם יציאת התושבים תבוקר ע"י מחסום של מנגנוני הביטחון ומבוקשים יוחזרו לשכונה עד להסדרת מצבם מול המשטר. [13]
שני הצדדים מסכימים כי בשלב הראשון יוסר המצור מעל השכונה ויוכנס סיוע הומניטארי בתמורה ליציאה הדרגתית של החמושים המתנגדים להסכם ומשפחותיהם מהעיר למחוז אידליב, שבשליטת המורדים. בשלב השני תתאפשר יציאה וכניסה של אנשים מהעיר ואליה וישוחררו עצורים.
כמה ימים לאחר החתימה בוצעה הפעימה הראשונה של ההסכם שכללה יציאת כ-300 לוחמים ומאה משפחות לאידליב בלוויית כלי רכב של האו"ם והכנסת סיוע הומניטארי ומזון.
בנוסף להוצאת החמושים והכנסת סיוע הומניטארי, אמורים נציגי האו"ם להיפגש בעתיד עם צוותי הסיוע, השירותים והבריאות והצוותים ההומניטאריים בשכונה,[15] כנראה כדי ללוות את תהליך השיקום של השכונה.
נציגי האו"ם משבחים את ההסכם בשכונת אל-וער למרות שהושג לאחר מצור והרעבה
למרות שההסכם
הושג בשל המצב ההומניטארי החמור בעקבות יישום מדיניות של מצור והרעבה מצד המשטר,
נציגי האו"ם שיבחו הסכם זה וראו בו מודל שניתן ליישמו במוקדי לחימה אחרים, במיוחד
בעקבות החלטת מועבי"ט 2254 הקוראת להפסקת אש כוללת בסוריה בחודש ינואר 2016. בעקבות
הסכם אל-וער אמר סגנו של דובר האו"ם, פרחאן חק בשמו של דה מיסתורה:
“the UN's clear goal is to reach, as soon as possible, a nationwide ceasefire. [meanwhile] initiatives like this one bring relief to besieged or isolated communities and have great value…They help the perception that a nationwide ceasefire brokered by the members of the International Syria Support Group is doable and that the UN can and will do its part.”[16]
גם סטפן אובריין, תת מזכ"ל האו"ם לעניינים הומניטאריים, אמר לסו"י רויטרס שהוא מקווה לראות יותר הפסקות אש מקומיות בדומה לזו שהושגה בשכונת אל-וער,[17] הצהרה שהמשטר עלול לפרשה כקבלה של מדיניות ההרעבה והמצור בה הוא נוקט. כמה ימים לאחר מכן הבהיר אובריין כי סיוע הומניטארי אינו צריך להיות מותנה בהסכמים כאלה.[18]
יעקוב אל-חלו, נציג האו"ם בסוריה שנכח במו"מ, שיבח גם הוא את ההסכם ואמר: "מדובר ביום היסטורי בעיר חומס מאחר שהוא יום סורי-סורי מובהק, היות שההסכם הושג בין הסורים עצמם" וביקש למזער את תפקיד האו"ם, באמרו: "האו"ם נמצא בשטח כגורם מקל ובונה אמון בין הצדדים ולא כגורם בהסכם."[19]
המשטר הסורי: הפסקת האש הנדרשת ע"פ החלטה 2254 תושג בהסכמי הפיוס המקומיים
המשטר הסורי מברך כמובן על מעורבות האו"ם בהסכמי הפסקת האש שהושגו לאחרונה ורואה בה מתן הכשר לדרכו לפתרון המשבר בסוריה. בד בבד, המשטר מבקש ומצליח לצמצם את מעורבות האו"ם להיבטים הלוגיסטיים בלבד, כדי להוכיח שמדובר בהסכמים שהושגו בין הסורים בלבד וללא התערבות חיצונית. שה"ח הסורי, וליד אל-מועלם, הדגיש בפגישתו עם סטפן אובריין, תת מזכ"ל האו"ם לעניינים הומניטאריים, כי חשוב שהארגונים הנוגעים בדבר של האו"ם יתחייבו לפעול במסגרת עבודתם בתחום ההומניטארי והגשת הסיוע,[20] כלומר, שלא יתערבו בהיבטים הפוליטיים. גם מושל מחוז חומס, טלאל אל-בראזי, הדגיש: "אין שום השתתפות בינ"ל בתוכן הסכם שכונת אל-וער והוא הושג בדיאלוג סורי-סורי לפני כמה חודשים. תפקיד האו"ם והסהר האדום הערבי הסורי מתמצה בהשתתפות בפעולות הלוגיסטיות ובפינוי [אזרחים ולוחמים] בלבד."[21]
אחמד עראבי בעאג', בעל טור ביומון הסורי הממסדי אל-ת'ורה, הבהיר מהי תפיסת המשטר הסורי בנוגע להסכמים אלה ובנוגע להפסקת האש שנקבעה בהחלטת מועבי"ט 2254: "הישגי הצבא הערבי הסורי כפו על ארגוני הטרור לסגת והניבו פיוסים מקומיים... שמכשירים את הקרקע לסילוק הנשק וחזרת האזורים לחיק המדינה. זהו התרגום המדויק ביותר לביטוי 'הפסקת האש' שהופיע לאחרונה בהחלטות מועצת הביטחון. לא תהיה הפסקת אש עם נוכחות ארגוני טרור או חמושים שאינם מוסרים את נשקם לשלטון הלגיטימי בשום מקום בעולם וגם לא בסוריה..."[22]
גורמים באופוזיציה הסורית: האו"ם שותף לפשעי ההרעבה של משטר אסד
מנגד, גורמים רבים באופוזיציה הסורית מתחו ביקורה קשה על מעורבות האו"ם בהסכמים אלה במיוחד נוכח אוזלת ידו להביא לסיום המלחמה הנמשכת בסוריה כמעט חמש שנים, או לכל הפחות ללחוץ על המשטר הסורי להפסיק את השימוש בחביות נפץ ובנשק ההרעבה והמצור.
אחת הטענות העיקריות שעלתה מקרב גורמי האופוזיציה היתה שהאו"ם נותן חסות למדיניות ההרעבה והמצור בה נוקט המשטר ומפר בעצמו את החלטת מועבי"ט 2139 שקראה לכל הצדדים בסוריה לאפשר העברת סיוע הומניטארי.
עלי חמידי, עיתונאי באתר האופוזיציה orient-news, כתב: " בשני המקרים [הסכמי הפסקת האש בשכונת אל-וער ובעיירה קודסיא] האו"ם היה נוכח ושותף ישיר ובאמצעות שליח האו"ם דה מיסתורה. זהו תקדים בהיסטוריה של ארגון זה שמפקח על פשעי המשטר בסוריה ולא מנסה להפסיקם. יתר על כן, [האו"ם] במידה רבה משתתף עם המשטר בהכנעת האזורים... דבר שמגביר את האפשרות שמשטר אסד ימשיך ליישם את תסריטי המצור באזורים אחרים כדי להגיע להסכמים והפסקות אש בהסכמת ובחסות האו"ם..."[23]
סראיא אל-ר'ורבאא', ארגון הפועל תחת צבא סוריה החופשי (צס"ח) בשכונת אל-וער בחומס, והתנגד להסכם הפסקת האש עם המשטר טען כי בעצם השתתפותו בהסכמים, פעל האו"ם בניגוד להחלטות מועבי"ט. בהודעה שפרסם בעקבות ההסכם בשכונת אל-וער, נכתב: "... הארגונים ההומניטאריים ובמיוחד של האו"ם אינם ניטראליים. היה עליהם להכניס את הסיוע לשכונה מבלי לפנות למשטר בהתאם להחלטות מועבי"ט 2139 ו-2165."[24]
איש אופוזיציה: דה מיסתורה "נכדו של דרקולה" מוצץ את דם הסורים ומתענג על גופותיהם
בעקבות הדיווחים הקשים על הרעב הכבד במדאיא בשל המצור אותו מטילים המשטר וחזבאללה על העיירה בניגוד מוחלט להסכם אל-זבדאני-אל-פועה וכפריא, כתב איאד עיסא, עיתונאי אופוזיציונר מאמר חריף באתר אופוזיציה בו תקף אישית את שליח האו"ם לסוריה סטפן דה מיסתורה וכינה אותו "יורשו של דרקולה". עיסא אף האשים את דה מיסתורה בקבלת שוחד מהמשטר הסורי. הוא כתב: "... השם היותר מדויק [של שליח האו"ם לסוריה, סטפן דה מיסתורה] ושיותר מתאים למצב הוא דרקולה, על שמו של "הרוזן דרקולה", המודל המקורי והמפורסם ביותר בעולם הערפדים. אין זה מקרי שהשניים נושאים בתואר 'רוזן'... [דה מיסתורה] נולד לאב איטלקי והוא נושא באזרחות כפולה - איטלקית ושבדית - אך סביר יותר להניח שהוא נכדו של דרקולה ויורשו החוקי...
דרקולה 'הסב' היה רוצח מכובד. לפי האגדה, לכל אורך חייו הוא הסתפק במציצת דמם של כ-40 אלף בני אדם בלבד. אבל נכדו דה מיסתורה אינו רואה בניסיון להשמיד מספר דומה [של אנשים] בעיירה מדאיא, מוכת הרעב, יותר ממתאבנים מעוררי תאבון לצד חצי מיליון קורבנות של 'חגיגת הצלי' הסורית הנמשכת חמש שנים בחסות האו"ם. מאז היה לנו הכבוד להכיר את דה מיסתורה כשליח של מועדון הרוצחים הגדולים ביותר, המכונה בצורה שקרית 'מועצת ביטחון'. ביולי 2014, בשמשו... כמתווך בפיוסי 'ההרעבה או הכניעה', הוא היה דומה יותר לצבוע מאשר לערפד, מאחר שהערפדים מעדיפים דם חם ולא לאכול את גופות הקורבנות או להתענג על שאריות של שרידי גופות - כפי שעשה דה מיסתורה בשכונת אל-וער בחומס ובקודסיא בעבר וכפי שהוא עושה כעת במדאיא, אל-זבדאני, דאריא, אל-מעד'מיה, דומא, אל-קאבון ועשרות ערים ועיירות וכפרים סורים כבושים. [הוא עושה זאת] בתמורה למשכורת חודשית מוכרת [מהאו"ם] ומשכורת אחרת נסתרת [ממשטר אסד]..."[25]
האו"ם מאפשר למשטר לבצע מדיניות של גירוש ועקירת תושבים
טענה נוספת שהשמיעו גורמי האופוזיציה היתה שהאו"ם מאפשר למשטר הסורי ובעלי בריתו ליישם מדיניות של הגירה בכפייה של האוכלוסייה הסונית המקומית כדי ליצור רצף טריטוריאלי שיעי, על ידי כך שהוא מסייע בהוצאת האוכלוסייה המקומית מאזורים בהם נחתמים הסכמי הפסקות האש המקומיות.
כך למשל, לאחר החתימה על הסכם הפסקת האש בשכונת אל-וער ובמקביל לכניסת הפעימה השנייה של הסיוע ההומניטארי לשכונה, הפגינו כמה עשרות תושבים נגד מה שהם כינו "הגירוש המאורגן שמבצע משטר אל-אסד בגיבוי האו"ם".
הפגנת תושבי שכונת אל-וער: המורדים הם בנינו,
משטר אסד הורג אותנו ומה [עושה] האו"ם?[26]
ד"ר ריאד' נעסאן אר'א, דובר הרשות העליונה למו"מ של האופוזיציה, הגדיר את פעילות האו"ם למען הסכמי הפסקות אש אלה ואת השתתפותו בהם כמסוכנת וחורגת מתפקיד האו"ם, מאחר שלדבריו הם כוללים הוצאת התושבים המקוריים של האזורים בהם הושגו הסכמים אלה וביצוע שינויים דמוגרפיים על בסיס עדתי.[27]
עאמר שהדא, כתב באתר האופוזיציה orient-news, טען כי האו"ם שותף לגירוש והרחקת אזרחים סורים מבתיהם. הוא כתב: "בתקופה האחרונה חלה האצה ברורה ב'פיוסים וההסדרים' המקומיים בכמה מחוזות בסוריה. הקשה והכואב ביותר ביניהם כלל עקירה של התושבים מאזוריהם בכפייה באמצעות הסכמים לגירוש מאורגן שהסנדק שלהם היה תמיד האו"ם. בכך הפר האו"ם את אחד הסעיפים העיקרים של אמנת זכויות האדם שלו. קטעי הווידאו שתיעדו את היציאה בכפייה של תושבי שכונת אל-וער שתחת מצור שהיתה המעוז האחרון של המהפכה בבירתה חומס, תיעדו מראות אנושיים קשים של עקירת התושבים בכוח מאזוריהם בהסכם אותו ארגן האו"ם... ריקון העיר חומס [מתושבי המקוריים] בוצעה בחסות האו"ם...
כל ההסכמים לגירוש התושבים המקוריים מאזוריהם תחת הסיסמה של 'הסדרים, הפסקות אש ופיוסים' עברו דרך צינורות האו"ם. הארגון הבינ"ל מפר בידיעה מראש ובכוונה את אחד הסעיפים העיקריים באמנת הבינ"ל לזכויות האדם של האו"ם... הקובע שלכל אדם הזכות לעבור ולבחור את מקום מגוריו בתוך גבולות המדינה. ההישג היחיד של מאמצי האו"ם לאחר כחמש שנות מלחמה נגד העם הסורי היה בהרחקת תושבים מאזורים [שונים] בסוריה וגירושם... בעוד שארגון זה על זרועותיו השונות... נכשל בהפסקת ההרג היומיומי, ההפצצה באמצעות חביות נפץ וטילים... בשבירת מדיניות המצור וההרעבה אותה מיישמים כוחות אסד והמיליציות השיעיות בחומס ובריף דמשק ...
צעדי האו"ם נעשו הפעם בגיבוי רוסי ברור ואור ירוק אמריקאי, במיוחד לאחר שברק אובמה הפציע לאחרונה כדי להודיע לנו על תמיכתו 'בפתרונות האזוריים'..." [28]
[2] סו"י סאנא (סוריה), 2.12.2015
[3]ו www.enabbaladi.org, 6.12.2015
[4]ו www.whitehouse.gov, 1.12.2015
[5] אל-ספיר (לבנון), 29.12.2015
[6] אל-אח'באר (לבנון), 28.12.2015
[7]ו www.syriahr.com, 30.12.2015
[8] אל-חיאת (לונדון), 19.1.2016
[10]ו http://orient-news.net, 3.1.2016
[11] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 9.12.2015
[12]ו www.champress.net, 9.12.2015
[13] אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 4.12.2015
[14] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 9.12.2015
[15]ו www.orient-news.net, 16.12.2015
[16]ו http://www.un.org, 11.12.2015
[17]ו http://www.reuters.com, 11.12.2015
[18]ו http://reliefweb.int, 14.12.2015
[19]ו www.champress.net, 9.9.2015
[20] אל-וטן (סוריה), 14.12.2015
[21]ו www.champress.net, 9.12.2015
[22] אל-ת'ורה (סוריה), 30.12.2015
[23]וhttp://orient-news.net, 10.12.2015
[24]ו www.all4syria.info, 24.12.2015
[25]ו http://orient-news.net, 6.1.2016
[26]ו http://orient-news.net, 12.12.2015
[27]ו www.alarabiya.net, 5.1.2016
[28]ו http://orient-news.net, 12.12.2015