מתיחות ביחסי איראן - ארה"ב
ב-21 ביוני הודיעה ארה"ב על החלטתה להגיש כתבי אישום נגד החשודים בפיצוץ מגדלי ח'ובאר ב-1996, בדהראן, ערב - הסעודית, בו נהרגו 19 חיילים אמריקאיים וארבע מאות איש בקירוב נפצעו. ההודעה עוררה זעם רב באיראן ובערב הסעודית.
מעורבות איראנית בפיצוץ בערב הסעודית:
החשודים במעורבות בפיצוץ הם שלושה עשר אזרחים סעודים ולבנוני אחד, שלטענת ארה"ב פעלו בחסות איראן. 13 הסעודים חשודים בהשתייכות לארגון חזבאללה הסעודי, הפעיל בקרב האוכלוסייה השיעית המקומית, ואשר הוצא אל מחוץ לחוק על-ידי שלטונות סעודיה. האזרח הלבנוני, כימאי, שככל הנראה סייע להרכיב את הפצצה,[1] חשוד בהשתייכות לארגון חזבאללה הלבנוני. אולם, זה הכחיש כל קשר לתקרית.[2] ההחלטה להגיש כתבי אישום כעת באה לאחר חמש שנות חקירה על-ידי ה-FBI וכדי למנוע התיישנות של התביעה.
לטענת וושינגטון, מספר פקידי ממשלה איראנים פיקחו והינחו את חברי החזבאללה הסעודים בעודם מנהלים מעקב אחר הנוכחות האמריקאית בערב הסעודית, כדי לאתר מטרות אמריקאיות נוחות לפיגועים. התובע הכללי ג'ון אשקרופט אמר, בעת ההודעה על הגשת כתבי האישום, כי איראנים הקשורים לממשלה "נתנו השראה, תמכו ופיקחו" על מבצעי הפיצוץ, אולם למרות זאת, הוא לא ציין שום אישיות איראנית בין הנאשמים.[3] על-פי כתבי האישום, שגרירות איראן בסוריה היתה "מקור חשוב ללוגיסטיקה וסיוע לחברי [חזבאללה] הסעודים הנוסעים אל לבנון וממנה", למשל, אספקת מכונית מרצדס לאחד החשודים כדי להגיע לאתר אימונים צבאי בלבנון ב-1989. עם תחילת המעקב של חזבאללה הסעודי אחר אמריקאים בערב הסעודית ב-1993, נשלחו דו"חות אודות המעקבים לפקידים איראנים.[4] כך נמסר כי לאחר שב- 1994 דווח על מחנה הצבא האמריקאי כיעד אפשרי, קיבל אחד המבצעים "שיחת טלפון מפקיד ממשלה איראני בכיר שחקר בדבר התקדמות פעילות המעקב שלהם".[5]
האני עבד אל-רחים צאיע', סעודי שגורש מקנדה לארה"ב ביוני 97', חשוד במעורבות ישירה בפיגוע. הוא הסכים תחילה לעסקת טיעון, במסגרתה הודה כי בעת שהותו באיראן לצורך לימודים גויס על-ידי גורמי בטחון איראנים לשורות החזבאללה הסעודי, וקיבל הכשרה צבאית בטהראן.[6] הוא סיפק מידע לפיו אישיות איראנית בכירה מעורבת בארגון תאים טרוריסטים בסעודיה ובמדינות מפרץ נוספות,[7] וקיבל, על-פי השבועון אל-מג'לה, סיוע נרחב ממשמרות המהפכה האיראניים, שאף סיפקו לו דרכון סעודי מזויף ועזרה בארגון נסיעותיו התכופות לסוריה.[8] צאיע' נסוג מאוחר יותר מעסקת הטיעון והוסגר לידי שלטונות סעודיה.[9]
הסיכוי להעמדת החשודים לדין על-ידי ארה"ב קלוש מפני שרובם מצויים בידי שלטונות ערב הסעודית. מאז בחירתו של הנשיא ח'אתמי ב- 1997, חל שיפור ניכר ביחסי איראן וערב הסעודית. לעומת זאת, יחסיה של ערב הסעודית עם ארצות הברית בת בריתה, מצויים בתקופה האחרונה בשפל, וושינגטון, מצדה, מבקשת שלא להחריפם. לואיס פרי, ראש ה-FBI היוצא, שאמון היה על החקירה, גרס אמנם כי "שיקולים דיפלומטיים לא מילאו תפקיד" בהחלטה, אך למרות זאת, מציינים מקורות אמריקאיים, ההחלטה שלא להעמיד לדין איראנים היא "פוליטית ולא משפטית" ונועדה למנוע החרפה ביחסי ארה"ב – איראן.[10]
התגובה הסעודית:
ערב הסעודית הודיעה בתגובה לצעד האמריקאי שרק היא רשאית לחקור ולהעמיד לדין את המעורבים בפיגוע. שר ההגנה הסעודי ואחיו של המלך פהד, הנסיך סולטאן בן עבד אל-עזיז, קצף על ארה"ב בשל "התערבותה בענייני הפנים" של ארצו. "עניין זה", אמר, נוגע לערב הסעודית בלבד".[11] בריאיון לעיתון הסעודי, אל-ריאצ', אמר שר הפנים הסעודי, הנסיך נאיף בן עבד אל-עזיז, כי לא נמצאו ראיות הקושרות את איראן למעשה, ושלל את קיומו של ארגון חזבאללה סעודי.[12] הוא הוסיף מאוחר יותר כי "סעודיה לא תסגיר את הנאשמים הסעודים לארה"ב" והאשימה "בהפרת הבטחותיה לשת"פ בטחוני".[13] שלא בפומבי, מתחו בכירים אמריקאיים ביקורת על ערב הסעודית בשל שיתוף הפעולה והנגישות המוגבלים של חוקרי ה-FBI לחשודים ולראיות. זאת, ככל הנראה, בשל חששם של הסעודים מנקמה איראנית.[14]
התגובה האיראנית:
ההכרזה האמריקאית על הגשת כתבי אישום נגד החשודים בפיגוע ח'ובאר עוררה סערה באיראן, בעיקר בקרב הממסד השמרני ובעיתונות השמרנית. דובר משרד החוץ האיראני, חמיד רזא אצפי, הכחיש בתוקף את האשמות וושינגטון "המשוללות כל תוקף משפטי" בדבר מעורבות איראנית בפיצוץ. "ההאשמות הן נדבך נוסף במאמצים הבלתי נלאים של ארה"ב ללחוץ על איראן", אמר והוסיף, זו "כניעה ללובי הציוני ולהשפעתו".[15] היומון טהראן טיימס (שופרו של משרד החוץ המשקף את עמדת המנהיג העליון, עלי ח'מנאי), קבע כי מערכת המשפט האמריקאית אינה עצמאית והיא בשירות הרשות המבצעת, ברמזו על שינוי מדיניות הממשל עם הסתלקותו של הנשיא קלינטון, שביקש לחמם את יחסי ארה"ב עם איראן. העיתון דרש מארה"ב ל"הפסיק את תמיכתה [במשטר] הדיכוי הציוני" והתרה בה כי אם לא תעשה כך, "היא תהפוך להיות מבודדת יותר בזירה הבינ"ל".[16] העיתון אף כינה את ההכרזה האמריקאית כ"מזימה... זדונית של הלובי הציוני הפועל כסרטן ממאיר בגופה של ארה"ב".[17] במאמר נוסף בעיתון נשמעה קריאה הדורשת לתבוע לדין את ארה"ב בגין "האשמות חסרות בסיס" נגד איראן.[18]
התגובות הקשות התייחסו גם לכוונת הקונגרס האמריקאי להאריך בחמש שנים נוספות את חוק הסנקציות נגד איראן (ILSA). ממשל בוש, יש לציין, מבקש להאריך את הסנקציות רק בשנתיים. אצפי ציין בתגובה כי "חידוש הסנקציות הינו סימן להעדר הגיון ביחסי החוץ של ארה"ב" וכי מדיניות הסנקציות תזיק לחברות אמריקאיות ותמנע מהן תחרות מול חברות אחרות על פרוייקטים באיראן. הוא הוסיף כי "הסנקציה היא סנקציה בין אם היא [למשך] שנתיים או חמש" והיא "עדות להשפעת הלובי הציוני על ארה"ב".[19] ככלל, שיבחה העיתונות האיראנית השמרנית את התגובה הסעודית האיתנה כ"סטירה בפניה של וושינגטון" תוך התגאות בהתקררות היחסים בין ערב הסעודית לארה"ב,[20] בעוד העיתונות הרפורמיסטית נטתה לדווח כי לא נמצאו האשמות נגד איראן.[21]
בעוד חברי מג'לס איראנים קראו בפרלמנט "מוות לארה"ב ולישראל", אמר מצטפא תאג'זאדה, מקורבו של הנשיא ח'אתמי וחבר מג'לס רפורמיסטי בכיר, כי טהראן יכולה כעת לנהל דיאלוג עם וושינגטון "מתוך עמדת כוח".[22] בעקבות הגשת כתבי האישום נודע כי משרד הפנים האיראני בשת"פ עם משרד המודיעין החל לחקור אזרחים ערביים שהסתננו לאיראן לשם לימודי דת ומרוכזים בעיקר בעיקר קם, על קשריהם ופעילותם עם מנגנוני בטחון איראנים הקשורים לממסד השמרני.[23]
[1] ל.א. טיימס, 22.6.2001.
[2] אל-שרק אל-אוסט, 23.6.2001.
[4] ראה גם דיווח אל-שרק אל-אוסט מה- 27.6.01 בדבר גיוס חשודים ע"י איראן בדמשק וקבלת הוראות בפגישת תיאום אחרונה בביירות.
[5] ל.א. טיימס, 22.6.01.
[6] וושינגטון פוסט, 18.6.97.
[7] וושינגטון פוסט, 9.9.97.
[8] אל-מג'לה, 26.4.97.
[9] יועצו של שר המודיעין לשעבר, עלי פלאחיאן, אישר כי מספר נאשמים אכן שהו באיראן בתחילת שנות התשעים, ביניהם האני אל-צאיע' (אל-שרק אל-אוסט, 25.6.01).
[10] ל.א. טיימס, 22.6.01
[11] אל-שרק אל-אוסט, 23.6.01; וושינגטון פוסט, 23.6.01.
[12] היומון הסעודי, אל-ריאצ', 23.6.01.
[13] ניו יורק טיימס, 2.7.01.
[14] ל.א. טיימס, 22.6.01; ניו-יורקר, 6.5.01; ניו יורק טיימס, 2.7.01.
[15] אירנא, 22.6.01.
[16] טהראן טיימס, 24.6.01.
[17] טהראן טיימס, 25.6.01.
[18] טהראן טיימס, 24.6.01.
[19] אירנא, 22.6.01; כיהאן, 23.6.01; אטלאעאת, 23.6.01.
[20] אירנא, .24.6.01
[21] למשל, צדא-י עדאלת, 23.6.01.
[22] אל-חיאת, 27.6.01.
