כללי

ירדן: קריאות לבדק בית במערכת החינוך נוכח הצטרפות צעירים ירדנים לארגוני טרור

 

מאת צ. הראל*

הקדמה

אחת הבעיות המטרידות את החברה הירדנית לאחרונה היא הצטרפותם של צעירים רבים לארגוני הטרור הלוחמים בסוריה ובעיראק, ובפרט לדאעש. באוקטובר האחרון דווח כי בנו של חבר הפרלמנט הירדני, מאזן אל-דלאעין, ביצע פיגוע התאבדות בעיראק לאחר שעזב את לימודי הרפואה והצטרף לדאעש[1]. חודש לאחר מכן דווח על צעירה ירדנית בשנות ה-20 לחייה, שנסעה לתורכיה כדי להצטרף לארגון והוחזרה לארצה[2] וכן על צעיר ירדני שערק מדאעש[3]. מנתונים בלתי רשמיים עולה כי עד כה הצטרפו כ-4000 צעירים ירדנים לארגונים חמושים בסוריה ובעיראק, דבר שמציב את ירדן במקום השני בקרב המדינות, שנתיניהן מצטרפים לארגונים אלה, אחרי תוניסיה.[4]

 

לאור זאת, בלט במהלך השנה האחרונה העיסוק של פובליציסטים בעיתונות הירדנית, ובמיוחד ביומון העצמאי אל-ר'ד, בסיבות למשיכה של צעירים לאידיאולוגיות קיצוניות ולתרומתה של מערכת החינוך הירדנית להקצנה זו. במאמרים אלו אף הופנתה קריאה לערוך רפורמות במערכת החינוך ולחולל שינויים בתכניות הלימודים. במאמרים שפורסמו בעיתונות נטען כי תכניות הלימוד בירדן מדכאות כל חופש חשיבה ויצירתיות, וחמור מכך, מעודדות קיצוניות ושנאה של האחר.

לאחרונה, בעקבות מתקפת הטרור בפריז ב-13.11.15, בלט עוד יותר הדיון בנושא זה בעיתונות הירדנית והתפרסמו מאמרים רבים שהדגישו כי התמודדות עם הטרור לא יכולה להיעשות במישור הביטחוני בלבד, וקראו לעשות זאת גם באמצעות רפורמות במערכת החינוך ובתכניות הלימוד. המאמרים דרשו לטהר את תכניות הלימוד בממלכה מרעיונות המעצימים את המוות, מעודדים לקיצוניות ומאשימים את האחרים בכפירה.

 

לנוכח הביקורת חסרת התקדים נאלץ משרד החינוך הירדני להתייחס לנושא. המשרד לא הכחיש את קיומם של ליקויים בתכניות הלימוד והבהיר כי הוא פועל בימים אלה להכניס שינויים ותיקונים בתכניות הלימוד.

 

להלן מובאות ממספר מאמרים שהתפרסמו בנושא:

 

שר התרבות הירדני לשעבר: עלינו לטהר את תכניות הלימוד מרעיונות המעצימים את המוות

שר התרבות הירדני לשעבר, צברי אל-רביחאת, פרסם ב-15.11.2015 מאמר בו קרא לחברה הערבית להכיר בכך שבעיית הטרור מתחילה בתרבות החוגגת את המוות ושונאת את החיים ולבחון את התשתית החינוכית והתרבותית בעולם הערבי בניסיון להבין מה דוחף את הצעירים אל זרועות ארגוני הטרור: "... חוקרים ופרשנים רבים עסוקים בציון [שמותיהם של] מבצעי הפיגוע, בזהותם, בתכניותיהם, במשך הזמן שארך תכנון [הפיגוע], בגורמים שסייעו לביצועו... פוליטיקאים רבים מתעלמים מכך שהבעיה כיום טמונה בהתפתחותה של תרבות חדשה ששונאת את החיים, חוגגת את המוות, תוקפת כל מה שמסמל חירות, חיים ושמחה וממהרת לחסלו.

 

קודם לפיגועי הטרור שבוצעו בעבר, לפיגוע בפריז... ולכל הפיגועים שיבוצעו בעתיד נערכת הכנה הכוללת גיוס, הכשרה וחינוך, שזורעת בלבבות מבצעיהם את המוטיבציה, מספקת להם את הצידוקים ומקנה להם את המיומנויות והטקטיקות, שמאפשרות להם לבצע [את הפיגועים הללו]. השאלות שעלינו לשאול את עצמנו ובתוך החברות שלנו בראש ובראשונה הן: מהם הגורמים שדוחפים צעירים להצטרף לארגונים האלה? מהם הטיעונים בהם משתמשים השיח'ים והמדריכים [של ארגונים אלה] כדי לעקור את הרחמים והאנושיות מליבם [של הצעירים]?, מהי האידיאולוגיה המשתמשת אותם כדי להצדיק הרג, הפחדה והרס? ומהן ההצדקות בהן הם משתמשים כדי להפוך את גילויי החיים והשמחה ליעדים ראשונים של הטרור, הרצח וההרס?

 

הגדרת הטרור והטרוריסטים כיעדים צבאיים, שניתן להפציץ על ידי מטוסים ולהפגיז בתותחים, היא הגדרה מצומצמת שהמשך האחיזה בה לא ישיג את המטרה. רדיפת צעירים שהתבטאו באופן זה או אחר והעמדתם לדין אינה מספיקה כדי לעקור מן השורש את המניעים [לביצוע פיגועי טרור], ואף עלולה להגבירם. מחובתנו לבחון את המציאות החינוכית, המנהלית, הפוליטית והתרבותית שלנו בניסיון להתחקות אחר הגורמים להדרה ולדחיקה לשוליים, לתעל את תכניות הרפורמה לעבר הגברת השיתוף ומתן הזדמנויות, להתגבר על צעדי האפליה, למסד את [עקרון] דרישת הדין וחשבון ולטהר את תכניות הלימודים מרעיונות שממעיטים בערך החיים, מעצימים את המוות ומאשימים את האחר בכפירה."[5]

 

אשת חינוך: החינוך שלנו מסית לשנאה ואלימות; יש להכריז על מצב חירום תרבותי וחינוכי

הסופרת ואשת החינוך, זליח'ה אבו רישה, כתבה ב-17.11 מאמר ביומון הירדני העצמאי אל-ר'ד, תחת הכותרת: "מה יהא עליך, החינוך?!" בו מתחה ביקורת חריפה על מערכת החינוך הקיימת בממלכה המדכאת כל חשיבה יצירתית, מאשימה אחרים בכפירה ומסיתה לשנאה, לאלימות ולרצח. אבו רישה יצאה נגד ההתמהמהות של משרד החינוך בעריכת שינויים בתכניות הלימוד ובספרי הלימוד. היא כתבה: "אני כותבת בעיתונות כמעט חצי מאה וביליתי בזירה החינוכית למעלה מ-30 שנה ועודני עוקבת אחריה ברמה כזו או אחרת ואני עדה לכך כי [מעולם] בהיסטוריה של ירדן לא קרה שהקהילה החינוכית והתרבותית התעוררה, דיברה, ניתחה, גינתה, התכנסה ודרשה לערוך שינויים בתכניות הלימוד העלובות ובספרי הלימוד העלובים עוד יותר, כפי שקרה בחודשים האחרונים. הצצה במדיה החברתית, ביומונים, בטורי הדעה ובדברי הפרשנים והפרשניות ברי הסמכא תאפשר לבכיר שאטם את אזנו מלשמוע את פעמון האזעקה המהדהד להכריז על מצב חירום תרבותי וחינוכי. האש הגיעה לפתחנו, הטרור מקיף אותנו ומידפק על דלת ביתנו ... עץ האסלאמיסטים המורעל, שניטע בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כבר נתן פריו בדמות [הקמת] מערכת חינוך המתנגדת ליצירתיות ולהצגת שאלות, מקדשת את העבר, לא סוטה ממסלולה, שונאת את ההיגיון, את החדש ואת החדשנות, מאשימה בכפירה ומסיתה לשנאה, לאלימות ולהרג, עד כדי כך שהתלמידים הפכו להיות רק רובוטים, שחוזרים על תפילות כדי להישמר מכל פגע במקום להשקיע מאמץ כדי למצוא פתרונות. הפתרון נמצא בדבריהם של המטיף האנאלפאבתי, של המורה המגויס פוליטית ושל המנהל העסוק במותר ואסור [מבחינה דתית].

 

המסגדים, שדרשניהם ומטיפיהם עדיין מגדפים את הנוצרים, מאשימים בכפירה את אלה המברכים אותם לרגל חגם, ושמחים כאשר נהרגים אנשים מקרבם במדינות ערב או במערב, נותרו בעינם זה חצי מאה ויותר. הפייסבוק גדוש בברכות ובשמחה לאיד על ההרוגים של מה שהם כינו 'הפשיטה על פריז'. קיימת טינה כלפי השיעה ועמדות של איראן וחזבאללה מיוחסות לעדה השיעית כולה. מוקמות סוכות אבלים לרוצחים ולמתאבדים של דאעש בהן מריעים לכבודם. בכבישים ועל עמודי החשמל ניתלות כרזות אסלאמיות, שאף אחת מהן אינה מטיפה [ולו] למידה נעלה או לערך קונסטרוקטיבי אחד. בתי החולים הממשלתיים מוצפים בשלטים וסמלים אסלאמיים עד כדי קבלת תחושה של הימצאות במסגד של האח"ס ולא בבית חולים. בתי ספר פרטיים מלמדים את הילדים להתפלל בשכבם ובקומם לפני [שהם מלמדים אותם] להשתמש בשכל ולאתגר את החשיבה. הבנות לומדות שללא אחיהן קולן, גופן ונוכחותן הם בגדר ערווה. שנאת הדתות האחרות נתפסת כאבן יסוד באמונת המוסלמים והמוסלמיות. מושגי 'המולדת', 'הלאומיות' ו'האזרחות' נעקרים ו [מושגי] 'האמונה' ו'האומה האסלאמית' מונחלים תחתם. הזהות הלאומית-ערבית נמחקת לטובת הזהות הדתית המגונה והמפוברקת של האסלאם [הלוקה] בדלות תרבותית.

 

[נוכח כל אלה] למה מחכה משרד החינוך כדי להכריז על מצב חירום ולקרוא לקהילת החינוך למלא את חובתה בשיקום 'בניין החינוך' הסדוק, לפני שיגיע איש דאעש שעבר שטיפת מוח ומצפון ויפוצץ אותו על יושביו?!

הרשו לנו לא לאבד את התקווה, אף שנראה שהיא כבר מתה מאלפי המחלות שפקדו אותה."[6]

 

בעל טור באל-דוסתור: נחוץ חיסון חינוכי לווירוס הקיצוניות

ח'ירי מנצור, בעל טור באל-דוסתור, כתב ב-16.11 מאמר בו דימה את הקיצוניות לווירוס וייחל למציאת חיסונים חינוכיים נגדה. כך כתב: "...לו הבין העולם כי וירוס הקיצוניות יהיה עמיד בפני התנאים של כל התקופות, הוא היה ממציא לו חיסון חינוכי...

הנסיוב נגד הקיצוניות, האלימות, תרבות ההזנחה וההדרה ההדדית הוא בראש ובראשונה רעיונות חינוכיים החודרים אל הנפש והשכל באמצעות תכניות הלימוד, החינוך בבית ושיטות הלימוד בגיל הרך...

אחרי כל [שפיכת] הדם הזו, המשתרעת מאסיה עד אפריקה דרך אמריקה ואירופה, זכותנו לתהות היכן החינוך נגד הקיצוניות ובאילו ספרים וערוצי לוויין [הוא מופץ]?

ספרים רוויים בהסתה ממלאים את המדרכות ואת הקיוסקים, ויש ערוצי לוויין שהפכו לחדרי מבצעים המלאים עד אפס מקום במסיתים לשנאה, לנקמה ולהתנגדות לכל צורות הדו-קיום בין בני אדם מתרבויות ואידיאולוגיות שונות. מי ייתן והמומחים והמדענים המטיפים לשלום מבית יגלו חיסון חינוכי, שאינו מותיר צלקת בזרוע אלא מתפשט בשכל ובדם כהגנה מפני רעל הקיצוניות. "[7]

בעל טור באל-ראי: הגישה הביטחונית לטיפול בטרור כבר לא רלוונטית, יש להשקיע בחינוך

רומאן חדאד, בעל טור קבוע ביומון הירדני הממסדי אל-ראי, כתב בטורו ב-15.11: "פיגועי הטרור שהתרחשו בשבועיים האחרונים באזור ובעולם, החל מפיצוץ המטוס הרוסי בשמי סיני שבמצרים וכלה בסדרת פיגועי הטרור בליל הדמים בפריז, שאולי יתפרסו ויפגעו במקומות נוספים בעולם, מלמדים בבירור שהגישה הביטחונית [לטיפול] בנושא הטרור אינה רלוונטית עוד, וכי מדינות משקיעות הון עתק במישור הביטחוני המסורתי בשעה שההשקעה בתחום הביטחון הסוציאלי ובתחום הביטחון האידיאולוגי [ביטחון מפני חדירת אידיאולוגיות קיצוניות] עדיין רחוקה מהמצופה...

 

בירדן – המלך עבדאללה השני דיבר לא פעם  על מלחמה אידיאולוגית נגד הקיצוניות הרווחת באזור, והדגיש את חשיבותה של מלחמה זו בייבוש מקורות המצטרפים הפוטנציאלים לארגוני הטרור... [בהקשר זה] בולטת חשיבותם של משרד החינוך והאוניברסיטאות במאבקים כאלה באמצעות תכנית הלימוד הרשמית, תפקיד המורה והשפעתו על אופן ההתמודדות עם שכלם של ילדינו וצעירינו, באופן שיחזק את התלמידים באמצעות הקניית ידע לגבי מושגים, כמו 'מדינה', 'חברה' ו'מוסדות חוקתיים', פיתוח כלים לחשיבה אצל התלמידים והנחלת תחושת שייכות בקרב תלמידינו... הכרחי לחזק את התלמידים והסטודנטים כיוון שהצעירים הפכו לכלי [משחק] בידי ארגוני הטרור, אשר משחקים בהם על ידי כך שהם מעוותים את הטקסט הדתי, תוך שימוש במונח הג'יהאד." [8]

 

היומון העצמאי אל-ר'ד מוביל את הקריאה לשינוי תכניות הלימוד מזה כשנה

כאמור, העיסוק בנושא תכני הקיצוניות בתכניות הלימוד והקריאות לרפורמה במערכת החינוך רק התגברו לאחרונה, אך השיח בנושא קיים בירדן ובעיתונות הירדנית בפרט מזה למעלה משנה. בהקשר זה, בלט במיוחד היומון העצמאי אל-ר'ד אשר מרבה לסקר את ההתפתחויות בתחום החינוך ולפרסם מאמרים רבים הן של בעלי הטורים הקבועים שלו, והן של אנשי חינוך אשר מדגישים את ההכרח לשנות את תכניות הלימוד. להלן כמה דוגמאות למאמרים שהתפרסמו באל-ר'ד במהלך השנה האחרונה.

 

העורכת הראשית של אל-ר'ד: ילדים שבים מבית הספר עם רעיונות המזעזעים את הוריהם

ב-14 בדצמבר 2014 פרסמה העורכת הראשית של אל-ר'ד, ג'ומאנה ר'נימאת, מאמר שכותרתו: "סיגרו את סניף דאעש בירדן!". היא כתבה: " ילד בכיתה ה' באחד מבתי הספר הממשלתיים בעמאן שב עם ידיעה חדשה המבוססת על האשמת בני הדתות המונותיאיסטיות האחרות בכפירה, דבר שזעזע את אביו. האב ניסה בכל מאודו לשכנע את בנו [לחשוב] באופן שונה ממה שלימדו מורהו, שמנסה לזרוע בשכלם של ילדינו הצעירים רעיונות שמובילים לאי קבלת האחר ולקריאת תגר על עיקרון דו הקיום המושרש בחברה הירדנית.

 

סיפור אחר מ[אזור] ואדי ערבה, שם ממלאת מורה להתעמלות תפקיד של מטיף לא למסרים חיוביים, אלא להפך. במקום לנצל את הזמן המוקצה לה לשחרור אנרגיות של התלמידים, היא מנסה למלא את ראשיהם הצעירים ברעיונות מעוררי דאגה.

מה שמתרחש בבתי הספר שלנו הוא חמור כיוון שהוא מוביל לשינוי המבנה האותנטי של החברה, המבוסס על סובלנות, שלום, מתינות ודרך האמצע. שינוי זה - אם לא יטופל -  עלול להמיט עלינו מציאות קשה, שכולם ישלמו את המחיר שלה...

 

משרד החינוך הבחין במצב הזה, החל לעקוב אחר העיוותים ולנסות לטפל בהם, תחילה באמצעות הפניית תשומת לב ושליחת מכתבים רשמיים, האוסרים על המורים לחרוג מתכניות הלימוד. ישנם צעדים נוספים, שהמשרד מנסה לבצע כדי להגביל התפשטות של זרמים מסוימים, שמפיצים את רעיונותיהם לילדינו. כך למשל הוא החל לשנות את תכניות הלימוד [במקצועות] החינוך האסלאמי והשפה הערבית בכיתות א'-ג' והתמקד במטרה אחת עיקרית – לאפשר להם ללמוד קרוא וכתוב, לאחר שהתברר ש-130 אלף מהם אינם יודעים קרוא וכתוב. כמו כן,  הוא החל לבנות תכניות לימוד, שעיקרן הוא ביסוס מחדש של מושגים כלליים אצל הילד, בפרט כיבוד האחר וקבלתו...

 

בתי הספר שלנו מפיצים קיצוניות כמו גם האוניברסיטאות שלנו. לעיתים, ילד או צעיר שבים מבית הספר או מהאוניברסיטה עם רעיונות מחרידים המזעזעים אפילו את הוריהם. מחיר זה, שכולם משלמים, הוא תוצאה של מהלך השתלטות חשיבה דתית על תכניות הלימוד והחינוך זה עשרות שנים, המעמיד את הדורות הבאים בסכנה.

התלונות נגד תכניות הלימוד הן ישנות. הטיפול בהן כבר החל ואנו מייחלים שישיג את הנדרש כדי שלבנינו יהיו תכניות לימוד שמעודדות חשיבה יצירתית במקום שינון. לאור התעצמות מימדי הבעיה ומורכבותה, נראה שהפתרון קשה מידי, אולם אין מנוס מלהתחיל כדי לא להשאיר את הדורות הבאים בני ערובה בידי חוג צר של אנשים, שיבלע את ילדינו וישתמש בהם ככלים זמינים בידי הזרמים הקיצוניים...

באמצעות החינוך, לפני הכל, נבלום את הקיצוניות, שמסתננת לתוכנו במידה מסוכנת. כיוון שהמלחמה בטרור היא המלחמה שלנו, מוטב שנטפל בה מבית ושנתחיל בבתי הספר שלנו."[9]

 

אל-ר'ד מפרסם מחקר של מומחה לחינוך: הדאעשיזם בתכניות הלימוד

ב-30.6.15, במסגרת העיסוק של היומון אל-ר'ד בצורך לשנות את תכניות הלימוד, פרסם היומון מחקר ארוך של ד"ר ד'וקאן עבידאת, מומחה לחינוך, שכותרתו: "הדאעשיזם בתכניות ובספרי הלימוד" ואשר מתריע על הבעיות הרבות בתכניות הלימוד בירדן ובפרט על הקיצוניות שבהן. במחקרו הסביר ד"ר עבידאת כי מטרת המחקר היא לחשוף כמה מן המגמות והערכים הרווחים בתכניות ובספרי הלימוד, כמו קיצוניות, אי כיבוד האחר ואי הכרה באחר.

לשם כך בחן ד"ר עבידאת את כל ספרי הלימוד של השפה הערבית, ספרי החינוך האסלאמי והאזרחות, וכן את ספר התרבות הכללית של התיכון. יש לציין כי לכל אורך המחקר ד"ר עבידאת נותן דוגמאות רבות מתוך ספרי הלימוד, תוך ציון ספר הלימוד והעמוד הספציפי. 

 

במסגרת  מסקנותיו טען עבידאת כי תכניות הלימוד אינן מאפשרות חופש מחשבה, חשיבה ביקורתית או יצירתית, וכי התרבות הדתית דומיננטית מאוד בספרי הלימוד, ולא רק בספרי החינוך האסלאמי, אלא גם בספרים של מקצועות אחרים. לטענתו, בספרי הלימוד בולטת מאוד "החשיבה הדאעשיסטית", אותה הגדיר"היעדר חשיבה ביקורתית ויצירתית, היעדר יופי, אמת,  דברים טובים ואופטימיים, היעדר רגש, אהבה, שירה ומוסיקה".  במחקרו הוא טען כי  חשיבה דאעשיסטית קיימת באופן רחב בספרי החינוך הלאומי, השפה הערבית והחינוך האסלאמי. כדוגמא ציין ספר לימוד שמחברו "תוקף את המדעים וטוען שהם מרחיקים את האדם מהדת ומהאמונה", או ספרי לימוד שתוקפים את הפילוסופיה ו"מציגים את עמדותיהם של פילוסופים ידועים דגולים כגון [עמנואל] קאנט ורנה דקארט כאיוולת".

 

עבידאת טען כי "לימודי הג'יהאד נמשכים לכל אורך שנות הלימוד" וכי בספרי הלימוד של החינוך האסלאמי הג'יהאד מוצג לתלמידים כחובה דתית המוטלת על הפרט (פרצ' עין). בספרים מצוין כי "אסור לאף [מוסלמי] להתמהמה בביצוע הג'יהאד אלא אם יש לו סיבה אמיתית," וכי "אללה מבטיח ללוחם הג'יהאד להגיע לגן עדן או לחזור לביתו". בנוסף טען ד"ר עבידאת כי ספרי הלימוד מציגים את האישה "כמי שצריכה לציית לגבר... אסור לה לצאת מהבית ללא רשות... ולגבר מותר לגעור בה".

 

החוקר גם הצביע על ספר לימוד מסוים, שלפי משרד החינוך אמור לכלול פרקים על המדינה הירדנית ומוסדותיה, על פיתוח אנושי, על דמוקרטיה, על תקשורת וכיו"ב – אלא שכל הנושאים הללו כלל לא מופיעים בספרי הלימוד.[10]

 

כותב באל-ר'ד: תכניות הלימוד הן מונופול בידי הזרם האסלאמי, אך עלינו לקחת חלק בשרטוט עתיד ילדינו

כמה ימים בעקבות פרסום מחקר זה, ב-5.7.15 פרסמה מפלגת חזית הפעולה האסלאמית, שהיא הזרוע הפוליטית של האח"ס בירדן, הודעה בה התייחסה למגמה הגוברת של העיסוק בתכנים האסלאמיים בתכניות הלימוד, תוך שהיא מגנה את "הקמפיין שעושה עוול לתכניות הלימוד מצד גורמים חילונים, הממומנים מכספים זרים, נועד לעקור את ערכי האסלאם מהחברה הירדנית באמתלה של מאבק בקיצוניות ובטרור."[11]

 

בתגובה להודעה זו פרסם מאג'ד תובה, בעל טור קבוע בעיתון אל-ר'ד, מאמר ב-5.7.2015 בו כתב: "מפלגת חזית הפעולה האסלאמית לא שתקה זמן רב לנוכח פרסומם לאחרונה של כמה מחקרים ומאמרים מכובדים ומדעיים, בנושא תכניות הלימוד והליקויים החמורים שבהן, התורמים לייצור קיצוניות רעיונית ופוליטית ולסגירות אנושית ותרבותית...

 

מפלגת חזית הפעולה האסלאמית דיברה בהודעה שלה  על מאמץ 'לחלן את תכניות הלימוד'... ומאשימה את המחקרים ואת הדעות המכובדות הללו בכוונה להרחיק מתכניות הלימוד את ערכי התרבות של האסלאם באמתלה של מאבק בקיצוניות ובטרור. השאלה העיקרית המופנית למפלגה היא: האם יש בינינו לבינכם הסכמה לגבי הגדרת ערכי התרבות של האסלאם? והאם אתם מסכימים עם סיווג ערכי תרבות האסלאם כפי שמבינים אותם ארגון דאעש, [ג'בהת] אל-נוצרה או אל-קאעדה, שהחיו מחדש את רעיונות לקיחת השבויים, בני החסות, הטלת הג'זיה [מס גולגולת]  על שותפים למולדת, ללאומיות הערבית ולאנושות?...

 

תכניות הלימוד וספרי הלימוד [הקיימים] הם תוצאה של השתלטות הזרם האסלאמי ובעלי בריתו השמרנים מאז שנות ה-70 [של המאה הקודמת] על משרד החינוך והתרבות [הירדני] ושל ההדרה שלו את כל נציגי הזרמים האחרים מתכנון הפעילות החינוכית ומגיבוש תכניות הלימוד. הדרת האסלאמיסטים מהמפה הפוליטית אינה מתקבלת על הדעת בשום פנים ואופן כפי שלא מתקבל על הדעת שהזרם האסלאמי ידיר זרמים פוליטיים ואידיאולוגיים אחרים. הבעיה של תכניות הלימוד... היא שתהליך הכנתן לא היה פתוח לשיתוף חברתי, אידיאולוגי ופוליטי אמיתי ונותר כמונופול בידי זרם אחד. לכן, זה אך צפוי שהזרם הזה יגן היום בתוקפנות על המונופול הזה, אולם זכותנו גם אנו לדרוש שותפות בתכנון עתיד בנינו ועתיד חברתנו."[12]

 

משרד החינוך בתגובה: התחלנו בתהליך של שינוי תכניות הלימוד

נוכח הביקורת חסרת התקדים שנמתחה במאמרים רבים בעיתונות הירדנית במהלך השנה האחרונה וביתר שאת בעקבות מתקפת הטרור בפריז בנובמבר האחרון נאלץ משרד החינוך להגיב לנושא וטען כי הוא שוקד בימים אלה על בחינת הליקויים בתכנית הלימוד ועל תיקונם.  כך למשל, ב-7.7.15 פרסמה מחלקת תכניות הלימוד וספרי הלימוד במשרד החינוך הירדני מאמר תגובה למחקרו של ד"ר עבידאת בעיתון אל-ר'ד, בו טענה כי המחקר לוקה ב"חוסר אובייקטיביות" אשר בא לידי ביטוי בבחירה סלקטיבית של מונחים מתוך ספרי הלימוד ובשימוש במונחים אלה מחוץ להקשרם. המחלקה קראה לעבידאת לבקר במשרדיה ולשטוח בפניה את טענותיו, בציינה כי היא נמצאת בעיצומו של תהליך פיתוח תכניות הלימוד, שעתיד להסתיים תוך שנתיים. במאמר נכתב עוד: "החל [תהליך] גיבוש מחדש של תכניות הלימוד במדעי החברה בהתאם לעקרונות החוקה, המבטיחה את חופש הביטוי והפלורליזם הפוליטי... ועל בסיס זה הונחו הוועדות לגיבוש [תכניות הלימוד] ולפיקוח עליהן במסגרת תכניות הלימוד החדשות במושגים של אזרחות טובה, סובלנות בין בני החברה, באחדותה ובשוויון זכויות וחובות בין אזרחיה, כיבוד הדעה האחרת והפלורליזם". במאמר נטען למשל כי בספרי הלימוד באזרחות לכיתות ח' ו-י' כבר נכללות יחידות לימוד הדנות בערכים אלה.[13]

 

ד"ר פאיז אל-רביע, בעל טור ביומון אל-ראי המשמש גם כיו"ר הוועדה לפיתוח תכניות הלימוד באזרחות ובחינוך לאומי במשרד החינוך, פרסם ב-10.12.15 מאמר בו הגיב גם הוא לביקורת הרבה. אל-רביע לא הכחיש את קיומם של ליקויים בתכניות הלימוד, אך הדגיש גם הוא שהמשרד שוקד בימים אלה על תיקונם. הוא כתב: "אנו בירדן כעת מתכוונים לערוך בחינה מחודשת ומקיפה של כלל תכניות הלימוד, וביניהן תכניות הלימוד של המדעים ההומניים - חינוך אסלאמי, היסטוריה, אזרחות וחינוך לאומי, השפה הערבית, אמנויות, גיאוגרפיה וכו'. ברצוני לציין כי הסרת כל הליקויים מתכניות הלימוד אין פירושה התנכרות לערכינו ולאמונתנו הסובלנית, אדרבא, יש להתמקד בערכים החיוביים ובעקרונות הרעיוניים, שיטפלו בסיבות לקיצוניות מבחינה אידיאולוגית ודתית, ולבסס ערכים אלו כדי שיהוו חלופה לרעיונות השליליים ולמגמות שאין להן קשר עם מהות הדת [המוסלמית] ועם ערכיה הסובלניים...". אל-רביע שטח במאמר את הנושאים שצפויים להתווסף לתכניות הלימוד באזרחות בכיתות השונות והזכיר שינויים נוספים ביתר המקצועות ההומניים. הוא אף טען כי אין להסתפק בשינוי תכניות הלימוד בירדן בלבד וקרא לכינוס של שרי החינוך של מדינות ארגון שתה"פ האסלאמי ולהרכבת וועדת מומחים מטעמו שתבחן את תכניות הלימוד בכל המדינות ותגיש המלצות בנושא.[14]

* צ. הראל חוקר את זירת ירדן במכון ממרי