ביקורת בתקשורת הערבית על השמחה לאיד בעקבות התרסקות המטוס הרוסי
בשבוע האחרון דיווחה התקשורת הערבית אודות גילויי השמחה לאיד ברשתות החברתיות על התרסקות מטוס חברת "מטרוג'ט" הרוסית בחצי האי סיני ומותם של 224 נוסעיו. גילויי שמחה אלו הופיעו בעיקר בחשבונותיהם של אישים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים ועם הזרם הסלפי, המתנגדים למעורבותה הצבאית של רוסיה בסוריה. גילויים אלה זכו ללייקים ולשיתופים רבים ברשת, לצד ביקורת חריפה וחילופי האשמות.
בעקבות השיח הער בנושא ברשתות החברתיות, התפרסמו בעיתונות הערבית כמה מאמרים שגינו את גילויי השמחה לאיד הללו. להלן דוגמאות של גילויי השמחה שהופיעו ברשתות החברתיות ושל מאמרי הביקורת על תופעה זו:
גילויי השמחה לאיד ברשתות החברתיות
בתקשורת הערבית התפרסמו כמה כתבות אודות גילויי השמחה לאיד ברשתות החברתיות על מותם של 224 נוסעי המטוס הרוסי. כך למשל היומון המצרי אל-יום אל-סאבע פרסם כתבה תחת הכותרת "השמחה לאיד של תומכי תנועת האחים המוסלמים על ארוע המטוס הרוסי". בכתבה דווח על פוסט בפייסבוק של ממדוח אסמאעיל, חבר הפרלמנט לשעבר מטעם האח"ס, שכתב בחשבון הפייסבוק שלו: "אתמול הרוסים הרגו באמצעות המטוסים שלהם 150 מאנשינו בחלב בטבח מזויע כשהמוסלמים צופים ולא עושים דבר. היום נפל מטוס רוסי ונהרגו בשריפה 220 נוסעיו הרוסים... אללה אכבר".[1]
ממדוח אסמאעיל
כמו כן, אתר החדשות מאבו דאבי https://24.ae/ דיווח על ציוציו של השיח' הסלפי הכוויתי עבד אל-רחמן אל-נצאר שכתב: "השבח לאל ותודה לאל. מטוס רוסי שכל נוסעיו רוסים נפל בסיני." עוד צייץ אל-נצאר: "לו היה למי שהתעצב על נפילת המטוס מפני שהיו בו ילדים ידע הלכתי כי אז היה מבין שעדיף מותם של הילדים על כך שיקבלו קרוב לוודאי חינוך של [הכנסיה] האורתודוכסית."[2]
הפוסט של ממדוח אסמאעיל[3]
הציוצים והפוסטים בשבח התרסקות המטוס וגילויי השמחה על מותם של האזרחים הרוסים זכו ללייקים ושיתופים ברשת החברתית לצד ביקורת חריפה. כך למשל העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י צייץ בחשבון הטויטר שלו בתגובה לציוץ של השיח הכוויתי אל-נצאר: "ישמור אותי אללה! איזה מין הגיון מתועב"[4]
תגובתו של ג'מאל חאשוקג'י
ג'מאל חאשוקג'י
בעלת טור קטרית: שמחה לאיד – סימן של חולשה ולא של עוצמה
פרסומים אלה אודות גילויי השמחה לאיד ברשתות החברתיות עוררו מאמרי ביקורת בתקשורת הערבית נגד תופעה זו. להלן כמה דוגמאות:
בעלת הטור רים אל-חרמי כתבה ביומון הקטרי אל-ראיה: "חלק מהחברות מתקיימות מתרבות של שמחה לאיד ומתחושות נקם כלפי אסונותיהם של אחרים גם אם מדובר במוות. יש מי ששמח , מברך ורואה באסון פתרון לסיום בעיותיו ועשיית צדק עם מי שמתנגדים לאלו שפקד אותם אסון . ללא ספק, מציאת הנחמה באסונותיהם של אחרים וההתייחסות לאסונות אלו כאל "עונש אלוהי" הם דבר לא מקובל מבחינה דתית או רציונאלית...
בשבוע
שעבר כאשר נפל או "הופל" המטוס הרוסי מעל חצי האי סיני במצרים כשעליו
224 נוסעים, היו מי שמיהרו לשמוח לאיד וראו את מה שקרה כנקמה מוצדקת מצד האל בשל
ההתערבות הרוסית בסוריה והסיוע שרוסיה מעניקה לבשאר [אל-אסד] בהפצצת האזרחים
הסורים והילדים... היו גם מי שמיהרו להאמין לגרסה של ארגון דאעש, לפיה הוא זה שהפיל
את מטוס הנוסעים הרוסי... והביעו תמיכה בגרסה זו. הצדקת פעולות דאעש בשל עריצותו
המוגזמת של משטר [בשאר] אל-אסד הנפשע איננה
הגיונית, כמו גם לימוד הסנגוריה על דאעש...
מציאת הנחמה במותם של אחרים, הפסיכולוגיה של הנקמה ודחף השמחה לאיד... אינם משמחים כלל וכלל. רצה הגורל ואנשים אלה היו בעלי אזרחות רוסית שהממשלה שלהם רצתה לתמוך באסד. אולי היו מביניהם מי שהתנגדו לכך, בהנחה שהם בכלל התעניינו במדיניות החוץ של מדינתם.
התרבות הזאת של הפיכת המוות, עם כל היראה שבה מן ראוי להתייחס אליו, לסיבה לשמחה עבורנו, בפרט כשמדובר במותם של חפים מפשע, היא סימן של חולשה ולא של עוצמה. בשעה שאיננו מצליחים לפתור את בעיותינו, אנו מצפים בחוסר מעש תוך הסתמכות על אחרים שיקרה משהו או שאחרים יפתרו במקומנו את הבעיות שתלויות ועומדות, גם במחיר שהמוות או ההרג הם אחד הפתרונות...
תרבות המוות והפסיכולוגיה של הנקמה הם אסון שמדליק נורת אזהרה בחברה שלנו, במיוחד אצל אלו שרעיונות כאלה צומחים אצלם והופכים למעשים שעלולים ליצור אצלנו אנשים בדמות דאעש או אנשים מופרעים. אנשים שעבורם דת או חוק אינם מהווים גורם מרתיע מביצוע כל פשע כיוון שמבחינתם לכל הפשעים והמעשים יש הצדקה.[5]
סהאם אל-באשא
בעלי טורים: שמחה לאיד סותרת את החמלה שצריכה לשרור בין האנשים
בעל הטור המצרית, סהאם אל-באשא, כתבה ביומון המצרי "אל-יום אל-סאבע" בגנות גילויי השמחה לאיד: "אם חושבים שכל אירוע טראגי, שקורה לאזרחים שאינם מוסלמים הוא נקמה של האל, הרי שאנו האומות שהכי מכעיסות את האל ושאסונות ימשיכו לפקוד אותם. ולכן זכותם של המערביים הכופרים לחשוב שנפילת המנוף במתחם הקדוש במכה על ראשיהם של העולים לרגל ב-11 בספטמבר השנה הוא נקמה על מות קרוביהם במתקפה על מגדלי הסחר העולמי...
מדוע אנו עורכים השוואות שאינן במקומן? כולנו עצובים [נוכח המתרחש ב]עיראק, בסוריה, בתימן, בלוב ובאפגניסטאן. איננו אוהבים הרס והרג יהיו אשר יהיו סיבותיו ומבצעיו. מי שחושב שגזירת הגורל של האל היא נקמה באזרחים חפים מפשע, הרי שהוא מבצע חטא חמור. אנשים, חוסו! חוסו על גדולים ועל קטנים! חוסו על האנושות! חוסו כדי שאחרים יחוסו עליכם!"[6]
איש ההלכה השאפעי עבדאללה פדעק מסעודיה כתב במאמר בעיתון אל-רואיה ב-4.11.2015: "נפילת המטוס הרוסי לפני כמה ימים עוררה תחושות נקם מתועבות מצד קבוצות שעטפו את רגשות הטינה המבחילות שלהם בעטיפה אסלאמית... [אלו הן] נפשות חולות, לא חי אללה, יתרה מכך אלו הן [נפשות] בורות, אם יוצאות מהן מילים שלא מקובל להגיד אותן או לחשוב אותן. ידוע, מבחינה דתית שהשמחה לאיד על צרות של האחר סותרת את החמלה שצריכה לשרור בין האנשים... אני אומר לכל אלה השמחים לאיד: אם אתם טוענים שזה בא מהדת [האסלאם] הרי שאין זה נכון, חי אללה. אלא זה בא מכם גדולי הצבועים. אם תרצו, קראו את דבר אללה [הכוונה לקוראן] ובמיוחד את סורת אאל עמראן [סורה 3] פסוק 120: "כל טובה שתפקוד אתכם בעיניהם רעה היא וכל רעה אשר תפגע בכם יעלצו בה. אם תעמדו בעוז רוח ותהיה בכם יראה לא תזיק לכם כלל תחבולתם." לסיכום: לא ראוי שחילוקי דעות פוליטיית יהיו נעדרים עקרונות אנושיים."[7]