המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבת מצרית: ההיסטוריה האסלאמית מלאה בשיטות הוצאה להורג נוסח דאעש
31/8/2015


כותבת מצרית: ההיסטוריה האסלאמית מלאה בשיטות הוצאה להורג נוסח דאעש; אימוץ הנאורות היא הנשק היחיד מולו

 

הכותבת והאמנית הליברלית המצרית יאסמין אל-ח'טיב פרסמה ב-29 ליולי 2015 מאמר באתר האינטרנט של היומון המצרי אל-תחריר שכותרתו "ההוצאה להורג בשריפה היא עונש אסלאמי", בו יצאה נגד התכחשותם של מוסלמים רבים לקשר בין ההוצאות להורג שמבצע דאעש לבין דת האסלאם. אל-ח'טיב טענה  כי ההיסטוריה של האסלאם, לרבות תקופת הנביא,  רוויה באירועי הוצאות להורג מזוויעות כשל דאעש והציגה במאמרה שלל דוגמאות לכך. אל-ח'טיב הזהירה כי אלפי דאעשים יצוצו אם המוסלמים לא יילחמו בקיצוניות האסלאמית והדגישה כי מאמרה לא נועד להשחיר את פני האסלאם אלא לקרוא לו ללמוד מן הנצרות שגם בה יישמו הוצאות להורג בשריפה בעבר, אך היא התעדנה לאורך השנים ובחרה בדרך הנאורות.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]

 

יאסמין אל-ח'טיב[2]


 

"אינני יודעת מדוע כל אימת שדאעש מבצע הוצאה להורג פרוורטית מתעקשים רוב המוסלמים להדגיש כי אין למעשים אלו שום קשר עם האסלאם, שהרי ההיסטוריה האסלאמית גדושה בשיטות הוצאה להורג מפחידות, דומות ואף חופפות לעיתים להוצאות להורג של דאעש. אינני מתכוונת בכך להוצאות להורג שהמניע שלהן הוא נקמה כמו צליבת אל-חלאג'[3] או הריגת אל-סוהְרַוארדי[4] או שחיטתו של אבן אל-מוקפע[5] או פעולות של התעללות בגופות, כמו נשיאת ראשים קטועים לאחר שחיטת בעליהם - מנהג שהמציאו [הח'ליפים] האומיים - שהמפורסמת שבהן הייתה [נשיאת] ראשו של המורד הגדול ביותר בהיסטוריה האסלאמית, חוסין בן עלי.[6] כוונתי להוצאות להורג שבוצעו בראשית תקופת האסלאם, אשר רבים מאנשי הדת שלנו רואים בה כ[תקופת] מהות החקיקה האסלאמית, כמו עונש ההוצאה להורג בשריפה או בהשלכה ממקום גבוה - שני עונשים שהוטלו על הומוסקסואלים.

 

בקרב הצחאבה [חברי הנביא] הייתה הסכמה שחובה להרוג הומוסקסואל, אך הם היו חלוקים בדעתם לגבי האופן בו יש לעשות זאת. היו מהם שצידדו בשריפתו, אחרים סברו שיש להפיל עליו קיר עד אשר ימות תחת ההריסות והיו גם שסברו שיש להעלותו אל החומה הגבוהה ביותר בכפר, להשליכו ממנה ו[אם לא די בכך] להשלים את [הריגתו] בסקילה -  וזה גזר הדין שדאעש יישם בפועל לגבי אחד ההומוסקסואלים שהושלך מאחד הבניינים הגבוהים של בגדאד[7]. בפועל, [הח'ליפים הראשון והרביעי] אבו בכר ועלי בן אבו טאלב ציוו לשרוף הומוסקסואלים וכך נעשָה.  כמו כן, בספר 'תאאריח' של ההיסטוריון אל-טברי'[8]  נאמר שאבו בכר הנחה את מפקדי גייסותיו במלחמות נגד המורתדין [מי שחזרו בהם מן האסלאם] לשרוף כמה מהם, כך גם בספר 'פתוח אל-בולדאן' ["כיבוש הארצות'][9] נאמר שח'אלד בן אל-וליד[10] שרף גם הוא כמה שבויים מורתדין.

 

מכאן אנו מסיקים כי המחשבה האסלאמית אינה חפה מאחריות להוצאה להורג באמצעות שריפת אנשים חיים, דבר שיש אנשים שהתעלמו ממנו, בכוונה או מתוך בורות, לאחר הוצאתו להורג [בשריפה] של הטייס הירדני מועאד' אל-כסאסבה, כשהם מצדיקים זאת באמירתו של הנביא: 'אף אחד אינו רשאי לענות באמצעות אש, זולת ריבון האש [אללה]'. זאת, למרות שהדבר סותר לחלוטין את מה שנאמר לעיל אודות חברי הנביא הראשונים שהוציאו להורג בשריפה ולמרות שאני [עצמי] עדיין בוחנת את [טיבו של] החדית' הזה שכן יש בו הוראה לשרוף ואח"כ [נאמר בו] ההיפך, דבר שיש בו משום היסוס שאינו מתאים לנביא של אללה אשר נשלח להנחות את ברואיו בדרך הישר. להלן  הנוסח המדויק של החדית': 'הנביא שלח פלוגת [לוחמים] ואמר להם: אם תמצאו את פלוני ואת פלמוני שרפו את שניהם באש', אח"כ אמר [הנביא]: הוריתי לכם לשרוף את פלוני ואת פלמוני, [אך] אף אחד אינו רשאי לענות באמצעות אש זולת ריבון האש [אללה], לפיכך אם תמצאו את שניהם הרגו אותם!'.     

 

בכל אופן, הח'ליפים האומַיים המשיכו להשתמש בעונש ההוצאה להורג בשריפה ואח"כ [החליפים] העבאסים [אף] שכללו אותו ונהגו לצלות את הנידון למוות על אש קטנה עד שנפח את נשמתו, כפי שצולים בהמה שחוטה.

אשר לעינויים עד מוות, הרי באירוע המפורסם של אל-עורַיניין [קבוצת אנשים שבאו מעורַינה התאסלמו וחיו באל-מדינה], אשר השתלטו על הגמלים של הנביא והרגו את הרועה - לאחר שסימאו את עיניו באמצעות חוד חרב, קטעו את ידיו, את רגליו ואת לשונו עד שנפח את נשמתו - וכאשר נודע לנביא על כך הוא הורה לקטוע את ידיהם ואת רגליהם ואח"כ הוא סימא את עיניהם בברזל מלובן והשליכם לרחוב עד שמתו. זאת, ע"פ עקרון התגמול המתיר לעשות לאדם מה שהוא עשה לאחרים, יהא אשר יהא גודל הזוועה של המעשה.

 

ייתכן שיהיו מי שיחשבו שמטרת המאמר הזה היא להשחיר את דמותו של האסלאם, ולכן כדי לפתח את הנושא ולהעמיד דברים על דיוקם, אציין כי גם הנצרות יישמה בעבר את עונש המוות בשריפה, בייחוד בימי הביניים, אז שרפו בתי הדין של האינקוויזיציה אלפי מוסלמים והכנסייה שרפה  נשים רבות באשמת עיסוק בכשפים וכן שרפה פילוסופים רבים מחשש מפני הנאורות. אלא שבסופו של דבר הנאורות ניצחה והכנסייה הפכה להיות בעלת אופי מעודן וסובלני כפי שהיא כיום. הנאורות היא הנשק היחיד שלנו לנצח את דאעש, משום שהמלחמה האמיתית  שלנו היא נגד החשיבה הקיצונית ולא נגד דאעש, ואם לא תתעמתו אתה ולא תנצחו אותה, היכונו לקראת [הופעת] אלפי [ארגוני] דאעש."  

 



[1]ו www.tahrirnews.com, 29.7.2015

[3] אל-חוסיין בן מנצור אל-חלאג' - צופי מפורסם שהוקע ככופר ונצלב בשנת 922 לסה"נ, לאחר שהכריז על עצמו כאלוהים. 

[4] שיהאב אל-דין יחיא אל-סוהרוארדי – פילוסוף צופי בכיר שהואשם בכפירה והוצא להורג ב-1191 לסה"נ. הדעות לגבי אופן הוצאתו להורג חלוקות בין בהרעבה, בחרב או בשריפה.

[5] אבו מוחמד עבדאללה אבן אל-מוקפע – סופר, מתרגם ופילוסוף פרסי שהתאסלם. חי במאה ה-8 לסה"נ. בשנת 759 לסה"נ האשימו מושל בצרה, סופיאן בן יזיד, בכפירה והוא הוצא להורג בעינויים מזוויעים (איבריו נקטעו בזה אחר זה והושלכו לתנור ונשרפו אל מול עיניו עד שנפח את נשמתו).

[6] חוסיין בן עלי – נכדו של הנביא שסירב להישבע אמונים לח'ליפה יזיד בן אבו סופיאן ותבע את הח'ליפות לעצמו. נרצח בשנת 680 לסה"נ וראשו נכרת ונשלח ליזיד, שם הוצג לראווה כסמל לניצחונו של יזיד במאבק על ההנהגה. מותו של חוסיין הפך את תומכיו ממפלגה המבקשת את השלטון לאסכולה דתית נפרדת - השיעה.

[7] יצוין כי דאעש יישם את עונש השלכת הומוסקסואלים מבניינים גבוהים הרבה יותר מפעם אחת, ראו דוח ממרי

[8] מוחמד אבן ג'ריר אל-טברי הוא אחד ההיסטוריונים ופרשני הקוראן הראשונים הבולטים והנודעים. מת בשנת 923 לסה"נ. הספר תאאריח' אל-טברי עוסק בהיסטוריה של הנביאים והמלכים מבריאת העולם ועד תקופת אל-טברי. 

[9] ספרו של אחמד אבן יחיא אל-בלאד'ורי, היסטוריון מוסלמי ממוצא פרסי שפעל במאה התשיעית (מת בשנת 892 לסה"נ) המתאר את התפשטות האסלאם ובניית האימפריה המוסלמית. 

[10] ח'אלד אבן אל-וליד היה מצביא מוסלמי ערבי ואחד מהצחאבה, חברי הנביא. מת בשנת 642 לסה"נ.

תגיות