כותבת סעודית לנשות המזרח הערבי: עזבו את מדינותיכן החשוכות
נאדין אל-בודיר, עיתונאית סעודית המתגוררת בדובאי וידועה בפעילותה למען זכויות נשים בחברה המוסלמית, לשעבר מגישה בערוץ האמריקאי בשפה הערבית אל-חורה, פרסמה ב- 6 ביולי 2015 מאמר ביומון הכוויתי אל-ראי, שכותרתו: "עזבי את המזרח האומלל", בו קראה לנשים במדינות המשרק הערבי [כינוי לארצות הערביות שבמזרח אגן הים התיכון] לעזוב את ארצות מולדתן המדכאות אותן ושוללת את זכויותיהן.
אל-בודיר באה במאמרה חשבון עם החברה המוסלמית במדינות המזרח הערבי וטענה כי דאעש הוא תוצר טבעי שלה שכן האלימות מושרשת עמוק בתוכה, וכי גילויי הקיצוניות להם אנו עדים כיום מבטאים את התנהלותן של המדינות הללו ואת נטייתן להאשים את האחר בכפירה ולהתנשא מעליו. היא הזהירה את האישה המוסלמית במדינות אלה, כי במציאות בה משפילים נשים, מטילים עליהן מרות של גברים, מדירים אותן מהפוליטיקה ומאלצים אותן לעטות חיג'אב, אין זה מפתיע שהיא מוצאת את עצמה בסופו של דבר נמכרת בשוקי סחר העבדים ועל כן עליה לעזוב את ארץ מולדתה לאלתר, "לפני שיהיה מאוחר", שכן אין אור בקצה המנהרה ואין לאזור הזה שום עתיד.
יצוין כי בין יתר מאמריה הלוחמניים נגד דיכוי הנשים במדינות האסלאמיות פרסמה אל-בודיר שני מאמרים ביומון המצרי "אל-מצרי אל-יום": באחד היא קראה לנצל את האביב הערבי כדי לשחרר האישה מהחיג'אב[1] ובאחר גינתה את הפוליגמיה בחברה המוסלמית בהתריסה מדוע לא יותר גם לנשים להינשא לארבעה גברים.[2]
נאדין אל-בודיר
להלן תרגום קטעים מן המאמר:[3]
"ימי הגיהינום אינם חדשים עבורך. אפלת הכלא ו[הצלפות] שוט התליין חרוטות היטב בפרקי כפות ידייך ובתוך גופך. כמה פעמים חזרת בתשובה לאללה על חטא שלא ידעת [שביצעת] והתפללת בחשכת הלילה למלאך שייקחך וישים אותך בארץ שתכבד את כפות רגלייך? אלא שחוטי הגורל הקשורים למתנייך הכחושים קושרים אותך בחוזקה לגורלה של קבוצת מדוכאים.
ומה חדש היום? את עומדת על בימת התצוגה בשוקי הסחר בעבדים. למה ציפינו אנו נשות המשרק הערבי? שיתלו פרחים סביב צווארינו? שיציבו פסלים של הסופרות שלנו בכיכרות הבגידה הערבית? על מה חשבנו זולת גורל זה? כל סימני הדרך העידו על סוֹפה. שוק העבדים הוא הסוף האידיאלי של נתיב עתיק יומין זה של שלילת השוויון...
כולם מקללים את דאעש, כאילו שהוא נפרד מזהותנו הראקציונרית, כאילו הוא הפושע והנאשם היחיד שאין לו שותפים ... [אלא ש]הדם וההרס חשפו בפנינו שהאלימות שוכנת בלבבות ולה המון שמות שהסתירו את הברבריות שלנו מאחוריהם: וסטיה ["דרך האמצע" - הכוונה כאן לזרם באסלאם שמייצג השיח' יוסוף אל-קרדאוי], פונדמנטליזם, צחוג'יה [השתייכות לכוחות ה'צחוה', הנלחמים נגד ארגוני האסלאם הקיצוני], סלפיה, ג'יהאדיה, חות'יה.
המזימה לא נפלה מהשמיים, אלא היא נרקמה בהתאם לסמלינו ולטקסינו, בהתאם לרצוננו הגורף להאשים את האחרים בכפירה, להתנשא, לחוש עליונים ולנכס את גן העדן לעצמנו בלבד. דאעש הקטין אותנו. גורמים איראניים, אמריקאים וישראלים... מטפחים אותו במסירות. ממשלות ערב בונות קואליציות למלחמה בדאעש בו בזמן שבתוך מסדרונותיהן צומחים אלפי דאעשים.
במציאות שבה כולאים ליברל משום שהוא משוחח עם אללה, אחר נכלא משום שמתח ביקורת על שליטתם של אנשי הדת, שלישי מועמד לדין משום שיצר אמנות שהשיח'ים של העליבות לא הבינו והאשימו אותו בכפירה... והמשטרים הערבים שותקים נוכח בתי הדין של האינקוויזיציה [הללו] והציבור שמח כשמעמידים לדין את האמנות, את התקשורת ואת היצירתיות המלמדים [לדעתו] את הצעירים למרוד; החברה מתנכלת לאישה, עם חיג'אב או גלויית ראש, ואין [חוק] המגן עליה וכאשר אישה מתהלכת ברחובות מולדתה ושומעת קללות והשפלות משום שהלבוש שלה אינו עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של אחד מהמיליונים המתוסבכים נפשית, אשר מאלצים את אחיותיהם לעטות חיג'אב ואח"כ, בשעות הלילה, מבקרים במאורות הזנות; נטען בתכניות הלימוד שכל אחר הוא כופר, שאי עטיית חיג'אב היא כפירה, שאי ציות לבעל הוא כפירה ויציאה [של אישה] לעבודה היא כפירה, וזה כפירה וזה כפירה; המדינה רואה באישה בה ישות פסולת דין ונטולת אחריות, שאינה יכולה להינשא, לעבוד או ללמוד ללא אישור של גבר...; המדינה מפקידה את עתיד בנותיה בידי גברים, קרי זכרים, גם אם הם פושעים, אנסים ושודדי דרכים; כיכרות המדינה סוערים בדרישה לשוויון והיא [מצידה] מדירה את האישה מן הפוליטיקה ומעניקה אותה לגבר [רק] משום שהוא זכר; ...
[במציאות שבה] ככל שתהפוך בתכניות [השידור או הלימוד] של המדינה לא תמצא תמונת אישה, אלא אם כן היא עומדת במטבח או כורעת לרגלי בעלה; בנות המדינה נרצחות ונשרפות ואז מזכים את הרוצח משום שביצע פשע ששמו 'כבוד'; המדינה אינה מזילה דמעה על ילדתה בת הארבע חסרת הבית המקבצת נדבות בלילה ומוכרת פרחים לשיכורים ולמבקרים בפתח מועדון לילה... דחו את זכותך להגדרה עצמית, ו[המדינה] נתנה את ברכתה לפגיעה בתבונתך וקיללה את השוויון. [במציאות כזו] את מבקשת לנהוג ברכב? הנהיגי תחילה את עצמך!
מדינה שאין בה מקום לחלומי, לגופי, לשכלי ולשאיפותיי. מדינה שאינה בוכה – כיצד אפשר לסמוך עליה? מדינות המדכאות את בניהן ורומסות את בנותיהן. [אלו] מדינות שמעולם לא היו [באמת] מדינות, [אלא] סוג של אשליה, סיסמאות [נבובות] והמתנה לאסון.
הו שרידי גופה של אזרחית, זו הייתה תמצית דרכך במולדתך הערבית הגדולה, אז כיצד זה את מופתעת שהסיפור שלך מסתיים בשוקי סחר העבדים? מכרו אותך מזמן. הו בת המשרק הערבי העקר, למה את מצפה? לא נכון למקום זה שום עתיד, הכל נגמר. זוהי תקופת הכיליון והחושך הערבי. אשר לַאור, הוא לא יזרח אלא עשרות או מאות שנים לאחר שתצא נשמתך. אל תמתיני לו. צאי לפני שיהיה מאוחר, ואל תזילי דמעה [בחצותך] את הגבול. הסתלקי!"
