שר ההסברה הירדני לשעבר: הערבים, באוזלת ידם, אחראים להתפשטות האיראנית באזור
בטורו ביומון הירדני הממסדי אל-ראי (13.6.15), הטיל שר ההסברה הירדני לשעבר, צאלח אל-קלאב, על הערבים את האחריות להתפשטותה של איראן באזור החל מעיראק ועבור בסוריה, לבנון ותימן. אל-קלאב טען כי אוזלת ידם ושתיקתם של הערבים נוכח כיבוש עיראק על ידי איראן היא שהובילה למצב הנוכחי בו איראן כובשת כמה מדינות ערביות. לדבריו, לאחר שאיראן כבשה את עיראק, היא חותרת כעת לפצל את סוריה ולהקים בה מדינונת פרו-שיעית, העלולה להשפיע על האזור כולו. קלאב קרא לערבים לעורר מלחמות פנימיות בתוך איראן על מנת לבלום את תכניותיה העדתיות באזור.
צאלח אל-קלאב[1]
להלן תרגום חלקים מן המאמר[2]:
"למרות הנושאים הרבים והחשובים המעסיקים את הערבים, אין כל הצדקה לכך שסוריה נקרעת לגזרים בצורה כזו, שעה שהם צופים מהצד... זאת, חרף ידיעתם שפיצול המדינה המרכזית הזו לא ישפיע רק על המדינות השכנות אלא על האזור הערבי כולו, ואם הם לא יפעלו במהירות ולפני שיאזל הזמן, להתמוטטות זו יהיה אפקט דומינו...
הערבים, הקרובים והרחוקים, גילו אוזלת יד חמורה כשהרחיקו עצמם מעיראק לאחר כיבושה בשנת 2003. איראן היתה זו שהפיקה מכך תועלת כשמיהרה למלא את הוואקום, בהדרגה, עד שכבשה את כל המדינה הערבית הזו. [כעת], הוצאתה ממנה, תהיה כרוכה במאמץ של שנים רבות ותחייב עמדה ערבית מאוחדת, מאחר שמי שנפגע [מכך] הוא לא רק את העם העיראקי אלא האומה הערבית כולה.
לו הערבים לא היו עוברים בשתיקה על התפשטותה של איראן בעיראק וכיבושה אותה כפי שהמצב כיום, איראן לא היתה יכולה להתפשט ולכבוש בצורה כזו בסוריה, בתימן ובלבנון. האיראנים פירשו שתיקה [ערבית] זו כאוזלת יד והם 'הרחיקו לכת' עד כדי דיבור על כפיפות של ארבע בירות ערביות – בגדאד, דמשק, בירות וצנעאא' - לטהראן בירת איראן.[3]
הערבים כולם שמעו... [13.6.15] את סגן שר החוץ הסורי, פייסל אל-מקדאד, מתפאר בכך שמשטר אסד נשען על תמיכת איראן וכוחותיה, לצורך המשך עמידתו האיתנה. ברור כי דברי נשיא [איראן], חסן רוחאני כי איראן תמשיך לתמוך במשטר הסורי עד הסוף - עודם תקפים ומהדהדים בכל רחבי [מדינות] ערב. תמיכה זו, אשר איראן דיברה אודותיה לא פעם, היא [למעשה] תמיכה באינטרסים החיוניים של איראן במדינה זו ובאזור הערבי, ולא [באינטרסים] של סוריה או של המשטר הסורי.
סוריה צועדת לקראת פיצול והתפוררות. בשאר אל-אסד, שנכנע לרצונותיה של איראן... דבק בכס השלטון עד הסוף, זאת בעוד העם הסורי, אשר איבד מאות אלפים מבניו, ואשר כל עריו, כפריו ועיירותיו נהרסו, לא יכול להסכים לשום מקח ולשום פתרון שיותירו משטר זה על כנו. פירוש הדבר הוא כי המשיכה לשני כיוונים מנוגדים [מצד המשטר והעם בסוריה] תוביל בסופו של דבר לחלוקתה ולהופעתה של מדינונת עדתית, בה רוצים האיראנים המשלימה את מדינת חזבאללה שתשתרע מדמשק עד לאד'קיה...
משום כך, אם לא תהיה עמדה ערבית רצינית שתלחץ על איראן באמצעות העסקתה במלחמות פנימיות, בדומה למלחמות שהעסיקו את הערבים בשלב הקשה והמסוכן ביותר בהיסטוריה המודרנית שלהם אזי נתעורר לבטח בקרוב [למציאות של] יותר ממדינונת סורית אחת, ונמצא לבסוף שאזורנו הפך ללוח פסיפס עדתי. זה מה שישראל רוצה ושואפת אליו מיום היווסדה ועד היום."
