כללי

חרדת המיעוטים בלבנון מפני דאעש וג'בהת אל-נוצרה

הנוצרים – בין בקשת הגנה מהקהילה הבינ"ל להתחמשות בחסות חזבאללה

 מאת א.ב פיקאלי*

הקדמה

עם התחזקות כוחם של הארגונים הג'יהאדיסטים במזה"ת, ובכלל זה גם בלבנון, במיוחד מאז כיבוש חלקים נרחבים מעיראק ומסוריה על ידי ארגון דאעש וניסיונו לכפות את האסלאם הרדיקלי באזורי שליטתו, החל מתעורר בקרב המיעוטים הנוצרי והדרוזי בלבנון חשש לעתידם, עד כדי תחושת איום קיומי. חשש זה התגבר לאחרונה, בעקבות מספר אירועים שהתרחשו בתוך לבנון: פלישת ג'בהת אל-נוצרה ודאעש בתחילת אוגוסט 2014 לעיירת הגבול הלבנונית ערסאל, שבצפון מזרח המדינה, וחטיפת כמה עשרות חיילים ואנשי בטחון לבנונים מהעיירה, תוך שת"פ עם אזרחים לבנוניים ופליטים סורים; ניסיון פלישה של חמושים המזוהים עם דאעש וג'בהת אל-נוצרה לאזור העיירה בריתאל שמדרום לערסאל; דיווחים וטענות שונות כי מתוכננת פלישה חדשה של ארגונים אלה ללבנון, דיווחים שהלכו והתגברו לאחרונה בעקבות המערכה המתנהלת בימים אלה באל-קלמון (בגבול המזרחי והצפון מזרחי של לבנון); וכן עימותים מזוינים שהתרחשו בתחילת אוקטובר 2014 בטריפולי ובאזורים נוספים בצפון המדינה בין צבא לבנון לבין קבוצות לבנוניות חמושות המזוהות עם דאעש וג'בהת אל-נוצרה בסיוע פליטים סורים.

 

לפי גורמי ביטחון בלבנון, העימותים בצפון לבנון באוקטובר 2014 היו חלק מתכנית רחבה של דאעש וג'בהת אל-נוצרה להשתלט על אזור זה וליצור רצף טריטוריאלי בינו לבין אזור אל-קלמון שבמערב סוריה.

 

במקביל, במהלך השנה האחרונה אירעו כמה וכמה מקרים שבהם רוססו כתובות גרפיטי על גדרות של כנסיות ובתי ספר נוצרים שכללו איומים כי המדינה האסלאמית מתקרבת ללבנון  וכן איומים לשחוט נוצרים.

 

החשש של המיעוטים בלבנון, ושל הנוצרים בפרט, הוא לא רק מהתדפקותם של דאעש וג'בהת אל-נוצרה על גבולותיה המזרחיים של המדחנה, ולא רק מהתמיכה הפעילה שמעניקות לארגונים אלה קבוצות לבנוניות סוניות קיצוניות והפליטים הסורים שבתוך לבנון, אלא גם מפני גלישת מלחמת האזרחים מסוריה לתוך לבנון.

 

לחרדתם זו יש עוד שתי סיבות נוספות: חולשת השלטון המרכזי וחוסר יכולתו של הצבא להגן עליהם מפני ארגונים אלה וכן החשש שאף גורם חיצוני לא יחלץ לעזרתם, זולת מתן אשרות יציאה מלבנון,  

 

בניסיון להתמודד עם מצב זה, החלו חלקים נרחבים מן הציבור הנוצרי להתחמש בעצמם ולחפש מקורות הגנה, ובכלל זה גם שיתוף פעולה עם חזבאללה המנצל את מצוקתם לצרכיו. לצד זאת הם גם מקיימים כנסים וועידות, בתקווה שקריאותיהם למתינות אסלאמית ובקשתם לקבל הגנה וסיוע מהקהילה הבינ"ל יפלו על אוזניים קשובות.[1]

 

דו"ח זה יסקור את חשש המיעוט הנוצרי בלבנון, ויציג את גילויי המתיחות בינו לבין הציבור הסוני הקיצוני וכן את תהליך ההתחמשות והחבירה של חלקם לחזבאללה, כמו כן, יסקור הדוח את מאמצי הנוצרים להעלאת הנושא למודעות הציבורית ולבלום ביחד עם ההנהגה הסונית המתונה את ההקצנה בעדה זו.

 

מתיחות בין סונים לנוצרים: הצדדים פוגעים זה בקודשיו של זה

במהלך החודשים האחרונים של שנת 2014 הרבו אמצעי התקשורת בלבנון לדווח על חששם של הנוצרים מפני הארגונים האסלאמיסטים הקיצוניים - ובראשם דאעש וג'בהת אל-נוצרה – ועל התמיכה לה זוכים הארגונים הללו בקרב הציבור הלבנוני הסוני ובקרב הפליטים הסורים הנמצאים בכל רחבי המדינה. תמיכה זו קיבלה ביטוי בעימותים האלימים שפרצו בערסאל באוגוסט 2014 ובטריפולי כחודשים מאוחר יותר בין הצבא הלבנוני לחמושים לבנונים המזוהים עם דאעש וג'בהת אל-נוצרה, ובריסוס סיסמאות בשבח דאעש על קירות בתים ואף כנסיות בכמה אזורים במדינה.

 

על רקע חששם של הנוצרים מפני ארגונים אסלאמיים קיצונים אלה ובמחאה על הפשעים שהם מבצעים ואשר כללו בין היתר הוצאתם להורג של שני חיילים לבנונים,  הציתו ב-30 באוגוסט 2014 כמה צעירים נוצרים בשכונת אל-אשרפיה הנוצרית של בירות תמונה של דגל דאעש עליו כתובה השהאדה - אחד מיסודות האסלאם - 'אין אללה מבלעדי אללה ומחמד הוא נביאו'. בנוסף השיקו הצעירים הנוצרים האשטאג בטוויטר #BurnISISFlagChallenge בו קראו להצית את דגל דאעש.[2] שר המשפטים, אשרף ריפי, הנמנה על סיעת אל-מסתקבל הסונית קרא להעמיד לדין את המציתים ולהענישם בחומרה בטענה שהדבר עלול להוביל למלחמת אזרחים. מנגד קרא שר החוץ ג'ובראן באסיל הנמנה על סיעתו של מישל עון הנוצרית לנוצרים להבחין בין האסלאם לבין דאעש.[3]

 

הצתת הדגל בשכונת אל-אשרפיה הנוצרית של בירות[4]

 

למחרת, ב-31.8.15, ובתגובה להצתת דגל דאעש הציתו כמה צעירים סונים מטריפולי שני צלבים, ובנוסף ריססו על גדרות כמה כנסיות בעיר את הסיסמה "המדינה האסלאמית באה".[5]

 

הצתת שני צלבים בטריפולי[6]

 

בימים ובשבועות שלאחר מכן התרבו המקרים של ריסוס כתובות גרפיטי מאיימות נגד נוצרים: ריסוס הכתובת "המדינה האסלאמית באה" על קיר כנסיה בעיירה זר'רתא שבצפון לבנון ועל גדרות בעיירה אל-ביאד שבמחוז צור שבדרום המדינה;[7] ריסוס הכתובת "אין אלוה מבלעדי אללה, מדינת האסלאם בספטמבר 2014 על גדרות העיירה ר'זה שבבוקאע  המערבי;[8] ריסוס הכתובת "המדינה האסלאמית תשבור את הצלב" על קיר כנסיה באל-מינא;[9] ריסוס סיסמה הכוללת איום לשחוט את הנוצרים על גדר חיצונית של בית ספר נוצרי בעיר טריפולי.

 

 

כתובת על גדר של בית ספר נוצרי בטריפולי:        כתובת על קיר הכנסייה הסיריאנית באל-מינא

"באנו אליכם לשחוט [אתכם], עובדי הצלב"[10]     שבצפון המדינה: "מדינת האסלאם באה"[11]

      

 

ארגון כנסים וועידות בקריאה לעולם להגן על הנוצרים

הציבור הנוצרי בלבנון בחר להתמודד עם החשש מפני ארגונים אלה בכמה דרכים הן ברמה תקשורתית-תעמולתית והן ברמה ביטחונית-צבאית.

ברמה התקשורתית-תעמולתית, הנוצרים ערכו בחודשים האחרונים מספר כנסים וועידות בתקווה להעלות נושא זה לתודעה הציבורית בעולם כדי לזכות בהגנתו.  בוועידות אלה קראו הנוצרים לבלום ביחד עם ההנהגה הסונית המתונה בלבנון ובעולם הערבי את ההקצנה הגוברת בעדה הסונית. להלן כמה דוגמאות: ב-7 באוגוסט 2014 התכנסו בלבנון הפטריארכים של כנסיות המזרח ויצאו בקריאה לאנשי דת סונים ושיעים להוציא פתוא האוסרת להרוג נוצרים.[12] ב-3 בספטמבר 2014 הוציאו הארכיבישופים המרונים של לבנון בראשות הפטריארך המרוני בשארה אל-ראעי הודעה בה הכריזו על התנגדותם "לכל סוגי האפליה, הדיכוי, הגירוש וההרג מצד קבוצות הטרור והתכפיר, המנצלות את הדת למען אינטרסים ותוכניות שאין להם קשר לערכים הידועים של דת האסלאם". בהודעתם גם ביקשו מהקהילה הבינלאומית, ממועצת הביטחון ומבית הדין הבינלאומי בהאג "לנקוט באמצעים הנחוצים כדי לשים קץ למצב הטרגי [של הנוצרים]".[13] בין ה-9 ל-11 בחודש זה נערך גם כנס בוושינגטון למען נוצרים במזרח התיכון, במהלכו קרא אל-ראעי לארה"ב לפעול להגנתם .[14]

 

התחמשות והגנה עצמית או הגנה בחסות הצבא וחזבאללה

במקביל, הציבור הנוצרי במדינה בחר גם להיערך ליום שאולי יצטרך להגן על עצמו בעצמו מפני ארגוני הגי'האד בכוח הנשק, בשת"פ עם הצבא ומנגנוני הביטחון הלבנונים או בשיתוף פעולה עם ארגון חזבאללה.

 

ב-17 בספטמבר 2014 הקדיש היומון אל-אח'באר, המקרוב לחזבאללה, לנושא זה סדרת כתבות, בהן הציג את דרכי ההתמודדות בשטח והתחמשותם של הנוצרים לנוכח איום חדירתם של כוחות אסלאמיים קיצוניים מזויינים לתוך לבנון  באזורים שונים במדינה: בכפרים ובעיירות הבוקאע הצפוני, אזור הנמצא ברובו בשליטת חזבאללה ועל קו העימות עם דאעש וג'בהת אל-נוצרה; בערים ובכפרים של הבוקאע המרכזי הסמוכים לגבול הסורי; בצידון ובדרום המדינה שם שולט חזבאללה, בהר הלבנון שם יש רוב דרוזי, ובצפון המדינה שם יש רוב סוני גדול שחלקו תומך בצורה כזו או אחרת בארגונים אלו.

 

מפת לבנון[15]

 

מהכתבות עולה כי רוב הנוצרים בלבנון מצטיידים בנשק כדי להתגונן מפני איום הארגונים הקיצוניים, בבוא העת, וכי הם עושים זאת באופן עצמאי או בסיוע המפלגות הנוצריות. עוד עולה כי חלק מהנוצרים מטילים יהבם דווקא על חזבאללה שיגן עליהם בבוא העת, וכי אחרים נוקטים פעילות ביטחונית אקטיבית בתיאום עם הצבא והמועצות המקומיות הכוללת פטרולים, הטלת עוצר לילי על הפליטים הסורים ובדיקת זהותם.[16]

 

נראה כי שלושה גורמים עיקריים השפיעו על ההחלטה של הנוצרים באזורים השונים בלבנון האם להתחמש ועם מי לשתף פעולה:

הראשון: הזיקה הפוליטית של הנוצרים בין מי שמשתייכים לכוחות ה-8 במרץ בראשות חזבאללה, כמו: הזרם הלאומי החופשי של מישל עון, הנותנים הכשר לנשקו של חזבאללה, לבין מי שמשתייכים לכוחות ה-14 במרץ , כמו: הפלנגות ומפלגת הכוחות הלבנונים השוללים החזקה בנשק שלא שייך למדינה, כולל נשקו של חזבאללה.

השני: הקרבה הגיאוגרפית לגבול הסורי, שם נלחמים דאעש וג'בהת אל-נצרה נגד צבא אסד וחזבאללה ומשם יצאו חמושים ופלשו לעיירה ערסאל ולמקומות נוספים בצפון מזרח המדינה. באופן טבעי הקרבה הגיאוגרפית לגבול הסורי מהווה גורם מדרבן יותר להתחמשות.

השלישי: מידת הרגישות לנשיאת נשק הנובעת מזיכרונות מלחמת האזרחים ובפרט באזור הר הלבנון.

 

הכתבות מצביעות גם על פער מסוים בין הדרישה של הציבור הנוצרי מההנהגה הנוצרית על מפלגותיה וזרמיה להתחמש לבין העמדה הרשמית והפומבית של הנהגה זו המתנגדת לתופעה.

 

כך למשל, אחת הכתבות שפרסם אל-אח'באר תיארה כיצד הנוצרים מכל המפלגות והזרמים בעיירת הגבול אל-קאע שבבוקאע הצפוני מסתובבים בלילות עם נשק ברחובות העיירה בשת"פ עם המשטרה המקומית כדי למנוע הסתננות חמושים, בעוד מוח'תאר העיירה טען כי "צבא לבנון וחזבאללה לא יפקירו" את הנוצרים.

 

כתבה נוספת הביאה מדבריו של בכיר במפלגת הפלנגות שבראשות אמין אל-ג'ומיל באזור זחלה שבבוקאע המרכזי שאמר, כי הציבור של המפלגה דוחף להתחמשות וכי המפלגה חרף התנגדותה לא עמדה בפרץ והעניקה לציבור שלה את החופש ליצור קשר בטחוני עם כל הכוחות והמפלגות (כולל חזבאללה) בבוא העת.

 

כתבה זו גם הביאה מדבריו של מתאם מפלגת הכוחות הלבנונים בראשות סמיר ג'עג'ע באזור זה שאמר כי הם "אינם מחלקים נשק לאף אחד, אך מייעצים למי שנאלץ להגן על עצמו לקנות נשק על חשבונו", ואילו מתאם מפלגת הזרם הלאומי החופשי בראשות מישל עון באזור זחלה אמר כי מפלגתו "מתנגדת לרעיון ההתחמשות... אך אם המצב יצא מכלל שליטה אזי כמובן לא נשב בחיבוק ידיים".

 

כתבה אחרת מצטטת סוחר נשק בבוקאע הצפוני הטוען כי נוצרים רבים קונים נשק אישי ובינוני וכי המפלגות והזרמים השונים באזור רוקנו את מחסני הנשק שלהם כדי לחלקו לציבור התומך בהם. לדבריו, נוצרים התומכים בכוחות ה-14 במרץ ביקשו נשק מחזבאללה והביעו נכונות להילחם לצדו בעת הצורך.[17]

 

היומון אל-ספיר, התומך גם הוא בכוחות ה-8 במרץ, דיווח כי חזבאללה הבטיח לנוצרים באזור הבוקאע הצפוני את הגנתו.[18]

 

התגייסות "פלוגות התנגדות" של נוצרים בפיקודו של חזבאללה

באופן מפתיע נראה כי חלק מהנוצרים החליטו לא רק להסתמך על ארגון חזבאללה שיציל אותם בבוא בעת, אלא אף להצטרף למליציות הפועלות במסגרת הארגון. בחודשים האחרונים פורסמו בתקשורת הלבנונית דיווחים רבים מהם עולה כי חזבאללה פועל לגייס נוצרים רבים לשורות "פלוגות ההתנגדות" – (סראיא אל-מוקאומה) שבפיקודו. מדובר בפלוגות הכוללות לוחמים בשכר בשירות חזבאללה .

 

ב-12 בנובמבר 2014 דיווח היומון אל-נהאר כי חזבאללה פועל כדי לגייס נוצרים, דרוזים וסונים ולשלבם במסגרת יחידות של פלוגות ההתנגדות במטרה שיילחמו בדאעש ובג'בהת אל-נוצרה. על פי הדיווח חזבאללה מספק להם אימונים ונשק ואף משלם להם משכורת חודשית שנעה בין 1,500 ל-2,500 דולר בחודש. עוד צוין בכתבה כי הנוצרים המצטרפים לחזבאללה הם צעירים החוששים לגורלם בשל החשש מהתעצמותו של דאעש וכן כאלה שמצבם הכלכלי ירוד.[19]

 

עוד באותו היום פרסם אל-נהאר גם ראיון עם המפקד העליון של פלוגות ההתנגדות, ששמו לא פורסם, אשר טען כי אלפי צעירים מכל העדות מבקשים להצטרף לשורותיה, אך רובם נוצרים, הוא הודה כי יש שתי קבוצות  שהן על טהרת הנוצרים בדיר אל-אחמר ובראס בעלבכ, שתי עיירות גבול בצפון מזרח לבנון, שמונות מאות פעילים.[20]

 

פלוגות ההתנגדות באחד ממחנות האימונים[21]

 

מרוב הדיווחים בתקשורת עולה כי הנוצרים המצטרפים לפלוגות ההתנגדות של חזבאללה הם כאלה התומכים בזרם הלאומי החופשי – מפלגתו של מישל עון, בעל בריתו של חזבאללה מזה שנים.

 

כך למשל, ב-13 בספטמבר 2014 דיווח היומון הלבנוני אל-נהאר מפי נוצרים המתנגדים לזרם הלאומי החופשי, כי הזרם הקים ביחד עם חזבאללה פלוגות התנגדות נוצריות בג'זין שבדרום המדינה.[22]  דיווח אחר מאתר החדשות הלבנוני  nowlebanon  מה-4 באוקטובר 2014, הביא מדבריו של פעיל זכויות אדם בצידון שטען, בעילום שם, כי בבתים פרטיים בעיר ג'זין שבדרום לבנון נערכו פגישות סודיות בין בכירים של חזבאללה לבין תומכי הזרם הלאומי החופשי כדי לדון בהקמת פלוגות התנגדות נוצרים מקרב פעילי זרם זה, וכי חזבאללה מחמש צעירים נוצרים כדי שיגנו על הכפרים שלהם עבור שכר חודשי של 500 דולר. יצוין כי בכירים בזרם הלאומי הכחישו מידע זה בטענה שהזרם מתנגד לרעיון חימוש הנוצרים,[23]  איחוד העיירות של אזור ג'זין הצטרף להכחשה זו.[24] 

 

יחד עם זאת, בכתבה שפרסם היומון אל-אח'באר שעסקה בנוצרים שבדרום המדינה דווח כי חלק מהנוצרים –גם כאלה הנמנים על כוחות ה-14 במרץ - ביקשו מחזבאללה שיאמנם ויחמשם בסתר במסגרת פלוגות ההתנגדות, וכי כמה מראשי העיירות והמח'תארים שממזרח לצידון ביקשו את הגנת חזבאללה בפגישתם עם חבר הלשכה המדינית של הארגון דאז, ר'אלב אבו זינב.[25]

 

ב- 12 בנובמבר 2014 גינתה מזכירות כוחות ה-14 במרץ את "התופעה הרווחת של ההתחמשות בפיקוחו של חזבאללה במסווה של מה שמכונה 'פלוגות ההתנגדות'... המאיימת על יציבותה של החברה בלבנון".[26]

 

חזבאללה מלבה פחדים מפני ארגוני הג'יהאד כדי להשיג את תמיכת הנוצרים והדרוזים

לחזבאללה ולאמצעי התקשורת התומכים בו יש עניין ללבות את הפחד של המיעוטים בלבנון – הנוצרים והדרוזים- מפני דאעש וג'בהת אל-נוצרה ולהוביל להתחמשותם, הן כדי להצדיק את קיומו של הנשק בידי הארגון ואת מעורבותו הצבאית בסוריה, הן כדי להציג עצמו כגורם היחיד המסוגל להגן על המיעוטים במדינה. והן כדי לגייסם לשורותיו כמו במקרה של פלוגות ההתנגדות.

 

בדרך זו, סבור חזבאללה שהוא גם ישיג את תמיכתם הפוליטית של שני מיעוטים אלה ובעיקר הנוצרים התומכים בכוחות ה-14 במרץ והדרוזים התומכים במנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט. בעניין זה התבטא יו"ר מפלגת ההשתייכות הלבנונית ("אל-אנתמאא' אל-לבנאני") אחמד אל-אסעד, שיעי המתנגד לחזבאללה שאמר: "חזבאללה פועל בקרב הצעירים הנוצרים, הסונים והדרוזים בבוקאע בחיפוש אחר מתגייסים, כשהוא מפתה אותם בכסף ... ובהפחדה מפני הבאות... בנוסף לצעירים השיעים, חזבאללה מערב גם את העדות האחרות במשחק המוות החינמי [בסוריה] ... חזבאללה מטביע את המדינה בנשק כדי [לנקות] את עצמו ולזכות בגיבוין של העדות השונות".[27]

 

על כך עמד גם העורך לשעבר של היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט טארק אל-חומיד במאמר מערכת מה-15 בנובמבר 2014 כשכתב: "חזבאללה זקוק לגיבוי מצד עדות נוספות כדי להצדיק את הימצאותו בסוריה וכדי לומר שהוא אינו היחיד [מקרב הלבנונים] הנלחם בהגנה על הפושע אסד או היחיד המיישם את האג'נדה העדתית האיראנית".[28]