חבר פרלמנט לבנוני: חובה לשחרר את המדינות הערביות מידי הכיבוש האיראני
למול התגברות הנוכחות הפיזית וההשפעה של איראן במדינות ערב, ובמיוחד בסוריה, בלבנון, בעיראק ובתימן, התרבו הקולות בתוך המחנה הערבי האנטי-איראני, הטוענים כי הנוכחות האיראנית בארבע מדינות אלה היא כיבוש וכי יש לפעול כדי למנוע מאיראן לכבוש מדינות נוספות.
כראיה לכך הצביעו הדוברים על הצהרתו של עלי יונסי, יועצו של נשיא איראן רוחאני, כי "איראן שבה להיות אימפריה ובירתה עיראק, שהיא מרכז התרבות והזהות האיראנית."[1] ביטוי לחששות במחנה זה מפני כיבוש איראני של שטחים נרחבים במדינות ערב, נתן מוחמד עבד אל-לטיף כבארה, חבר פרלמנט לבנוני מטעם סיעת אל-מסתקבל, המקורבת לסעודיה, שקרא לערבים לתת לשחרור מדינות ערב הכבושות בידי איראן, עדיפות לאומית ופאן ערבית אפילו על חשבון המאבק במדינה האסלאמית.
בהצהרה לעיתונות תהה כבארה כיצד ייתכן שכל הערבים עוינים את ישראל, שכבשה רק מדינה ערבית אחת, פלסטין, אך אינם עושים דבר מול איראן, שכבשה עד כה ארבע מדינות ערביות. לדבריו, בפעולה למען שחרור המדינות הערביות מידי איראן אין להתחשב בעמדת ארה"ב, משום שהשתיים מנהלות ביניהן מו"מ בנושא הגרעין שייתכן והערבים ישלמו את מחירו.
ח"פ מוחמד עבד אל-לטיף כבארה[2]
יצוין כי ח'אלד ח'וג'ה, יו"ר הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה והמהפכה הסורים, טען כי כוחות האופוזיציה הסורים נאבקים כיום בכיבוש איראני ולא רק במשטר הסורי. לדבריו בשאר אל-אסד הפך למנהל אקזקוטיבי של איראן בסוריה.[3] להלן תרגום עיקרי דבריו של חבר הפרלמנט מוחמד עבד אל-לטיף כבארה:
פלישה פרסית למדינות ערב שמטרתה להחיות את האימפריה הפרסית
"איראן עברה את השלב בו אנו מאשימים אותה בכיבוש שטחים ערבים. היא אישרה את מה שהתרענו מפניו והיא אף מצהירה על כך בעזות מצח וביהירות ומתגאה שהיא אימפריה במזרח הערבי כולו ושבירתה בגדאד [בהצהרת עלי יונסי, יועצו של נשיא איראן רוחאני נאמר כי עיראק היא בירתה של האימפריה האיראנית] ולא טהראן. יש צורך במהלך ערבי רציני להתמודד עם כיבוש זה...
יש לדון בצורה רצינית, מעשית וריאלית בתוכנית לשחרור מדינות ערב אותן כובשת איראן ולעמידה מול שאיפות ההתרחבות שלה כדי למנוע ממנה לכבוש מדינות ערביות נוספות.
הצעד הבלתי נמנע הראשון הדרוש מהערבים הוא להחליט לשחרר את לבנון, סוריה, עיראק ותימן מהכיבוש האיראני. מאחר שאם לא ישוחרר הציר הזה המקשר בין האזור המזרחי [של המזה"ת] לבין הים התיכון, הרי ששאר מדינות ערב תיפולנה בזו אחר זו מול הפלישה הפרסית שמטרתה להחיות את האימפריה הפרסית ולהכפיף את כל הערבים ולא רק את מדינות הסהר [השיעי] בלבד...לאחר שאיראן הכריזה בכנות שהיא כובשת מדינות אלה, זכותם של העמים הערבים לדרוש משליטיהם לגבש תוכנית שחרור שתהיה בראש כל סדרי העדיפויות הלאומיות והפאן ערביות בהיבט המדיני, הכלכלי, הצבאי וההגותי. אין לנו מחלוקת עם מדינות ערב המשתתפות בקואליציה [הבינ"ל] נגד הטרור, אך אנו סבורים כי שחרור האדמה הערבית מידי הכיבוש האיראני הוא חובה...
הערבים עוינים את ישראל שכובשת מדינה אחת בעוד איראן כובשת ארבע מדינות
האדמה אותה כובשת איראן היא אדמת הערבים והם שיקבעו מהם חובותיהם כלפיה ולא ארה"ב שאיראן אינה כובשת את אדמתה והיא אף מנהלת איתה מו"מ על [תיק] הגרעין וייתכן שגם על אדמות הערבים.
האזרח הערבי החל לתהות – האויב הציוני כובש מדינה ערבית אחת שהיא פלסטין, וכל הערבים עוינים אותו מאז הקמתו. ואילו את איראן, שכובשת 4 מדינות ערביות לפחות – אף מדינה ערבית אינה עוינת. יתר על כן, לכמה [מדינות] ערביות קשרי ידידות ואף ברית איתה.
חמור מכך - מפלגתה הרשמית של איראן בלבנון [חזבאללה] רוצה ששאר הלבנונים והערבים יהיו שותפיה לבגידה ויאפשרו לה [לחזבאללה] לכבוש את מה שאיראן טרם כבשה ולהרוג את מה שהאש של קאסם סולימאני [מפקד כוחות קדס במשה"מ האיראני] ומשמרות המהפכה שלו לא הרגה...
"מה רע הוא הזמן בו אנו מתחננים להחלטה לשחרר אותנו מהכיבוש."[4]
