המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
טרור בפריז(ה) תגובות: העולם שנחרד בפריז, אדיש לטרור בעולם הערבי
18/2/2015


תגובות בתקשורת הערבית לפיגועי הטרור בפריז – חלק ה

כותבים ערבים: העולם שהזדעזע מהטרור בפריז, אדיש לטרור בעולם הערבי

 

הסולידריות הבינ"ל עם צרפת בעקבות הפיגועים האחרונים בפריז, ששיאה בעצרת המיליונים שהתקיימה בפריז ב-11.1.15 בהובלת מנהיגים רבים מהמערב ומהעולם הערבי, עוררה תרעומת רבה בקרב כותבים בעולם הערבי, ובמיוחד בקרב כותבים סורים, שראו בה ביטוי נוסף לצביעות המערב ולמוסר הכפול שלו.

 

כותבים אלה מחו על הזילות בחיי תושבי המזה"ת ואפריקה בעיני המערב ועל צביעותו שבאה לידי ביטוי בגינוי חריף על רצח 17 אירופאים בפיגועי הטרור בפריז, בהשוואה לשתיקתו על רצח מאות אלפים ערבים אפריקאים ומוסלמים במזה"ת ובאפריקה במשך שנים בידי ארגוני טרור ומשטרים, שלדבריהם, הוא עצמו תומך בהם. ביקורת נמתחה גם על המנהיגים הערבים שמיהרו לפריז כדי להביע סולידריות עם הקורבנות המערביים, אך אינם עושים זאת עם קורבנות הטרור בארצותיהם.

 

מסמך זה יסקור טענות אלו:

 

כותבים ערבים: בעיני העולם דם תושבי המערב יקר מדם תושבי המזה"ת ואפריקה

מוחמד עבד אל-האדי עלאם, עורך היומון המצרי הממסדי אל-אהראם, טען כי המצפון של העולם הזדעק לנוכח כמה אנשים שנהרגו בפריז ומנגד נותר אדיש נוכח מאות הרוגים במזה"ת ונוכח דם הערבים שנשפך. הוא כתב: "... בפריז התכנסו מנהיגים של חמישים מדינות ומיליוני אנשים בצרפת וברחבי העולם יצאו לרחובות כדי לגנות שני פיגועים שביצעו שלושה חמושים בהם נהרגו 14 איש [כך במקור]. זאת, שעה שהמצפון הער של המערב לא זע נוכח מאות האנשים שעוברים תחת גיליוטינת המוות במזה"ת, במזרח הקרוב ובניגריה שם הרג ארגון בוכו חראם לפני כמה ימים 2000 איש בטבח איום שלא עורר סערה עולמית זהה למה שקרה בפריז... הדם המצרי הנשפך ברחובותינו לא היווה צידוק עבורם לבחון מחדש את עמדותיהם. הדם הסורי, הלובי והעיראקי שנשפך לא נראה על ידם כדי שמנהיגיהם ייצאו יד ביד על מנת לעצור את שפיכות הדמים, שהיא תוצאה של המימון והחימוש של המערב את הקיצונים וצמאי הדם באזור..."[1]     

 

העולם מגנה וזועם על הפשע בשארלי הבדו (ימין)

אך שותק נוכח פשעי ההשמדה ההמונית בעיראק, סוריה ופלסטין (שמאל)[2]


 

ברוח דומה כתב תופיק רבאחי, עיתונאי אלג'יראי, ביומון הקטרי אל-קדס אל-ערבי היו"ל בלונדון. לדבריו, בימים הספורים שחלפו בין מועד ההכרזה על ארגון העצרת בפריז ועד מועד קיומה "עשרות [בני אדם] חפים מפשע נפלו קורבן לטרור [במזה"ת ובאפריקה] שאינו שונה בנבזותו מזה שהכה בפריז... כעשרים איש נהרגו במזרח ניגריה בפיגוע התאבדות... אותו ביצעה ילדה בת 10, עשרות לבנונים נהרגו בפיגוע התאבדות בבית קפה בטריפולי שבצפון המדינה, רבים כ"כ נהרגו בסוריה ובעיראק עד כדי כך שהאנושות איבדה את היכולת לספור אותם. אחרים, ביניהם ילדים, מצאו מותם במחנות הפליטים בשל גל הקור...

 

למרות שהאירועים הללו סיפקו סיבה לעניין חדשותי... העולם לא שמע דבר על קורבנותיהם שנדחקו שוב [לשולי החדשות] בשל האירועים בפריז. לא היו כתבות מעוררות בכי ורגשות, לא הודעות ודברי גינוי ולא עצרות המונים של אלפים ומיליונים. רק כותרות חדשותיות מהירות שעברו בצנעה... רק בגלל שהם לא מערביים. איש לא ספד עליהם או עצר כדי לבכות עליהם. לעומת זאת, בפריז, הזמן עצר מלכת כשעשרות מנהיגים וראשי מדינות עלו אליה לרגל וביטאו צביעות ברורה... "[3]

 

המנהיגים בעצרת הסולידריות עם שארלי הבדו עומדים על

גולגולות הקורבנות בעזה, עיראק, סוריה, מאלי ואלג'יריה[4]


 

ביקורת על העולם הערבי האדיש לטרור הטרור בשטחו

כמה כותבים מתחו ביקורת גם על מנהיגי ערב שמיהרו להביע סולידאריות עם אזרחי צרפת בעוד שאינם מביעים סולידאריות עם אזרחים ערבים ומוסלמים שנהרגים מדי יום. כן נמתחה ביקורת על החברה הערבית שהתרגלה למותם של אזרחים ערבים והפכה אדישה לכך.

 

ד"ר אניס אל-ח'סאונה, פרשן פוליטי ירדני, מתח ביקורת חריפה גם על המנהיגים הערבים שהשתתפו בעצרת בפריז, אך אינם עושים דבר למען מוסלמים הנהרגים ברחבי המזה"ת ובאפריקה: "מה שעורר סלידה בעצרת בפריז נגד הטרור הוא הצביעות הגלויה של מנהיגי מדינות המערב ושל מנהיגים ערבים ועמדותיהם המבישות,  יתרה מכך, המשתפות פעולה עם הטרור המופעל נגד המוסלמים באפריקה התיכונה, בורמה, עזה, מצרים ועמים מעונים אחרים...

 

התדהמה הגדולה ביותר נובעת מעמדות המנהיגים הערבים שבכו על קורבנות המתקפה בפריז, למרות שאירועים חמורים התרחשו ומתרחשים בארצותיהם, מבלי שהם מגלים אהדה כלפי עמיהם. קיווינו שמנהיגי מדינות ערב שהשתתפו בעצרת בפריז, היו מובילים הפגנות ועצרות תמיכה בתושבי עזה, חלליהם ופצועיהם... אנחנו מביעים סולידריות עם קורבנות הטרור בפריז וחשים אהדה כלפיהם אבל קודם כל עלינו להביע אהדה כלפי עצמנו וכלפי הקורבנות שלנו, או לכל הפחות להפסיק לכרות ברית עם המנהיגים ששופכים את דם המוסלמים והערבים במצרים, בישות הציונית ובמדינות אפריקאיות ההורגות במוסלמים רק בשל היותם מוסלמים..."[5]

 

העולם מזדהה עם שארלי הבדו ומתעלם מהפלסטינים הסובלים 67 שנה[6]


 

חסן אבו טאלב, בעל טור ביומון המצרי אל-אהראם, טען כי בעוד בפריז מותם של אזרחים גרר מפגן סולידריות בינ"ל מרשים עם העם הצרפתי,  מותם של אזרחים במדינות ערב הפך למשהו שגרתי שמתקבל באדישות רבה גם בקרב הערבים עצמם. הוא כתב: "אפשר לבחור מהיכן להתחיל – מפריז בה התרחש הטבח בשארלי הבדו ו[האירועים] שהתרחשו לאחר מכן ובמהלכם נהרגו 17 צרפתים, או מול האקדמיה לשוטרים בצנעא שם נטבחו ונפצעו 120 איש, או בלבנון, ובמיוחד ב[שכונת] ג'בל מחסן בטריפולי, שם נהרגו בפיגוע התאבדות כפול 12 איש, או בסיני, או בעיראק, או בסוריה. מדובר במקומות שונים... [אבל] המהות היא אחת – טרור, קיצוניות, אלימות, הרג וקורבנות, אבל התגובות שונות לפי המקום והאזרחות. בפריז התקיימה עצרת המונים בהשתתפות נציגים ממדינות אירופה וארה"ב במפגן סולידריות חזק עם העם הצרפתי נגד הטרור שמבוצע נגדו. אבל בתימן, לבנון או בלוב, אנשים נהרגים כאילו מדובר בדבר טבעי. מרוב שהתרגלנו לאירועי הטרור, התגובה ברמה העממית והרשמית הפכה להיות קרה ואדישה... משמעותה של אדישות כזו היא שאנו לא מתייחסים לבנינו ולאזרחינו כנדרש. אנו לא מעריכים את עצמנו."[7] 

 

מנהיגי ערב רצים לפריז לנחם על קורבנות הפיגוע

וזונחים את הקורבנות בסוריה, עיראק ופלסטין[8]


 

כותבים סורים: מזה ארבע שנים העולם עומד מנגד מול טרור המשטר הסורי

דוגמה בולטת לטענת כמה מהכותבים בדבר הפער בין התגובה הבינ"ל לקורבנות הפיגועים בפריז לבין התגובה הבינ"ל לקורבנות הטרור במדינות ערב היא סוריה, שם נהרגו מאז פרץ העימות בין המשטר למתנגדיו לפני כארבע שנים למעלה מ-200 אלף איש, אך עד כה לא היתה תגובה בינ"ל זועמת ונחרצת בדומה לזו שהיתה לאחר הפיגועים בפריז.

 

דימא ונוס, סופרת עלווית סורית שנמלטה ללבנון מאימת המלחמה בארצה, מחתה על ההתעלמות הבינ"ל מקורבנות הסכסוך בסוריה, שבלטה עוד יותר נוכח גילויי הסולידריות הבינ"ל עם כתב העת שארלי הבדו. ונוס הצהירה כי היא מסרבת להזדהות עם הסיסמה "אני שארלי", כל עוד העולם לא מכיר בה כקורבן לטרור של המשטר הסורי ולא מעניק לה את הזכות לחיות ללא איום תמידי על חייה. היא כתבה: "'אני לא שארלי'. אני סורית החיה בבירות יחד עם סורים נוספים, רובם נמנים על העקורים והנמלטים מהמוות ומההרס [בסוריה]. כמה מהם מתו לפני כמה ימים תחת אותם שמיים המצלים על האמריקאים, הצרפתים, הרוסים, האיראנים, הפלסטינים, העיראקים והסומאלים. לכמה מהם קפא הדם בעורקים וריאותיהם הקטנות לא הצליחו לנשום עוד את האוויר הקפוא באוהל שהרוח קרעה, שהשלג הכביד עליו ושהשיטפונות גררוהו על אותה אדמה עליה חיים המנהיגים הרבים שהפגינו בפריז לפני כמה ימים...

 

[מנהיגים אלה] שתקו במשך ארבע שנים והסתפקו בצפייה בי, שעה שמענים אותי, משספים את גרוני, עוקרים את ציפורני, עורי דבוק לעצמותי מרב רעב ופניי נצבעים ירוק כשאני נחנקת מתקיפת נשק כימי. הם הסתכלו, כל אחד בארמונו, בטלוויזיה ובכתבות [בעיתונות] על סבלי. הסתכלו, שתקו ולא עשו דבר, להוציא הבעת דאגה וצער. אולי הרעב שלי הבהיל אותם, אולי הם הזילו דמעה או שתיים, אבל הם לא התכנסו אפילו לא פעם אחת, כפי שאיחד אותם הטרור לפני כמה ימים בפריז.

 

דימא ונוס


 

'אני לא שארלי'. אבל אני נגד הטרור בכל מקום. אני סורית שהחליפה את תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק בתמונה של שארלי וכמה ימים לאחר מכן בתמונה של הפעיל הסעודי ראא'ף בדוי שנשפט לאלף מלקות ומאסר של 10 שנים באשמת 'פגיעה באסלאם'. לפני כן החלפתי את תמונתי בתמונה של סנטה קלאוס שנעצר ברבת עמון באשמת 'מסיונריות' וגם בתמונה של פעילים איראנים עליהם נגזר עונש מוות באופן שרירותי.... כן, אני סורית שמוצאת זמן לעקוב אחר חדשות האלימות והפגיעה בזכויות אדם ברחבי העולם. אבל לא הרבה מוצאים זמן לגלות סולידריות איתי...

מה מזכה את המשטר הסורי מתואר טרור? מה הופך את הרג 12 האנשים [בפריז] לקשה יותר מהרג והוצאה להורג של למעלה מ-200 אלף סורים במשך כארבע שנים? איזו השפעה היתה ל-50 אלף התמונות של גופות המעונים בבתי הכלא של המשטר הסורי שפורסמו בערוץ ה-CNN ובעיתון הגארדיאן? האם [שימוש ב] אמצעי העינוי האלה לא נכלל בהגדרה של טרור או שזהות המעונים היא שקובעת אם המעשה הוא טרור או רק פגיעה בזכויות האדם, שמעוררת קצת דאגה! אם המשטר הסורי היה משתמש אפילו בקצת מאמצעי העינויים האלה נגד עיתונאים זרים, האם התגובה של המערב היתה זהה?

 

'אני שארלי', רק אם תרשו לי להיות כזו באמת. כשתכירו בי כקורבן לטרור של משטר פושע שמפגיז אותי, הורס את ביתי, מענה אותי וכורת את איברי גופי... 'אני שארלי' בתנאי שתעניקו לי את זכותי לחיות בכבוד ולהתבטא בחופשיות בלא שאהיה מטרה לירי של טרוריסטים, ומבלי שיפציץ אותי מטוס או יהרוג אותי הרעב..."[9]       

 

ברוח דומה כתבה גם יחיא אל-חלבי, בעל טור באתר אח"ס-סוריה: "...עיתונאים צרפתים ושני שוטרים נהרגו, ואנו מצרים על מותם כפי שהצטערנו על אלה שנהרגו ב-11.9. אנו מצרים על כל אדם, כן, כל אדם [שנהרג], בכל מדינה. אבל, האם העולם מצר על כך שאנו נהרגים ובוכה על מתינו?!...

 

לפני שהעיתונאים הצרפתים נרצחו, ארגוני עיתונאים הכריזו כי במהלך 2014 נהרגו בסוריה בלבד למעלה מ-60 עיתונאים!! האם מישהו יצא להפגין?!  לפני שנרצחו הצרפתים, למעלה ממחצית העם הסורי הפכה לשהיד או פצוע או נעדר או פליט!! וכל העולם התנהג כחירש, אילם ועיוור.

 

לפני שהצרפתים נהרגו, העולם יכול היה למנוע את הריגתם באמצעות חיסול המקור לרוע ולטרור..."[10]    

 

העולם עומד דקת דומיה על אירועי פריז [מימין]

ושותק במשך ארבע שנים על שפיכות דמים בסוריה [משמאל][11]


 

גם ד"ר פיסל אל-קאסם, סורי במוצאו המנחה את תכנית "הכיוון הנגדי" בערוץ הקטרי אל-ג'זירה, מתח בחשבון הטוויטר שלו @kasimf ביקורת על ההבדל בין התגובות של הקהילה הבינ"ל לפיגועים בפריז לתגובותה לטרור שמפעיל המשטר הסורי נגד עמו, וקרא לערבים ללמוד מצרפת כיצד יש להגיב על מותם של אזרחים.

הוא כתב: "מיליון איש הפגינו בצרפת למען 12 איש, ומיליון סורים הם קורבן לטרור שמבצע אסד בסוריה. והעולם מפגין אדישות. עולם שפל".


 

בציוץ אחר כתב: "מועצת הביטחון עמדה דקת דומייה על 12 צרפתים, בעוד שהיא שותקת כבר 4 שנים נוכח השואה הסורית בה נספו מאות אלפי סורים."

 

אל-קאסם קרא לערבים ללמוד מתגובת המערב לפיגועים שהתרחשו בשטחו: "אל תגנו את המדינות המכבדות את עמיהן, כמו צרפת, אם הן הופכות את העולם כולו למען 12 איש. הבה נלמד מהן כיצד לכבד את האדם במקום להגישו כמאכל לדגים."


 

יומון סעודי: על העולם לתמוך צבאית באופוזיציה הסורית

גם היומון הסעודי אל-מדינה רמז שהטרור בפריז שקול לטרור בסוריה וקרא למערב שלא להסתפק בתחושת אהדה כלפי העם הסורי הנטבח ע"י משטרו, אלא לחמש את האופוזיציה המתונה בצורה יעילה כדי שתוכל להפיל משטר זה. היומון כתב: "... אנו מתנגדים לחלוטין לרצח 12 איש בצרפת. אף אדם שיש בו שמץ של אנושיות אינו יכול לקבל שפיכת דמם של חפים מפשע. [במקביל], אנו מתנגדים גם להמשך שפיכת דמם של הסורים במשך קרוב לארבע שנים, מבלי שהמעצמות הושיטו להם סיוע, אלא הן מסתפקות רק במעקב ומתן אמל"ח שאינו מועיל לאופוזיציה המתמודדת עם חיל האוויר של אסד ועם חביות הנפץ שלו... אם הרג 12 צרפתים מעציב את המוסלמים ומעורר את אהדתם הרבה אליהם, צריכים להיות רבים בקרב עמי המערב שיגלו סולידריות עם הטרגדיה של העם הסורי האח, נוכח הרג למעלה מ-200 אלף סורים מידי משטר אסד הפושע ומידי הטרוריסטים מדאעש ואחרים. אבל אהדה בלבד אינה מספיקה, אלא על מדינות העולם להעניק סיוע צבאי אמיתי ורציני לכוחות האופוזיציה המתונים, כדי שיוכלו להכריע את המערכה לטובתם ולהגן על עמה מפני המשטר הנפשע ולהגן על כל עמי העולם מהטרור השחור שאינו יודע גבולות ומתפשט כמו מגפה קטלנית."[12]   



[1] אל-אהראם (מצרים), 16.1.2015

[2] אל-ר'ד (ירדן), 19.1.2015

[3] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 12.1.2015

[4] ו www.secretsnews.com, 19.1.2015 

[5] וwww.albosala.com, 12.1.2015

[6] אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 12.1.2015

[7] אל-אהראם (מצרים), 12.1.2015

[8]ו www.aljazeera.net, 15.1.2015

[9] וwww.orient-news.net, 15.1.2015

[10]ו www.ikhwansyria.com, 12.1.2015

[11] אל-וטן (סעודיה) , 11.1.2015

[12] אל-מדינה (סעודיה), 10.1.2015