כללי

תגובות בתקשורת הערבית לפיגועי הטרור בפריז - חלק ג

דיון בעיתונות הערבית: האם חופש הביטוי הוא מוחלט, או שיש לאסור פגיעה בדתות?

 

הפיגוע נגד שארלי הבדו עורר בקרב מוסלמים רבים רגשות מעורבים: מחד, הם גינו את הפיגוע והתנערו ממנו מכל וכל, אך מנגד, הם התקשו להביע סולידאריות עם מערכת העיתון שפרסמו קריקטורות הלועגות לנביא מוחמד' ואף חשו הזדהות עם הזעם על הפגיעה בו. דבר זה בא לידי ביטוי גם בשיח שהתפתח בעיתונות הערבית בעקבות הפיגוע. במאמרים רבים שהתפרסמו בעיתונות הערבית נטען כי על אף שהפיגוע מגונה ואינו מקובל יש לגנות גם את העיתון שפרסם את הקריקטורות, והיו אף שטענו כי העיתון נושא בחלק מן האחריות לפיגוע. כותבים אלה טענו כי חופש הביטוי אין פירושו חופש לפגוע בדתות וברגשות המאמינים. כמה מהם השוו בין היחס המחמיר במערב כלפי מי שמפקפק בקיומה של השואה למול החופש לפגוע בנביא וכינו זאת "צביעות".    

 

מנגד, בעלי טורים ערביים ליברלים קראו לגנות את הפיגוע בפריז בצורה הברורה ביותר ללא סייג וללא "אבל". לדבריהם, גם פגיעה באסלאם ובנביא לא יכולה להצדיק מעשה נפשע כזה. יתרה מכך, חלקם אף הדגישו כי כל ניסיון להצדיק את הפיגוע שקול למעשה הטרור עצמו ואף חמור ממנו, כיוון שהאסלאם עצמו אוסר מעשי רצח, תהא הסיבה אשר תהא.

 

1.      מגנים את הטרור אך במקביל מגנים גם את הפגיעה בנביא

כותבים מצריים: האחריות לפיגוע אינה רק של הטרוריסטים אלא גם של הפוגעים בנביא

אחמד מוסטפא סלאמה בעל טור ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם כתב: "אני מגנה את מה שארע בפריז בשל פעולת הרצח הנפשעת של  העיתונאים, אך אינני [מזדהה עם סיסמת הקמפיין אני] 'שארלי' משתי סיבות. האחת, משום שהעיתון לא כיבד את רגשות המוסלמים ואת עיקרי אמונתם הדתית ופרסם קריקטורות פוגעניות של הנביא מוחמד. התגובה הייתה ידועה [מראש], שכן כאשר אחד הקריקטוריסטים הדנים פרסם קריקטורות פוגענית, התעורר כעסם של המוסלמים בכל מדינות העולם..."[1]

 

בעל טור נוסף ביומון, חסן אבו טאלב, כתב ברוח דומה ואף הטיל חלק מהאחריות לפיגוע בשארלי הבדו  על העיתון עצמו. כך כתב: "לא ניתן להצדיק את מעשי הטבח והטרור או לקבלם. אך האחריות עליהם לא חלה רק על הטרוריסטים, אלא גם על אלו המייצרים את הטרוריסטים, מעוררים איבה, מתגרים באחרים ומגדפים את דתם ונביאם בשם חופש הדעה והביטוי. האם פגיעה מוסרית ונפשית איננה חזקה יותר מפגיעה פיזית [?!]..."[2]

 

כותב לבנוני: עיתונאי שארלי הבדו לא פחות טרוריסטים מהרוצחים

העיתונאי הלבנוני כמאל קובייסי דחה את הטענות כי הקריקטורות הן בגדר חופש הביטוי וקבע כי העיתונאים והקריקטוריסטים בשארלי הבדו הם טרוריסטים לא פחות מאלה שביצעו את הפיגוע. וכך כתב: "[המגזין] 'שארלי',  אנחנו נגדך משום שאתה טרוריסט ומטעין את האנשים בטינה ואיבה וכתוצאה מכך הם מתנפלים עליכם עם נשק וטרור ופוגעים בנו [המוסלמים]. [בה בעת], אנחנו גם נגדכם הטרוריסטים, נושאי הנשק ורוצחי החפים מפשע [שביצעו את הפיגוע] – אתם ושארלי [הבדו] שווים."[3]

 

הקריקטוריסטים של שארלי הבדו התקרבו לקן צרעות[4]

מדוע מותר לפגוע בדת אך לא לפקפק בשואה?

כותבים רבים דנו בגבולות של חופש הביטוי וטענו כי פגיעה בדת האסלאם ובנביא אינה יכולה להיות חלק מחופש הביטוי. רבים מהם גם טענו לצביעות של המערב, ושל צרפת בפרט, בכל הנוגע לחופש הביטוי, שכן בעוד מדינות אלה מאפשרות פגיעה באסלאם ובנביא הן אוסרות לפקפק בממדי השואה ומשליכות לכלא כל מי שעושה זאת. על כך כתב עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון הלונדוני ראי אל-יום: "כן, 'כולנו שארלי הבדו' ומתנגדים ל[שימוש] באלימות, רצח וטרור במקום בדיאלוג והבעת הדעה בדרכי שלום. אך אנו אומרים לו [לשבועון] 'לא' גדול לעמדותיו הפוגעות בנביא מוחמד וברגשות של מיליארד וחצי מוסלמים, ולהסתה נגד המוסלמים והמהגרים בכלל. השבועון, העורך הראשי שלו והקריקטוריסטים שלו יודעים היטב כי למעלה מ-500 מוסלמים נהרגו בהפגנות המחאה שפרצו נגד פרסום הקריקטורות שפגעו בנביא מוחמד, [ולמרות זאת] הם חזרו ופרסמו אותן מתוך [רצון] להתגרות ולקרוא תיגר...

 

מאז שנת 2006 השבועון חוזר ומפרסם קריקטורות אלה ואחרות במטרה להתגרות במוחים נגדו. האם זהו 'חופש ביטוי'? אנחנו [יכולים] להבין... פרסום [קריקטורות באלה] פעם או פעמיים, אך כשהדבר הופך לסדרה ארוכה של השפלות ופרובוקציות - זה בשום אופן לא מקובל. [זאת], לצד התנגדותנו לרצח עורכי השבועון והקריקטוריסטים שלו כתגובה לכך. בפעם האלף אנו אומרים שאין זה עניין של חופש הביטוי..."

 

עטואן הוסיף: "מדינות אירופאיות רבות מחשיבות כל ניסיון להכחיש את השואה או להטיל ספק במספר [קורבנותיה] כפשע, שהעונש עליו על פי החוק הוא שבע שנות מאסר... האם השואה קדושה יותר מהנביא המייצג יותר ממיליארד וחצי מוסלמים?..."[5]

 

גם היומון הקטרי אל-קדס אל-ערבי היו"ל בלונדון קבל על כך שהכחשת שואה נחשבת בצרפת למעשה פלילי, בעוד שצרפת מאפשרת לגלוג על דתות: "אין דבר שמצדיק פעולת טרור שכזו. אולם, אין זה סותר את ה[עובדה] שכל פגיעה באמונה דתית כלשהי, בנביא או בסמל דתי-עדתי היא דבר שלחלוטין אינו מקובל, היות והוא פוגע ברגשותיהם של מיליוני מאמינים... נכון שהמערב מרשה לכל אדם למתוח ביקורת על כל דת או ללגלג עליה, אלא שצרפת עצמה, למשל, משליכה לכלא כל מי שמכחיש את השואה או מפקפק במספר קרבנותיה, ולא רואה ב[הענשה זו] פגיעה בחופש הביטוי או בחופש המחקר המדעי..."[6]

 

מימין: חופש הביטוי במערב בנוגע ל"אנטישמיות"

משמאל: חופש הביטוי במערב בנוגע לפרסומים "אנטי אסלאם"[7]

 

קריאה לחוקק חוקים שיאסרו פגיעה בדתות

רבים מהכותבים שגינו את הפגיעה בנביא קראו לחוקק חוקים שיאסרו פגיעה בדתות. כך למשל נכתב במאמר המערכת ביומון הסעודי הממסדי אל-מדינה: "...פשעי הטרור, המתבצעים ע"י ארגוני טרור קיצוניים ממניעים דתיים - כמו הפשע בפריז שלשום, ולפניו פשעים [במסגרתם] הותקפו מסגדים, כנסיות ובתי כנסת במדינות רבות, כולל  במדינות אירופה כמו שוודיה מדגישים את ההכרח שמדינות העולם יחוקקו חוקים המחייבים [רחישת] כבוד כלפי כל הדתות המונותיאיסטיות ואי פגיעה בסמלי הדת. זאת, כדי לא לספק לקבוצות הטרוריסטיות הקיצוניות תירוצים לביצוע הפשעים הללו, שהפכו לאיום על ביטחונם ויציבותם של העמים...".[8]

 

גם מאמר המערכת של היומון הקטרי אל-וטן קרא להגדיר את הדתות וסמליהן כקו אדום שאין לחצות, גם לא בתירוץ של חופש הביטוי: "זה יפה שהעולם כולו מתאסף לתהלוכה שמגנה את התופעה הברברית והמזוויעה הזו שמאיימת על ביטחונו [קרי, הטרור]... אך מה שיהיה יפה עוד יותר הוא אם לאחר התהלוכה המאחדת הזו העולם כולו יביע עמדה כנה לגבי החירות העיתונאית [ויגדיר] את גבולותיה... ומהם הקווים האדומים שאסור לחצות בשום פנים ואופן...  מה שנדרש מכל ממשלות בעולם זה להסכים ביניהן על קודקס של התנהגות מוסרית. קודקס שיכבד את הדברים הקדושים [לדתות] ואת הנביאים..."[9]

 

עבד אל-בארי עטואן התייחס גם הוא לכך וכתב: "מדוע שלא יצאו חוקים וחקיקות שירשיעו בפלילים את כל מי שתוקף את השליחים ואת כל הנביאים, ללא יוצא מן הכלל, וזה יפטור אותנו מסדרת הדמים שחוזרת כל שנה? שחופש הביטוי ייעצר בכל הנוגע לנביאים ולשליחים, מה נורא כל כך בזה? אולי זה ימנע שפיכת דמים רבה ויוביל לדו קיום ולקשר בין העמים..."[10]

 

הקריקטורות הפוגעות בנביא פתחו את הפתח לטרור[11]

 

2.      אפילו פגיעה בנביא לא מצדיקה פשע נתעב כזה

מנגד כותבים אחרים בעיתונות הערבים מתחו ביקורת על הניסיון להצדיק את הפיגוע וטענו כי שום תירוץ לא יכול להצדיקו. לטענתם, דעותיהם של עיתונאי שארלי הבדו הן לגיטימיות, גם אם הן פוגעות במוסלמים ואין להגיב על פרסומים של עיתון או הבעת דעה באמצעות אלימות ורצח, יש דרכים מתורבתות לעשות זאת. עוד נטען כי האסלאם עצמו אוסר מעשים כאלה וכל ניסיון להצדיק את הפיגוע שקול למעשה עצמו.

 

כותבת מצריה: דעותיהם של עיתונאי שארלי הבדו לגיטימיות גם אם הן פוגעות בנו

בעלת הטור ביומון המצרי אל-אהראם, עזיזה פואד, כתבה: "הקיצוניות והקיצונים אחד הם, ואין הבדל בין מי שמטמין פצצות [אצלנו במצרים] כדי להרוג את בני הארץ, לבין מי שרצח את כל צוות העיתונאים של המגזין שארלי הבדו... הם רצחו את חופש הביטוי והמחשבה, מה שארע הוא פשע בלתי נסלח. עיתונאי שארלי הבדו השתמשו בעט כדי לבטא את האידיאולוגיה והדעות שלהם שהן לגיטימיות, פוגעניות ומעליבות כלפינו ככל שיהיו... עלינו להשיב להם בנשק הלגיטימי שלהם עצמו. האסלאם והנביא היקרים שלנו אסרו עלינו לבצע רצח והשמדה..."[12]

קריקטורה ביומון אל-מצרי אל-יום, תומכת בשארלי הבדו:

"תחי הסאטירה, חופשית ועצמאית!"[13]

 

כותב ירדני: הפגיעה בנביא לא מצדיקה טרור כזה

בעל הטור הירדני באסם אל-טווייסי כתב במאמרו ביומון הירדני אל-ר'ד: "מעשה הטרור נגד העיתון הצרפתי 'שארלי הבדו' בשבוע שעבר... הוא מעשה ברברי שעל המוסלמים להיות הראשונים לגנותו.  אסור שהתנהגותו של עיתון זה ופרסומיו בשנים שעברו אשר כללו פגיעה באסלאם, בנביאו הדגול ובדתות אחרות יהוו תירוץ לטרור הזה בשום צורה שהיא. תופעת הטרור שמבצעים ארגונים הטוענים כי הם משתייכים לאסלאם מוסיפה למשבר של המוסלמים בעולם, ולמצוקתם התרבותית. קבוצת האנשים  הגדולה הזאת המפוזרת בכל רחבי העולם, סובלת מתנאים כלכליים קשים ומרשת מסובכת של סכסוכים. אך [תנאים אלה] אינם שונים מתנאיהם, מקשייהם וממורשת הסכסוכים של קבוצות גדולות אחרות של אנשים בעולם – אלא שאלה לא נכנסו למנהרה חשוכה זו [של טרור]...

 

אסור להקשיב לקולות המנסים להצדיק את מעשה הטרור [בטענה שהוא תגובה] לפגיעות [של העיתון באסלאם]. אי אפשר להשוות רצח ושלילת הזכות של אנשים לחיות... לדעות ולעמדות אידיאולוגיות או פוליטיות [של העיתון], בלתי מקובלות וקיצוניות ככל שתהיינה. ישנן עשרות דרכים תרבותיות שבאמצעותן ניתן היה להגיב [על פרסומי העיתון], זולת מעשים ברבריים אלה. [כמו למשל] אם חלק מהכספים הערביים היו מוקצים להשקת יוזמה עולמית [שתקבע] אמות מוסר לחופש הביטוי בסוגיות של דת, באופן שאולי יביא לצמצום תופעה זו [של קריקטורות אנטי דתיות] ולדחיקת מפיציה לפינה; או אם היו מארגנים קמפיינים תקשורתיים גדולים נגד  הפגיעה בדתות ובסמליהן, או קמפיינים להטלת חרם על מי שמפרסם בעיתונים כאלה. בוודאות, כל צעד כזה היה יכול להועיל יותר לניסיון לשים קץ  לתופעה זו [של פגיעה בדתות]..."[14]

 

העט של שארלי הבדו ימשיך לכתוב[15]

 

כותב עיראקי: הפיגוע בפריז חמור יותר מהריסת הכעבה

הכותב העיראקי עדנאן חוסין, גינה במאמרו ביומון אל-מדא את הפיגוע בכנותו אותו "פשע נתעב." לדבריו, באופן היפותטי, הפיגוע בפריז חמור יותר מההרס של מכה, זאת תוך התבססות על דברי הנביא והקוראן. הוא כתב: "[גם] הסוגיה הקדושה ביותר לא מצדיקה ולו הרג של אדם אחד חף מפשע. יהיו אשר יהיו הסיבות והמניעים להתקפה בפריז, הרי שלא ניתן להצדיק את הטבח הזה שכל קורבנותיו היו חפים מפשע... אפילו מנקודת מבט דתית-אסלאמית, יש להניח שהטבח שהתבצע אתמול בפריז הינו פעולה מתועבת יותר מהרס של מכה, שהרי נביא האסלאם, מוחמד, אשר הפשע [בפריז] התבצע בשמו, הוא זה שאמר שעבור אללה היעלמותה של הכעבה פחותה בערכה לעומת הרג אדם חף מפשע. יתרה מכך, הקוראן עצמו אוסר להרוג אדם חף מפשע, ומשווה זאת להרג כל האנשים [בעולם]."[16]

 

עיתונאים סעודיים: הצדקת הפיגוע שקולה לרצח עצמו ואף חמורה ממנו

פארס בן חיזאם, עיתונאי סעודי מומחה לאל-קאעדה, יצא נגד אלה שעלולים להצדיק את הפיגוע נגד שארלי הבדו: "כל מילה המתרצת את מה שקרה בפריז שקולה לפשע עצמו. על כולם לדעת זאת. הטרור הוא אחד. אין הבחנה בין הרג כאן להרג שם, וכל הצדקה לרצח בפריז שקולה להצדקת הרצח בערער [הכוונה לאירוע שקרה ב-5.1.15, ובו נהרגו 3 שוטרי מג"ב סעודים מירי של חמושים בערער שבגבול סעודיה-עיראק][17]...  מאחורי כל האירועים האלה ישנם שלושה מוחות: המסית, המבצע והמצדיק... ראינו את שלושתם במהלך שני העשורים האחרונים... הם הצדיקו את [אירועי] ה-11 בספטמבר, עברו בשתיקה על [הפיגוע] בריאד ב-12.5[18], והיו נבוכים לנוכח פיגוע ה-7.7 בלונדון.[19] בכל המקרים מדובר בטרור: בהרג חפים מפשע, בהסתתרות מאחורי סיסמאות דתיות ובהצדקה באמצעות תגובה חשוכה..."[20]

 

קריקטורה באל-אהראם: האסלאמיסט מאשים את העט בכפירה ויורה בו[21]

גם עבד אל-רחמן אל-ראשד, המנכ"ל לשעבר של ערוץ אל-ערביה קרא לגנות את מצדיקי פעולת הטרור בפריז ופעולות דומות באמרו, כי המצדיקים פעולות אלה מבצעים פשע חמור, כמו מבצעי הפעולות עצמם. הוא כתב:

"We don’t need to blame murderers because they are terrorists whose plans and hostility against the world are clear. However, we do blame those who justify these terrorists’ crimes and who try to mislead Muslims with lies and excuses. Some people have even written in defense of the heinous crime of murdering French journalists which shocked the world. What sort of ignorant man can think that a government conspires to kill its own citizens in order to serve a foreign plot? What nonsense and ignorance can make some of us descend to this level of justifying the murder of fellow journalists? Apologists of killers provide cover and legitimacy for terrorists at a time when we are all supposed to be at the forefront of those condemning these acts. Those defending terrorists must realize the severity of the crimes which they are committing. These actions and similar ones over the years have secured for terrorism a base in our region. Their sin is no less grave than the crimes of ISIS and al-Qaeda whom they have long praised. They have misled millions of people by presenting terrorist groups as defenders of the rights and existence of the Muslim diaspora..."[22]

 

קריקטורה ביומון הלבנוני אל-נהאר: "כך ננקום ברוצחי הקריקטוריסטים של שארלי הבדו"[23]

 

טארק אל-חומיד, העורך לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון, וכיום בעל טור בעיתון טען כי הצדקת הטרור חמורה יותר מביצוע הפיגוע וכך כתב: "הדבר המינימלי שהמדינות הערביות והאסלאמיות יכולות לעשות כדי להיאבק בטרור זה לבלום את אלה שמצדיקים את הטרור בתקשורת, בפורומים דתיים, בבימות הדרשנים ואפילו בטוויטר. יש לבלום כל אישיות נכבדה או מוסדות תקשורת שמצדיקים את הטרור, בכל מקום ולא רק באזור שלנו. הצדקת הטרור חמורה יותר מהאשמת [אדם אחר] בכפירה וממימון [הטרור]... בגלל הצדקת הטרור אנו עדים לכך שמאז אירועי הטרור של ה-11 בספטמבר בארה"ב עדיין צומחים לנו דורות [של צעירים] המאמצים את האידיאולוגיה הקיצונית ומשתכנעים בצורך לבצע פיגועי התאבדות וטרור תחת תירוצים מופרכים...

הצדקת הטרור חמורה יותר מהאשמה בכפירה וחמורה יותר מביצוע פיגוע. ההצדקה צריכה להיות פשע שהחוק קובע עונש עליו, במיוחד אם זה מצד אישית נכבדה או מוסדות תקשורת..."[24]