יומון סעודי ממסדי: ארה"ב מקיימת שת"פ חשאי עם איראן על חשבון הערבים
יוסף אל-כוילית, הכותב את מאמרי המערכת של היומון הסעודי
הממסדי "אל-ריאד", טען במאמרו
ב-7.12.14, כי חרף המתח הקיים לכאורה בין ארה"ב לאיראן מאז המהפכה
האסלאמית שם, שתי המדינות מקיימות בחשאי שת"פ , שבחסותו הן מבטיחות את
האינטרסים שלהן בעיראק ואת חופש הפעולה של איראן בסוריה ובלבנון. לטענתו, השיחות שמנהלות השתיים בנושא הגרעין האיראני הן לא יותר
מאשר פארסה שתסתיים בחוזים ובעסקות בין השתיים ואולי אף בכריתת ברית ביניהן.
אל-כוילית קרא לערבים שלא לראות בארה"ב בעלת ברית נאמנה והזהיר מפני אפשרות שהיא
תכפה על מדינות המפרץ פיוס עם איראן שלא ישרת את האינטרסים שלהן.
יוסף אל-כוילית
להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]
"ארה"ב מינתה את השאה לשוטר של המפרץ הערבי, הפכה את איראן לבסיס של עימות נגד בריה"מ וסיפקה לה את הנשק המודרני ביותר וכורים גרעיניים. [איראן, מצידה] ניסתה לנצל את המצב בראותה את עצמה כמעצמה. [רק] כוחה של בריה"מ... מנע הרפתקאות צבאיות של איראן מחוץ לגבולותיה.
עם עליית ח'ומיני [לשלטון], ולמרות מה שקרה בשגרירות ארה"ב [באיראן בשנת 1980, כאשר מאות סטודנטים צרו עליה] ועובדיה נלקחו כבני ערובה, ולמרות ההרפתקה הכושלת שהוביל [נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי] קרטר [הכוונה למבצע הצבאי לשחרור בני הערובה שכשל] - כל אלה לא קלקלו את הקשר של ארה"ב עם איראן, שארה"ב רואה בה חלק מהעמדות האסטרטגיות והכלכליות שלה, בזכות המיקום וההיסטוריה שלה. לפיכך, הפארסה... בנוגע לכורים הגרעיניים ולהחזקת נשק בלתי קונבנציונלי בידי איראן קיבלה כיוון ברור וסופי במסגרת כמה עסקות [בין ארה"ב לאיראן].
כורש [הגדול][2] שתקף את הערבים והשמידם הוא האב הרוחני של הנטייה הנאצית המאפיינת את הממשלות באיראן, הן החילוניות והן הדתיות. העליונות הגזעית כלפי הערבים היא אובססיה עממית [איראנית], היא קיימת והיא נצחית. גם אם המולות יחבשו את מצנפותיהם השחורות [המעידות כביכול על כך שהם] צאצאים למשפחת הנביא ובעלי שורשים ערביים, הרי שהם לא באמת מכירים בשורשים אלו, והם עושים זאת רק כדי לשווק לנו את מדיניותם הלאומית בטרם ישווקו את האסכולה הדתית שלהם [קרי, השיעה]. מי שסבור שההסדרים הדיפלומטיים נועדו לעגן דו-קיום בין הערבים לבין 'הארים' האיראנים, מתעלם מטיב הסיבות ההיסטוריות [למתח בין הצדדים] ומהשתרשותן במנטליות הציבורית [האיראנית].
כדי להבין יותר טוב את מהלך האירועים [עלינו לדעת כי] ארה"ב ובעלי בריתה התוו את התכניות הראשוניות לחלוקת [אזורי] הערבים לפני זמן רב, וכי הסכם סייקס-פיקו אינו אלא תוצאה ראשונית [של תכניות אלה]. ייתכן שמסירת עיראק [לידי איראן] וסיפוח סוריה ואח"כ גם לבנון אליה, וההסכמה [שבשתיקה בין ארה"ב לבין איראן] לגבי מתן יד חופשית לאיראן במדינות - הללו הם רק הקדמה לפעולה מסוכנת יותר. לפיכך, הסתמכות שלנו על ארה"ב או התייחסותנו אליה כאל בעלת ברית מהימנה, מבלי להבין לאשורן את התמורות האסטרטגיות ואת היעדים, מעמידים אותנו במצב של אשליה [עצמית]. שכן, כל גורמי הכוח ההיסטוריים רואים כיצד העמדות והמדיניות משתנים [חדשות לבקרים], אבל האינטרסים בעינם עומדים. עיקרון זה ייושם בסופו של דבר על כל המדינות שיש להן קשרים עם ארה"ב, בין אם כלכליים או אסטרטגיים, שכן הערבים הם חלק משטח גיאוגרפי שגבולותיו משתנים, לרבות [על ידי] הסתלקות [מודל] מדינת השלטון המרכזי לטובת מדינה עדתית או לאומית.
אירוע פשוט שהתרחש בימים האחרונים הוא כניסת חיל האוויר האיראני לעיראק כדי לתקוף את עמדות דאעש בה, שארה"ב אישרה את דבר התרחשותו ואילו איראן הכחישה. כמו כן, ארה"ב מתעלמת מכניסתם לעיראק של כוחות היבשה [האיראנים] בפיקודו של קאסם סולימאני [מפקד כוחות "אל-קודס" במשמרות המהפכה] עוד מאז שארה"ב ניהלה את ענייני עיראק... שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, טען כי כל תקיפה צבאית איראנית נגד דאעש היא חיובית. דבר זה חושף את קיומו של תיאום משמעותי בין שתי המדינות, בניגוד להצהרותיהם של החוגים הצבאיים האמריקאים, המכחישים כל שת"פ או תיאום [עם איראן] במלחמה נגד דאעש...
בתקופת אל-מאלכי [ר"מ עיראק לשעבר] הפכה עיראק ללא יותר מאשר זירה להבטחת האינטרסים של שני שחקנים: איראן וארה"ב. זאת, במסגרת הסכם שהחל עם [פול] ברמר [המושל האמריקאי הראשון בעיראק, לאחר מלחמת המפרץ השניה] ולא יסתיים תחת שום ממשלה עיראקית אחרת, אלא אם כן העיראקים [ירהיבו עוז] להתנגד לכך שמולדתם תהיה תלויה במדינה אחרת כלשהי, דבר שכעת קשה ומסובך לעשות.
לבסוף, [גם אם] הדיבורים אודות איבה אמריקאית-איראנית נכונים, הרי שהכל הולך כעת לכיוון של כריתת חוזים חדשים בין השתיים, אשר עשויים להגיע לכדי ברית ביניהן, ואפשר שצפויים לנו ימים הרי אסון, אם ארה"ב תכפה על מדינות המפרץ פיוס עם איראן שיסתיים באופן שאינו משרת את האינטרסים שלנו. זוהי תוצאה שאל לנו להיות מופתעים ממנה אם מצב הידידות [בין ארה"ב לבנינו] יגלוש לכדי מצב של הכתבות [מצידה]."