יומון מקורב לחזבאללה:
חזבאללה חזר לפעול מדרום לליטני בניגוד להחלטה 1701
ב-7.10.2014 פרסם חזבאללה הודעה בה נטל אחריות לפיצוץ מטען הנפץ סמוך לסיור של צה"ל שפעל באזור הר דוב (חוות שבעא) ואשר גרם לפציעתם של שני חיילי צה"ל. נעים קאסם, סמזכ"ל הארגון שהתייחס לאירוע הודה בראיון לערוץ אל-מנאר כי "לוחמי חזבאללה עברו מהאדמות המשוחררות אל האדמות הכבושות והטמינו את המטענים באזור הנמצא תחת מעקב הדוק."[1]
בדברים אלה חזבאללה מאשר כי הוא פעל בניגוד להחלטה 1701 של מועצת הביטחון האוסרת על נוכחותם של פעילים חמושים של הארגון מדרום לנהר הליטני. יתרה מכך, למחרת האירוע, ב-8.10.2014, פרסם היומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב לחזבאללה מאמר שהתייחס לפיגוע וגם בו נכתב בפירוש כי לוחמי חזבאללה חזרו בתקופה האחרונה לפעול באזור שמדרום לנהר הליטני בניגוד להחלטה 1701 האוסרת זאת. במאמר אף נכתב כי פעילתו של הארגון באזור זה כיום דומה לפעילות שקיים שם בין השנים 2000 ל-2006.
המאמר באל-אח'באר האשים את ישראל בשיתוף פעולה עם פעילי הטרור הפועלים באזור הגבול של ישראל-סוריה וכי בכוונתה לסייע להם לעבור מסוריה גם לשטחי לבנון על מנת שילחמו בחזבאללה. עוד נטען במאמר כי בשלב הבא ישראל זוממת לפלוש לשטחי לבנון ולהשתלט על חלק מהכפרים שם באמתלה של הצלת האוכלוסייה הדרוזית מידי הטרוריסטים. המאמר הזהיר כי אם ישראל תממש תכניות אלה הדבר יהווה "ביטול החלטה 1701", "שינוי כללי המשחק" ו"כניסה לעימות גדול מול חזבאללה", ולכן, מטרת הפיגוע היתה להעביר מסר אזהרה לישראל לבל תממש תכניותיה ומסר המדגיש את מוכנותו של חזבאללה לכל עימות אפשרי.
להלן תרגום עיקרי של המאמר מאל-אח'באר:[2]
"לא ניתן עוד לדבר על התמורות החדשות בדרום לבנון, ובפרט למרגלות הר החרמון [בשטח לבנון] וחוות שבעא, מבלי לקשור זאת קשר הדוק עם התפתחות האירועים לרגלי החרמון הסורי. זאת, בנוסף למידע ולנתונים שהצטברו בחודשים האחרונים אצל מנגנוני הביטחון של סוריה, של לבנון ושל ההתנגדות [קרי, חזבאללה], אודות אפשרות שישראל תרחיב את פעילותה של האופוזיציה הסורית החמושה בהר החרמון אל עבר ואדי אל-תים ואל-ערקוב [שבשטח לבנון].
בשנה האחרונה, שתה"פ ההדוק בין קבוצות הטרור [הפועלות] בקוניטרה ומערב דרעא, אל-ג'ידור, לבין צבא הכיבוש הישראלי הוביל להיווצרות 'הגדר הטובה' של הטרוריסטים, על ארגוניהם השונים, כולל ג'בהת אל-נוצרה, על גבול הגולן הכבוש עם הגולן המשוחרר. 'הגדר' עליה שולטים הטרוריסטים מתחילה בעיירות סחם אל-ג'ולאן ואל-רפיד באזור הדרומי של קוניטרה ליד הגבול עם ירדן, עבור בעיירות ג'באת'א אל-ח'שב, ג'בא, אופאמיא ואל-חריה במרכז המחוז.
פרט לערים אל-בעת' וח'אן ארנבה במרכז המחוז, ולעיירות בית ג'ן, מזרעה בית ג'ן, בית סאבר, ביתימא בצפון קוניטרה - העיירות חדר, ערנה, חרפא, בקעסם, וקלעה ג'נדל שבהן רוב דרוזי למרגלות החרמון נמצאות עדיין בשליטת הצבא הסורי ובעלי בריתו בוועדות העממיות[3] ופלגי התנגדות אחרים, לחלקם קשר הדוק לחזבאללה.
אין זה סוד שבכוונת ישראל להתקדם לעבר העיירות הדרוזיות באמתלה של הגנה עליהן מפני מעשי טבח שעלולים לבצע הטרוריסטים מ[ג'בהת] אל-נוצרה, אם ייפלו הערים אל-בעת' וח'אן ארנבה שנתונות למתקפות קשות מצד הטרוריסטים בהם תומכת ישראל. זה יאפשר לישראל לשלוט על כל פסגות החרמון המשקיפות על אדמת סוריה ולבנון גם יחד.
את הכוונה הזאת [של ישראל] מחזקות הקריאות להתערבות ישראלית מצד אלה [קרי, הדרוזים] הקשורים למערכת הביטחון הרשמית של ישראל שמוצאם גליל והגולן הכבושים, בנוסף לקצינים גמלאים בצבא הישראלי שגם הם ממוצא ערבי [הכוונה לדרוזים]. אלה קוראים להכשיר את הקרקע לכל התקדמות ישראלית לכיוון החרמון. ניתן לכרוך בהקשר הזה את הבטחותיו של רמטכ"ל הצבא הישראלי, בני גנץ, 'להגן על כפרי הדרוזים' מסכנת הטרוריסטים, בעת ביקורו אצל מנהיג העדה הדרוזית מופק טריף שלשום, לברכו לרגל עיד אל-אדחא.
במקרה של מעורבות ישראלית ישירה בזירה הסורית - המהלכים לא יצטמצמו לניסיונות [ישראליים] להרחיק את הצבא הסורי ואת ההתנגדות [קרי חזבאללה] מהגולן ולאיים על הבירה דמשק בלבד, אלא [יכללו], לדברי מקורבים לחזבאללה, גם ניסיון ישראלי לכתר את חזבאללה מהר החרמון ולאגפו בעימות עתידי כלשהו שעלול לאלץ את הארגון להיכנס לגליל (כמו כיתור הארמיה השלישית במערכת דוורסואר במלחמת 1973).
אין זה סוד שמאז מלחמת יולי 2006 והחלטה 1701 של מועצת הביטחון נטש חזבאללה את הנוכחות הפומבית באזורים שמדרום לליטני ובפרט בחאצביא ואל-ערקוב [בדרום מזרח לבנון]. אולם הידיעות המגיעות מהכפרים שבסביבות העיירה שבעא מלמדות שהמצב חזר להיות כפי שהיה טרם החלטה 1701. כמה רועי צאן ודייגים הבחינו לאחרונה כי פעילי חזבאללה חזרו לפעול בפאתי העיירות באזור החרמון באופן דומה מאוד למה שהיה בשש השנים אחרי שחרור הדרום בשנת 2000.
המקורות הנוגעים בדבר התייחסו לצעדים החדשים הללו כחלק ממסרי הרגעה לתושבים שההתנגדות [קרי חזבאללה] מוכנה להגן על הכפרים הללו אף יותר מהם, בשל חומרת המצב. המקורות מציינים ש'מעבר של פעילי הטרור של [ארגון ג'בהת] אל-נוצרה ואחרים מקוניטרה להר החרמון הלבנוני ולאל-ערקוב לא יתרחש ללא החלטה ישראלית ברורה ושינוי בכללי המשחק. משמעותו של דבר זה תהיה סוף תחולת החלטה 1701 [בפועל], דבר שיגרום לנטל רב על ישראל, ו[לכן] לא סביר שעכשיו ישראל תקבור את [החלטה] 1701 ותיכנס לעימות גדול עם חזבאללה'.
לנוכח האמור המקורות מציינים כי 'תקיפת טנק של האויב בחוות שבעא הוא זכות מוקנית של ההתנגדות [קרי חזבאללה] בצל הכיבוש, וכי אירוע זה מהווה אישור לכך שהאירועים בסוריה אינם מסיחים את דעתה של ההתנגדות [קרי חזבאללה] מהגבולות הדרומיים.' [המקורות] מצביעים על-כך ש'הפגיעה [בטנק הישראלי] באה במסגרת מסרי אזהרה לישראל מההשלכות של שימוש בטרוריסטים בדרום לבנון' וש'ישראל תישא בתוצאות של כל שינוי בכללי המשחק.' מקורות אחרים הקרובים לחזבאללה אומרים כי 'נטילת האחריות של ההתנגדות [קרי חזבאללה] על הפעולה מדגישה כי היוזמה וכוח הרתעה עודם נמצאים בידי ציר ההתנגדות, והוא מוכן לכל האפשרויות העתידיות ואין לו בעיה לפעול בכמה חזיתות'. המקורות מפקפקים בכוונת ישראל 'להסתכן בכניסה לעימות כולל.'
