כללי

 

הדאגה בחמאס מפני השוואתה לדאעש בעקבות ההוצאות להורג בעזה

 

הקדמה

למחרת הסיכול הממוקד בשלושה מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס בידי ישראל ב-21.8.14  הוציאה התנועה להורג בפומבי 18 תושבי עזה באשמת שיתוף פעולה עם ישראל לאחר שנשפטו בבתי דין צבאיים מיוחדים במבצע שזכה לכינוי "חניקת הצוואר". כעבור יומיים, ב-23.8.14, הורתה הנהגת חמאס להפסיק את ההוצאות הפומביות להורג.[1] ההוצאות להורג עוררו מיד אסוציאציה של עריפת הראשים שביצע ארגון דאעש, וגורמים פלסטינים וערביים דימו את חמאס לדאעש. אמנם אנשי חמאס טענו כי ההוצאות להורג מוצדקות ונועדו להגן על ביטחון הפלסטינים אך נראה שההשוואה בין חמאס לדאעש הובילה להפסקת ההוצאות להורג.[2]

 

גורמי רש"פ יצאו נגד האופן שבו בוצעו ההוצאות להורג וטענו כי הן לא נעשו לפי החוק ולא הייתה התייעצות עם הרש"פ. בין המוצאים להורג היו גם אנשי פת"ח, וחמאס הואשמה – בייחוד לאחר שהסתיימה הלחימה – כי רדפה את אנשי פת"ח. פרשנים העלו סברה כי ההוצאות להורג נעשו לצורך הרתעה מפני מרי או מחאות תושבי עזה נגד חמאס.

 

גורמים פלסטינים וערביים: אופן ההוצאה להורג דומה למעשי דאעש

ברש"פ טענו גם כי ההוצאות להורג שביצעה חמאס מציבות אותה בשורה אחת עם דאעש. למשל, בכיר פת"ח, תופיק אל-טיראוי אמר כי אין כל הבדל בין מי שכורת ראשים למי שמוציא להורג בירי.[3] כמו כן, מזכ"ל הנשיאות של הרש"פ, אל-טיב עבד אל-רחים, השווה את מעשי חמאס למעשיהם של ארגוני תכפיר, ברמיזה לדאעש.[4] בנוסף, יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה ציטט משפטנים שטענו כי אופן הוצאת משתפי הפעולה להורג בעזה "מזיק להתנגדות ולעם, ומאפשר לגורמים עוינים לנצל את ההוצאות להורג ולקשרן לתמונות של מעשי ארגונים חמושים בעיראק ובסוריה." לדבריהם, מעשים אלה פוגמים בהצהרות הרש"פ על הצטרפותה לבית הדין הפלילי הבינ"ל.[5]

 

ביקורת דומה נשמעה גם מחוץ לזירה הפלסטינית. למשל, מוסא ברהומה, בעל טור ירדני ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, כתב: "חמאס תאבד הרבה מהתמיכה העממית והלאומית שלה אם תמשיך להתעקש בטיפשותה להוציא להורג כל מי שהיא מכנה 'מרגלים', 'בוגדים' או 'סוכנים'. אופן ההוצאה להורג היה ברברי ודומה למעשים המבוצעים ע"י דאעש, אל-קאעדה, בוקו חראם וחבריהם בשם האסלאם, שאותם חמאס מגנה. גם אם חמאס עשתה זאת מתוך תחושות זעם על חיסול כמה ממפקדי השטח שלה [ע"י ישראל], אין זה אומר שהיא יכולה לפעול בניגוד לערכים האנושיים, הדרישות המשפטיות וההסכמים הנובעים ממגילת זכויות האדם [של האו"ם]. זאת, אם היא באמת רוצה להציג עצמה כאנטיתזה לברבריות, לשחצנות ולאלימות הישראלית.

 

הכעס לא מחייב לנהוג בטיפשות ולהרוג אנשים, שייתכן והם חפים מפשע או שהם [רק] חשודים או שהולכו שולל, וכן הלאה! יתכן גם שהם באמת סוכנים ובוגדים ומעורבים בשפיכת דמם של חפים מפשע, בהרס מבנים ובפציעתם של ילדים וזקנים, אך חרף זאת, יש לציית לחוק. כשהצדק המהפכני מיושם בגן של אוניברסיטת אל-אזהר ומול מסגד אל-עמרי בעיר עזה ע"י רעולי פנים, זוהי הידרדרות [מוסרית] שאינה הולמת תנועת התנגדות, אלא כנופיה או פלג הפועל ע"פ היגיון של מאפיה, סוחרי נשק ומלביני כספים.

 

מהו המסר שחמאס רוצה להעביר לעולם? האם זהו האסלאם, לפי הבנת חמאס? האם זוהי הסובלנות ומתן הדוגמה והמופת [של האסלאם]? האם זהו האסלאם של הנביא מוחמד[?]... באיזו מודל ובאיזה סיפור חמאס מעדיפה לדבוק?..."[6]

 

 

תמונות מתוך ההוצאות להורג ב-22.8.14 [7]

 

תגובת חמאס: חמאס איננה דאעש ואנו מגנים את מעשי דאעש

נראה שחמאס הוטרדה מההשוואה שעשתה ישראל  בין מעשיה לבין אלה של דאעש בעקבות ההוצאות להורג. ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, טען: "השוואת נתניהו בין חמאס לבין ה'ארגונים הקיצוניים' היא שקר וניסיון להטעות את דעת הקהל. אנו מהווים תנועת שחרור ואיננו ארגון אלים."[8]

 

בהצהרה לעיתונות אמר בכיר התנועה, עזת אל-רשק, כי חמאס מגנה את הוצאתו להורג  של העיתונאי האמריקאי, ג'יימס פולי, "בצורה ברברית" [בידי דאעש]. לדבריו, חמאס היא תנועת שחרור לאומי ובניה נלחמים למען החירות ומגנים על עמם ועל זכויותיהם.[9]

 

חמאס ניסתה להצדיק את ההוצאות להורג. מקור במנגנוני הביטחון של חמאס טען כי פעילות ביטחונית כזו "מקובלת באופן משפטי בקרב כל מדינות העולם במהלך מערכות ומלחמות."[10] לטענת בית הדין שהוקם לדיון בחשודים בשיתוף פעולה, משתפי הפעולה הודו, בין היתר, כי עקבו אחר מיקומם של בכירים ולוחמים, של בתיהם ושל מספרי הטלפון שלהם, ואחר מיקומם של משגרי טילים ומנהרות, קיבלו מכשירים מהאויב לצרכי ריגול וצילמו אתרים, וכי מידע זה גרם לפגיעה במטרות ולמותם של לוחמים.[11]

 

במקביל, ציטט ביטאון חמאס אל-רסאלה תגובות אוהדות של תושבי עזה להוצאות להורג.[12] האתר www.palinfo.com המקורב לחמאס, אף פרסם גילוי דעת מטעם ועדות ההתנגדות העממית שבו הובעה תמיכה בהוצאות להורג:  "הבטחת החזית הפנימית, הגנה על עורף ההתנגדות בכל הרמות ורדיפה אחר כל מי שמנסה לפתוח פרצות לכיבוש הם מהגורמים החשובים ביותר לכישלון האויב הציוני ומנגנוני המודיעין שלו בעת התוקפנות האחרונה על עזה..."[13]

 

בדף הפייסבוק של אתר הפורומים המקורב לחמאס www.facebook.com/paldf התפרסמו השיר והקריקטורה הבאים, תחת הכותרת "חניקת הצוואר":[14] "זרעתם בגידה וקצרתם מוות, הגליה וחנק לצווארכם. מכרתם את מצפונכם ובגדתם בעמכם, והיום אנו מענישים אתכם בחומרה. אנו מובילים אתכם כצאן לטבח, זה גמולו של בוגד שאין אמון בו. בתל אביב נמצא הראש [של הנחש] אותו נקטע, כאשר פטישינו יכתשו את הזנבות [כלומר, את משתפי הפעולה]."

 

 

יש שיצרו זיקה בין אנשי הרש"פ ופת"ח למשת"פים. למשל, דובר חמאס וחבר המועצה המחוקקת, מושיר אל-מצרי, כתב בחשבון הפייסבוק שלו: "מי שמבצע תיאום ביטחוני עם הכיבוש דינו כדין המשת"פים שהוצאו אתמול להורג בעזה." לדבריו, עמדת הרש"פ ביחס להוצאות להורג "מבישה, בלתי אחראית ועומדת בסתירה לערכים הלאומיים ולתמיכת הרחוב הפלסטיני בצעד של הוצאת משתפי פעולה להורג."[15]

 

 

גינויים ברש"פ להוצאות להורג

עבאס: גם משתפי פעולה צריכים לעמוד למשפט לפי החוק

בכירי רש"פ גינו את האופן שבו בוצעו ההוצאות להורג. יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, שלפי החוק הפלסטיני הוא הגורם המוסמך הבלעדי לאשר ביצוע גזרי דין מוות, התייחס להוצאות להורג  רק לאחר שהושגה הפסקת האש בין ישראל לפלסטינים. בראיון טלוויזיוני ב-28.8.14 אמר עבאס: "חמאס שפטה והוציאה להורג לבדה, בלא להתייעץ עם איש, והרשות ספגה ונשארה בשקט, שכן הארץ כולה הייתה בסכנה." הוא הביע התנגדות להרג ברחובות, ואמר שאם נתפס משתף פעולה, יש לשפוט אותו, ולהוציאו להורג רק אם החוק מתיר זאת.[16]

 

בין הבודדים שמתחו ביקורת על ההוצאות להורג במהלך הלחימה, היה מזכ"ל הנשיאות, אל-טיב עבד אל-רחים, שאמר כי הן מנוגדות לחוק, מגונות ובלתי מקובלות. עבד אל-רחים הוסיף כי חמאס כיוונה את נשקה גם נגד אנשי הרש"פ: "ההוצאות להורג, אשר סיבותיהן מפוקפקות, בוצעו בניגוד לחוק וללא [דיון] בבית משפט שערב לכך שייערכו משפטים הוגנים. לפיכך, [ההוצאות להורג] אינן מקובלות על עמנו, שמגנה אותן...

 

ההוצאות להורג האלה בוצעו בדם קר בהתבסס על החוק של חמאס, לפיו, מי שאינו לצדה הוא נגדה. מעשיה הפרובוקטיביים של חמאס מוכיחים כי היא מתנהלת כרשות בתוך רשות ואינה כנה [בכוונותיה באשר ל]פיוס [הפנים פלסטיני] ולמחויבויותיה כלפי ממשלת ההסכמה הלאומית, אשר רק לה יש סמכות לשלוט על כל מחוזות המולדת... חמאס העזה לירות על רגליהם של רבים מאלה אשר דרשו ממנה להסכים לרגיעה [תהדיאה]. בנוסף, היא כפתה מעצר בית על רבים מבני עמנו ברצועת [עזה].

 

לפיכך אני מאיץ בארגוני החברה האזרחית ובמוסדות משפטיים והעוסקים בזכויות אדם במולדת ובעזה בפרט לא לשתוק ולגנות פעולות ומעשים אלה המזיקים לעמנו ולמשפחותיו העומדות איתן, וזאת במטרה לשמור על המרקם החברתי והלכידות הלאומית."[17]

 

האשמה מפורשת מצד הפת"ח כי חמאס הוציאה להורג אנשי פת"ח נשמעה רק לאחר הפסקת האש, מפי בכיר פת"ח, תופיק אל-טיראוי. בראיון טלוויזיוני, אמר אל-טיראוי כי אלו שהוצאו להורג הם קציני מנגנוני הביטחון לשעבר.[18]

 

פרשנים: ההוצאות להורג נועדו למנוע תסיסה פנימית בעזה

כמה פרשנים טענו כי ההוצאות להורג בידי חמאס נועדו להפחיד את האוכלוסייה כדי למנוע תסיסה בעזה נגדה. למשל ח'יראללה ח'יראללה, עיתונאי לבנוני, העורך לשעבר של היומון אל-חיאת היו"ל בלונדון, ובעל טור ביומון הכוויתי, אל-ראי, כתב כי ההוצאות להורג הן "חלק מניסיון להטיל אימה ברצועה. אי שקט החל להיראות בשורות העזתים, שהתחילו להעלות שאלות בעניין הטילים שנורו מעזה ולגבי ההתנהגות של חמאס: האם הטילים האלו יסירו את המצור או יגרמו להריסת הבתים על ראשיהם של האזרחים כדי שחמאס תישאר בשלטון? מה יותר חשוב: ביתו של האזרח וחייו או הישארות חמאס בשלטון?"[19]

 

סאמי אל-נסף, שר ההסברה הכוויתי לשעבר, כתב בטורו ביומון אל-אנבאא: "ההוצאה הפומבית להורג של 18 צעירים פלסטיניים, כוונתה להטיל אימה על העם ברצועה כדי שלא יתאונן או ימרוד... היא נועדה למנוע העלאת שאלות על מהות הניצחון ומשמעותו בהתקפה של עזה, כאשר מספר ההרוגים הישראליים הוא 50 ואילו מספר הקורבנות הפלסטיניים הוא 2100..."[20]

 

אנשי פת"ח: חמאס רדפה את אנשינו במהלך הלחימה

זהות המוצאים להורג לא נחשפה ברבים בטענה שבני משפחותיהם עלולים להיפגע, אך ברור שהיו בהם גם אנשי פת"ח ויתכן שחמאס ניצלה את מבצע ההוצאות להורג להיפטר מהם, ואכן אתר תנועת המחאה אל-תמרוד בעזה, שהציבה לה מטרה להפיל את שלטון חמאס, פרסם מסמך שבו הנחה מנהל ביטחון הפנים של חמאס בעזה המכונה אבו עבדאללה את סגנו המכונה אבו ח'אלד להוציא להורג את העצורים על רקע ביטחוני. עוד נכתב במסמך: "ומותר להוסיף אליהם אסירים פליליים, אנשי תנועת פת"ח, החשודים בעברות מוסר."[21] 

 

גם  עומר אל-ר'ול, יועצו לשעבר של ראש ממשלת הרש"פ לשעבר סלאם פיאד, התייחס לנושא ומתח ביקורת על ההנחיה הזאת להוציא להורג המעידה שחמאס לקחה את החוק לידיה."[22]

 

על רקע ההוצאות להורג הלכו והתגברו ההאשמות של אנשי פת"ח על רדיפות ופגיעות באנשי פת"ח בעזה, ואנשי פת"ח דרשו מעבאס להקים ועדת חקירה בנושא.[23]  דובר מנגנוני הביטחון בגדמ"ע, עדנאן אל-דמירי, דיווח כי אנשי חמאס ירו על אנשי הפת"ח במהלך המלחמה ושכ-10 מהם מאושפזים בבתי החולים.[24] גם הוועדה המרכזית של פת"ח הצביעה על "פשעי המיליציות החמושות של חמאס" כנגד אנשי פת"ח בעזה, שלדבריה, ירו על גופם ורגליהם של עשרות חברי הפת"ח באופן המעיד על חוסר רצונם של אנשי חמאס באחדות לאומית.[25]

במאמר מערכת ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, טרם הפסקת הלחימה, נכתב: "כמה מ'לוחמי ההתנגדות' החלו לרדוף אחים שלהם בדם, אחים לדת, למולדת, למאבק ולגורל, ועוד תחת ההפצצה, רק משום שהם מתנועת פת"ח. אחד מהם נורה ב-8 כדורים בגופו מרובה של 'לוחם התנגדות' והוא מאושפז בביתי החולים בעמאן, בירת ירדן. האם מעשים אלימים אלה ... יתרמו להבסת התוקפנות הישראלית [?!]..."[26]

 

המסמך  ובו ההנחיה להוציא להורג חשודים בשת"פ ואנשי פת"ח[27]

    

 

בתגובה הכחיש מוסא אבו מרזוק, בכיר הלשכה המדינית של חמאס, כי אנשי פת"ח נרדפו, וציין כי רק כמה חשודים הושמו במעצר בית.[28]

 

לסיכום, אפשר להביא את עיקרי מאמרו של השר לשעבר ברש"פ, זיאד אבו זיאד, שעמד על כמה דברים בנושא: אף שמשתפי הפעולה מסוכנים יותר מן האויבים, הניסיון מלמד שההתייחסות אליהם במשך השנים הייתה שגויה, היות שהיא אפשרה לכל אדם שרצה להתנקם בזולתו לעשות זאת באמצעות האשמתו בשיתוף פעולה. עוד טען אבו זיאד כי אמנם האיש ברחוב הפלסטיני מרוצה מהריגת משת"פים עקב הנזק שהם ממיטים על הפלסטינים, אך משפטית היא בעייתית משום שאין דרך חזרה ממנה אם יתברר שהמוצא להורג חף מפשע. ישראל הצליחה לגייס משתפי פעולה מן השורה הראשונה ובהם בנו של חסן יוסף. "יש עוד אחרים שברחו או הוברחו לישראל כפי שאירע לפני כמה שבועות, ויש שנלכדו והוצאו להורג בעת האחרונה, למשל: אישה המקורבת לאישיות בכירה בחמאס הוצאה להורג ע"י ארגון אחר, וחמאס לא יכלה להרים קול ולהתנגד. אחרים נהרגו או הוצאו להורג בעת האחרונה בנסיבות מסתוריות כעונש על שיתוף פעולה [עם מצרים] או כדי להשתיקם [לנצח] כפי שאירע לדובר התנועה לשעבר [אימן טה]."

 

אשר להוצאות להורג בעקבות הסיכול הממוקד בבכירי גדודי אל-קסאם, טען אבו זיאד: המידע על אודותיהם נמסר ע"י משתפי פעולה בכירים המקורבים לחוגים ביטחוניים בחמאס, ולכן חמאס צריכה להתמקד באיתורם ולא בלכידת דגי רקק והוצאתם להורג "כדי לחפות על כישלונה בחשיפת משתפי הפעולה המסוכנים מקרב החוגים  המצומצמים ביותר שלה. אולי היא גם רצתה באמצעות ההוצאות להורג בהפגנתיות לחסל חשבונות עם מישהו." לדבריו כל זה מטיל צל של ספק על השאלה האם נעשה פה צדק, ועם זאת אי אפשר לקבוע בוודאות שהמוצאים להורג הם בהכרח חפים מפשע. אבו זיאד קושר בין ההוצאות להורג לבין ההתנכלויות לפת"ח וטוען כי דבר נוסף שמטיל צל של ספק על ההוצאות להורג הוא ההתנכלויות של מנגנוני חמאס לאנשי פת"ח הלוחמים, שאין ספק [בנאמנותם] לפת"ח. מנגנוני חמאס פירקו אותם מנשקם, הכו אותם נמרצות וירו בהם. למשל: "הם תקפו את דובר גדודי חללי אל-אקצא פארוק אל-אדר'ם שנמצא כעת בבית החולים בין החיים למוות."[29]