המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבת לבנונית: חמאס חפרה מנהרות במקום מקלטים לתושבים
5/8/2014

עיתונאית לבנונית: חמאס השקיעה במנהרות נגד ישראל במקום בהגנה על תושבי עזה

 

העיתונאית הלבנונית הודא אל-חוסייני, הכותבת ביומון אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון, פרסמה מאמר שבו טענה כי הזרוע הצבאית של החמאס כפתה על התנועה את עיתוי המלחמה ברצועת עזה, במטרה לחלצה מבידודה הפוליטי, בעקבות הוקעתה מציר ההתנגדות, הכולל את איראן, סוריה וחזבאללה. לדבריה, חמאס חתרה להביך את מצרים ולגרור אותה ואת יתר מדינות ערב למלחמה, אך אלה לא נפלו בפח. אל-חוסייני רואה באוכלוסייה של עזה קורבן ראשי של מדיניות החמאס, שהשקיעה את כספיה בבניית מנהרות נגד ישראל במקום לבנות מקלטים עבור תושבי עזה, שמצבם קטסטרופלי.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

הזרוע  הצבאית של חמאס מכתיבה לתנועה את מדיניותה

"כל עוד יש גברים, תהיינה מלחמות. כל עוד ישנם ישראל, חמאס, [גדודי] עז אל-דין אל-קסאם וג'יהאד אסלאמי, ימשיכו ילדי עזה למות. אסמאעיל הניה אמר: 'אין לנו מה להפסיד'. בעוד איברים וגופות של ילדים [מושלכים ברחבי הרצועה] - 'אין לנו מה להפסיד';  בעוד נשים מרימות דגל לבן - 'אין לנו מה להפסיד';  בעוד בתים נהרסים על יושביהם - 'אין לנו מה להפסיד';  ובעוד המצב ההומניטרי קטסטרופלי - 'אין לנו מה להפסיד'.

 

בכל הראיונות שלו, חוזר מארק רגב, הדובר של בנימין נתניהו, על הביטוי 'תן לי להיות ברור'. אבל הוא לא מבהיר את גמגומיו לנוכח הרג ילדים. ישראל מאשימה את חמאס שהיא מציבה את הרקטות שלה בין אזרחים, ואומרת שמתוך אנושיות היא מבקשת מאזרחים לעזוב [את בתיהם טרם הפצצתם] – אבל לאן?...

 

במערכה האחרונה הובהר שגדודי עז אלדין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס בראשותו של מחמד דיף, היא זו שקבעה את עיתוי המלחמה והיא זו שמחליטה על דחיית היוזמות. היא זו שקובעת את המדיניות בכל שלב, לא ח'אלד משעל ולא אסמאעיל הניה. רק הזרועות הצבאיות, קרי גדודי  אל-קסאם ופלוגות ירושלים [הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי] הן מקבלות ההחלטות.

 

מי שניצל מצב זה הוא בנימין נתניהו, שכן בישראל ההנהגה הפוליטית היא זו שמחליטה על מהלכי הצבא. כך, נתניהו החליט להיענות בחיוב לכל הניסיונות להפסקת אש, וכתוצאה מכך הוא מרוויח זמן, וזה מה שישראל רוצה. [למעשה,] הסחורה שישראל זקוקה לה בכל מלחמותיה היא זמן ותמיכה חיצונית.

נתניהו מילא את התפקיד באופן רציני. ההנהגה המדינית של החמאס ניסתה לברוח מהמציאות, סירבה ליוזמה המצרית ונתלתה בכל כוחה בציר התורכי-קטרי...

 

בשלב זה נתניהו שיחק את התפקיד בעורמה, לא רק משום שחמאס סירבה להפסקת אש, [אלא] בעיקר [משום] שהוא זה שהסכים... וכאן הייתה טמונה סכנה שהזרוע הצבאית של חמאס תהיה זו שתנהל את משחק הדמים.

הניצוץ שהצית את המלחמה האחרונה בפועל היה התגובה האמוציונלית של גדודי אל-קסאם כאשר ישראל חשפה ב-5 ביולי את אחת המנהרות ההתקפיות שחפרה זרוע זו, כחלק מתכניתה האסטרטגית. גילוי המנהרה והריסתה, יחד עם התוכנית האסטרטגית שהיא מייצגת, בנוסף למותם של שני לוחמי [חמאס] בתוכה, הניעו את גדודי אל-קסאם להגיב במטר כבד ובהיקף נרחב של רקטות, בהן רקטות לטווח רחוק. כך, הזרוע הצבאית של חמאס היא זו שבחרה את עיתוי המלחמה הזו. באשר לישראל, כשנקרית בפניה הזדמנות להכות בתשתית הצבאית של חמאס, או במה שנקרא באופן מטפורי 'בנק המטרות', יש לה תכניות מוכנות אצל הדרגים הצבאיים, מה גם שהמקרה האחרון מסייע לה למוטט את הסכם הפיוס הפלסטיני....

 

המלחמה היבשתית החלה. ירי הרקטות נמשך, וישראל המשיכה להרוס מנהרות שגילתה. מספר ערוצי לוויין ערביים שכנעו את חמאס שהיא הביסה את ישראל, תוך שהם מעלימים עין מכך שבמלחמה הזו העם הישראלי החל לנטות יותר ימינה ולתמוך בממשלת נתניהו.

 

הסיבות למלחמה - בידודה של חמאס, רצון להביך את מצרים ומדינות ערב 

מפלגת העבודה הישראלית סיימה [את דרכה] בגלל יאסר ערפאת, וכעת בזכות חמאס התמיכה בממשלת נתניהו הגיעה לשיא. גדודי אל-קסאם תזמנו את המלחמה לזמן שבו חמאס פוצצה את כל הגשרים עם בעלי בריתה הקודמים. בעוד שבעבר [חמאס] ראתה במצרים של מחמד מורסי גורם מגן, הרי שהמשטר הנוכחי בראשות עבד אל-פתאח אל-סיסי רואה בחמאס את אחד האויבים האחראים לבעיות בסיני. מעמדו של חמאס בעולם הערבי והאסלאמי עבר מספר שינויים מאז תחילת האביב הערבי. תמיכת התנועה במורדים בסוריה נגד משטר בשאר אל-אסד והצטרפותה לציר האחים המוסלמים בראשות קטר, תורכיה ומצרים (של מורסי), הביאו להוקעתה [של חמאס] מצד ציר ההתנגדות הכולל את איראן, סוריה וחזבאללה. בתחילת שנת 2012 גירשה סוריה את מפקדי חמאס, ועד היום אין להם מקום מושב קבוע...

 

איראן הביעה את מורת רוחה ממדיניות חמאס והפחיתה את התמיכה הכספית בתנועה, השרויה [כעת] במשבר כלכלי חמור. בתוך כך, עלו מניות תנועת הג'יהאד האסלאמי אצל [איראן] – איראן מסרבת בתוקף לקבל את פני ח'אלד משעל, שעמו נפגש בדוחה, כפשרה, חסין עבד אל-להיאן סגן שר החוץ האיראני, ב-22.5.14. חמאס איבדה אפוא את אמינותה בקרב התומכים בציר ההתנגדות, ו[בקרב] המתנגדים [לו]...

 

בחסות תמיכתם הקולנית של הערוצים הערביים, הציבה חמאס את תנאיה להסכמה על הפסקת אש: בשלב ראשון, פתיחת המעברים מצד מצרים וישראל וחידוש אספקת חומרי הבנייה, ובטווח הרחוק יותר, חמאס רוצה נמל מסחרי עם תורכיה ושדה תעופה. כשכל זה יתגשם כבר תיווסד לה מדינת חמאס.

 

חמאס יודעת שהיא לא יכולה לעשות דבר בלי מצרים, והיא בחרה במלחמה כדי להביך את מצרים ואת שאר מדינות ערב. אלא שמאז האביב הערבי כל המדינות כבר התגברו על מה שקרוי 'תחושת מבוכה', וכל מדינה רוצה להגן על גורלה [שלה]...

 

חפירת המנהרות עלתה לחמאס עשרות מיליוני דולרים

הרגשות כעת סוערים, הם סוערים זה למעלה מ-60 שנה... חפירת המנהרות עלתה לחמאס עשרות מיליוני דולרים ואלפי טונות של מלט. כמה היו עולים מקלטים, אילו חמאס הייתה חושבת להגן על אזרחים?

מטרות ישראל מעבר להרס מנהרות הן: רצונה להביך את חמאס ולגרום לה להבין שהיא החלשה [מבין השתיים]; ישראל בשום אופן לא תכבוש את כל עזה. מטרתה היא פעולה מוגבלת שתגבה  מחמאס מחיר גבוה; [ישראל] רוצה לשלוט על עומק של 3 ק"מ מהגבול, כך שיהיה לה קלף במו"מ להפסקת אש ולהסדר שלאחריו, מה גם שעומק זה יאפשר לישראל ליצור אזור ביטחון ריק מכל פעילות של גדודי אל-קסאם, דבר שיקל עליה למנוע בנייה מחדש של המנהרות.

 

מהדורות החדשות הערביות והקולות המתלהבים הם אמנם בעד חמאס, אך בפועל איש לא ייגרר למלחמה שאת התזמון שלה בחרה הזרוע הצבאית של התנועה, כדי לסבך את כל הערבים על חשבון הדם הפלסטיני. כאשר משאירים את קבלת ההחלטות לאנשי צבא, הם מביאים אסון על עמיהם."[1]



[1]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.7.2014