עצרת חמאס בעזה: ההתנגדות תשמיד את ישראל תוך כמה שנים
ב-23 במארס 2014 קיימה חמאס בעזה עצרת שכותרתה: "ההתמדה והנאמנות לדרכם של השהידים" לציון עשור למותו של מייסד התנועה, אחמד יאסין, ולזכרם של מנהיגים אחרים בחמאס כגון עבד אל-עזיז אל-רנתיסי ואבראהים אל-מקאדמה.
העצרת נתפשת כמפגן כוח של חמאס המעוניינת להציג את עצמה כפופולארית בקרב תושבי עזה. שר הפנים של חמאס פתחי חמאד אמר כי העצרת היא בבחינת משאל עם בנוגע להתנגדות שתשמיד את הישות הציונית תוך כמה שנים. הדובר הראשי בעצרת היה אסמאעיל הניה, ראש ממשל חמאס בעזה וסגן ראש הלשכה המדינית של התנועה מתח ביקורת על הרש"פ וקרא לשחרר את פלסטין באמצעות ההתנגדות ומסירת הנפש. (ניתן לצפות בקטעים מנאומו של הניה בקליפ ממרי : http://www.memri.org/clip/en/0/0/0/0/0/0/4207.htm)
דברי הניה עוררו ביקורת מצד תנועת פת"ח שטענה כי הם מעמיקים את הפילוג הפנים פלסטיני ואינם משרתים את האינטרסים הפלסטיניים. הכותבת התוניסאית, אמאל מוסא, מתחה מצדה ביקורת חריפה על דברי הניה כי העם הפלסטיני "אוהב את המוות כפי שאויביו אוהבים את החיים" [1] להלן עיקרי דברי הניה והביקורת עליהם:
הניה: אוהבים את המוות כפי שאויבנו אוהבים את החיים; נרעית את אדמת תל אביב
בעצרת אמר אסמאעיל הניה כי מטרת המצור המוטל על עזה היא "לכפות על תנועת חמאס לוותר על העקרונות ועל ההתנגדות... ההמון שיצא להשתתף בעצרת הוא התשובה המעשית לכך והוא מעין הצבעה שעזה כולה היא התנגדות..."
עוד אמר: "לכל אלה שקשרו קשר נגדנו אנו אומרים תחשבו שוב. השפה הזאת והשיטות האלה אינן מועילות נגדנו. אם החלטתם על מצור אנו מחליטים לנצח... כל מקבלי ההחלטות בפלסטין ומחוצה לה צריכים לקלוט את המסר של העצרת הזאת: אכן אנו עם שאוהב את המוות כפי שאויבינו אוהבים את החיים. אנו אוהבים את מסירת הנפש שלאורה מתו המנהיגים, כפי שאחרים אוהבים את הכיסאות. איננו דורשים משרות או כיסאות. קחו את כל המשרות ואת כל הכיסאות והשאירו לנו את המולדת."
הניה קרא לגבש אסטרטגיה לאומית משותפת "ולגייס את כל אמצעי הכוח ובראשם ההתנגדות החמושה וכל סוגי המאבק... גדודי אל-קסאם חנכו אסטרטגיה חדשה בעימות עם הכיבוש הישראלי באמצעות המנהרות. המוג'אהדון יצאו נגד הכיבוש הישראלי מעל האדמה ומתחתיה כדי להוציאו מאדמת פלסטין."
בפנייתו לישראל אמר הניה: "ההתנגדות מסתירה יותר ממה שאתם משערים. כל תוקפנות או צעד אווילי שהכיבוש יעשה הוא ישלם על כך מחיר יקר. הוי ציונים, דמו של יאסין עדיין על ידיכם... סילקנו אתכם מעזה בימים שהיה ברשותנו רק מעט נשק וכאשר רבצתם על חזנו בצינוק של הסראיא [מתקני הכליאה הישראלים לשעבר והמקום שבו התקיימה העצרת] בעזה, ואילו היום אנו חזקים יותר. פיתחנו את ההתנגדות והיא התחזקה כפל כפליים."
בהתייחסו לאירועי מחנה הפליטים ג'נין [שם נהרגו פעילים פלסטינים בעימותים מול צה"ל] אמר הניה: "מסירת הנפש וההתנגדות הן הדרך לשחרור אדמת פלסטין ולהשיב את ירושלים ואת אל-אקצא." הניה הוסיף: "מבין ההריסות נגרום רעידת אדמה בתל-אביב." [2]
במהלך דברי הניה שלהב הכרוז את ההמון בקריאות "הוי קסאם, הוי אהוב, הכה את תל-אביב".
ילד משתתף בעצרת [3]
[4]
[5]הניה נואם בעצרת
דובר הפת"ח: חמאס מעוניינת להנציח את הפילוג
דובר פת"ח, אוסאמה אל-קואסמה, מתח ביקורת חריפה על הנאום וטען כי מטרתו הייתה לכונן כאוס בחברה הפלסטינית כדי לכפות את שלטונה על הריסות העם הפלסטיני ומדינתו. הוא האשים את חמאס שהיא "מוכיחה פעם נוספת שהיא שמה לה למטרה את האחים הפלסטינים ואת הפנים הפלסטיני יותר משהיא מנסה לפגוע בכיבוש." הוא האשים את חמאס כי היא מעוניינת להנציח את הפילוג.[6]
כותבת תוניסאית: דברי הנייה על תשוקת המוות אינם מייצגים את הפלסטינים
הכותבת התוניסאית ד"ר אמאל מוסא מתחה ביקורת חריפה על דברי הניה בנוגע לאהבת המוות והשהאדה [מסירת הנפש]. בטורה ביומון אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון גרסה מוסא כי דבריו של הניה הם חלק משפה ומתרבות שהביאו לשפיכות דמים רבה של פלסטינים וערבים ולצער רב. לדבריה, הדיבור על התשוקה למוות הוא "המוות עצמו."
מוסא ניתחה את דברי הנייה בכמה היבטים: מבחינה פסיכולוגית, טענה מוסא כי מדובר באימוץ "אסטרטגיית הגנה מוטעית", שכן בעוד דבריו מרמזים לכאורה על ביטחון עצמי, הרי ש"בפועל הם מעידים על מצב של ייאוש ותסכול." לטענתה "הדיבור הגלוי על תשוקת המוות מבטא התאבדות סימבולית."
בהיבט התרבותי- דתי, סברה הכותבת כי הצהרת הניה בדבר התשוקה למוות מבטאת "הבנה מוטעית של מקור הסמכות הדתי המוסלמי" שכן המונח ג'יהאד [היה מעוגן] בהקשרים זמניים והיסטוריים [ספציפיים]".
ברמה הפרקטית, כתבה מוסא כי נגרם נזק לאסלאם בדעת הקהל העולמית היות ש"שפה שהופכים אותה לאידיאולוגיה ממולכדת באלימות... מאפשרת לישראל [להציג] הוכחות נגדנו ונגד התרבות הערבית והאסלאמית. באיזו מידה יכול אסמאעיל הניה להיות דובר בשם העם הפלסטיני כשהוא מדבר בטון גבוה על אהבתו את המוות? האם משמעות הדבר היא שהפלסטינים הם אוהבי מוות? אני סבורה כי העם הפלסטיני, כמו כל עמי העולם, אוהב את החיים, שאם לא כן, לא הייתה סיבה לשום מאבק או מו"מ... השיח של אהבת המוות הוא המוות בעצמו."
בהיבט הפוליטי גרסה כותבת המאמר כי השיח הזה משקף את מצבה הקשה של תנועת חמאס: "בדרך כלל מי שמאמץ שיח כזה הוא במצב של בידוד ומצור וזה מצבה של חמאס... בייחוד לאחר המשבר שפקד את תנועות האחים המוסלמים. אין זה אחראי שפוליטיקאי יישא נאום אמוציונאלי, תבוסתני, דל בתוכנו ובמסר שבו. הפוליטיקאי הוא שמציע פתרונות, מסוגל להפתיע את עמו ואת תומכיו ביישוב דעתו ובתבונתו המדינית, ולא [לדבר] בגאווה על מסירת הנפש במותם [של מנהיגי חמאס], בייחוד שביום ציון ההתנקשות בכמה מנהיגי חמאס צריכים יותר מבכל יום אחר להכריז על אהבת החיים והעתיד ולא לציין את זכר ההתנקשויות בנאום של אהבת המוות."
אמאל מוסא סיימה את מאמרה במסקנה שהניה היה רושם הישג גדול אילו היה מצהיר "אנחנו אוהבים את החיים יותר ממה שאויבנו אוהבים אותם."[7]
[1]ו http://paltoday.ps/ar/post/193884 ;http://felesteen.ps/details/news/112634
[2]ו www.felesteen.ps , Al-Aqsa TV (Hamas/Gaza) , 23.3.2014.
[3] ו http://alresalah.ps, 23.3.2014
[4] וhttp://alray.ps, 23.3.2014
[5]ו http://alray.ps, 23.3.2014
[6]ו www.paltimes.net 24.3.2014
[7] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.3.2014