אל-קדס אל-ערבי: תם עידן ההגמוניה האמריקנית
מאמר המערכת של העיתון הקטרי "אל-קדס אל-ערבי", היוצא לאור בלונדון, קובע כי תם עידן ההגמוניה הבלעדית של ארה"ב בעולם וכי כעת מתבסס והולך משטר עולמי רב-קוטבי. לטענת המאמר, ארה"ב איבדה את כוחה בשל כשלונה למנוע הופעת מעצמות אזוריות או בינ"ל חדשות, דוגמת איראן, ובשל אובדן כוח ההרתעה שלה בעקבות נסיגתה המהירה מעיראק ואי התערבותה בנעשה בסוריה. עם זאת, המאמר שולל את אפשרות חידושה של המלחמה הקרה, בשל חולשתה האידיאולוגית של רוסיה ואי יכולתה לגייס בני חסות או השפעה בעולם, בניגוד לבריה"מ. לבסוף מעריך העיתון כי הזירה העולמית פתוחה כעת לחלוקה על בסיס חדש בין גורמי הכוח העולמיים ומזהיר את העולם הערבי כי אם לא ישכיל להשתלב במשוואה האסטרטגית החדשה הזאת, סופו להיות חלש יותר ומפולג יותר בעתיד.
להלן קטעים מן המאמר:[1]
"התגברות המתיחות בין רוסיה לארה"ב בנוגע לאוקראינה ופרוץ מלחמת הסנקציות וההצהרות [ביניהן סביב נושא זה] עוררו את הדיון בנוגע לאפשרות חידוש המלחמה הקרה, למרות השוני בין הנתונים כיום לבין הנתונים שהתקיימו בתקופה ההיא. האם מחוגי הזמן באמת יכולים לחזור לאחור? או שמא אנו עומדים בפני שלב חדש של הסכסוך הבינ"ל שנשען על נתונים חדשים בעולם משתנה? היכן עומדים הערבים במשוואה האסטרטגית הזו או ב'מלחמה החדשה' הזו?
למעשה, לא ניתן לקחת ברצינות רבה את הדיבורים על חידוש המלחמה הקרה, נוכח התהוות עולם חדש שנוצר כתוצאה מנתונים אסטרטגיים משתנים. אולם, ליתר דיוק, אנו עומדים בפני ביסוס משטר עולמי רב-קוטבי, שמסמל את סופה הרשמי של התקופה החד קוטבית, או מה שהיה ידוע כתקופת 'ההגמוניה האמריקאית הבלעדית', שהחלה עם התמוטטות ברית המועצות בשנת 1991, והיתה יוצאת דופן בתולדות האנושות. להלן כמה היבטים שניתן לדון בהן בהקשר זה:
ל'קיסר הקרמלין' [פוטין] יש אובססיות היסטוריות רבות - שמקורן אולי בדמיון בין שלטונו הטוטליטארי לבין התקופה הסובייטית- אך אין לו השפעה אידיאולוגית מחוץ לגבולות רוסיה, [להוציא] כמה אזורים ברפובליקות שכנות שמאפשרים לו להרחיב את שאיפותיו האימפריאליסטיות [לתחומיהם]. זאת, משום שאין לו בסיס מוסרי כמו זה שסיפק הקומוניזם לבריה"מ במהלך עשרות שנות המלחמה הקרה [אשר סייע לה] להרחיב את חסותה או השפעתה [אף] אל היבשות [האחרות]. יתרה מזאת, רוסיה היום, בניגוד לבריה"מ לשעבר, אינה אלא חלק מאינטרסים כלכליים סבוכים המבוססים על אותם עקרונות קפיטליסטיים ברבריים [של המערב], דבר שמונע פריצת מלחמה כלכלית אמיתית [בינה לבין המערב], משום שתוצאותיה יהיו הרסניות לשני הצדדים. זהו אותו הגיון שמנע את פריצתה של מלחמה גרעינית במשך כחצי מאה. מה גם שיבשת אירופה עוברת כעת משבר כלכלי קשה, וזקוקה ליחסי המסחר עם רוסיה אולי יותר מכפי שהאחרונה זקוקה להם. די בציון העובדה שהאיחוד האירופי נשען על רוסיה המספקת לו כשליש מהאנרגיה שהוא זקוק לה. ואכן, אלפי חברות באירופה, ובייחוד בגרמניה, הרימו את קולן במחאה על עצם הדיבור של מנהיגי אירופה על הטלת סנקציות נגד רוסיה.
ארה"ב עוברת שלב היסטורי של נסיגה בהשפעה הבינ"ל [שלה], במיוחד במזה"ת ובמה שמכונה 'יבשת אירואסיה', [שיש להם חשיבות] אסטרטגית עבור כל מעצמה שמעוניינת לשמור על נוכחות בינ"ל מרתיעה. הסיבות לכך רבות ובהן: כישלונה של ארה"ב למנוע הופעת מעצמות נוספות, בינלאומיות או אזוריות, שבא לידי ביטוי בכך שבנוסף לסין, הודו, יפן ורוסיה, התעצמה הגמוניה של כוחות אזוריים נוספים דוגמת איראן, אשר הצליחה למשוך לצדה את תורכיה למרות חילוקי הדעות ביניהן בנוגע לסוגיה הסורית; הפיכת בעלות ברית מסורתיות של ארה"ב במפרץ הערבי לנייטרליות, בעקבות נסיגתה המהירה [של ארה"ב] מעיראק והימנעותה מהתערבות בסוריה; הקרע בין מדינות המפרץ היום שמבסס [אף הוא] את חולשת ארה"ב באזור, שכן חלק מהמדינות הללו כבר החלו לתור אחר בריתות אזוריות חלופיות. דוגמה לכך הם התמרונים הצבאיים המשותפים שערך איחוד האמירויות עם מצרים לאחרונה.
אין משמעות הדבר ששיטת ההתגרות ואף הלעג שנקט פוטין בעימות שלו מול ארה"ב, לא תעורר הד [בדרג ה]עממי ואף [בדרג ה]מדיני בקרב מדינות ששואפות – מסיבותיהן שלהן - להשתחרר ממורשת ההגמוניה האמריקנית או לנקום בה, אלא ש[הד כזה] הוא חלש מכדי להרכיב חזית בינ"ל נגדית.
הפלישה האמריקאית לעיראק באופן חד צדדי ותוך הפרת החוק הבינ"ל, פתחה את הדלת בפני מדיניות דומה מצד מעצמות יריבות אחרות. פוטין ציין זאת בפירוש במסיבת עיתונאים בחודש שעבר, כאשר אמר שהקשר של רוסיה לאוקראינה חזק בהרבה מכל קשר אפשרי בין ארה"ב לבין עיראק או אפגאניסטאן. אין לצפות שארה"ב תסתכן בכניסה לעימות עם רוסיה בחצר האחורית שלה, כלומר באוקראינה, לאחר שהיא לא עשתה כן בהונגריה במהלך המלחמה הקרה ולא בסוריה, נוכח הנתונים הבינ"ל הקיימים, וזאת על אף החשיבות האסטרטגית של כל אחת ממדינות אלה.
אשר לעמדת הערבים באשר למשוואה האסטרטגית החדשה הזאת, ניתן היה להניח, באופן תיאורטי, שזהו אחד הנושאים העיקריים שפסגת כווית [שאמורה להתכנס ב- 26-25 במרץ 2014] צריכה לדון בהם, אלא שנראה שבפועל תיזכר הפסגה הזו בהיסטוריה כ"פסגת הקרע המפרצי" ולא רק [הקרע] הערבי.
המסר העולה מהתמורות הבינ"ל הגדולות הללו הוא שתם עידן המנדט האמריקאי והמערבי, אולי לבלי שוב, מה שאומר שהזירה העולמית פתוחה כעת לחלוקה על בסיס חדש [בין גורמי הכוח העולמיים] עם אפשרות של כניסת יריבים חדשים לזירת המאבק, אם בצורת מדינות [בודדות] או בצורת גושים גדולים [של מדינות]. זאת, בעוד שהעתיד היחיד הצפוי ל[גורמים] הקטנים - המפולגים אשר רבים בינם לבין עצמם וחיים עדיין בעידן המלחמה הקרה ואשליותיה, או אף בעידנים קדומים יותר – הוא התגברות החולשה, הפילוג והמריבות הפנימיות ביניהם.
