בעל טור מצרי: יש לתבוע פיצויים מישראל על מכות מצרים;
מתורכיה על ניצול משאבי מצרים העות'מאנית; מצרפת על פלישת נפוליאון ומבריטניה על הקולוניאליזם
הפובליציסט המצרי, אחמד אל-גמאל, הכותב בכמה יומונים מצריים, בהם אל-אהראם, אל-מצרי אל-יום ואל-יום אל-סאבע, קרא במאמרו שהתפרסם ב-11.3.14 לתבוע פיצויים מישראל, תורכיה, בריטניה וצרפת בעבור נזקים שהסבו למצרים מימי התנ"ך ועד המאה ה-20. את ישראל הוא מבקש לתבוע בגין הנזקים שנגרמו למצרים כתוצאה ממכות מצרים ועבור אוצרות הטבע מהם הקימו בני ישראל משכן לאלוהים במדבר.
מהתורכים נדרשים פיצויים, לדבריו, על פלישתם למצרים בימי האימפריה העות'מאנית וגיוסם בעלי מקצוע מצרים להקמת פרויקטים באיסטנבול, על גניבת עתיקות, כתבי יד וספרים ועל קשירת קשר עם הציונים נגד מצרים בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. מצרפת דורש אל-גמאל פיצויים על פלישת נפוליאון ועל מלחמת 1956 ומבריטניה על 72 שנות כיבוש, בהן הייתה מצרים נתונה, לטענתו, לגניבות וגזל.
להלן תרגום קטעים מהמאמר:[1]
לתבוע פיצויים מישראל עבור הזהב והכסף שלקחו בני ישראל בצאתם למדבר
"אני שב ודורש, ללא לאות, שננקוט בכל אמצעי החוק, המשפט המנהגי ועקרונות המוסר כדי לקבל פיצויים תמורת מה שלקחו מאיתנו הישראלים, התורכים, הצרפתים והאנגלים. ואם תשאל אותי האם ניתן לשים את התורכים בקטגוריה אחת איתם, אשיב: כן, ועוד איך, שכן ארדואן, מפלגתו, הזרם שלו והמגמה שלו מסוכנים למצרים ולערביות לא פחות מאשר הציונים והאימפריאליסטים. לו היו [התורכים] במקומנו והיינו עושים להם מה שהם עשו לנו, הם לא היו מניחים לנו לרגע מבלי לדרוש את זכותם [בקשיחות] כפולה ומכופלת.
אנו רוצים פיצויים על תוצאת המכות שירדו [עלינו] כתוצאה מהקללות של האבות הקדמונים של היהודים על אבותינו הקדמונים, שלא היו צריכים לשאת במחיר הטעות שעשה השליט במצרים באותה העת – פרעה, לפי כינויו בתורה, שכן הכתוב בתורה מוכיח שפרעה הוא היה זה אשר עשק את בני ישראל ולא העם המצרי. הם הורידו עלינו את מכת הארבה שלא הותיר דבר שאותו לא כילה; מכה שהפכה את מי הנילוס לדם, מבלי שמישהו יוכל לשתות מהם במשך תקופה ארוכה; מכת חושך שהחשיכה את העולם ביום ובלילה; מכת צפרדעים; מכת מות הבכורים, כלומר [מות] כל בכור שנולד מנקבה, אישה או חיה, וכיוצא בזה.
אנו רוצים פיצוי עבור הזהב, הכסף, הנחושת, האבנים היקרות, האריגים, העורות, העצים, בשר החיות, שיערן, עורן וצמרן וחומרים אחרים שאציין כאשר אצטט מלשון התורה. כל אלה הם חומרים שהיהודים השתמשו בהם בטקסי הדת שלהם. אלו הם משאבים שלא ניתן היה למצוא אצל תועים במדבר, אלא אם הם לקחו אותם עימם טרם צאתם."
בהמשך המאמר, כתב אל-גמאל: "מהסיפורים בכתבי הקודש גמור ומנוי שבני ישראל יצאו בלילה מהוואדי [הנילוס] והלכו לחצי האי סיני. ידוע שזהו מדבר, ואין בו שימוש בכמויות גדולות של זהב, כסף, אבני חן, בשרים, שמנים, אריגים וכדומה. לכן ברור שבני ישראל לקחו את כל הדברים הללו מהמצרים טרם יציאתם ממצרים. [למשל, בספר שמות] בפרק כ"ה על יציאת [מצרים, פס' א-יב] כתוב: 'וידבר אלוהים אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי. וזאת, התרומה, אשר תקחו מאיתם: זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש עיזים ועורות אילם מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים. שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים. אבני שוהם, ואבני מלואים, לאפוד ולחושן. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... עשו ארון, עצי שיטים אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי קומתו. וציפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו. ועשית עליו זר זהב סביב. ויצקת לו ארבע טבעות זהב, ונתתה על ארבע פעמותיו...'
ב[שמות] ל"ח [פס' כד נאמר]: 'כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כיכר ושבע מאות ושלושים שקל בשקל הקודש'... אני קורא לכל מי שמתעניין במחקרים אודות התורה ללמדנו מבחינה מדעית על פירוש המילה 'כיכר', כמה גרמים היא שווה כיום, ומה משקלו של השקל באותם הימים, במיוחד שהוא היה עשוי כולו מזהב טהור וכסף טהור."
יש לתבוע פיצויים מהתורכים בעבור הפיגור שכפו על מצרים
באשר לתורכים, כתב אל-גמאל: "אנו רוצים לדרוש [מהם] פיצוי הולם בעבור הנחשלות הכלכלית, החברתית, התרבותית, המחשבתית והפוליטית שנוכחותם בקרבנו כפתה עלינו, בעוד שהעולם עבר באותן מאות התקדמות אדירה בכל התחומים. אנו רוצים מהתורכים פיצוי על פלישתם לארצנו [בימי האימפריה העות'מאנית] תוך עושק ותוקפנות ועל לקיחתם את כל ההון האנושי העצום: מלומדים, בנאים, יצרני אהלים, נגרים, כורי פחם, נפחים וכל בעלי המלאכה המיומנים, ואילוצם ללכת לאיסטנבול כדי לבנות ארמונות, מסגדים ועוד. כמו כן, אנו רוצים פיצוי על כך שהתורכים בזזו עתיקות, בראשן כמה מהעתיקות של הנביא, וגנבו כתבי יד וספרים. גניבה וגזל אלו נמשכו מאות שנים, מראשית המאה השש עשרה ועד ראשית המאה העשרים.
כמו כן אנו רוצים פיצויים מהתורכים על הנזקים והמחלות שהם גרמו לאישיות המצרית כתוצאה מהגזענות וההתנשאות של התורכים, זלזולם במצרים ובמצרים, והתייחסותם המבישה לפלאח, כמי שחורש, זורע וקוצר, למרות שהיבול מזיעת אפיו מילא את כרסיהם של העות'מאנים העצלנים. אנו רוצים פיצויים גם על המזימה התורכית-ציונית שנקשרה בשנות החמישים והשישים [של המאה ה-20], כאשר מצרים הובילה את תנועת השחרור הערבי והעולמי ויצאה נגד תכניותיהן של בעלות הברית האימפריאליסטיות, שתורכיה והמדינה העברית היו מהחוליות החשובות בעמוד השדרה שלהן.
הבריטים חייבים לפצותנו על 72 שנות כיבוש; הצרפתים - על פלישת נפוליאון
אם נעבור להיסטוריה המודרנית, עלינו לאחוז בציונים, בצרפתים ובבריטים בצווארם כדי ליטול את הפיצויים המגיעים לנו על פלישת נפוליאון ועל המזימה הצרפתית-בריטית-ציונית נגד מצרים ב-1956, 1967 ו-1973, משום שהבריטים לקחו חלק במניעת מימוש פירות הניצחון המצרי האדיר. אנו רוצים פיצויים על 72 שנות כיבוש בריטי שכפה עלינו נחשלות ותלות, גזל את משאבי ארצנו, תקע טריז בין בני המולדת האחת והפך שכבה חברתית לסוכנת [שלו], אשר לא חמלה על עניי מצרים."
לבסוף, כתב אל-גמאל: "לא נפסיד דבר. בואו נתבע את [ר"מ תורכיה, רג'ב טיב] ארדואן, [את ר"מ ישראל, בנימין] נתניהו, את [ר"מ בריטניה, דיוויד] קמרון, ואחרים מבין אלה שגנבו מאיתנו ומילאו תפקיד במה שקרה לנו במשך הדורות."
