כללי

 

חבר פרלמנט ירדני: רוצח שבע הילדות הישראליות בנהריים - גיבור

 

ב-25.2.14 התקיים בבית התחתון של הפרלמנט הירדני דיון במהלכו נשמעו קריאות מצד כמה חברי פרלמנט ירדנים, ובראשם חה"פ עלי אל-סניד לשחרר מהכלא את אחמד אל-דקאמסה, רוצח שבע הילדות הישראליות בנהריים (אל-באקורה) בגבול ירדן-ישראל, ב-12 במארס 1997.[1] בדברים שנשא חה"פ אל-סניד, הפועל מזה כמה שנים למען שחרורו של אל-דקאמסה, הוא כינה את הרוצח "גיבור" וטען כי מעשהו ביטא את רחשי לב הציבור הירדני. כשבוע לאחר מכן, ב-2.3.14, פורסמו דבריו של אל-סניד בשבח אל-דקאמסה גם כמאמר בטורו הקבוע ביומון הירדני אל-דוסתור. [2]

 

ראוי לציין כי במהלך השנים האחרונות הוגשו לממשלה הירדנית מספר פעמים מזכרים מטעם הפרלמנט, הקוראים לשחרר את אל-דקאמסה, ומדי פעם נערכות בממלכה עצרות והפגנות בקריאה לשחרורו. יחד עם זאת ממזכרים ומחאות אלה לא נענו עד היום.

 

להלן תרגום דבריו שאל-סניד במהלך הדיון בפרלמנט:[3]

 

 

"הרשו לי לדבר על אדם יקר המציאות שאין דומה לו בקרב הגברים, על אביר שרכב על גב התהילה והיטיב לפעול למען הסוגיה הלאומית שלו,, על אסיר שהדאיג את סוהריו, ואשר שמו נקשר לסבל של אומתו. הוא נשבע באללה ובהמשך בדם ובכדורי העופרת – כמו השהידים – שפלסטין ערבית, שהיא תישאר כל עוד הערבים נשארים, שחשבון ההיסטוריה בוא יבוא... שנחיה בתקווה לשחררו ונשאב ממנו עקרונות ועמדות. [הוא נשבע] שההיסטוריה של הסכסוך הערבי-ציוני על המולדת הקדושה נמשכת. זו מולדת שגנבו שודדי ארצות מתושביה הטובים, שנהרות דמם נשפכים במשך מאה שנה. חלקם נהרגו, מקצתם נפצעו, אחרים גורשו ויש ביניהם כאלה שאדמתם נכבשה. נגזר על הסכסוך הזה להימשך עד שתושב הזכות לבעליה.

 

אחיי, אני מדבר על החייל הירדני אשר פתח באש בעת שלום ו[בכך] הביע את רחשי לבם של הירדנים, את מצפונם ואת התנגדותם להסכם ההשפלה [הכוונה להסכם השלום בין ישראל לירדן] שאין דומה לו בהיסטוריה. [הסכם זה] נעשה על חשבון העם, האדמה, הזהות, הזכויות ההיסטוריות של האומה והוא שפתח את השער לציונים וערער את הזכות של הערבים.

 

התרועעתי עם האסיר הזה, אחמד אל-דקאמסה, בכלא, הכרתיו מקרוב, חשתי את רוח הלאומיות שבו וגיליתי את מניעיו הדתיים שבאו לידי ביטוי ב[אירוע] באל-באקורה.[4] הוא ראוי להיות חופשי, שנשחרר אותו מן העוול שנגרם לו כדי שתהיה לו הזדמנות לשוב למשפחתו ולביתו, לילדיו שעזב כשהיו קטנים והיום הם קרובים לגיל 20.

 

[בעבר] מועצת הנבחרים [הבית התחתון של הפרלמנט הירדני] מזכר פרלמנטרי בחתימת הרוב המכריע של חברי מועצת הנבחרים – 110 חברים – ובו דרישה לשחררו לאחר ששהה 15 שנה מחייו בכלא - סובל בין חומות גבוהות, [מאחורי] סורגים ודלתות ברזל, כשהחולי נשקף מעיניו.[5] הוא לא נכלל בכמה צווי חנינה שניתנו על ידי המלך והפך לדוגמה לציונים לגבי חומרת העונש שצריכים הערבים להטיל במקרים דומים.

 

הגיבור הזה אשר הביע את רגשות הירדנים ובעייתם הצודקת, עדיין משמש בן ערובה בכלאו, דבר אשר ממיט חרפה על הממשלות הירדניות [לאורך השנים] ומציב אותנו במצב נחות מול אויב מושבע שאינו נרתע מעקירת עם ערבי מאדמתו, מפיזורו בגלות כפליט ומגזלת אדמתו. הוא עושה את כל פעולות הרצח, הטלת טרור, עינוי ברברי של בני העם הזה ובהם זקנים, נשים וטף וזאת ללא התחשבות מינימאלית בקדושת דמם ובזכותם לחיות.

 

מצב זה מחייב את הממשלה הנוכחית להקשיב לקולו של העם, שמיוצג על ידי באי כוחו חברי הפרלמנט, הקורא לשחרר לאלתר את החייל הירדני הגיבור אחמד אל-דקאמסה, ולשים קץ לסבל שלו. אחרת תהא זו ממשלה היוצאת נגד הקונצנזוס של העם הירדני..."