המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור סעודי: המוסלמים שקועים בהאשמת האחר
19/2/2014

 

בעל טור סעודי: המוסלמים מזיקים לעצמם ושקועים בתיאורית הקונספירציה ובהאשמת האחר

 

בעל הטור הסעודי ד"ר ג'יברין עלי אל-ג'יברין, המשמש גם כמרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה ע"ש המלך סעוד באל-ריאד, טען במאמר שפרסם ביומון הסעודי הממסדי "אל-וטן", כי המוסלמים נלחמים אלה באלה ובכך מסבים לעצמם נזק רב יותר מהנזק שגורמים להם אויביהם. לדבריו, למרות זאת, המוסלמים מעדיפים להאשים את האחרים במצבם ולהאמין לתיאוריות קונספירציה כאילו העולם כולו נגדם, מאשר להתמודד עם מצבם האומלל ברחבי העולם. הוא קרא לעולם המוסלמי להתעורר מהאשליות שהוא חי בהן ולאמץ השקפת עולם מציאותית, במקום להאשים אחרים במצבו.

 

להלן תרגום קטעים מהמאמר:[1]

 

"המתבונן באובייקטיביות ובניטרליות על מצבם כיום של המוסלמים במדינות מוסלמיות רבות, יגלה מציאות מרה ועובדות כואבות הבאות לידי ביטוי בכך שאנו, עדת המוסלמים, [מצויים] בסכסוך תמידי זה עם זה ועם עצמנו. אנו נלחמים זה בזה ומאשימים בכפירה זה את זה, ואנו חושבים שחלק מאיתנו אויבים מרים יותר מאשר היהודים והנוצרים, זאת, תוך שאנו טובעים בעדתיות, בסכסוכים אידיאולוגיים ובסכסוכים בין האסכולות השונות. כל קבוצה חושבת שעליה להיפטר מהקבוצות האחרות במקום לחיות לצידן, לפני שמתפנים לאויב האמיתי, שאליו נתפנה ביום מן הימים, אם יישאר מאיתנו מישהו.

 

המתבונן במצבנו ימצא קבוצות אנשים הכועסים על כל הסובב אותם, שקועים  בתיאוריית הקונספירציה, וסבורים שהעולם [כולו] קושר קשר נגדם. אנו מאשימים זה את זה בכפירה ונלחמים זה בזה ולאחר מכן מתחננים לאללה שישמיד את אויבינו משום שהם אלה שהביאו אותנו למצב זה. [זאת] למרות שאף אחד מבין אויבינו לא אילץ אותנו להניח את ידינו על ההדק  ולא הכריח אותנו לירות על מוסלמים אחרים.

 

למרות העובדה שמה שעוללנו לעצמנו עולה על הנזק שגרמו לנו אויבינו - שהרי מוסלמים רבים נהרגו בידי מוסלמים אחרים ואפשר שהם רבים מאלה שנהרגו על ידי לא מוסלמים - רובנו מדברים ללא הרף על רוחות רפאים ועל קונספירציות שאינן קיימות ... ומתעלמים מדברי אללה: "כל אסון אשר יפגע בכם, עקב פועל ידיכם הוא, אם כי [אלוהים] מרבה לסלוח" [סורת אל-שורא, פסוק 30].

 

חלקנו חושב שלאומות שסביבנו, אין שום דבר אחר להתעסק בו  מלבד לרדוף אותנו ולהסב לנו נזק, וכי הן הסיבה לכך שאנו הורגים אלה את אלה. אולי זהו מנגנון פסיכולוגי [באמצעותו האדם] לא מקבל את המציאות המרה הזו. למרות כל זאת אנו מסתייעים ב[אומות] האלה, כדי לפטור את עצמנו מרשעותם של חלקנו [כלומר של חלק מהמוסלמים], אך לאחר [שאומות] אלה סיימו [לסייע לנו] אנו מקללים אותן [ומייחלים להן] אבדון וכליה.

 

המציאות הזו אינה תולדה של העידן הנוכחי. המוסלמים נמצאים במצב זה מאז קרב הגמל[2] האומלל, בו נלחמו אלה באלה חבריו של שליח אללה ונהרגו בו אלפים מטובי בני דורו של הנביא ומשנני הקוראן, עבור בקרב ציפין[3] שבו התפלגו המוסלמים בתוכם והרגו אלה את אלה ו[עבור] במעשי הטבח של מוסלמים שבוצעו על ידי מוסלמים אחרים לאחר מכן.

 

העריצות, הריגת המתנגדים והאוטוקרטיה הם גורמים משותפים [המאפיינים את השלטון המוסלמי] מאז סוף תקופת שלטון הח'ליפים ישרי הדרך[4]. מי שיקרא את ההיסטוריה יוכה בתדהמה גדולה מעצמת האוטוקרטיה, שהגיעה לרמה שלא ניתן לתאר. אולי הדוגמה הפשוטה ביותר, אף כי הדוגמאות הן רבות, היא הדרשה של [המפקד האומיי] אל-חג'אג' [בן יוסף], כאשר דרש מן המתפללים לצאת משער אחד ולהרוג את כל מי שיוצא משער אחר, לא בגלל כפירה באסלאם, אלא משום שהם הפרו את פקודתו של אל-חג'אג'. העניין לא השתנה מאוד במהלך התקופה העבאסית, ש[אנשיה] פתחו את הח'ליפות שלהם במעשי טבח היסטוריים של האומיים ותומכיהם, עד כדי כך שהמפקד העבאסי עבדאללה בן עלי, הורה להגיש את הארוחות על גופות יריביו מתושבי אל-שאם.

 

הדבר לא השתנה רבות בתקופתנו הנוכחית. מי שעוקב אחרי החדשות יראה שהרוצח והנרצח הם ברובם מוסלמים, למרבה הצער...

 

עלינו להיפטר מחלק מהמחשבות המוטעות ששולטות בהווה שלנו ולהחליפן בכנות עם עצמנו ובראיה מציאותית שלא תסתיר מעינינו את מצבנו במלוא היקפו. הימשכות מצבנו באופן זה מבלי לעשות כל שינוי -  ראשית בתוכנו ולאחר מכן שינוי של מציאות חיינו -  היא ערובה להפצת כאוס ואובדן התקווה בדורות הבאים. כמו כן יהא לכך חלק בטיפוח דורות שמכלול תכונות הנפש שלהם מלא במשברי העבר.



[1] אל-וטן (סעודיה), 9.9.2013

[2] קרב בין כוחותיו של הח'ליף הרביעי עלי בן אבי טאלב לבין כוחות של המתנגדים לשלטונו, בעקבות רצח הח'ליף עות'מאן. הקרב נערך בסוף שנת 656 ליד בצרה שבעיראק. הוא מכונה "קרב הגמל" משום שעאא'שה, אשתו האהובה של הנביא מוחמד, פיקדה על כוחותיה כשהיא רכובה על גמל.

[3] קרב נוסף בין הח'ליף עלי לבין המתנגדים לשלטונו. נערך בציפין שבצפון עיראק ב-657. קרב זה מהווה את תחילת הפילוג בתוך האסלאם בין השיעים לסונים.

[4] תקופת שלטון של ארבעה ח'ליפים ששלטו לאחר מותו של הנביא מוחמד, בין השנים 632-661 לספה"נ.