המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מרצה פלסטיני: יש ללמד את נושא השואה בבתי הספר ברש"פ
8/1/2014

 

מרצה פלסטיני: יש ללמד את נושא השואה בבתי הספר ברש"פ

 

מוחמד אל-דג'אני אל-דאודי, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת אל-קודס ומייסד תנועת "אל-וסטיה פי פלסטין" [תנועת האמצע][1] קרא במאמר שפרסם ב-26.11.13 באתר   fikraforum.org, ללמד את נושא השואה בבתי הספר הפלסטיניים.[2] להלן תרגום קטעים ממנו:  

 

"רוב הערבים והפלסטינים מתעלמים מהאירוע הטראגי הזה בהיסטוריה האנושית"

"לימוד השואה בפלסטין הוא אתגר גדול בשל המשך הסכסוך הפלסטיני-הישראלי. אינני רוצה להשתמש בתרגום הערבי של המונח שואה - 'אל-מחרקה' - משום שהוא אינו משקף את המציאות. במערב סבורים כי אין להגביל את לימוד השואה ליהודים [בלבד], ואילו הערבים ובייחוד הפלסטינים מביטים על הנושא בדרך אחרת, כלומר, כאל עניין יהודי צרוף. כאן טמונים האתגרים בלימוד השואה בפלסטין בארבעה מישורים:

 

במישור החינוכי – ככלל, אירועי השואה והעובדות על אודותיה אינם מוזכרים בחומר הלימוד של הערבים והפלסטינים, והיא אינה נלמדת בבתי הספר או באוניברסיטאות הערביות או הפלסטיניות. הם התעלמו מכך לגמרי בלימודי ההיסטוריה בגלל הסכסוך הערבי-הישראלי. לפיכך, רוב הערבים והפלסטינים סובלים מבורות לגבי האירוע הטראגי הזה בהיסטוריה של האנושות. 

 

במישור המדיני – הפלסטינים הם [בני] האומה היחידה בעידן המודרני שעודם נתונים תחת כיבוש צבאי... אין להם זכות להגדרה עצמית וגם לא להקים מדינה פלסטינית אזרחית, דמוקרטית ועצמאית. כתוצאה מכך, רוב הפלסטינים סבורים שהשואה היא הסיבה ליום הנכבה בשנת 1948, שהישראלים חוגגים אותו כיום העצמאות של מדינתם. הסכסוך מניע חלק מהפלסטינים לראות בעניין הזה תעמולה ציונית שנועדה לעורר הזדהות עם הבעיה היהודית, ואילו אחרים רואים בה תעמולה ציונית או אירוע שנופח כדי לזכות בהזדהות בין-לאומית עם המדינה היהודית.

 

במישור הדתי – המגמה הרדיקלית אצל חלק [מתושבי] פלסטין בהוראת דת האסלאם, מדגישה את ההתנגשות בערכים ובאמונה בין האסלאם מצד אחד ובין היהדות והנצרות מן הצד האחר. לכן, מפרשים חלק מפסוקי קוראן בדרך התומכת בטיעון הזה, למשל, אללה אמר: 'הפכנו אתכם לאומה של אמצע' [קוראן 2;143]. במקום לפרש את הפסוק כקריאה לצדק, לסובלנות ולמתינות יש המסבירים אותו כך: "המוסלמים הם אומה אמצעית בין היהודים רוצחי הנביאים לבין הנוצרים שהאליהו את נביאם'...

 

באחד החדית'ים הנפוצים ביותר שמייחסים - או ליתר דיוק מייחסים בטעות – לנביא, [נאמר]: 'עוד יבוא היום שבו המוסלמים יילחמו ביהודים ויהרגו בהם עד שהיהודים יסתתרו מאחורי העצים והאבנים. בעת ההיא יאמרו העצים והאבנים, חוץ מעץ הר'רקד שהוא עץ של היהודים: 'הוי מוסלמי, הוי עבדאללה, יהודי מסתתר מאחוריי. בוא והרוג אותו'. הנוסח הדתי שמלמדים בבתי הספר הוא זה: 'בחדית' הזה מספר לנו הנביא על אחד מסוגי הקרבות בין המוסלמים לבין היהודים'. יש לציין כי חדית' זה סותר פסוקי קוראן המפארים את קדושת החיים לפי הפסוקים הבאים: 'אל תהרגו את הנפש והרי אללה אסר זאת אלא כשהדבר מוצדק' [קוראן 17; 33]. 'שלחנו אותך רק למען הרחמים על שוכני העולמים' [קוראן 21;107]. הרחמים האלה כוללים את כל בני האדם ובהם היהודים, הנוצרים והלא מאמינים, ואין ספק שהחדית' הנזכר למעלה סותר [גם] את הפסוקים הבאים: ... 'אין כופים את הדת' [קוראן 2;256]. 'מי שירצה יאמין ומי שירצה יכפור' [קוראן 18;29]. 'ביום תחיית המתים יפסוק ריבונך במחלוקת ביניהם [בין המאמינים לבין הכופרים]' [קוראן 32;25]. 'אלוהים ישפוט ביניהם ביום תחיית המתים' [קוראן 4;141]. כמו כן, נוסח זה סותר את גרסתו של בוח'ארי [מקבץ החדית'ים המהימנים]: 'כאשר חלפה הלוויה על פני הנביא הוא כיבד את המת בקימה. אמרו לו: הוי הנביא, זו הלוויה של יהודי. השיב: האם אין לו נפש?"

 

אכן, הקוראן הקדוש מכבד את התורה ואת הברית החדשה ומכנה אותם 'הספרים הקדושים'. הוא גם קורא ליהודים ולנוצרים 'אנשי הספר' או 'אלה שקיבלו את הספר' ויש כ-60 פסוקים בקוראן הפונים ליהודים במישרין. למשל: בדברי אללה יתעלה: 'הוי בני ישראל, זכרו את החסד שנטיתי לכם והרי העדפתי אתכם על שוכני העולמים' [קוראן 2;47].

 

במישור הפסיכולוגי - החברה הפלסטינית סובלת מפצע עמוק שטרם הגליד. גם אם אירועי השואה התרחשו בעבר, הרי שסבלם של הפלסטינים עדיין נמשך, ולכן קשה מאוד לבקש מהקורבנות - הסובלים מכיבוש מולדתם, מהפקעה נמשכת של אדמותיהם ורכושם, מסבלם של יקיריהם בבתי המעצר ומשלילה של זכויותיהם ההומניטאריות – להתוודע אל סבלם של האחרים."

 

"הכחשת השואה היא טעות היסטורית ואינה מקובלת מבחינה מוסרית"

"אסטרטגיה להוראת השואה:

הפלסטינים מעלים את השאלה מדוע אנו צריכים ללמוד על השואה? תשובתי הייתה שערך הכרת השואה חבוי בדברים הבאים:

למידת השואה מעידה על כיבוד האמת, ואילו ההתעלמות ממנה הורסת את הערכים שבהם מתפאר האדם.

זה הדבר הנכון. גם אם מותחים עלינו ביקורת בגלל משהו, אין זה אומר שעלינו להימנע או להתעלם ממנו.

הכחשת השואה היא טעות היסטורית והיא אינה מקובלת מבחינה מוסרית.

הצורך להכיר טרגדיות מן העבר הוא עניין חיוני למניעת התרחשותן שוב בעתיד.

הקוראן מאיץ [בנו] לדעת וללמוד: 'ריבוני, הוסף לי דעת' [קוראן 20;114]. 'אמור, האם ישוו זה לזה אלה היודעים ואלא שאינם יודעים. רק הנבונים יזכרו' [קוראן 39;9].

הנביא האיץ לבקש דעת וללמוד. סופר שהוא אמר: 'בקשו דעת מן העריסה ועד לקבר' וכן 'בקשו דעת אפילו בסין'.

החכמים אומרים: אם לא תכיר את הרע לא תוכל להבין את משמעות הטוב.

הפגנת הסולידאריות והחמלה כלפי סבלו של האחר, אפילו אם אין עימו ידידות או קשרי חיבה, תהפוך את העולם למקום טוב יותר לחיות בו.

לתוכניות הלימוד חשיבות עליונה כאשר מלמדים נושאים רגישים, ולכן אני מעודד לימוד פעיל באמצעות אישור הצעדים הבאים ללימוד נושאים כאלה שבמחלוקת:

לימוד ערכה של החשיבה הביקורתית והיצירתית, לימוד חשיבות אימוץ דרך האמצע והמתינות ולימוד השואה ופעולות ההשמדה ההמונית בהיסטוריה המודרנית, כפי שקרה ברואנדה, תוך הסבר הקשרים והשילובים. יהיה מועיל מאוד להסתייע בסרטים תיעודיים כאמצעי [המחשה] לימודי.

היה לי קשה מאוד למצוא חומר לימוד בנושא זה בשפה הערבית, לכן השתתפתי בכתיבת ספר עם זינה ברכאת ומרטין רו ששמו 'השואה – 'הסבל של בני האדם: האם יש מוצא מן האלימות?, 2012.'

לסיום, כאשר הוצג סרט תיעודי על השואה באוניברסיטת אל-קודס, הרים אחד הסטודנטים את ידו ושאל: 'מדוע אנו צריכים ללמוד על השואה ואילו הישראלים הפכו את השימוש במונח נכבה ללא חוקי ואסרו להזכיר כל דבר בעניין בתוכניות הלימוד שלהם?' תשובתי הייתה מדויקת וקצרה: 'אל תתעניין במה שעושים אחרים אלא פעל לפי מה שאתה חושב שהוא נכון'." 

 



[1] תנועה אסלאמית פלסטינית הקוראת למו"מ לשלום עם ישראל ולהקמת מדינה עצמאית, סובלנית, דמוקרטית, חילונית, לא צבאית, המספקת רווחה כלכלית ומאמצת ערכים ליברליים דוגמת שוויון, פלורליזם וחופש ביטוי. לדבריה, ערכים אלה מעוגנים במקורות האסלאמיים. www.fikraforum.org ,30.8.2012  

[2]וו www.fikraforum.org , 26.11.2013