המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מצרים: ויכוח ציבורי בשל ענישת ספורטאים שהזדהו עם האח"ס
1/1/2014


מצרים: ויכוח ציבורי בעקבות ענישת ספורטאים שהביעו הזדהות עם האחים המוסלמים


מאת נ. שמני *


פיזור שביתות השבת של תומכי נשיא מצרים המודח, מוחמד מורסי, באזור מסגד ראבעה אל-עדויה וכיכר אל-נהדה שבקהיר באוגוסט 2013, שגבה את חייהם של יותר מ-400 מפגינים, הצית מחלוקת בחברה המצרית והפך לאירוע מכונן בקרב האחים המוסלמים (להלן, האח"ס) ותומכיהם. לאחרונה הם ציינו בהפגנות ברחבי מצרים מלאת 100 ימים לאירועי הפינוי האלימים, שאותם הם מציגים כמעשי טבח מצד כוחות הביטחון.[1]

 

מאז החלו האח"ס ותומכיהם להניף בכל הזדמנות את סמל ראבעה אל-עדויה - ארבע אצבעות כף היד, שהפך לסמל המזוהה עם תנועת האח"ס ותומכיה וזוכה לפופולאריות רבה. כיום, כל מי שרוצה להביע תמיכה באח"ס או סולידאריות עם הרוגי פיזור שביתות השבת, מניף את ידו עם סמל הראבעה. סמל זה הפך פופולארי ביותר במיוחד ברשתות החברתיות, אשר מוצפות  בתמונות של הסמל, על שלל גרסאותיו.

 

 לאחרונה חדר הסמל גם לזירת הספורט, לאחר שספורטאים מצרים, כדורגלן ושני לוחמי קונג פו, הניפו אותו במהלך תחרויות שבהן השתתפו ונענשו על כך. העונשים שקיבלו הספורטאים עוררו ויכוח במצרים בין מי שטענו כי זו תגובה מוגזמת מצד השלטון המעידה על חולשתו,  לבין מי שראו בהנפת הסמל על-ידי הספורטאים מעשה פסול והזהירו מפני עירוב הספורט בפוליטיקה.  

דוח זה יסקור את הדיווחים והתגובות בתקשורת המצרית על השימוש שעשו שלושת הספורטאים בסמל של ראבעה אל-עדויה ואת המחלוקות שעורר המעשה. 

 

השעיית ספורטאים מצרים שהניפו את סמל ראבעה אל-עדויה

שלושה ספורטאים מצריים הניפו לאחרונה את סמל הראבעה: שחקן הקונג פו, מוחמד יוסף, הניף את הסמל ולבש חולצה עם סמל הראבעה בעת קבלת מדליית זהב באליפות העולם בקונג פו, שנערכה ברוסיה בסוף אוקטובר 2013. בעקבות מעשה זה יוסף הושעה וההתאחדות המצרית לקונג פו הודיעה כי תאסור עליו לייצג את מצרים בתחרויות בינ"ל למשך שנה, וטענה כי מן הראוי היה שיניף את דגל מצרים במקום להשתמש ברמיזות פוליטיות מפלגתיות.[2] בנוסף, משרד הספורט המצרי החליט להעביר את יוסף לחקירה בגין עירוב בין פוליטיקה לספורט ויציאה נגד הקונצנזוס הלאומי והחרים את מדלית הזהב בה זכה.[3] יוסף מצידו אמר בתגובה, כי הוא לא חבר בתנועת האח"ס ולצעד שנקט אין מטרות פוליטיות ויחד עם זאת הוא אינו מתחרט על המעשה, ואף גאה בו כמסר של נאמנות למשפחות של חבריו אותם איבד במהלך אירועי ראבעה.[4]

 

הספורטאי השני שהושעה למשך שנה בשל הנפת סמל הראבעה, ימים ספורים בלבד לאחר שעשה זאת יוסף, הוא שחקן הקונג-פו הישאם עבד אל-חמיד, שהניף את הסמל בתחרות קונג פו בינ"ל במלזיה.[5]

 

לוחם הקונג פו, מוחמד יוסף, מניף את סמל הראבעה לאחר זכייתו במדליית זהב בתחרות ברוסיה [6]

  


לוחם הקונג פו עבד אל-חמיד מניף את סמל הראבעה בתחרות במלזיה[7] ובהפגנת תמיכה במורסי [8]

   

                           

הספורטאי השלישי שהניף את סמל הראבעה כשבוע לאחר מכן (ב-10.11.13) הוא כוכב הכדורגל המצרי אחמד עבד אל-ט'אהר מקבוצת אל-אהלי אשר עשה זאת לאחר שכבש שער במשחק של קבוצתו בגמר אליפות אפריקה. השחקן נעצר, הובל לחקירה שבעקבותיה החליט משרד הספורט לשלול ממנו הזכות לייצג את מצרים בתחרויות בינ"ל למשך שנה[9]. מאוחר יותר, עבד אל-ט'אהר התנצל על התקרית ואמר כי הוא אינו מתערב בפוליטיקה ואינו משתייך לשום מפלגה וכי הוא הניף את הסמל כאות הזדהות עם אחד מחבריו אשר איבד את בנו בהפגנה של תומכי האח"ס.[10] 

 

הכדורגלן אחמד עבד אל-ט'אהר עם סמל הראבעה באליפות אפריקה [11]


 

בעקבות הענשתו של עבד אל-ט'אהר נפתח דף פייסבוק לתמיכה בו בשם "כולנו אחמד עבד אל-ט'אהר" שזכה ללמעלה מ-30 אלף תומכים, ששיבחו את השחקן על המעשה ומחו נגד הצבא ושר ההגנה אל-סיסי.

 

דף הפייסבוק "כולנו אחמד עבד אל-ט'אהר"          תודה לאחמד עבד אל-ט'אהר [12]

  


בעלי טורים: הענשת הספורטאים – תגובה מוגזמת המצביעה על חולשת השלטון

הענשת הספורטאים עוררה תגובות רבות בעיתונות המצרית, ובניגוד למקרים אחרים, התגובות במקרה זה לא נשמעו רק מצד תומכי האח"ס אלא מצד כל גווני הקשת הפוליטית במצרים.

 

הסאטיריקן המצרי, באסם יוסף, טען בטורו השבועי ביומון אל-שורוק כי הניסיונות לדכא את השימוש בסמל של ראבעה רק מחזקים את הסמל הזה ומחלישים את השלטון. יוסף כתב: "במולדתי יש אנשים שחושבים שדמוקרטיה היא הסכמה של 90 מיליון איש על החלטה אחת... אסור שהמהפכה אשר קמה למען החירויות תהפוך [בעצמה] לאמצעי לדיכוי החירויות האלה, גם אם החירות היא לכנות את מה שהתרחש [ב-30.6 בשם] הפיכה... אחרי מהפכת ה-25 בינואר היו הרבה שפקפקו בה והשתמשו בתיאוריות של קונספירציה כדי להוכיח שהיא לא הייתה מהפכה או הפיכה, אלא צמח שטני, מזימה ובגידה. עם זאת, לא שמענו על אף אחד שנכלא בגלל שנאתו [למהפכת ה-25] בינואר או על שחקן שנעצר כי השתתף בהפגנות התמיכה במובארכ...

 

באמת שלא מעניין אותי הסמל של ראבעה ובאמת שישנם רבים שלא מייחסים לו חשיבות או עניין, אך התגובה המוגזמת בכל פעם שמישהו מניף ארבע אצבעות, היא תגובה קומית המבטאת חולשה רבה וחוסר ביטחון. ברגע שאתה מעניש, משעה, עוצר ורודף כל מי שמניף ארבע אצבעות או לובש בגד צהוב, אתה מעניק בכך לסמל הזה כוח ומשקל רב יותר ממה שיש לו... מותם של חיילינו בגבולות ראויה יותר להתייחסות מאשר הסמל של ראבעה... ארבע האצבעות ימשיכו להופיע לא בגלל שהפופולאריות של האח"ס בעלייה, אלא בגלל הטעויות הקטלניות של השלטון שהראה לאנשים שמעשה פשוט וטיפשי יכול לפגוע בכבודו".[13]

 

במאמר ביומון אל-שורוק יצא נאדר בכאר, דובר מפלגת אל-נור הסלפית, יצא נגד הענשת הספורטאים וטען כי מדובר במעשה פאשיסטי: "מה יעשה שר הספורט אם שני שחקנים או יותר מנבחרת מצרים בכדורגל יניפו את ידיהם ויסמנו את סמל הראבעה, האם הוא יבטל את התאחדות הכדורגל? אם עצם ההשתייכות לפלג פוליטי מהווה תירוץ במצרים של אחרי ה-30 ביוני להרחקה מהחיים החברתיים ואולי לאחר מכן מהחיים עצמם, כי אז כל הביקורים התכופים [של בכירים מצרים] לחו"ל, שהמדינה מנסה באמצעותם להחזיר לנו את היציבות מבחינה אזורית ועולמית, היו לשווא...

 

לולא הפאשיזם היה מחלה שמונעת מהחולה בה לחשוב נכון, וגורמת לו לחוש עווית לנוכח כל עמדה החולקת על דעתו, אזי חלק מהפאשיסטים היו מבינים... שהנפת סמל הראבעה אינה מזיקה להם הרבה אלא להיפך, היא מציגה אותם כמגני הדמוקרטיה והפלורליזם של הדעות, כל עוד הוא לא חרג לנקיטת אלימות וחורבן. בסה"כ מדובר בכך שהשחקן שהביא כבוד לארצו החזיק בעמדה אנושית, שזו ללא ספק זכותו, ומחה על נהרות הדם שנשפכו בעקבות פינוי שביתת השבת בכיכר ראבעה [אל-עדויה]".[14]    

 

גמאל סולטאן, עורך היומון אל-מצריון, טען כי הסמל של ראבעה אינו מעיד בהכרח על הזדהות פוליטית עם האח"ס אלא מסמל את ההזדהות עם הקורבנות מאירועי פינוי שביתות השבת אותם כינה 'טבח': "מה שקרה אמש [10.11.13, הכוונה להנפת סמל הראבעה על ידי שחקן הכדורגל עבד אל-ט'אהר והמהומה שזה עורר] חשף עד כמה הפך הסמל של הראבעה לסיוט איום בקרב חלק גדול מתומכי הגנרל אל-סיסי, יריבי האח"ס והתקשורת הנוטה לצדם... הבעיה היא שאיש לא רוצה להודות שהסמל של ראבעה לא מעיד בהכרח על הזדהות פוליטית עם האח"ס, אלא הוא הפך לסמל של כעס עממי ואנושי על טבח הדמים שביצעו מנגנוני הביטחון נגד האזרחים שמחו בכיכר זו, טבח שלא נראה כדוגמתו בהיסטוריה של מצרים.  

   

אין זה סוד שישנם גלי הזדהות בינלאומיים עם קורבנות הטבח הזה שהולכים ומתגברים ככל שעובר הזמן, אפילו בקרב חוגים שלא יודעים דבר על האח"ס. אני משוכנע לחלוטין שלסמל של ראבעה יש מימד אנושי ביסודו... לא ייתכן שהטבע האנושי יתעלם מרגשות החמלה שלו כלפי מאות הגופות שחלקן נראו מפויחות ונגרפו ע"י הדחפורים כאילו היו כלבים מתים... יש כאלה שהקנאות הפוליטית גוברת עליהם והם מנסים להעניק לסמל של הראבעה משמעות פוליטית, אך לא ייתכן לבטל את האמת האנושית הפשוטה של האירוע המחריד וחסר התקדים הזה בהיסטוריה של מצרים. כל מי שמתעלם מהאמת הזאת וחושב שיש להעניש אזרח, פוליטיקאי או ספורטאי שמסמן בידו את הסמל הזה, עליו לבחון היטב את מצפונו ואת אנושיותו מכיוון שהוא קרוב יותר לעולם של חיות הפרא מאשר לעולם של בני האנוש".[15]    

  

בעלי טורים: הספורטאים טעו, אין לערב ספורט בפוליטיקה 

במקביל היו שמתחו ביקורת על הספורטאים שבחרו להניף את סמל הראבעה וטענו כי אין לערב בין ספורט ופוליטיקה. גם במקרה זה, הביקורת נשמעה גם מצד תומכי האח"ס וגם מצד מתנגדיהם.

 

סעד סלים, בעל טור ביומון אל-גומהוריה כתב: "...אין מנוס מכך שאחמד עבד אל-ט'אהר, שחקן אל-אהלי שסימן בידיו סימן פוליטי במהלך המשחק לאחר שהבקיע שער... ייענש כפי שנענשו מי שעשו את הטעות הזאת לפניו במשחקים האחרים: השעייתו לשנתיים ומניעה ממנו לייצג את מצרים בעתיד. זאת, כדי שזה יהיה לקח עבור מי שבאים לעשות פוליטיזציה של הספורט".[16]   

 

אחמד אלברי, בעל טור ביומון אל-אהראם יצא גם הוא נגד ערבוב פוליטיקה וספורט, וטען כי אדם המייצג את מדינתו במעמד בינ"ל לא רשאי להביע עמדה פוליטית: "מצרים גדולה יותר מכל קבוצה, ולאף אדם אין זכות, לא משנה השתייכותו, להניף כל סמל שהוא מלבד דגל ארצו. זה מנהג ומסורת ידועים בכל מדינות העולם ואין בכך משהו חדש שהמצרים דורשים אותו בימים אלה. אם לכל אדם יש זכות להביע את דעתו הפוליטית ש[יעשה זאת אך] לא במעמד של ייצוג רשמי בספורט או בכל תחום אחר. למשל, [אם אדם] מדבר בפגישה או כנס על עניין פוליטי, זכותו להביע את דעותיו האישיות בחופשיות, אך אם [הוא נוכח] בפגישה או בכנס בשם מצרים, הוא מחויב להניף רק את דגל ארצו".[17]     

 

גם הפובליציסט פהמי הוידי, הידוע בביקורתו על הדחתו של מוחמד מורסי, הביע התנגדותו למעשה של הספורטאים, אך מנגד מתח גם ביקורת על התגובה המוגזמת של השלטון ורמז שהיא מושפעת ממניעים פוליטיים: "אני מקווה שלא יובן שאני מגן על ההתנהגות של השחקן. ברור לי שהוא טעה כאשר דחק בכוח עניין פוליטי ל[תחום] הספורט ולכן עליו לשלם על טעותו. הערותיי [מתייחסות] למצב החרדה וההתרגשות הקיצונית והתמוהה אשר אפיינה את התנהגות מנגנוני הביטחון והספורט... אני מבין היטב שהשחקן היה חייב לשמור את עמדתו ונטיותיו הפוליטיות לעצמו, ואני מסכים עם מי שאומר שלפוליטיקה יש את אנשיה ואת תחומי עיסוקה ולא ראוי שהיא תסתנן למרחב הספורטיבי ...יתר על כן, ראוי שהפוליטיקה תישאר רחוקה גם מהתרבות ומהאמנות.  

 

יש לנו ניסיון ארוך עם סופרים ואמנים שהפליאו לעשות בתחומם, אבל עם כניסתם לפוליטיקה הם הסתבכו בטעויות ובאסונות שפגעו בהיסטוריה שלהם ועיוותו את תדמיתם בעיני מעריציהם. אני מבדיל כאן בין הדעה הפוליטית ובין העיסוק בפוליטיקה, וטוען שזכותו של הספורטאי, הסופר או האמן להחזיק בדעות פוליטיות אשר מוטב שישמור אותן לעצמו או שייתן להן ביטוי במסגרת תחום עיסוקו. אך כאשר הוא מתייחס לעצמו כאל פעיל פוליטי ונכנס [לתחום] שהוא לא טוב בו, הוא נופל לאזור האסור...

 

אחת הבעיות של זמננו היא [שגם] אצל בעלי הסמכות [ברשויות הספורט] - בכירים ולא בכירים -  משהו באיזון השתבש כאשר הם התקרבו לעולם הפוליטיקה; הם שכחו את הניסיון והידע האנושי שצברו, והחלו להתנהג כאנשי בטחון בלבד. הנזיפה, ההרחקה והדיכוי שספג אלוף הקונג פו [מוחמד יוסף] מצד רשויות הספורט אינם הסימן היחיד שמעיד על כך, אך הם הסימן החדש ביותר מבין הסימנים שנמצאים אצלנו בשפע. כיצד היו מתנהגים אלה לו היה ידידנו [השחקן] מניף תמונה של הגנרל אל-סיסי? האם מישהו היה מעז להענישו?"[18]


* נ. שמני חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי


[1] ראו דוח ממרי  על פיזור שביתת השבת של תומכי מורסי

[2]ו http://www.elaph.com , 28.10.2013

[3] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 29.10.2013

[4] אל-אהראם (מצרים), 2.11.2013

[5] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 6.11.2013

[6]ו http://www.elaph.com , 28.10.2013

[7] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.11.2013  

[8] וmoheet.com, 8.11.2013

[9] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 13.11.2013

[10] אל-אהראם (מצרים), 21.11.2013

[11] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 12.11.2013

[13] אל-שורוק (מצרים), 30.10.2013

[14] אל-שורוק (מצרים), 8.11.2013

[15] אל-מצריון (מצרים), 11.11.2013 

[16] אל-גומהוריה (מצרים), 12.11.2013

[17] אל-אהראם (מצרים), 14.11.2013

[18] אל-שורוק (מצרים), 30.10.2013