המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בשאר אל-אסד, בראיון: אינני סבור שוועידת ז'נבה 2 תתקיים
20/10/2013

 

בשאר אל-אסד, בראיון: אינני סבור שוועידת ז'נבה 2 תתקיים

 

הקדמה

היומון הלבנוני אל-אח'באר, הידוע בקרבתו למשטר הסורי, קיים ראיון עם נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, שבו הודה אסד כי פירוק ארסנל הנשק הכימי מהווה הפסד מוראלי ופוליטי לסוריה, אך טען כי זהו נשק שכבר איננו יעיל ואיננו מרתיע ולכן הוא איננו מצטער על המהלך. על ההחלטה להעניק את פרס נובל לשלום לשנת 2013 לארגון למניעת הפצת הנשק הכימי (OPCW) הגיב אל-אסד בהתלוצצות באמרו כי הוא זה שראוי לפרס.

 

אסד העריך כי ועידת ז'נבה 2 לא תתכנס בחודש נובמבר בשל הפילוג באופוזיציה הסורית, והציב תנאים להשתתפות משטרו בוועידה. הוא מתח ביקורת חריפה על אופן התנהלותן של מדינות ערב כלפי המשבר הסורי ועל כך שלא הוצגה כל הצעה ערבית לתיווך או לפתרון המשבר וציין כי המערב על כל מגרעותיו "היה מכובד יותר בהתנהלות מולנו מאשר חלק מהערבים".

 

על תנועת החמאס אמר, שהיא בוגדת ואינטרסנטית, בדיוק כמו  תנועת האחים המוסלמים, אך הוא לא שלל אפשרות שארצו תשוב ותפתח את דלתה בפני החמאס, אם הדבר ישרת את האינטרס של סוריה.

 

בסיום הראיון הדגיש אסד כי סוריה לא תהפוך למדינה עדתית כמו לבנון ועיראק, היא היתה ותישאר מדינה פאן ערבית, חילונית ואזרחית, כיוון שזהו, לדבריו, המרשם היחיד ללכידותה.

להלן תרגום חלקים מדברי אסד בראיון, כפי שהביאם כתב היומון:[1]

 

אין צער על ההחלטה לפרק את ארסנל הנשק הכימי

"מושך את תשומת הלב המקום [הבולט] שיש לרוסיה באסטרטגיה של הנשיא הסורי בשאר אל-אסד. נראה שהוא בוטח בה מאוד. אסד מדגיש שהרוסים בפעילותם, אינם מגנים על סוריה, על עמה, על המשטר שלה או על נשיאה, [אלא] הם מגנים [רק] על עצמם. אסד נזכר בפגישה שקיים בעבר, ב-2005, עם הנשיא [הרוסי] ולדימיר פוטין שבה הנשיא הסורי מיהר לבטא בפני מארחו את תחושתו שהמלחמה הקרה עודנה מתנהלת. פוטין הסכים איתו, אך הציג את הסוגיה מזווית שונה באמרו כי 'זו אכן מלחמה, אולם היא מלחמת ציביליזציות בין המזרח למערב'... אסד סבור שהדיפלומטיה היא ששומרת על ביטחונה של סוריה ויציבותה יותר מאשר הארסנל הצבאי וכי מאזן [הכוחות] הבינ"ל הוא הערובה הטובה ביותר לכך. הווטו שהטילו רוסיה וסין שלוש פעמים [במועה"ב] לאורך תקופת המשבר בסוריה הן הוכחה הטובה ביותר לכך.

 

הוא אינו מצטער אפילו על [ההחלטה לפרק את] הארסנל הכימי, שאליו הוא מתייחס כאל נשק מרתיע שעבר זמנו, משלוש סיבות: ראשית, פיתוח כוח ההרתעה הבליסטי הסורי... ייתר את הצורך בנשק כימי, שהשימוש בו ייעשה רק כמוצא אחרון ולאחר שהאויב השתמש בנשק הגרעיני שלו. שנית, חלה התקדמות גדולה בשני העשורים האחרונים בדרכי הטיפול בסימפטומים של [פגיעה מ]נשק כימי, דבר שפגע ביעילותו הצבאית; לנשק הכימי יש השפעה מוראלית, שכן בכל עת שגובר המתח [באזור], ישראל מחלקת מסכות מגן לאזרחיה החוששים. אך [כאמור] כאשר אתה משתמש בנשק הזה, ניתן לטפל בסימפטומים שלו בקלות. זה סיפור של מחלה ותרופה. ולראיה, חמישה חיילים סורים נפגעו מהתקפה כימית של האופוזיציה, טופלו ע"י זריקה  וחזרו לשדה הקרב לאחר יומיים. לכן, אמר אסד, סוריה הפסיקה את ייצור הנשק הכימי ב-1997 והמירה אותו בנשק קונבנציונלי, שהוא רואה בו הגורם המכריע בשדה הקרב. לדבריו, הוא ביסס את התשתית של צבאו על טילים [ואמר]: 'מספיק לשלוט באמצעות ירי [טילים] על שדות התעופה של ישראל, כדי לשתקה'. [שכן], ידוע שכוחה של ישראל הוא בחיל האוויר שלה. שלישית [נשק זה כבר אינו מרתיע], מפני שהמלחמה כעת היא פנימית.

 

אסד לא הטיל ספק בכך שיש הפסד מוראלי ופוליטי במסירת הנשק הכימי. בשנת 2003 דמשק הציעה לנקות את המזה"ת מנשק להשמדה המונית והנשק הכימי הסורי היה קלף מקח שמחירו הוא הגרעין הישראלי. היום המחיר השתנה. ההסכמה [הסורית] למסירת הנשק הכימי היתה בתמורה להרחקת התוקפנות מעל סוריה. אפילו יצור הנשק הקונבנציונלי, שהיה [תמיד] מופנה נגד ישראל מיוצר כיום לצורך מאבק נגד האויב מבפנים, וגם בכך יש  הפסד. לגבי זכייתו של הארגון למניעת הפצת הנשק הכימי בפרס נובל לשלום, העיר אסד בבדיחות: 'פרס נובל זה היה צריך להינתן לי'.

 

הצבא הסורי החופשי (צס"ח) מחוסל

אסד לא סבור שועידת ז'נבה 2 תתקיים, גם אם קבעו לה מועד בנובמבר. ייתכן שזה יקרה רק כדי להיענות לרצון רוסיה שמנסה באמצעות הוועידה להרחיק את רוחות המלחמה. אסד אומר שאין לסוריה בעיה להשתתף [בוועידה]. דרישתה ברורה ומבוססת על שני עקרונות: [הכרעה] בקלפיות והפסקת התמיכה בטרוריסטים. [בקלפי יצביעו] על כל הסכם שיושג [בוועידה] וכדי לבחור נשיא עתידי למדינה. [העיקרון] השני נועד להפסיק את המלחמה. [לדברי אסד],"כל פעם שאנו הורגים אלף טרוריסטים, נכנסים למדינה אלפיים [אחרים].    

 

הבעיה של המערב היא שהקבוצה שהם תומכים בה [שאמורה להשתתף] במו"מ [הכוונה לקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה והמהפכה] מפולגת ואין לה שליטה בשטח. 'צס"ח' מחוסל. אנשיו עזבו את הארגון והצטרפו לקבוצות האסלאמיות או [לכוחות הביטחון של] המדינה. חלקם חזר לשורות צבא המשטר והוא נלחם כעת לצידו. מהכוחות שבהם תמכו המערב ומדינות המפרץ נותרו רק הטרוריסטים, ולאלה אין מקום בז'נבה 2.

 

הבעיה בעיני אסד היא אצל הצד האחר, במיוחד המערב. לדבריו, לגורמים [מקרב האופוזיציה] שהמערב יכול לשתף בוועידה אין שליטה בשטח, ומי שיש לו שליטה בשטח - המערב אינו שולט עליו. אסד נזכר שפעם אחת אמר לו [שליח האו"ם והליע"ר לסוריה] אל-אח'ד'ר אל-אבראהימי, שלפי הערכה אמריקאית ישנן אלפיים קבוצות חמושות. הנשיא הסורי שאל את אל-אבראהימי מה ההערכה שלו והוא ענה 1200 קבוצות. [אסד שאל:] מי יכול לשלוט עליהן ולערוב לכך שהן תיישמנה הסכם פוליטי כלשהו [?!].

 

יש עצם [שתקועה] בגרונו של אסד ונראית בבירור: 'אף בכיר ערבי לא התקשר אלינו והציע [הצעת] תיווך או תוכנית לפתרון ערבי'. [הבכירים הערבים] תמיד היו הד של 'אדונם' המערבי. יתרה מכך, [אסד] אומר שהמערב, עם כל מגרעותיו, 'היה מכובד יותר בהתנהלות מולנו מאשר חלק מהערבים'. [שליח האו"ם והליע"ר לסוריה לשעבר] קופי ענאן היה מכובד ועצמאי, איש מקרב עוזריו הערבים לא היה כזה.

 

אסד נראה רגוע בנוגע למהלך הפעולות הצבאיות בשטח: המלחמה היא מלחמת התקפה ונסיגה. פעם אנו מחזירים שטח [לשליטתנו] ופעם אחרת אנו מפסידים שטח אחר. אבל אם מסתכלים על המסלול הכללי של העניינים, אז רואים שהצבא הסורי מתקדם בבירור. [אסד] התמקד בשתי בעיות: דרעא והחזית הירדנית: לדבריו, הלוחמים והאמל"ח עדיין זורמים משם, ואין זה משנה אם זה [נעשה] דרך המשטר הירדני או דרך אנשי מדינות המפרץ... [אשר ל]חזית הצפון, במיוחד חלב שקרובה לגבול התורכי, התמיכה התורכית משאירה חזית זו פרוצה. 'התורכים סובלים כעת מבעיה לאחר שארגון אל-קאעדה השתלט על מעבר [הגבול בין המדינות, כנראה הכוונה למעבר באב אל-הוא]'. בשאר האזורים אין כל בעיה.

 

האחים המוסלמים וחמאס - אינטרסנטים ובוגדנים

על האחים המוסלמים ותנועת חמאס אמר אסד: 'האח"ס ידועים כבר 80 שנה בהפכפכותם, באינטרסנטיות ובבגידה.' אסד הוסיף כי מההתחלה לא התייחסה סוריה לחמאס כאל חלק מהקבוצה הזאת [האח"ס]. [לדבריו,] 'האירופאים היו באים אלינו ושואלים מה עושה חמאס בסוריה והיינו משיבים שהיא תנועת התנגדות'. רק בזכות התכונה הזאת זכתה חמאס בחיבוק של סוריה, בסיועה ובחסותה.

 

כאשר החל המשבר [בסוריה] (בכירי חמאס) אמרו שהם נתנו לנו עצות. זה שקר. מי הם שייעצו לסוריה? אחר כך טענו שביקשנו את עזרתם, זה לא נכון. מה הקשר שלהם לעניינים הפנימיים של סוריה[?!]'... 'אכן, דרשנו מהם [מחמאס] לנקוט עמדה'. לאחר תקופה מסוימת [בכירי חמאס] אמרו שהם הלכו לאל-קרדאוי ושוחחו עמו [על המצב בסוריה]. אמרנו [להם] שכל מי שרוצה לנקוט עמדה פוליטית צריך לעשות זאת בגלוי, משום שאין ערך לעמדה שנוקטים בחדרים סגורים. ואז נוצר נתק. לבסוף החליטה חמאס לוותר על ההתנגדות ולהיות חלק מן האח"ס. 'זאת לא הייתה בגידתם הראשונה בנו. זה כבר קרה לפני כן ב-2007 וב-2009' היסטוריה של הונאה ובגידה. אסד הביע תקווה: 'הלוואי ומישהו היה משכנע אותם לשוב ולהיות תנועת התנגדות, אך אני מטיל ספק בכך'. חמאס בחרה צד נגד סוריה מהיום הראשון [למשבר]. הם עשו בחירה...

 

[המראיין הוסיף]: למרות שנראה בבירור שליבו של אסד דואב מן הפצע שגרמה לו חמאס, הדלת עודה פתוחה [עבורה] במידה והאינטרס [הסורי] יחייב זאת. בסופו של דבר הפוליטיקה היא [שילוב של] אמונות ואינטרסים.

 

עמדת עיראק טובה, קשרים טובים עם מצרים

מידת שביעות הרצון וההערכה שרוחש אסד לעיראק - בולטת. [לדבריו,] 'עמדתה טובה מאוד מאז התחלת [האירועים בסוריה]'. מה שמשך ביותר את תשומת הלב הוא שאסד הדגיש כי הוא אינו מדבר רק על בגדאד אלא גם על הכורדים, על כורדיסטאן העיראקית, זאת למרות [שלדבריו] שר החוץ הושיאר זיבארי, הנמנה על המרכיב הכורדי הזה, סטה מספר פעמים בכמה מהעמדות. [למרות זאת] עמדתה של עיראק 'טובה מאוד'.

 

דמשק עוקבת בדקדקנות ובדרגים הגבוהים אחר הנעשה במצרים. אסד מדגיש כי 'מצרים היא המבצר של הערבים' וכי הקשרים עמה היום טובים יותר מבעבר ואפילו מתקופת הנשיא לשעבר חוסני מובארכ. בתקופתו [של מובארכ] 'התייחסנו למשרד החוץ המצרי כאל משרד החוץ האמריקאי'. יתרה מכך, אסד הקפיד לציין שהיחסים עם מצרים לא נותקו אפילו בימיו של הנשיא המודח מוחמד מורסי. צינורות הקשר המודיעיני והצבאי נותרו פתוחים כל הזמן. כעת הקשרים עם מצרים טובים יותר משתי התקופות הקודמות [של מובארכ ומורסי].

 

היחסים עם סעודיה – נתק ועוינות

[היחסים] עם סעודיה עדיין במצב של נתק ועוינות. בסופו של דבר, סעודיה איננה אלא 'מדינת שבטים ואנשים. היחסים האישיים הם הקובעים [את יחסי שתי המדינות]. כאשר אחד מאלה חולק עלינו, כל סעודיה הופכת להיות במחלוקת איתנו. במקור, הסעודים הפגינו עוינות כלפי סוריה במשך ה-20-30 שנים האחרונות, ומה שהשתנה הם היחסים עם שליטם. כאשר היחסים של השליט שלהם עמנו טובים, גם הם טובים.[אולם] כאשר שליטיהם חולקים עלינו, הם מפגינים עוינות כלפינו', אולם ישנו תמיד האופי האישי במדיניות הסעודית.

 

בעיני אסד, הבעיה בתורכיה טמונה ברג'ב טייפ ארדואן. העם התורכי מתנגד למדיניותו בסוריה. סקר אחרון [שנערך בתורכיה] הראה כי הרוב המכריע [של העם התורכי] שולל השתתפות [תורכית] בתוקפנות כלשהי נגדנו. אפילו הנשיא [התורכי] עבדאללה גול החל לבטא בגלוי את התנגדותו למדיניות ראש ממשלתו.    

    

סוריה בשום פנים ובכל נסיבות שהן לא תהפוך להעתק של לבנון או עיראק. סוריה היתה ותישאר מדינה פאן ערבית, חילונית, אזרחית, כיוון שזוהי הנוסחה היחידה המתאימה ללכידותה של סוריה המבורכת ברב גוניות דתית, עדתית ואתנית. הדת מבחינתנו היא מטריה שכל המגזרים הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים ואחרים יכולים לחסות בצילה. אולם אין פוליטיזציה של הדת בסוריה כיוון שזהו מרשם לפירוקה [של המדינה]..."

 



[1] אל-אח'באר (לבנון), 14.10.2013