כללי

 

ויכוח בין תומכי אסד ומתנגדיו בשאלה: מי ראוי לפרס נובל לשלום

 

הקדמה

הענקת פרס נובל לשלום לשנת 2013 לארגון לאיסור נשק כימי (להלן, ה-OPCW) הציתה ויכוח בעיתונות הערבית בין תומכי המשטר הסורי לבין מתנגדיו. יו"ר ועדת הפרס טען כי הוא ניתן לארגון בשל מאמציו ארוכי הטווח להשמדת כלי נשק כימיים ולא רק בשל פעילותו בסוריה. ואולם, כלי תקשורת רבים בעולם הערבי ומחוצה לו, העריכו שמתן הפרס קשור דווקא לפעילות הארגון בפירוק הנשק הכימי בסוריה. פעילות זו החלה  זמן קצר לפני ההחלטה על הזוכה, לאחר שארה"ב ורוסיה הגיעו להסכם על  פירוק סוריה מנשקה הכימי, בעקבות המתקפה הכימית על אל-ר'וטה ב-21.8.13, שבה נהרגו 1400 איש.

להערכה זו הצטרפו המשטר הסורי, תומכיו ומתנגדיו, שראו במתן הפרס ל-OPCW  מתן פרס למשטר אסד.

 

תומכיו של אסד טענו כי הוא ראוי לפרס בשל תרומתו לביטחון ולשלום האזוריים, ואף פרסמו עצומה הקוראת להעניק את הפרס באופן רשמי לאסד ולנשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

 

מתנגדיו של אסד טענו כי הוועדה התעלמה כליל מכך שרוב ההרוגים בסוריה מאז תחילת המשבר - למעלה ממאה אלף איש - נהרגו מנשק קונבנציונאלי כבד, וכי הלחימה ממשיכה שם ביתר שאת. לדבריהם, הארגון הוא גוף ביצועי המיישם הסכמים ולא הוא שאחראי להחלטה על פירוק הנשק הכימי, ולכן היה ראוי יותר להעניקו למגבשי ההסכם – שה"ח האמריקאי ג'ון קרי ועמיתו הרוסי סרגיי לברוב. עוד נטען כי הארגון רק החל במשימתו בסוריה ולא ברור האם וכיצד ישלימה. המתנגדים אף אמרו כי החלטת ועדת הפרס נגועה בשיקולים פוליטיים כפי שקרה בשנת 2009 כשהעניקה אותו לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, מייד עם תחילת כהונתו, על סמך הצהרותיו בלבד.

 

כותבים רבים טענו כי היו מועמדים ראויים הרבה יותר, בראשם הנערה הפקיסטנית מלאלא יוסף, שנורתה מטווח קצר ע"י הטאליבן בשל מאבקה למען זכותן של בנות בפקיסטן ללמוד ולרכוש השכלה.

דוח זה יסקור את הוויכוח בעיתונות הערבית סביב מתן פרס נובל לשלום ל- OPCW.

 

1. תומכי המשטר הסורי: הפרס מגיע לבשאר אל-אסד 

המשטר הסורי ותומכיו, בירכו על הענקת הפרס ל-OPCW מאחר שהיא נתפסה כפרס למשטר הסורי עצמו על הסכמתו להשמיד את הנשק הכימי שברשותו. בראיון ליומון הלבנוני אל-אח'באר, המקורב למשטר הסורי, הגיב בשאר אל-אסד על מתן הפרס לארגון באומרו: "פרס הנובל הזה היה צריך להינתן לי."[1] למרות שלדברי היומון הדברים נאמרו "בבדיחות הדעת", נראה כי זו התפיסה הרווחת בקרב תומכי המשטר.

 

נובל למדינה הסורית

כך, מוחי אל-דין מוחמד, העורך הראשי של היומון הסורי הממסדי תשרין, טען במאמר שכותרתו "נובל למדינה הסורית", כי הפרס הוענק למעשה לסוריה ולנשיא בשאר אל-אסד שהוכיחו כי יעשו כל מאמץ כדי לשמור על הביטחון והיציבות העולמיים. הוא כתב: "הסכמת סוריה ליוזמה הרוסית לגבי [פירוק] הנשק הכימי והיענותה הרצינית למומחים שממלאים את תפקידם בהתאם ללו"ז שמתקדם בקצב מהיר מן המתוכנן, זוכים להתעניינות בינ"ל שאין כדוגמתה. ההתעניינות אינה מתמקדת בחיסול הנשק הכימי אלא במדינה הסורית שהוכיחה שהיא איננה חוסכת מאמצים כדי לכונן ביטחון ושלום באזור ובעולם, גם אם היא מצויה בנסיבות הביטחוניות הקשות ביותר ומתמודדת עם כל סוגי הטרור והטרוריסטים.

 

[סוריה] באמצעות תמיכתה ביישום החלטה 2118 [של מועה"ב הקוראת להשמדת הנשק הכימי הסורי] פועלת באחריות כלפי עמי האזור שחלק ממנהיגיהם מעורבים במזימה נגד סוריה, שהחלה לפני למעלה משלושים חודשים, זאת חרף ידיעתם שההשלכות של מעשיהם מסוכנות הרבה יותר מהנשק הכימי, במיוחד על עמיהם.

 

אם המעורבים במזימה נגד סוריה לא ידעו עד כה שסוריה היא שסתום ביטחון עולמי ושלא ניתן לכונן שלום וביטחון עולמיים מבלי שהיא תיחלץ מהפורענות הקשה שאיתה היא מתמודדת, אזי עליהם לחזור לפרס נובל לשלום ולחשוב על המשמעויות של הענקתו ל-OPCW. פרס זה, כפי שרוב אמצעי התקשורת המערביים מסכימים, לא ניתן לארגון אלא לסוריה ולנשיא בשאר אל-אסד שהדגיש כי הוא לא יחסוך מאמצים בשמירה על הביטחון והשלום הבינ"ל... כולי תקווה שפרס הנובל אותו קיבל הארגון בזכות היענות סוריה למאמציו, יוביל לחשיפת אלה שתמכו ותומכים בטרור [ולהצגת] התמונה האמיתית של סוריה, עמה, צבאה והנהגתה, הנלחמים בטרור... ומשיבים את הביטחון לשטחם, לאזור ולעולם."[2]    

 

החלטת הוועדה שגויה; אסד ופוטין ראויים לפרס

נאצר קנדיל, עיתונאי לבנוני המקורב למשטר הסורי, פרסם באתר החדשות שלו עצומה הקוראת להעניק את הפרס לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ולבשאר אל-אסד, מאחר והם אלה שגיבשו את ההסכם לפירוק הנשק הכימי, בעוד ה-OPCW רק מיישם את ההסכם. בעצומה נכתב: "היות ולפי אמנתו פרס נובל לשלום ניתן למי שהעניק שירות יקר ערך לשלום העולמי, לפתרון סכסוכים בדרכי שלום ולמניעת מלחמות בין מדינות ועמים, להפחתת המצבורים של כלי הנשק והשימוש בהם, ובפרט נשק להשמדה המונית; היות ועיקרון זה תקף בלא קשר למצב המדיני של המועמד לפרס; היות והמשבר המסוכן ביותר מאז מלה"ע ה-2 שאיים בעימות הרסני לאנושות היה האיום האמריקאי במלחמה על סוריה, ריכוז הכוחות וההסלמה שליוו אותו; היות ויוזמת הנשיא הרוסי ... וההחלטה האמיצה של הנשיא הסורי לקבלתה הסיגו יחדיו את סכנות המלחמה שהיו עשויות להפוך למלחמה עולמית, והביאו לאיסוף והשמדה של כלי נשק קטלניים המוגדרים כנשק להשמדה המונית;

 

היות והישג זה גלוי וברור; העובדה שהוא הושג במסגרת [מאמץ] להימנע מסכנת מלחמה איננה גורעת מערכו, אדרבא, היא מעלה מערכו, [מפני שדבר] זה עמד בבסיס אותה החלטה ובבסיס אותה יוזמה; היות וההאשמות המופנות כלפי הנשיא הסורי אינן מעניינם של מעניקי פרס נובל;  והענקת הפרס למי שראוי לו אינה מונעת את העמדתו לדין של מי שהפרס הוענק לו על האשמות אחרות בפני בתי משפט לאומיים, או בינלאומיים, או [ערכאות] הקשורות לזכויות אדם, כפי שבעלי ההאשמות טוענים, נוכח כל אלה, החתומים על עצומה זו דורשים לתקן את ההחלטה של ועדת הפרס ולהעבירו מארגון [OPCW] שמשימתו מנהלית [ומתבטאת ב]יישום יוזמה והחלטה שהיוו את הבסיס להישג, ושבלעדיהן אין ערך למה שעושה הארגון או למה שעושה הקהילייה הבינלאומית בתיק הזה. [אנו דורשים] למסור את הפרס למי שראויים לו – הנשיא הרוסי, ולדימיר פוטין, והנשיא הסורי, בשאר אל-אסד.

 

החותמים על עצומה זו מתחייבים לממש יוזמה של מסירת פרס עממי-חלופי לשלום לשני הנשיאים, ולייסד פרס לשלום על שמם, "פרס פוטין ואסד לשלום", שיוענק מדי שנה על-פי תנאים אובייקטיבים וטהורים למי שראויים לכך מקרב עושי השלום. מארגני העצומה שואפים להשתתפות כל האליטות, אנשי התרבות, הסופרים וההוגים ושל אישי וארגוני החברה האזרחית, אנשי משפט, אזרחים ופעילים למען שלום, מקרב הערבים והעולם כולו ומקווים שיוזמתם זו תהפוך לנקודת מוצא להפצת המשמעויות האמיתיות ו[ההיבטים] החוקיים של השלום."[3]

יצוין כי עד כה חתמו על העצומה כ-600 איש מרחבי העולם.

 

2. מתנגדי אסד: ההחלטה להעניק הפרס ל- OPCW – שגויה

כאמור החלטת ועדת נובל לשלום להעניק את הפרס ל-OPCW עוררה ביקורת רבה בקרב האופוזיציה הסורית ובקרב מתנגדי המשטר הסורי בעיתונות הערבית. בין טענותיהם: בנשק הכימי, שעל הפעילות לפירוקו ניתן הפרס, נהרג כאחוז אחד מכלל ההרוגים וזו התעלמות מ-115 אלף חללי הנשק הקונבנציונאלי; הארגון היא גוף מבצע, ראוי לתת את הפרס לגורמים המחליטים; עוד לא ברור אם הארגון יצליח במשימתו, מוקדם לתת לו פרס;  כאשר העולם רווי במלחמות, אין בעצם למי לתת פרס נובל לשלום ויש לבטלו.   

 

הוועדה התעלמה מלמעלה ממאה אלף חללי הנשק הקונבנציונאלי בסוריה

בכירים באופוזיציה הסורית וכן כותבים רבים בעיתונות הערבית, ציינו כי ועדת הפרס התעלמה מהעובדה כי המלחמה בסוריה נמשכת וכי רוב קורבנות המלחמה היו מנשק קונבנציונאלי. קאסם סעד אל-דין, חבר המועצה הצבאית העליונה של צס"ח ודוברו, טען כי השמדת הנשק הסורי נועדה לשרת את ביטחון ישראל ולא את ביטחון הסורים וכי מדינות המערב "מתעלמות מ-115 אלף הרוגים ויותר, ומיליוני עקורים שאסד גירש מבתיהם... לאחר שמטרת מדינות המערב לנטרל את המשטר מהנשק הכימי שלו תושג, הן תצגנה את הפושע בשאר אל-אסד כאיש שלום. אנו לא מוציאים מכלל אפשרות שתוצג מועמדתו לקבלת פרס נובל לשלום, כמו בעל בריתו ושותפו להרג הסורים, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין."[4]

מאזן חמאד, בעל טור ביומון הקטרי אל-וטן כתב: "מתן פרס נובל לשלום ל-OPCW  הוא פארסה שאין כמותה, לא רק משום שהמאמצים להשמיד את הנשק הכימי בסוריה עדיין בראשיתם, אלא [גם] משום שההיפטרות מסוג זה של הנשק הסורי מצריכה זמן רב מאוד, אולי שנים...

 

כמו כן, לא ניתן להבין כיצד אפשר להעניק פרס נובל לשלום לארגון זה, בזמן שהסורים ממשיכים להיהרג ולהפוך לפליטים מדי יום באמצעות מטוסי קרב, טילים וטנקים. האם משמעות הדבר שייתכן כי פרס נובל לשלום יוענק בפעם הבאה לרוסיה אם היא תפסיק לחמש את המשטר הסורי?... אבל, אם הפרס הוענק [לארגון] משום שהמאמץ להשמיד את הנשק הכימי יסייע להשכין שלום בסוריה, זה ייצור רושם מוטעה, במיוחד מאחר ואני טוען, בפעם המיליון, כי מספר קורבנות מטוסי הסוחוי וטילי הסקאד עבר את ה-150 אלף, בעוד שקורבנות הנשק הכימי לא מונים יותר מ-1400 אזרחים. במקרה הסורי, הנשק הקונבנציונאלי הוא קטלני והרסני הרבה יותר מהנשק הכימי... הגוף [המעניק את הפרס] היה  צריך לקחת בחשבון, טרם קבלת ההחלטה, שההרס בסוריה לא פסק ואינו צפוי אפילו לרדת בתקופה הנראית לעין."[5]

 

סמיר עטאאללה, בעל טור ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון כתב באירוניה: "אינני יודע מה אתכם, אך אני אישית חש קורת רוח ואולי אפילו התרוממות רוח: שני אירועים בין-לאומיים שאין דומה להם: הראשון – הסכמת המשטר הסורי להשמיד את מאגרי הנשק הכימי שברשותו; השני – הענקת פרס נובל לשלום לארגון האוסר את הנשק הזה. אלה שני ניצחונות לאנושות שאחריהם ייוותרו רק פרטים פשוטים, טפלים ולא חשובים, למשל, מיליוני הסורים הפליטים בחו"ל; מיליוני נעדרים, נזקקים ומובטלים; עשרות אלפי עצורים וחטופים; עשרות אלפי הרוגים, שלא לציין את גורלה של סוריה כמדינה ומולדת...

הקהילה הבין-לאומית היא ליצן לא חביב. במקום לעסוק ברצח מאה אלף בני אדם בנשק קונבנציונלי (טנקים, מטוסים, ארטילריה וסכינים) היא [מתמקדת] ברצח של 1400 בני אדם [בנשק כימי]. בעלי העניין החלו לברך אלה את אלה. [שה"ח האמריקאי] ג'ון קרי בירך את הנשיא הסורי [על שתה"פ עם משלחת פקחי האו"ם] וצפוי שיברכו גם בבחירות הבאות [לנשיאות]..."[6]     

ה-OPCW זכה בפרס נובל לשלום; אסד ב "פרס השימוש בנשק כימי"[7]

ה-OPCW הוא גוף מבצע, הפרס מגיע למקבלי ההחלטות

פאתח עבד אל-סלאם, בעל טור ביומון העיראקי אל-זמאן כתב: "אילו יכול היה ה-OPCW לחשוף או להשמיד מאגר קטלני [של נשק כימי] בכל מדינה ללא החלטה פוליטית של מועבי"ט, אזי הפרס לארגון זה היה ניתן לו בזכות יכולתו.

אילו יכול היה ארגון זה [לתבוע] מדינה אחת שיש לה נשק כימי לפני שהדבר יועלה באו"ם, אזי הוא היה ראוי לפרס.

[הארגון הוא] קבוצה של מומחים ופקידים בינלאומיים המבצעים את עבודתם בזמן ובמקום הנוגעים למשימה שהוטלה עליהם. הפניית הזרקורים למאמצים של ארגון זה [וההחלטה] להעניק לו את אחד מהאותות והפרסים המוסריים והחומריים הנעלים ביותר, בטרם שסיים משימתו ולפני שפורסם דו"ח סופי  מטעמו ומטעם מועבי"ט המאשר שסוריה נקייה מכל נשק כימי... הם תעמולה שנועדה לברך על התפקיד האמריקאי והרוסי בהסדר בינלאומי זה, שנעשה בדרכי שלום." [8]

 

סאטע נור אל-דין, עיתונאי לבנוני שפרש לפני כשנה מעריכת היומון הלבנוני אל-ספיר, המקורב למשטר הסורי, בשל מחלוקות בנושאים פוליטיים וסיקור האירועים בסוריה, טען כי הוועדה נהגה בפזיזות וללא שיקול דעת, מאחר שהארגון רק החל את משימתו בסוריה ועדיין לא ניתן לקבוע כי עמד בה. לדעתו, שה"ח האמריקאי ג'ון קרי ועמיתו הרוסי סרגיי לברוב, היו ראויים יותר לפרס מאחר שהם אלה שגיבשו את ההסכם להשמדת הנשק הכימי הסורי, ואילו ה-OPCW רק מיישמו. במאמר ביומון הלבנוני אל-מודון שבבעלותו הוא כתב: 

"בניגוד לעמיתתה השבדית העוסקת במדעים וספרות הוועדה הנורבגית לחלוקת פרס נובל לשלום טועה בדרך כלל. יתכן ובחירתה השנה היתה פחות גרועה מאשר בשנים קודמות, אולם היא מעוררת תהיה שמא חברי הועדה לא עוקבים אחר האירועים בפועל...  

כמו במועמדויות ובבחירות רבות קודמות, הוועדה נהגה בפזיזות שגרמה לה לאבד הרבה משיקול הדעת שלה: יש להוקיר את הארגון לאיסור נשק כימי, אך אם המניע [למתן הפרס] היה המשימה הסורית הקשה, אזי זה נעשה מוקדם מדי. הפרס ללא ספק צריך היה להינתן לשרי החוץ של ארה"ב ג'ון קרי ושל רוסיה סרגיי לברוב, שגיבשו את ההסכם ההיסטורי הזה, שהציל את סוריה מעוד טרגדיות, ואת כל שכנותיה מסכנות עצומות... 

 

עד כה תפקיד הארגון שזכה בפרס נובל לשלום התמצה בסיורים ובנהלים, והוא עדיין בשלביו הראשונים. ניתן לומר בזהירות כי המשטר הסורי משת"פ עם הסכם זה, אך לא  לטעון שהארגון השלים לחלוטין את משימתו, או שניתנו לו ערבויות סופיות שהנשק הכימי הסורי יושמד תוך 6-9 חודשים כפי שנקבע, או שלא ייעשה בו שימוש נוסף במהלך תקופה זו נגד האזרחים הסורים.

 

הוועדה הנורבגית העניקה ל-OPCW פרס על תפקיד שרק החל בו והרושם שנוצר הוא שהפרס ניתן במשתמע גם לנשיא בשאר אל-אסד על הסכמתו לוותר על נשק אסור זה...

 

פרס נובל לשלום הוענק למעשה לאסד[9]

 

 

יתכן שהועדה התעלמה מפרטים קטנים ומרשמים חולפים אלה, אולם החלטותיה בעבר מחזקות את הספק לגבי רצינות בחירתה השנה ומזכירות את הפרסים הרבים שניתנו בעבר לאנשים לא ראויים, כמו האיחוד האירופי, שלוש הנשים וביניהן התימניה תוכל כרמאן, נשיא ארה"ב ברק אובמה מיד לאחר בחירתו, עורכת הדין האיראנית שירין עבאדי ורשימה ארוכה של עריקים סובייטים..." [10]

 

ביקורת דומה נכתבה ביומון אל-קדס אל-ערבי, שנרכש ע"י קטר לפני כמה חודשים: "בחירת ה-OPCW על ידי ועדת פרס נובל לשלום השנה היא הצהרה פוליטית התואמת את מנהגה של  ועדת פרס נובל לנקוט עמדה. בחירה זו ללא ספק תעורר ויכוח, לאחר מספר בחירות רעות, בעיקר של האיחוד האירופי ב-2012 ונשיא ארה"ב ברק אובמה ב-2009, שנבחר בטרם היה לו הישג כלשהו.

 

ה-OPCW, שתפקידו ליישם הסכם האיסור על נשק כימי שאושרר ב-1997, נבחר למרות שלא היו לו כל הישגים בשטח. משימתו מתחילה היום בסוריה ולהשלמתה (אם תושלם) נדרשים מספר חודשים. כמו כן, הארגון אינו יכול להבטיח לעולם שלא ייעשה שימוש בנשק זה, שרק לפני כמה שבועות נעשה בו שימוש בסוריה. הארגון, שהמטה והמומחים שלו יושבים בפרבר אמיד בהאג, לא השיג את מטרתו - לחייב את המדינות [החתומות על ההסכם], בהן ארה"ב ורוסיה, להשמיד את הנשק הכימי לכל המאוחר עד אפריל 2012. חשוב מכך, הארגון לא יכול לאלץ מדינות כמו ישראל וצפון קוריאה לחתום על האמנה ולאשרה.

במקום עמדות פוליטיות, העולם ציפה מוועדת פרס נובל ... להתעקש על עקרונות הומניטאריים ועל תפקיד האדם בעשיית השלום. יש ארגונים רבים הנאבקים מזה שנים [בתחומים אלה] ועדיין ממשיכים לפעול, בין אם קיבלו את הפרס בין אם לא..."[11]

 

היו מועמדים ראויים יותר לפרס

חלק מהכותבים טענו כי היו מועמדים ראויים יותר, כמו מלאלא יוסף, הנערה בת ה-16 שנורתה בראשה ע"י אנשי טאליבן לאחר שקראה לאפשר לבנות באזור מגוריה בפקיסטאן ללמוד. 

כך, סאטע נור אל-דין, בעליו של היומון הלבנוני אל-מודון כתב: הפקיסטאנית בת ה-16 מלאלא יוסף זאן, היתה הבחירה הראויה ביותר לשנה זו, אולם נראה כי הוועדה החליטה שלא להתגרות בתנועת הטאליבן, שכבר ניסתה בעבר להתנקש בחייה של הצעירה האמיצה והמיוחדת הזו מקרב צעירות העולם המוסלמי כולו, מה-גם שהאמריקאים מתכוננים להגיע להבנות עם התנועה לגבי יציאתם בשלום מאפגניסטן לפני סוף השנה הבאה.

אתר פייסבוק ומייסדו מרק צוקרברג היו לבטח בחירה טובה יותר מהארגון לאי הפצת נשק כימי, וניתן היה לחכות עד שזה יסיים את משימתו הקשה בסוריה, בשנה הבאה ...

פעם נוספת ועדת הנובל הנורבגית לשלום עשתה טעות בלתי מוצדקת ובלתי מובנת, ולא רק בסוריה".[12]

 

אחמד אל-פראג', בעל טור ביומון הסעודי אל-ג'זירה כתב: "העולם כולו ציפה שהצעירה מלאלא יוסף תזכה בפרס נובל לשלום לשנת 2013... אם הפרס היה מוענק לה, אולי הוא היה משיב לעצמו מעט מזוהרו. אבל הפוליטיקה ממשיכה להרוס בצורה מכוונת את המוניטין של הפרס והוא הוענק ל-OPCW!!..."[13]

 

הפרס מיותר, אין בעולמנו רווי המלחמות מי שראוי לו

בעל הטור העיראקי פאתח עבד אל-סלאם, אף קרא לבטל או להשעות את הענקת הפרס מאחר שאין אף גורם בעולם כיום, הראוי לפרס, נוכח המלחמות הרבות: "העולם בוער והילדים הם הקורבן הראשון. איש אינו ראוי לפרס לפני שיושג שלום בסוריה - לא באמצעות [הסכם] שברירי בנוגע לנשק הכימי הסורי, אלא באמצעות לגיטימציה לחירות האדם. איש אינו ראוי לפרס בשעה שהוא צופה מהצד על עיראק הנשחקת תחת פרסות המוות המיותר של אלפי בני אדם, מבלי שמישהו ימצמץ בעיניו...

הדבר היחיד שיש לעשות עם פרס נובל לשלום, הוא להשעותו במחאה על שפיכות הדמים ועל המלחמות באפגניסטן ובעיראק ועל האסונות שהשלכותיהם ההרסניות יופיעו בעוד שניים-שלושה דורות ויותר. אין היום מי שראוי לפרס נובל לשלום. מתוך כבוד לזכויות האדם, יש לדחותו, להשעותו או לבטלו עד בוא השלום".[14]