המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
רפסנג'אני מול ח'אמנאי (ה): רפסנג'אני - מוביל השינוי
24/9/2013

 

מאבק המנהיגות רפסנג'אני-ח'אמנאי (5): רפסנג'אני - ולא רוחאני – הוא מנהיג פוטנציאל השינוי באיראן

מאת: א. סביון וי. כרמון *

 

התקשורת המערבית ממקדת את תשומת ליבה במחוות המתינות של הנשיא חסן רוחאני ושל שה"ח שלו, ג'ואד זריף. אם מחוות אלה אכן מייצגות שינוי אמיתי באיראן, אזי הוא מבוסס על שתי התפתחויות שהתקשורת המערבית וחוגים פוליטיים במערב אינם מייחסים להן את החשיבות הראויה ואולי גם אינם מכירים די:

 

1.      העובדה שהסנקציות משפיעות והן הביאו את איראן למצב בלתי נסבל.

2.      התפקיד המוביל של המנהיג האיראני הבכיר, האשמי רפסנג'אני, בפוליטיקה האיראנית, שמזה  שנתיים מנהל מאבק גלוי במנהיג ח'אמנאי ובמדיניותו. חסן רוחאני הוא לא יותר מאשר דובר מחנהו של רפסנג'אני.[1]

-          רפסנג'אני הציג עצמו כמועמד לבחירות לנשיאות ונפסל ע"י ח'אמנאי משום שקרא תיגר על מדיניותו ואף על מנהיגותו. משנפסל, הוא התייצב מאחורי נציגו ודוברו, חסן רוחאני וכאשר זה ניצח, הציגו רפסנג'אני ומחנהו ואף מתנגדיו את הניצחון כניצחונו של רפסנג'אני.

-          מאז הבחירות לא חדל רפסנג'אני מלאתגר את ח'אמנאי בויכוח פומבי וחשף באוזני כל את העובדה שאיראן קורסת ושיש הכרח בשינוי, כפי שקרה (בהנהגתו של רפסנג'אני) ב-1988 מול איתאללה ח'ומיני. רפסנג'אני חשף אז, כמפקד הצבא, את עובדת אי יכולתה של איראן לעמוד עוד במלחמתה מול עיראק וחייב את ח'ומיני לקבל את החלטת האו"ם 598 על הפסקת אש.[2]

 

לפיכך, באתגר שהציב לח'אמנאי, כפה עליו רפסנג'אני לאפשר מרווח מתינות, שעד כה הוא סמלי בלבד, ללא ויתורים מהותיים.

 

רפסנג'אני שהיה שווה במעמדו לח'אמנאי ואולי אף בכיר ממנו בתקופת איתאללה ח'ומיני ואשר מגלם בדמותו את "המהפכה האסלאמית" של איראן, איננו אדם דוגמטי. כמו ב-1988, היעד הראשון מבחינתו, הוא הצלת משטר המהפכה בלא ויתור על מטרותיה. כאז כן היום, המתינות היא כלי חיוני טקטי וזמני בידי רפסנג'אני, שנועד להציל את המשטר מקריסה ולאפשר לו להמשיך לחתור להשגת מטרותיו. לכן הוא מדבר על "ריאליזם אסלאמי", "הסכם ח'ודיביה", "השלום של חסן" ועל הצורך לשתות את "כוס התרעלה".

 

בתגובות של ח'אמנאי (17.9) ומחנהו לאתגר הפומבי שרפסנג'אני הציב מולו; בהסכמתו של ח'אמנאי לקבל  את דרישותיו של רפסנג'אני לשנות כיוון ואפילו בציינו שגם הוא עצמו תמך מאז ומתמיד ב"גמישות אמיצה" – נכנע ח'אמנאי למנהיגותו של רפסנג'אני. העובדה שח'אמנאי נכנע לדרישות של רפסנג'אני ולו במחוות בלבד בשלב זה מעידה כי רפסננג'אני הוא המנהיג האמיתי ומוביל פוטנציאל השינוי של איראן כיום.

 

אם המערב יקל את הסנקציות על איראן בלא ויתורים מהותיים מצידה, הוא עלול לסכל במו ידיו את הסיכוי לחולל שינוי אמיתי במדיניותה. היענותו של המערב למחוות בלבד מצד ח'אמנאי תהרוס את הבסיס שעליו מושתתת יכולתו רפסנג'אני לחולל את השינוי באיראן, אפילו יהא זה, בשלב הנוכחי, רק שינוי טקטי וזמני.

 

 

* י. כרמון הוא ראש מכון ממרי; א. סביון היא ראש זירת איראן במכון



[1]מעמדו הזניח של רוחאני בזירה הפנים באיראן מתבטא בין היתר,בכך שח'אמנאי כלל לא פונה אליו וכל התייחסותו אליו היא דרישה לציות מלא תוך אזהרה שתפקידו בסכנה אם לא יציית. לעומת זאת, כלפי רפסנג'אני, ח'אמנאי ומחנהו מגיבים בויכוח אידיאולוגי פומבי גם הוא המכוון להשיב לטיעוניו ההיסטוריים, הפוליטיים והאידיאולוגיים. 

[2] בויכוח האידאולוגי על מדיניות איראן נשען רפסנג'אני לא רק על מורשתו של ח'ומיני אלא גם על מקורות אסלאמיים (הסכם חודיביה, ההסכם של חסן. ראו דו"ח רביעי בסדרה