נציג הקהילה היהודית באיראן לאחמדי-נז'אד: חדל להכחיש את השואה
ב-10 ביולי 2013 פרסם היומון הרפורמיסטי שרק, מאמר של ראש אגודת יהודי איראן, הארון ישעיה, שעיקרו ביקורת על הכחשת השואה של הנשיא היוצא אחמדי-נז'אד במסגרת נאום הפרידה שלו ב-7 ביולי 2013 בטהראן, שבו מנה את הישגי ממשלתו ומדיניותו.[1]
אחמדי-נז'אד אמר בנאום זה: "העליתי את נושא השואה מתוך עמדה אנושית ואמרתי 'נניח שזה קרה, מדוע הפלסטינים צריכים להיענש בגללה?' ... העלאת נושא השואה [על ידי] ניפצה את עמוד השדרה של הסדר הקפיטליסטי, כיוון שהיא היתה הגורם המקודש היחיד שנותר לסדר הזה... המוקד היחיד שכולם היו קנאים כלפיו ואיש לא יכול היה לגעת בו היה נושא השואה אבל אני דברתי עליו כאיש בסיג' [כלוחם] ללא חת."[2]
ישעיה מתח ביקורת על מדיניותו הכחשת השואה של אחמדי-נז'אד – כביכול של איש אחד – תוך שהוא מנקה את המשטר האיראני בכללותו מאחריות לייצוא ממוסד של אנטישמיות ברחבי העולם. יתרה מזו, ביקורתו של ישעיה מתייחסת להתבטאות אחת – האחרונה – של אחמדי-נז'אד בשלהי כהונתו, תוך התעלמות ממדיניות המשטר וממסורת התבטאויותיו של אחמדי-נז'אד, כמו גם של בכירים אחרים במשטר האיראני, בנושא זה.
להערכתנו, נראה שמשטר אישר לפרסם את המאמר החריג בנוף התקשורתי באיראן דווקא כעת, בתום כהונתו של אחמדי-נז'אד ודווקא ע"י נציג הקהילה היהודית, הן מתוך רצון המשטר להיפרע מאחמדי-נז'אד עם סיום כהונתו והו בשל רצונו להצטייר כמתון וכמי שאינו שותף להפצת האנטישמיות הממוסדת. זאת, על רקע גישתו הכוללת של חסן רוחאני, הנשיא הנבחר, כלפי הקהילה הבינ"ל, המבקשת לקצור פירות ברחבי העולם.
להלן תרגום המאמר:[3]
"מר אחמדי-נז'אד... מסיים את שמונה שנות נשיאותו, ותקוותי היא שהוא יוסיף לשרת את האומה האיראנית ואת המדינה [גם] בעתיד. אולם, כשהנשיא בימיו האחרונים בתפקידו, מכחיש את השואה, מכנה אותה מיתוס, מתעקש על אופייה (nature) ואומר 'העלאת נושא השואה [על ידי] ניפצה את עמוד התווך של הסדר הקפיטליסטי' – זה נראה בעיני כהשקפה המכוונת לפיאור עצמי ופוליטי.
[עוד] לפני אחמדי-נז'אד, רבים אחרים בעולם, ובכללם רוז'ה גרודי, אמרו וכתבו הרבה על השואה, ניפוחה, ניצולה לרעה ע"י זרמים ציוניים פוליטיים. [אולם] השואה, כפי שאמרו רבים פעמים רבות, אינה תסריט שהומצא ע"י כנופיות ציונית או ע"י הלובי היהודי באירופה ובאמריקה. השואה היתה מהלך מאורגן מצד הפשיסטים של היטלר, שבוצע באמצעות יחידות המוות של הנאצים, ומטרתה היתה לטבוח ביהודים - ולפי דבריהם של הנאצים עצמם, לטהר את אירופה מקיומם של היהודים.
היו כאלו שעזבו את יהדותם כמה דורות לפני [השואה], התנצרו, התחתנו לפי הדת הנוצרית ונהגו ללכת לכנסייה. אבל שליחיו של היטלר עצרו אותם ושלחו אותם למחנות השמדה בעוון [השתייכות ל]גזע היהודי. בתי יהודים בברלין ובמינכן נבזזו רק משום שבעליהם היו יהודים, ותושביהם נשלחו למחנות כפייה בשביל 'לנשום אוויר'. [אנשי] 'החולצות החומות' של האס. אס. הציתו את בית הכנסת הגדול של היהודים בלילה שנקרא 'ליל הבדולח' בגלל ששימש מקום כינוס ליהודים ורקדו על הריסותיו. התמונות שלהם עושים זאת הופצו בכל פרסומי הרייך השלישי של אותם הימים.
לשם מה צריכים אנו האיראנים, בעלי העבר התרבותי הזוהר, לשפוך מים טהורים על גופתו הרקובה של הפאשיזם ושל חשיבתו הגזענית? האין זו התרבות האיראנית שלא קיבלה מעולם ואיננה מקבלת פנאטיות על רקע גזעי, לאומי או דתי, בעת שאירופה עדיין מנסה – ללא הצלחה – לטהר את הפצע המלוכלך של הגזענות ממצחה... מדוע עלינו להציג את הפשע המובהק הזה כחסר חשיבות ולא אמיתי ? ..."