הסלפיה-ג'יהאדיה בסיני קוראת לג'יהאד כנגד הצבא המצרי
הקדמה
לנוכח הטלטלה הפוקדת את מצרים בעקבות הדחתו של מוחמד מורסי מהנשיאות, החליט הזרם הג'יהאדי בסיני, לזנוח את התמקדותו הבלעדית במלחמה בישראל ולקרוא בגלוי לג'יהאד גם נגד השלטון המצרי.
בשנים האחרונות ניכרת התחזקות משמעותית של הזרם הג'יהאדי בסיני. פעילי הג'יהאד ניצלו את חולשת השלטון המרכזי בחצי האי, במיוחד מאז הדחתו של חוסני מובארכ, להיערכות, להתחמשות ולהפצת התורה הסלפית מבית מדרשו של הג'יהאד העולמי בקרב האוכלוסייה המקומית. מאז נפילת מובארכ ב2011 רואה אל-קאעדה בסיני זירת ג'יהאד מובהקת המאפשרת לו להילחם בישראל במישרין. במסגרת זו החל לפעול בסיני ארגון המזוהה עם אל-קאעדה, אנצאר בית אל-מקדס, שביצע שורה של פיגועים כנגד מטרות ישראליות ובראשם תקיפת הצינור המוביל אליה גז ממצרים. בנוסף, יש הידוק בקשרים בין פעילי הג'יהאד בסיני לבין עמיתיהם מרצועת עזה, המאפשרים לפעילים רבים מארגון הגג של פעילי הג'יהאד העולמי בעזה, מג'לס שורא אל-מוג'אהדין, להימלט לסיני מפני רדיפתם על ידי החמאס ולפעול משם.
עד כה התייחס זרם זה בסיני אל המשטר המצרי – הן זה שבראשות מובארכ והן זה שבראשות האחים המוסלמים – כאל משטר כפירה, אך נמנע מלהתעמת עמו במישרין. עקרון זה נועד לשמור על טהרת הג'יהאד כנגד ישראל מחד ולהימנע ממתקפה נרחבת מצד הצבא המצרי עליה מאידך.[1] אולם, מאז הדחת מחמד מורסי שינו הסלפים-ג'יהאדים בסיני את עמדתם ועברו לשלב חדש, שבו הם מדברים גלויות על מלחמה בממסד ובצבא המצרי.
הסלפים-ג'יהאדים רואים בצעדי הצבא ומחנה מתנגדי מורסי מלחמה כוללת באסלאם, ולא מהלכים פוליטיים בלבד. כעדות לכך הם מציינים בין היתר את סגירת ערוצי הטלוויזיה האסלאמיים ואת המעצרים של אישים בולטים מהמנחה האסלאמי. בכך הם מצדיקים את פנייתם לאלימות כנגד השלטון ושלוחותיו בסיני. הם סימנו כאויבים וכמטרות לגיטימיות את אותם גורמים שהכריזו, לטענתם, מלחמה כנגד הדת: בראש ובראשונה הצבא המצרי וכוחות הביטחון, ונוסף להם הנוצרים, חזית ההצלה הלאומית, קמפיין תמרד, ועוד.
מבחינה אידיאולוגית, הסלפים-ג'יהאדים בסיני ובמצרים גופא חשים שהדחת מורסי שיחקה לידיהם והעניקה להם יתרון בפולמוס עם יתר הזרמים במחנה האסלאמי, משום שהיא מאפשרת להם להצדיק בפניהם את סירובם ליטול חלק בפוליטיקה ולהשתתף בבחירות, כפי שעשו האחים המוסלמים והסלפים המתונים. לשיטתם, ההדחה הוכיחה שלא זו בלבד שהדמוקרטיה פסולה מבחינה עקרונית בהיותה מנוגדת לאסלאם, אלא היא גם נכשלה במבחן המעשה. כלומר, עצם קבלת כללי המשחק הדמוקרטיים נכשלה בהשגת המטרה הרצויה, שהיא הפיכת מצרים למדינה אסלאמית ראויה.
המעבר לשלב חדש מצד הזרם הג'יהאדי בא לידי ביטוי בקריאות מפורשות לאגירת נשק, להיערכות צבאית ולג'יהאד ללא פשרות נגד "אויבי האסלאם". אנשי דת סלפים-ג'יהאדים מובילים קוראים לתומכיהם להתגייס לקרב ולהיות נכונים להקריב את נפשם למען אללה, ודוברים מטעם ארגונים הג'יהאד אף משמיעים איומים מפורשים כלפי הצבא וכוחות הביטחון. המסמך שלהלן יסקור את ההצהרות של הסלפים-ג'יהאדים בסיני המעידות על המגמה החדשה.
אוטובוס שהותקף ברימונים ליד אל-עריש עולה באש [2]
גל טרור בסיני
גורמים סלפים-ג'יהאדים בסיני דיווחו על שורה של תקיפות על עמדות וכלי רכב של הצבא המצרי, מבני ממשל, בסיסי משטרה ועוד, בעיקר בצפון חצי האי בקרבת אל-עריש ורפיח. התקפות בוצעו גם כנגד מטרות איכות כמו שדה התעופה באל-עריש, צינור הגז לירדן ועוד.[3] אף ארגון לא נטל על עצמו את האחריות לתקיפות הללו באופן רשמי, אך טביעות האצבע של ארגוני הג'יהאד העולמי ניכרות ברבות מהן, זאת בנוסף לדיווחים בתקשורת המצרית למעורבותם של גורמי ג'יהאד עולמי. בתוך כך שיגר ארגון אנצאר בית אל-מקדס, המזוהה עם אל-קאעדה, מטח של רקטות גראד לעבר העיר אילת, ככל הנראה כמפגן לכוחם של פעילי הג'יהאד בסיני.[4] יצוין כי גורם בכיר בצבא המצרי האשים את חמאס באחריות לרבים מהפיגועים. לדבריו, אנשי הזרוע הצבאית של הארגון שחדרו לחצי האי דרך המנהרות המחברות בין סיני לבין עזה חברו לגורמי ג'יהאד עולמי בהתקפות על כוחות הביטחון המצריים.[5]
עצרת אנצאר אל-שריעה באל-עריש, 8.7.2013.
דובר ארגוני הג'יהאד לכוחות הביטחון המצריים: "אם נותקף – נתקוף"
ב-3.7.2013, מיד לאחר הודעת הגנרל אל-סיסי על הדחת מורסי, ערכו אסלאמיסטים הפגנת זעם באל-עריש. אחד מדובריהם, המתואר כנציג של ארגוני הג'יהאד בסיני, השתלח בצבא ובכוחות הביטחון והכריז: "[ראשית], אין מנוס מלהקים מועצת מלחמה בצפון סיני... אין מנוס מלזנוח את סיסמת ה[מהפכה] השלווה... שנית, אחרי שנקים מועצת מלחמה בצפון סיני, עלינו להודיע לצבא המצרי, למשטרה, לשירותי הביטחון, למערכת המשפט ולתקשורת המצרית הבוגדנית שמהיום והלאה אם נותקף – נתקיף אתכם!... שלישית, עלינו להכריז על מרי אזרחי בכל רחבי סיני. רביעית, אנו אומרים היום למשטרה המצרית, למשטרת מובארכ: צאי מצפון סיני!... חמישית, אנו אומרים לצבא אל-סיסי הבוגדני, לצבא המצרי הבוגדני... אנחנו גיבורים, אנחנו מוג'אהדין! צאו מצפון סיני! נקודה אחרונה... אנו אומרים לזרם האסלאמי כולו: מהיום והלאה – לא עוד בחירות!"[6]
הקמת אנצאר אל-שריעה בסיני
במסגרת המעבר לשלב חדש בפעילותם הכריזו אנשי הזרם הסלפי-ג'יהאדי בסיני על הקמת ארגון חדש בשם אנצאר אל-שריעה פי ארד אל-כנאנה [תומכי השריעה במצרים].[7] שמו של הארגון החדש מבוסס על דגם של ארגונים בעלי שם דומה במדינות ערביות אחרות.[8]
במנשר שהופץ במסגדים בצפון סיני[9] טענו מקימי הארגון כי האירועים במצרים – הדחת מורסי, המעצרים של בכירים באחים המוסלמים, סגירת הערוצים האסלאמיים ועוד – מהווים "מלחמה מוצהרת נגד האסלאם במצרים." כותבי המנשר הדגישו שהארגון החדש אינו תומך בסיסמת ה"לגיטימיות הדמוקרטית" שבה מניפים תומכי הנשיא המודח, משום ש"המשטר הדמוקרטי הוא משטר של כפירה המנוגד לשריעה."
המנשר המשיך: "צעידה בדרך התמיכה בדת כופה על המוסלמים התקוממות אמיתית נגד מי שמונע את החלת השריעה, ריכוז כוח [צבאי], נכונות להקריב את כל היקר ואי-התפשרות על החלת חוקי אללה במלואם. ריכוז כוח והיערכות בדמות איסוף נשק ואימונים הם כעת החובה הראשונה במעלה על המוסלמים כדי שיוכלו להדוף את התוקפים ולשמור על הדת".
הסלפיה-ג'יהאדיה בסיני: דרושה "התקוממות כוללת"
ב-7.7 פרסמה הסלפיה-ג'יהאדיה בסיני מנשר באתרים המזוהים עם אל-קאעדה בתגובה לתקרית חמורה שאירעה במהלך הפגנה באל-עריש בה כוחות הביטחון פתחו באש על תומכי מורסי.[10] במנשר איימו אנשי הזרם לפעול בתקיפות נגד הצבא, כשהם מגנים את הדמוקרטיה: "לא נשתוק כלל בפני הפשעים החוזרים והנשנים הללו כלפי אנשינו. נקריב את נפשנו למען נפשם ואת דמנו למען דמם. גם יתר תושבי סיני לא ישתקו... אנו יודעים שמטרת תושבי אל-עריש בהפגנה הזאת נגד ההפיכה של הצבא כנגד ממשלת האחים המוסלמים הייתה תמיכה בחוקי אללה, אשר רבים חושבים שניתן להביאה לידי ביטוי באמצעות הליכה בדרך הדמוקרטיה. המקרה הזה [ההפיכה] מוכיח שהדבר בלתי אפשרי. הדמוקרטיה היא דרך של כפירה שמעניקה שלטון לבני האדם, ואילו האמונה שלנו היא שהשלטון שייך לאללה לבדו, ככתוב 'השלטון לאללה לבדו'.[11] דרך זו – דרך הדמוקרטיה – אינה יכולה לעולם להביא להחלת חוקי אללה. הטהור לא יבוא מהטמא. הדרך להחלת השריעה היא התקוממות כוללת [בקריאה] להחלת השריעה האסלאמית במלואה, ללא תנאים, מעל כל חוק וחוקה. [לצורך כך יש] להתכונן צבאית, להקריב את כל היקר למען הגשמת [המטרה] הזאת... אנו ננקוט בעמדה נחרצת כנגד המלחמה שאויבי האסלאם במצרים הכריזו על האסלאם ועל השריעה של האל הרחום, שבה השתתפו המשטרה, הצבא, החילונים, הנוצרים ומי שמבקשים למחוק את זהותה של הארץ האסלאמית הזו. אנו קוראים למוסלמים במצרים בכלל ובסיני בפרט לתמוך בשריעה של האל בדרכים ובאמצעים התואמים את השריעה [קרי, בג'יהאד] הרחק מלכלוך הדמוקרטיה..."[12]
קריאות לג'יהאד והקרבה בעצרת אנצאר אל-שריעה בסיני
ב-8.7 קיימו אנשי אנצאר אל-שריעה עצרות בשיח' זויד ובאל-עריש, שבהן הושמעו נאומים ודרשות של אנשי דת; הונפו דגלי אל-קאעדה, שלטים וסיסמאות בדבר הצורך להשליט את חוקי השריעה; ונוגנו שירי ג'יהאד.
אחד הדוברים המרכזיים בעצרת בשיח' זויד היה השיח' האני עבדאללה אבו שיתה, אמאם של אחד המסגדים באל-עריש ואחיו של אחמד עבדאללה אבו שיתה, המוכר גם כחמאדה אבו שיתה, אחד מראשי ארגוני הג'יהאד בסיני.[13] בנאומו הדגיש אבו שיתה כי הצבא המצרי חבר לגורמי אופוזיציה במלחמה גלויה באסלאם, וקרא למוסלמים להיות נכונים להקריב את חייהם בג'יהאד מול אויבי האסלאם. להלן עיקרי דבריו:
השיח' האני עבדאללה אבו שיתה (במרכז) משלהב את
ההמון בעצרת אנצאר אל-שריעה בשיח' זוויד, 8.7.2013
"כל כוחות הכפירה... התאגדו יחד כדי להילחם באסלאם"
"אחי היקרים, ראיתם את המצב שהגענו אליו בימים האלו, לאחר שרבים הנמנים על הדת הזאת, בני התנועות האסלאמיות, ניסו דרכים רבות, על-אף שאנו לא הסכמנו עם הדרכים הללו. אפשר שכמה מהם הגיעו למסקנה שהדמוקרטיה היא הדרך לביסוס [הדת], ושהויתורים הללו [על עיקרי הדת, קרי ההסכמה להשתתף במשחק הפוליטי] הם הדרך להשיג את המטרה הגדולה, והיא השלטת חוקי אללה. למען האמת, אחיי, הדרך הזאת אינה דרכם של הנביאים. דרך זאת מלאה במכשולים... היא דרך שעולה ביוקר. התעלמנו מכל זה... אחי היקרים, ראיתם שאפילו כל זה לא סיפק אותם [את מתנגדי האסלאם]. כל כוחות הצביעות והכפירה – הנוצרים, החילונים, חזית השטן [חזית ההצלה של תנועות האופוזיציה], וכל סייעניהם המוכרים לכם – התאגדו יחד כדי להילחם באסלאם...
ידענו זאת עוד לפני כן, אבל כעת העניין נעשה גלוי וברור: הם הכריזו מלחמה גלויה על האסלאם ועל המוסלמים. היכן אנחנו לנוכח העמדות הללו? להיכן נגיע אם נסכים לזה ונקבל את זה? נשוב למצב גרוע יותר ממה שהיה קודם. נושלך לבתי הכלא... ונירדף – רק על עצם דתנו... על-מנת שנזנח את הדת הזאת. אם נגזר עלינו למות – נמות בכבוד!..."
"אין מנוס מלהילחם"
אבו שיתה המשיך וקרא להקרבה ולמלחמה:
"כן אחי היקרים, זאת האמת... אם לא נקריב את נפשנו, את דמנו, את איברינו, למען המטרות הנעלות ביותר, והן: שדגל האסלאם יתנופף גבוה מעל הארץ, להגן על השריעה, ולהשליט את חוקי אללה בארץ הזאת, אז מתי נקריב את נפשנו ומתי נקריב את דמנו למען אללה?... [ככתוב:] 'אללה קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם ובתמורה יזכו בגן עדן. הם יילחמו למען אללה, ויהרגו וייהרגו'[14]. מה הוא המחיר לתמורה הכבירה הזאת, לגן עדן? [המחיר הוא] 'יילחמו למען אללה'. אין מנוס מלהילחם...
לא ניתן להגן על דת אללה, ודת הנביא ועקרונותיה אלא בג'יהאד למען אללה, שהוא פסגת האסלאם. הג'יהאד אינו חריגה מהמסורת, להיפך: הוא מימוש המסורות הנעלות ביותר... הוא פסגת האסלאם. אכן, כמה אנשים מוצאים תועלת בדעווה ובהסברה. אולם, ניצחון הדת הזאת לא יושג באמצעות פשרות זולות... אם מישהו חושב כך, הוא טועה בהבנתו ואינו מבין את האסלאם לאמתו...
[כתוב בקוראן] 'צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אללה'. מתי נצא למלחמה אם לא נצא כדי להגן על דתנו, כדי להגן על כבודנו, כדי להגן על הקדוש לנו, כדי להגן על דגל 'אין אלוהים מבלעדי אללה' והשלטת חוקי האל...
אנחנו לא מופקדים על התוצאות, אנחנו מופקדים רק על הפעולה – התוצאות מסורות בידי אללה. הניצחון בידי אללה. אחי היקרים... דת האסלאם לא תגיע לגדולה אלא באמצעות [הקרבת] דם ואיברים. זוהי המורשת. קראו בכתבי ההיסטוריה, קראו בביוגרפיות של הנביאים..."
"לא נוותר אפילו אם יערפו את ראשינו"
אבו שיתה התריע בפני שומעיו ובפני האסלאמיסטים במצרים שבמלחמתו הצפויה נגדם ינקוט הצבא כלפיהם באמצעים קשים. הוא הזהיר אותם שעליהם להיות מוכנים לכך, ועודד אותם להיות מוכנים להקריב את חייהם במלחמה בצבא ושותפיו: "אני נשבע באללה, בפעם הזאת לא יהיו רחמים על איש. הללו לא ירחמו על איש, [ככתוב] 'הם אינם מתחשבים בקרבת דם בינם לבין המאמינים ולא בערובות שנתנו להם'.[15] גם אנחנו לא נוותר אפילו אם יערפו את ראשינו ואם ישסעו אותנו איברים-איברים. לא נוותר על העניין שלנו. נעמוד איתן כדי להגן על דת אללה וכדי להשליט את השריעה... הכרחי להשליט את השריעה בשלמותה...
בשלב הנוכחי [בהדחת מורסי] ראיתם כיצד הם הודיעו מפורשות שמדובר במלחמה באסלאם: הם סגרו את הערוצים האסאלאמיים, ולא הותירו לאיש פתחון פה מלבד לצבועים: למועצה הצבאית, המשת"פית של ארה"ב; ל[מוחמד] אל-בראדעי... ראש חזית ההצלה שהיא למעשה חזית השטן; לקמפיין תמרד. כל אלה התאגדו מבלי שתהיה להם מטרה משותפת מלבד האיבה לדת ולאסלאם. אחי היקרים, הצלב הונף בכיכר אל-תחריר. אפילו הנוצרים מעזים פניהם כלפי המוסלמים!...
אכן, אחי היקרים, אם נאהב את העולם הזה ונשנא את המוות, וניתן קדימות לעצמנו על-פני רצון אללה ועל-פני הגנה על דת אללה – לא נקבל דבר זולת השפלות והקטנות אותן אנו חיים היום. [היום] מתגרות בנו כל האומות והעמים השפלים ביותר מתחצפים כלפי האומה הזאת משום שהיא אוהבת את חיי העולם הזה ושונאת את המוות...
עלינו לשבור את מחסום הפחד. עלינו לשבור את מחסום אהבת חיי העולם הזה. עלינו לשבור את התקווה שהדת הזאת תגבר בדרך אחרת מלבד הדרך הזאת [דרך ההקרבה]..."
* ר. גרין חוקר את נושא האסלאם הרדיקלי והג'יהאד במכון ממרי
[1] כך כתב השיח' אבו מנד'ר אל-שנקיטי בתשובה לשאלה בעניין חטיפת חיילים מצריים שאירעה לפני כמה חודשים: "[...] בנוגע למוג'אהדין בסיני... חובה עליהם להתרחק מכל האירועים הללו [פעולות נגד הממסד המצרי]. על הג'יהאד שלהם להתרכז בלחימה ביהודים בלבד ובהכוונת ההתקפות עליהם... אין זה סוד שהממשלה הנוכחית [ממשלת מורסי] מחפשת עילה שתאפשר לה להתערב ולעצור את הפעולות שמתבצעות בסיני נגד היהודים. כל פעולה של המוג'אהדין נגד הצבא המצרי תספק לה עילה זאת ותאפשר לה להתערב כדי להגן על ישראל בתירוץ של חיסול הטרור ושמירה על הביטחון. כל הצעדים הנוקשים שהממשלה נוקטת נגד המוג'אהדין בסיני נועדו לגרור אותם לתגובה שתיתן לה לעילה להתערבות נגדם ועריכת מלחמה עליהם." מנבר אל-תוחיד ואל-ג'יהאד, 1.6.13.
[2] אל-שרוק (מצרים), 16.7.2013.
[3] שמוח' אל-אסלאם, 15.7.2013. הדיווח פורסם בידי 'עין סיני', כינוי בפורומים הג'יהאדיים המשמש לפרסום מנשרים והודעות של הסלפיה-ג'יהאדיה בסיני. אפשר שבעתיד הקרוב יקחו על עצמם ארגוני הג'יהאד העולמי אחריות לחלק מהתקיפות.
[4] אל-פדאא', 7.7.2013.
[5] אל-חיאת (לונדון), 11.7.2013. כמה מכלי התקשורת המצריים המקורבים למחנה מתנגדי מורסי מקפידים לקשור את גל הטרור לאחים המוסלמים ולחמאס.
[6] YouTube.com, 3.7.2013
[7] אל-מנבר אל-אעלאמי אל-ג'יהאדי, 5.7.2013.
[8] האביב הערבי אפשר לסלפים הקיצונים לצאת מן המחתרת ולפעול בגלוי. במסגרת זאת הם הקימו בכמה מדינות ערביות ארגונים בשם אנצאר אל-שריעה (תומכי השריעה), המפיצים את האידיאולוגיה הסלפית הקיצונית באמצעות הטפה דתית, הסברה, רווחה, פעילות תרבותית וכד'. עוד על השם והתופעה ראו דו"ח ממרי; ראו גם דוח ממרי על הסלפיה ג'יהאדיה בתוניסיה
[9] אל-שרוק (מצרים), 5.7.2013.
[10] לתיעוד האירוע ראה: http://www.youtube.com/watch?v=2UJaGDAUM34.
[11] קוראן 6, 57.
[12] אל-פדאא', 7.7.13
[13] בצעירותו היה האני עבדאללה אבו שיתה פושע, עד שהפך לדתי אדוק, למד לימודי דת והתמנה לאמאם של מסגד באל-עריש. בבעלותו מגרש מכוניות בעיר. הוא ידוע גם בכינוי אבו אל-בראא.
[14] קוראן 9 111
[15] קוראן 9, 10.