כללי

                   העיתונות המצרית ממשיכה לתקוף את קולין פאול

 

מאמרי שטנה נגד מזכיר המדינה האמריקאי, קולין פאול, ממשיכים להתפרס בעיתונות המצרית הממסדית.

 

"כפי שבא שר החוץ האמריקאי, קולין פאול, כך הוא חזר לארצו", כתב אניס מנצור, בעל טור ביומון  אל-אהראם, "אינני ידוע על בסיס מה ציפינו לשינוי כלשהו במדיניותו של פאול לעומת זו של מדלין אולבריט. אין הבדל ביניהם, פרט לגובה ולצבע. מדלין היא צ'כית במקורה, ואילו פאול כושי במקורו. זה הכל!..."[1]

 

עורך היומון הממסדי  אל-אח'באר, גלאל דוידאר, קיבל, כך נראה, "ביקורת בונה" על מאמר השטנה החריף נגד פאול שפרסם בשבוע שעבר; לפתע, שינה דוידאר את גישתו ופרסם מאמר נלהב בזכות הידוק היחסים בין מצרים לארה"ב, תוך שהוא חולק שבחים לקונגרס האמריקאי.[2]

 

אלא שבעל הטור באל-אח'באר, מחמוד עבד אל-מנעם מראד, שבמאמרו בשבוע שעבר טען כי לפאול "מוח של ציפור", המשיך בסגנונו זה וכתב:  "אם הגעתו של הגנרל האמריקאי הזה לתפקיד שה"ח של ארה"ב והגעתו של שרון לראשות הממשלה הישראלית החדשה, הפך בוקרו של האזור הזה לשחור, ולילותיו לשחורים משחור...

 

אינני מבין כיצד יכול הקולין פאול הזה להיות האדם השלישי בחשיבותו בארה"ב, אחרי הנשיא וסגנו; כאילו בארה"ב הגדולה ורחבת הידיים לא ניתן למצוא איש שמבין בפוליטיקה, כפי שלא ניתן היה למצוא אישה כמו זאת שהלכה [אולברייט], ושהאמת ניתנת להיאמר: היא היתה טובה פי מאה מהגנרל החדש הזה.

 

זהו איש מלחמה... האיש הזה מדמה לעצמו שלאחר סיום מלחמת המפרץ, הפך האזור לזירה [הפרטית] המועדפת שלו והוא יכול לעלוץ בה ולצאת בהצהרות שאין בהן דבר מן הפוליטיקה ושהן מעידות על טיפשות ובורות בנוגע לכללי הדיפלומטיה והתערבות במה שלא מענינו...

 

ארה"ב הפכה בתקופתו של השר הזה לבדיחה וכולם התחילו להגיד: "את חסרה לנו יא מדלין, למרות כל היוזמות שלך. באמת, היית טובה פי מאה מהגנרל היהיר הזה. עלינו הערבים להשיב לאיש הזה את תבונתו, אם יש בו תבונה, ולהעירו מתנומתו, אם הוא [מסוג האנשים] שניתן להעירם. עלינו ללמדו לקח כדי שיבין שפיקודו על הכוחות שהתנגדו לפלישה העראקית לכווית אינה מכשירה אותו להיות מלך המופקד על העולם הערבי בכלל ועל המפרץ בפרט. הדבר האחרון שהיה חסר לנו זה שיגיע הגנרל הזה כדי להכתיב לנו את מה שמכתיבים לנו בני ישראל. די לנו הערבים במה שאנו רואים, שומעים, וסובלים משרון..."[3]

 

מאמרי השטנה נגד פאול לא פסחו, כמובן, גם על עיתונות האופוזיציה במצרים. במאמר המערכת של שבועון האופוזיציה המצרי "אל-אסבוע", למשל, כתב העורך, מצטפא בכרי[4]:

 

"...קולין פאוול ואדוניו בתל אביב צריכים לדעת שמאסנו בשחצנות האמריקאית...

וושינגטון היא בבחינת השטן הגדול של העולם הזה, ולא יתכן שהשטן חותר לטובת אומתנו ולמען יציבותנו הביטחונית.

 

הם הרסו את עיראק, השמידו את כוחותיה הצבאיים, הרגו מליון וחצי ילדים עראקים באמצעות המצור האכזרי, החריבו את תשתיתה הכלכלית של עראק, והחזירו אותה לימי הביניים. ואולם, הזאב האמריקאי עודנו צמא לדם ולהרס... אל תאמינו [לטענתם] שהם רודפי שלום ויציבות: הם רוצחים המבודדים אותנו אחד אחרי השני: היום הם שוחטים את עיראק, ומחר הם ישחטו את [מדינות] המפרץ. הם מלאי טינה כלפינו ואינם רוצים ערבים או מוסלמים על האדמה הזו.

 

בואו ונתבונן יחדיו על מה שקורה בפלסטין, ונראה אתכם אומרים לי שאתם מסוגלים להבדיל בין בוש לשרון, או בין שרון לבין פרס וברק. כולם רוצחים, שידיהם מגואלות בדם...

 

העם הערבי והאסלאמי קָץ בשעבוד האמריקאי ובהגמוניה הישראלית. מאסנו בשפת השתיקה לנוכח המזימות שמבוצעות בשטח לנגד עינינו, כשאיננו יכולים לפעול או אפילו לגנות ולהוקיע. מה קרה לנו? מדוע אנו פוחדים מעימות? העימות נכפה עלינו, ואיומי המלחמה יוצאים מכל מקום; אלא שלמרבה הצער, נראה כאילו העניין אינו נוגע לנו, או כאילו קורה הדבר באיי ואק-ואק[5].

 

האם אנו פוחדים ממלחמה? הרי המלחמה נכפית עלינו. האם אנו פוחדים מהג'יהאד? מה שווים החיים ללא הג'יהאד? מה ערכם של חיי השפלה וכניעה? האם זוהי אומתנו, אותה כינה הקוראן אחר כבוד: "האומה הטובה ביותר שהוצאה לאנשים"?...

 

שיאמר לנו קולין פאוול מדוע התנער הממשל שלו מן ההצעות המשפילות של קלינטון? מדוע הוא מותיר את ישראל לעלוץ לבדה בזירה, תוך התעלמות מהחוק ומהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית? אם וושינגטון היתה רוצה באמת להגן על יציבות האזור ולהשיג ביטחון ושלום על אדמתו, היה עליה להתחיל בהרתעת "ישראל", בשפיטת פושעי המלחמה הציונים ובשליחת כוח הגנה בינלאומי שלכל הפחות ישמור על הילדים והנשים שנהרגים בפלסטין. 

 

יא אדון פאוול, אתם רמאים, שקרנים. אתם אויבינו האמיתיים. כך מרגיש כל אדם ערבי, כל מוסלמי. הניחו לשליטים העומדים יחד אתכם באותה השוחה באופן גלוי או סמוי. הניחו לאלו שהפכו למריונטות בידיכם. שאגתו של העם נשמעת בכל מקום, והיא מקללת אתכם ומבטיחה להשיב לכם [כגמולכם].

 

אם אינכם יודעים מה מעמדה של ירושלים לגבינו, קראו את ההיסטוריה. עליכם להבין שירושלים היא מהמקומות הקדושים ושמי שיגע בה באמצעות מים, אנו נגע בו באמצעות דם... ירושלים היא ירושלים המזרחית והמערבית. פלסטין היא פלסטין מהים עד הנהר, מדרום לבנון ועד דרום פלסטין. זו האדמה שלנו ולא של הזרים שבאו אלינו מכל עבר.

 

על שרון וכל השרונים בתל אביב, בוושינגטון, בלונדון ובכל מקום אחר לדעת, שכל ערבי וכל מוסלמי מוכן להפוך את גופו לפצצה שתתפוצץ בפני העריצים. דעו שהחיים בעינינו הם ההגנה על המולדת ועל האמונה. יש לנו זכות על האדמה הזו, על המים האלה ועל השמיים האלה. דעו שהמאמין אינו ירא מלפגוש את אלוהיו ושה'שהאדה' היא פסגת תקוותנו...

 

כן, אנו ננצח אתכם ונהפוך את חייכם לגיהינום; נכריח אתכם לצאת מאדמתנו; ננעל את מפקדותיכם; נשליך את כלֵי נשקכם; ונשחרר את האומה מן הטומאה שלכם, גם אם יישאר על האדמה [רק] ערבי אחד. אל תלכו שולל אחרי כוחכם השקרי, משום שיש בקרבנו אנשים שאינם חוששים מהמוות. אלו אותם אנשים שכפו עליכם נסיגה משפילה מדרום לבנון, מוייטנאם, מסומליה ומסיני.

 

אנשים אלה מצפים לרגע, הרגע לו ציפינו זמן רב ושאיננו מטילים ספק בבואו. אז יהיה גורלכם, יא פאוול, יא שרון ויא כל אויבי אומתנו, כגורלו של כל גוזל וכובש וכל רוצח ושופך דמים".