איחוד פוליטי וצבאי של האופוזיציה בסוריה בעקבות לחצים בינ"ל
מאת ל. ברקן*
הקדמה
בחודשיים האחרונים נעשה רה–ארגון בשורות האופוזיציה הסורית הפוליטית והלוחמת בשטח. הוקמו שני ארגונים חדשים: ארגון פוליטי בשם "הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה והמהפכה" (להלן: הקואליציה הלאומית), וארגון צבאי בשם "המועצה הצבאית העליונה", שבאופן רשמי שייך לקואליציה הלאומית.
שינוי פניה של האופוזיציה הסורית נעשה תוך מעורבות פעילה של מדינות ערביות, מוסלמיות ומערביות, שהעיקריות בהן הן קטר, סעודיה, ירדן, תורכיה, ארה"ב, צרפת ובריטניה. מהלך זה נתפס בעיני מדינות אלה כצעד הכרחי בדרך לפתרון פוליטי מוסכם למשבר הסורי ללא התערבות צבאית.
כלקח מההתערבות הצבאית בלוב שהותירה כאוס והמשך של הלחימה הפנימית, וכן בעקבות ביקורת קשה, הן מבית והן מחוץ, על תפקודם של גופי האופוזיציה המרכזיים בסוריה עד אז (המועצה הלאומית הסורית, המל"ס, והצבא הסורי החופשי, הצס"ח) – פעלו מדינות אלה להקים הנהגה מסודרת ומאוחדת של האופוזיציה הסורית הן הפוליטית והן הצבאית, בניסיון להבטיח שסוריה העתידית תזכה ליציבות וביטחון ללא לחימה פנימית וללא פעילות של גורמי ג'יהאד.
להקמת הקואליציה הלאומית במקום המל"ס היו שלוש סיבות עיקריות: כישלונה של המל"ס לאחד את כלל כוחות האופוזיציה בתוך סוריה ומחוצה לה ולייצג נאמנה את השטח; שליטתם של האחים המוסלמים (האח"ס) על המל"ס; והכשלת משימתו של השליח הבין-לאומי לסוריה, אל-אח'דר אל-אבראהימי, על-ידי המל"ס, באמצעות הצבת תנאים שמקשים על מציאת פתרון פוליטי למשבר. הקואליציה הלאומית שהוקמה נועדה להוות גוף שיאחד כל האופוזיציה, ירחיק את האח"ס מעמדת השפעה ויקדם את פעילותו של אל-אבראהימי. כמו כן, נקבע גם כי הקואליציה הלאומית תקים ממשלת מעבר.
אולם, כחודשיים לאחר הקמת הקואליציה הלאומית, נראה כי אין שינוי משמעותי במפה הפוליטית ובעמדתה הפוליטית של האופוזיציה הסורית. הקואליציה אינה מייצגת את כלל האופוזיציה, אך נראה שהיא הצליחה לקבץ תחתיה גורמי אופוזיציה רבים יותר מאשר המל"ס. המל"ס קיבלה כשליש מהמושבים בקואליציה הלאומית, האח"ס הצליחו לגבש רוב מעשי בתוך הקואליציה וזו מציבה את אותם התנאים לאל-אבראהימי (יש לציין כי בשבוע האחרון חל שינוי דווקא מכיוונו של אל-אבראהימי ונראה שהוא נוטה מעט יותר לעמדת האופוזיציה). בנוסף, הקואליציה טרם הקימה ממשלת מעבר. ההישג העיקרי של הקואליציה הוא זכייתה בהכרה של מדינות וגופים רבים כנציגה של העם הסורי או כנציגה בלעדית שלו, ומינוי שגרירים מטעמה בכמה ממדינות אלו.
בזירה הצבאית, הבעיות שאיתן התמודדה האופוזיציה הסורית היו העדר הארגון של לחימת הכוחות בשטח, הניתוק בין מפקדי הצס"ח היושבים בתורכיה לבין כוחות הצס"ח בשטח והצטרפות גורמי ג'יהאד חיצוניים ללחימה במשטר. כל אלו הקשו על ניהול הלחימה מול המשטר וגרמו למערב להסס בנוגע לאספקת נשק וכסף ללוחמים. המועצה הצבאית העליונה הוקמה בניסיון לפתור בעיות אלו: לאחד את הכוחות הלוחמים כדי למנוע כאוס כעת ולאחר החלפת השלטון, לחזק את השפעתם של הגורמים הלוחמים בשטח תוך הרחקת הגורמים החיצוניים, ולמנוע את השתלטותם של כוחות ג'יהאדיסטיים על מוקדי כוח בסוריה.
מטרות אלו התגשמו באופן חלקי. המועצה הצבאית העליונה נבחרה על-ידי מאות מפקדים וקצינים מהשטח, ומפקדי הצס"ח היושבים בתורכיה הורחקו ממנה. גם ארגון הג'יהאד הפעיל ביותר בסוריה, ג'בהת אל-נוצרה, לא צורף למועצה הצבאית. אף על פי כן, ארגון זה זכה לתמיכה גורפת של האופוזיציה בעקבות הכנסתו לרשימת ארגוני הטרור האמריקאית במקביל להקמת המועצה הצבאית העליונה. נראה שתמיכה זו גרמה למערב להסס בנושא חימוש האופוזיציה.
מסמך זה יסקור את הניסיונות לאיחוד האופוזיציה הסורית ומידת הצלחתם.
1. מאמץ ערבי ובינ"ל להקמת "הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה והמהפכה"
בחודשים האחרונים פעלו מדינות מערביות וערביות כדי להקים גוף פוליטי חדש שייצג את האופוזיציה הפוליטית הסורית. מאמצים אלו הביאו לכך שב-11.11.2012 נחתם בדוחה, בירת קטר, הסכם להקמת "הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה והמהפכה", הכוללת 63 חברים, המייצגים כוחות אופוזיציה סורית שונים הפועלים בתוך סוריה ומחוצה לה, כולל הגוף הפוליטי המרכזי, המל"ס. נקבע כי מטה הקואליציה הלאומית יהיה בקהיר וכי בהמשך תוקם ממשלה זמנית.[1] לתפקיד יו"ר הקואליציה הלאומית נבחר אחמד מועאד' אל-ח'טיב, דרשן לשעבר של המסגד האומיי בדמשק ונכדו של נשיא סוריה בשנים 1941-1943, תאג' אל-דין אל-חסני. שלושת סגניו הם חבר פרלמנט לשעבר שעזב את סוריה בקיץ האחרון ואשר יזם את הקמת הגוף החדש, ריאד סיף; יו"ר המל"ס, ג'ורג' צברא; וכן פעילת האופוזיציה סוהיר אל-אתאסי.[2]
הקמת הקואליציה הלאומית בדוחה, 11.11.2012 [3]
ההסכם שנחתם בדוחה קובע כי מטרת הקואליציה הלאומית היא "להפיל את המשטר הקיים וסמליו, לפזר את מנגנוני הביטחון שלו ולפעול להבאתם לדין של האחראים [לשפיכת] דמו של העם הסורי", תוך סירוב לדיאלוג עם המשטר הקיים, ותוך חתירה להשגת הכרה בין-לאומית בקואליציה הלאומית כ"נציגה לגיטימית של העם הסורי". בנוסף, תפעל הקואליציה הלאומית ל"איחוד ותמיכה במועצות הצבאיות ובכל הגופים והגדודים, וכל הארגונים הצבאיים המהפכניים הסוריים, ולהקמת פיקוד צבאי עליון שתחתיו יתקבצו כל הגופים הנ"ל" ולהקמת קרן סיוע לעם הסורי. הקואליציה הלאומית קראה בהסכם לערוך ועידה לאומית כללית לאחר הפלת המשטר בסוריה, שאחריה יפוזרו הקואליציה הלאומית והממשלה הזמנית ותוקם ממשלת מעבר במדינה.[4]
הקואליציה הלאומית הוקמה לאחר דיונים ארוכים בין גורמי האופוזיציה ותחת מכבש לחצים של גורמים ערביים, מוסלמיים ומערביים. במערב הייתה זו בעיקר ארה"ב שדחפה ופעלה ליצירת הנהגה חדשה לאופוזיציה הסורית. דיווחים רבים על פעילות של השגריר האמריקאי בסוריה (שעזב אותה בעקבות האירועים האלימים), רוברט פורד, מול האופוזיציונר ריאד סיף, אף הביאו לכינוי היוזמה להקמת גוף אופוזיציה חדש "יוזמת סיף-פורד".[5] דווח גם על השתתפותן של צרפת ובריטניה ביוזמה.[6] דובר משרד החוץ האמריקאי, פטריק ונטרל, אמר כי מדובר בניסיון של ארה"ב לחדש את הנהגת האופוזיציה הסורית לאחר שהתאכזבה מהמל"ס.[7] האופוזיציה עצמה הכחישה מעורבות של ארה"ב במהלכי האיחוד.
בצד הערבי והמוסלמי, היו אלה קטר שאירחה את השיחות בין כוחות האופוזיציה ופעלה להצלחתן,[8] ירדן שאירחה את הפגישה שבה גובשה היוזמה טרם הכינוס בדוחה,[9] והליגה הערבית שהייתה פעילה בשיחות בדוחה, שם נקבע כי נוסח ההסכם שנחתם יופקד במזכירות הליגה.[10]
מצרים הסתייגה תחילה מן היוזמה החדשה[11] אך בהמשך שינתה יחסה אליה ואף נבחרה לשמש מקום משכנה של הקואליציה הלאומית החדשה. תורכיה, הידועה כתומכת עיקרית במל"ס ומארחת את הנהגתה, הביעה תמיכה במל"ס אל מול הביקורת שהופנתה נגדה, אך עודדה אותה לדון עם שאר גורמי האופוזיציה ולהישאר מובילת מהלכי האופוזיציה,[12] ודווח גם כי השתתפה בשיחות בדוחה שבהן הוקמה הקואליציה הלאומית.[13]
הקמת הקואליציה הלאומית זכתה לתמיכה גורפת מצד הערבים והמערב. כמה מדינות וארגונים, כגון צרפת, בריטניה, ארה"ב, קטר, תורכיה, מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, האיחוד האירופי ועוד, הכירו בה, כל אחד בנפרד, כנציגה או נציגה בלעדית של העם הסורי, וחלקם קראו לה לשלוח אליהם שגריר או נציג.
יחד עם זאת, ניכר כי הקהילה הבין-לאומית טרם הצליחה לגבש עמדה מאוחדת כלפי המשבר בסוריה, וכי למרות המאמצים להקמת הגוף הפוליטי החדש, מדינות רבות אחרות עדיין מהססות להכיר בקואליציה הלאומית כנציגה לגיטימית. עדות לכך ניתן לראות בכינוס שהתקיים במרוקו ב-12.12.12, כחודש לאחר הקמת הקואליציה הלאומית, של קבוצת "ידידי סוריה" – מעל מאה מדינות וארגונים התומכים באופוזיציה, בנוכחות יו"ר הקואליציה הלאומית, מועאד' אל-ח'טיב. בהודעת הסיכום נאמר כי המשתתפים הכירו בקואליציה הלאומית כנציגה לגיטימית של העם הסורי. אלא שמצרים ואלג'יריה לא חתמו על הודעה זו[14] ואילו שבדיה הודיעה כי היא עדיין אינה קרובה להכרה בקואליציה הלאומית.[15]
מחלוקת נוספת פרצה סביב דבריו של השר המרוקאי לענייני חוץ ושיתוף פעולה, סעד אל-דין אל-עות'מאני, שאמר במסיבת עיתונאים, כי "הושגה הכרה מלאה בקואליציה הלאומית כנציגה בלעדית של העם הסורי",[16] שבעקבותיהם הבהיר משרד החוץ האוסטרי כי דברי אל-עות'מאני משקפים את עמדתה של מרוקו המארחת ולא של כל המשתתפים.[17] יתרה מכך, מקור דיפלומטי באו"ם אמר כי אין משמעות להכרה בקואליציה הלאומית ללא אישור של מועה"ב, דבר שהוא בלתי אפשרי, לדבריו, בשל הסירוב הצפוי מצד רוסיה וסין.[18] ואכן, שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אמר כי רוסיה אינה מכירה בקואליציה הלאומית אך מוכנה לפעול מולה כמו מול כל קבוצת אופוזיציה אחרת.[19]
מבחינה פנימית, נראה כי כמו המל"ס, גם הקואליציה הלאומית לא הייתה חפה מוויכוחים, לפחות בראשית דרכה. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי בכינוסה הראשון בקהיר, שעסק בהקמת ממשלת המעבר וּועדות מקצועיות שונות, נתגלעו מחלוקות רבות בין החברים.[20] אחת מהתוצאות של ויכוחים אלו היא שממשלת המעבר עדיין לא הוקמה, לאחר כחודשיים מאז הקמת הקואליציה.
פגישת "ידידי סוריה" במרוקו, 12.12.2012 [21]
הקואליציה הלאומית – תחליף למועצה הלאומית הסורית הכושלת
אחת המטרות של הקמת הקואליציה הלאומית הייתה להחליף את המועצה הלאומית הסורית (המל"ס). מועצה זו נחשבה מאז הקמתה באוקטובר 2011 באיסטנבול לגוף המרכזי המייצג את האופוזיציה וזכתה, באפריל 2012, להכרה של "ידידי סוריה" כ"נציגה לגיטימית של כל הסורים".[22] הרעיון של החלפת המל"ס בא על רקע הטחת ביקורת קשה מצד הקהילה הבין-לאומית, ובעיקר בכירים אמריקאיים, על חוסר תפקודה ועל כישלונה באיחוד האופוזיציה וביצירת קשר עם השטח, על אף התמיכה הדיפלומטית והכספית שקיבלה מהקהילה הבין-לאומית. כמה מחברי המל"ס אף פרשו ממנה בשנה האחרונה בטענה שהיא כשלה בהגנה על הסורים ולא הצליחה לשמור על האמון שהעם הסורי נתן לה, ושחסרה בה פעילות ממוסדת ושקופה. כך למשל אחראית יחסי החוץ של המל"ס, בסמה קדמאני, שפרשה באוגוסט 2012, אמרה כי המל"ס אינה מצליחה לעבוד היטב עם שאר קבוצות האופוזיציה ולא עמדה באתגרים המתרבים בשטח. לדבריה, הארגונים השונים בתוך המל"ס לא התנהגו כגוף אחד התומך בתוכנית לאומית אחת וחלקם עסקו בעניינים מפלגתיים יותר מהדרוש, דבר שהקשה על יצירת קשר עם הקבוצות בשטח והגשת הסיוע הדרוש.[23] הית'ם אל-מאלח, שפרש מהמל"ס במרץ 2012, אמר כמה חודשים לאחר מכן, כי המל"ס כשלה בביצוע תפקידה, פעלה בלי שקיפות והדירה אחרים.[24]
גם בכירים אמריקאים הביעו אכזבה מתפקודה של המל"ס. הם טענו שהיא כשלה באיחוד כוחות האופוזיציה הפוליטית תחת דגלה, שאין לה השפעה על הכוחות המהפכניים והלוחמים בתוך סוריה, וקראו להקמת הנהגה חדשה לאופוזיציה שתגשים מטרות אלו. בכיר אמריקאי אמר ליומון אל-חיאת כי הבעיה האמיתית של המל"ס היא שרוב חבריה נמצאים בחו"ל, בשעה שהעובדות נקבעות בשטח, ולכן כל גוף חדש שיוקם, חייב, ראשית לכל, לזכות בתמיכת הפנים.[25] השיא היה כאשר שרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון, אמרה (31.10.12) כי "לא ניתן להתייחס עוד למל"ס כמנהיגה המייצגת של האופוזיציה, היא יכולה להיות חלק מאופוזיציה גדולה יותר, שחייבת לכלול אישים מתוך סוריה ואנשים אחרים, בעלי קול לגיטימי שצריך להישמע."[26] דוברת משרד החוץ האמריקאי, ויקטוריה נולנד, הסבירה כי השאיפה היא להקים גוף שיזכה לתמיכה בתוך סוריה ויצור קשר עם הקבוצות הפוליטיות השונות במדינה, ובמיוחד המיעוטים, כדי להבטיח להם שזכויותיהם יישמרו.[27]
בתגובה להצהרות אלו, תקפו חברי המל"ס את "ידידי סוריה" ובמיוחד את ארה"ב. יו"ר המל"ס לשעבר, בורהאן ר'ליון, אמר כי המל"ס טעתה כאשר בטחה ב"מדינות הידידות התומכות" שאחראיות, לדבריו, על אובדן המל"ס ועל גורל המערכה של הסורים.[28] לדבריו, "האמריקאים מחפשים שעיר לעזאזל כדי לכסות על רפיונם ועל חוסר האונים שלהם."[29] אתר האופוזיציה סוריון, שתמך במל"ס, תקף במאמר המערכת את ארה"ב,[30] ודווח גם כי בהפגנות יום השישי בסוריה נשמעה מחאה על דברי קלינטון נגד המל"ס.[31]
חברי המל"ס הביעו אמנם התנגדות להקמת גוף אופוזיציה שיחליף את המל"ס, אך הבטיחו להשתתף במאמצים לאיחוד האופוזיציה, תוך שמירה על המל"ס כארגון האופוזיציה המרכזי. יו"ר המל"ס לשעבר, בורהאן ר'ליון, אמר לפני הפגישות בדוחה: "המועצה מסרבת להשתתף במסגרת שמטרתה לשים לה סוף ולהרוג אותה. נחתור להפוך את ועידת [האופוזיציה בדוחה] מוועידה להרג המל"ס לוועידה שמטרתה להשלים את העבודה שאותה [המל"ס] החלה."[32]
המל"ס המשיכה להתנגד בתקיפות ליוזמת האיחוד החדשה, גם בעת השיחות בדוחה עם יתר כוחות האופוזיציה, על אף דיווחים על איומים מצד קטר להפסיק את הסיוע הכספי המועבר לה,[33] והבטחות של גורמים חיצוניים, שלא ייפגע מעמדה.[34] לבסוף הושגה פשרה והמל"ס הסכימה להצטרף לגוף החדש, שלכאורה לא מהווה ארגון חדש אלא, כפי ששמו מלמד, קואליציה של הכוחות השונים.
המל"ס הצליחה לבלום את הניסיון לדחוק אותה מההנהגה החדשה וזכתה לייצוג נכבד בקואליציה הלאומית– מעל שליש מן המושבים, ודרישות אחרות שלה נענו.[35] בנוסף, כחודש לאחר הקמת הקואליציה הלאומית נבחר ג'ורג' צברא, יו"ר המל"ס, לאחד מסגניו של יו"ר הקואליציה הלאומית אל-ח'טיב.[36]
ניסיון להחליש את האח"ס באופוזיציה
מטרה נוספת להקמת הקואליציה הלאומית הייתה, כנראה, ניסיון להחליש את האח"ס כחלק מהאופוזיציה הנוכחית וכחלק מהשלטון הסורי בעתיד, לאור טענות שעלו בשנה האחרונה, בדבר שליטת האח"ס במל"ס.[37]
האח"ס עצמם טענו שהיה ניסיון מערבי להרחיקם מהאופוזיציה. כמה שבועות לאחר הקמת הקואליציה הלאומית האשים המפקח הכללי של האח"ס, ריאד אל-שקפה, את מדינות המערב בניסיון להרחיק את האח"ס מהאופוזיציה הסורית. הוא הדגיש כי ניסיונות אלו כשלו וטען שהאח"ס נהנים מתמיכה עממית ושהעם והכוחות הפוליטיים מחכים בקוצר רוח לשובם לסוריה, אחרי שגורשו ממנה בשנות השמונים.[38]
ואכן, נראה שבפועל לאח"ס יש השפעה רבה בקואליציה הלאומית. חבר הקואליציה הלאומית, כמאל אל-לבואני, טען כי אף על פי שהאח"ס מהווים מיעוט בקואליציה, חברי הקואליציה שתומכים בהם מבלי להשתייך אליהם, מבטיחים להם רוב בהצבעות. לדבריו, כל הוועדות שנבחרו בקואליציה הן לטובת האח"ס.[39] ייתכן שהמעורבות של קטר, התומכת הגדולה באח"ס, סייעה לשמור על כוחם באופוזיציה.
למרות הניסיון להחלישם, שמרו האח"ס, ביחד עם המל"ס, על כוחם, וכי מבחינה מוראלית הם אף התחזקו: לאחרונה התקיימו בתורכיה שני כנסים ראשונים מסוגם: כנס של מפקדים המייצגים למעלה ממאה ארגונים צבאיים בסוריה בנוכחות ריאד אל-שקפה וסגנו עלי אל-ביאנוני;[40] וכנס של צעירי האח"ס בנוכחות אל-ביאנוני ובכירים בתנועות האח"ס הערביות (האח"ס במצרים, תנועת אל-נהדה התוניסאית וחמאס).[41] אל-ביאנוני אף ערך ביקור בסוריה ונפגש עם הגורמים המהפכניים בשטח.[42]
מעניין לציין כי לפי דיווחים, גם במועצה הצבאית העליונה שהוקמה כחודש לאחר הקמת הקואליציה הלאומית, יש רוב של חברים המקורבים לאח"ס.
ניסיון להאיץ פתרון פוליטי בסוריה בהובלת השליח הבינ"ל אל-אבראהימי
מניע נוסף להקמת הקואליציה הלאומית היה שאיפה מערבית לקדם פתרון פוליטי בסוריה באמצעות השליח הבין-לאומי, אל-אח'דר אל-אבראהימי, לאחר שהמל"ס פקפקה במשימתו והתנתה כל פתרון בפרישתו של אסד.[43]
בעקבות איחוד האופוזיציה החל אל-אבראהימי בפעילות דיפלומטית מואצת בשיתוף ארה"ב ורוסיה, שתי מעצמות הנוטות כל אחת לטובת צד אחר בסכסוך, בניסיון להגיע לפתרון פוליטי למשבר הסורי שיהיה מקובל על המשטר והאופוזיציה.[44] אולם למרות מאמצים אלו הקואליציה הלאומית והמועצה הצבאית העליונה חזרו על דרישת המל"ס – סילוק אסד כתנאי לכל פתרון פוליטי. יו"ר הקואליציה הלאומית, מועאד' אל-ח'טיב, אמר כמה ימים לאחר מינויו כי לא ינהל מו"מ עם המשטר: "לא אלך לטהראן או מוסקבה או למו"מ עם המשטר. אם הקואליציה תחליט על כך פה אחד, אצביע נגד." עם זאת, בהתייחסו לאל-אבראהימי, אמר: "האיש מייצג גוף בין-לאומי, שהוא האו"ם, והוא אומר שהוא רוצה לעזור. אולי משימתו ודבריו אינם מתקבלים ברחוב, אך לדעתי צריך לתת לו לנסות והרחוב יחליט."[45] השניים אף נפגשו כמה שבועות לאחר מכן.[46]
ואולם, הצהרותיהם של בכירי אופוזיציה אחרים, היו סובלניות פחות. לקראת ביקורו של אל-אבראהימי בדמשק בסוף דצמבר אמר חבר המל"ס, מונד'ר מאח'וס, שמונה לדובר הקואליציה הלאומית ולשגרירה בצרפת, כי אין לו ציפיות מהביקור של אל-אבראהימי בדמשק וכי עבר זמנם של פתרונות פוליטיים אחרי כמות הפשעים שאסד ביצע. יו"ר הוועדה המשפטית בקואליציה הלאומית, הית'ם אל-מאלח, אמר כי "זהו אינו משבר שאפשר לפתור פוליטית, כפי שאל-אבראהימי רוצה. בסוריה מתנהלת מלחמת השמדה של כנופיית אסד נגד העם הסורי, וסופה הבלתי נמנע הוא או הריגתו של אסד או מעצרו והבאתו לדין." ראש המועצה הצבאית העליונה, סלים אדריס, אמר כי פתרונות פוליטיים היו אפשריים בשלב מוקדם של המהפכה, אך עכשיו "אין לנו [אפשרות] אלא להילחם."[47]
בעקבות קריאתו של אל-אבראהימי לסוריה, להקים ממשלת מעבר בעלת סמכויות מלאות, אמר דובר הקואליציה הלאומית, וליד אל-בוני, כי הקואליציה תסכים לכל פתרון שאינו כולל את משפחת אסד, וכי התנאי הראשון הוא שמשפחת אסד ובכירי המשטר יעזבו את סוריה.[48] לדבריו, הוויתור היחיד שהאופוזיציה יכולה לעשות הוא לאפשר את עזיבת אסד בלי להעמידו לדין.[49] ההצהרה הברורה ביותר בגנות מאמציו של אל-אבראהימי באה מפי הית'ם אל-מאלח, בעקבות נאום של אסד בדמשק (6.1.2013) שבו הציע מתווה לפתרון פוליטי, שהאופוזיציה דחתה פה אחד. אל-מאלח קרא לאל-אבראהימי להגיש דו"ח למועצת הביטחון, שבו הוא מודה בכישלון משימתו.[50]
עם זאת, נראה שבימים האחרונים חל מפנה מסוים. בריאיונות לאמצעי תקשורת מערביים תקף אל-אבראהימי את הפתרון הפוליטי שהציע אסד בנאומו בדמשק, אמר שארבעים שנות השלטון של משפחת אסד הן זמן ארוך מידי וקרא לשינוי אמיתי בסוריה בהקדם האפשרי. הוא גם אמר כי אסד לא יהיה חלק מממשלת המעבר שתוקם.[51] דברים אלו זכו לברכת הקואליציה הלאומית, ואל-ח'טיב אמר כי הקואליציה מוכנה לקבל יוזמה שתכלול את פרישת אסד והקמת ממשלת מעבר עם מי שידיהם אינן מגואלות בדם. לעומת זאת, המשטר הסורי תקף את אל-אבראהימי וטען כי בדבריו הוא חרג ממשימתו והביע תמיכה בעמדותיהם של גורמים הקושרים קשר נגד סוריה, אך הבהיר כי ימשיך לשתף עימו פעולה כדי למצוא פתרון פוליטי באופן שבו סוריה מבינה אותו.[52] תגובה זו מעמידה בספק את האפשרות של מציאת פתרון שיוסכם על-ידי שני הצדדים המסוכסכים.
2. הקמת "המועצה הצבאית העליונה": חיזוק השפעת הכוחות הלוחמים בתוך סוריה
במקביל לאיחוד האופוזיציה הפוליטית, נעשה ניסיון לאחד גם את הלוחמים בשטח נגד משטר אסד. ב-8.12.2012, כחודש לאחר הקמת הקואליציה הלאומית, הוקמה בתורכיה "המועצה הצבאית העליונה", שהיא מעין מטכ"ל של הכוחות הלוחמים באסד. את המועצה בחרו 550 איש ממפקדי המועצות הצבאיות והמהפכניות וממפקדי החטיבות שהתכנסו באנטליה. חברים בה שלושים אנשי צבא ואזרחים המייצגים את רוב הקבוצות החמושות בתוך סוריה, ובעיקר הצס"ח. על פי דיווחים, שני שליש מהם מקורבים לתנועת האח"ס וחברים בודדים מקורבים לסלפים. לתפקיד ראש המועצה, ה"רמטכ"ל", מונה הקצין העריק סלים אדריס.[53]
בפגישה בתורכיה, שבה גובש ההסכם על הקמת המועצה, השתתפו בכירים ביטחוניים מארה"ב, בריטניה, צרפת, המפרץ וירדן,[54] על פי דיווח של היומון אל-ספיר הפרו-סורי, את הפגישה הובילו ראש המודיעין הסעודי, האמיר בנדר בן סולטאן, והשר הקטרי לענייני חוץ, עבד אל-רחמן אאל אל-עטיה.[55]
לא ברור מה הוא הקשר בין שני הגופים - המועצה הצבאית העליונה והקואליציה הלאומית. באופן רשמי שייכת המועצה הצבאית העליונה לקואליציה הלאומית, לאחר שבדוחה נקבע כי הקואליציה תפעל להקמת פיקוד צבאי עליון שיכלול את כל הכוחות הצבאיים הפועלים בסוריה. ב-19.12.2012, לאחר הקמת המועצה הצבאית, נפגשו יו"ר הקואליציה הלאומית מועאד' אל-ח'טיב וראש המועצה הצבאית העליונה סלים אדריס וחתמו על מסמך שקובע ש"המטרה היא הפלת המשטר על כל סמלי ופירוק מנגנוניו הביטחוניים."[56]
אל-ח'טיב אמר בנאומו מול ידידי סוריה במרוקו: "הוקם פיקוד משותף של הכוחות הצבאיים שאותו מובילים [אנשים] מוכשרים ונאמנים. אנו מברכים אותם על מאמציהם בהגנה על עמנו, כדי שיהיו הגרעין של הצבא הלאומי העתידי."[57] הצהרה שמצביעה על קשר משמעותי אף יותר בין שני הגופים היא זו של מזכ"ל הקואליציה הלאומית, מוצטפא אל-צבאר', שאמר כי לקואליציה תהיה אחריות בלעדית על העברת הסיוע החומרי למועצה.[58] לא ברור האם הדבר מיושם בפועל.
ניסיון להסדרת משלוחי הנשק לאופוזיציה: איחוד הכוחות בשטח וסילוק גורמים קיצוניים
נראה כי להקמת גוף צבאי מאוחד היו שלוש מטרות עיקריות: איחוד הכוחות בשטח כדי למנוע כאוס; הדרת גורמים חיצוניים וצמצום השפעתם על גורל העם הסורי; ומניעת השתלטות של גורמים אסלאמיסטים קיצוניים על מוקדי כוח במדינה.
תומכי הרעיון גרסו כי הקמת גוף צבאי מאוחד, המייצג כוחות מקומיים לא קיצוניים, תאפשר תמיכה גדולה יותר מן המערב ובכלל זה תמיכה כלכלית וצבאית. יש לציין כי רוב הנשק החיצוני מגיע לאופוזיציה ממדינות כמו סעודיה וקטר, אך נשק זה אינו מספק ולכן האופוזיציה מצפה לסיוע גדול יותר מהקהילה הבין-לאומית. כמו כן הקמת גוף זה הייתה גם צעד לקראת ארגון הזירה הצבאית בסוריה שאחרי אסד. בגילוי דעת שפורסם לאחר הקמת המועצה הצבאית העליונה, נכתב כי היא "היחידה שראויה להרכיב את הצבא הסורי אחרי הפלת המשטר, שיורכב מהאזרחים שמרדו ונשאו נשק נגד המשטר ומאנשי הצבא המכובדים." כמו כן נמסר כי אחת ממטרותיה היא לפקח על חלוקת נשק וכספים לאזורי הלחימה השונים.[59]
במסגרת התוכנית להדרת הגורמים החיצוניים, הורחקו מהמועצה הצבאית העליונה גורמי צס"ח היושבים בתורכיה: מפקד הצס"ח, ריאד אל-אסעד, ומפקד המועצה הצבאית העליונה של הצס"ח, מוצטפא אל-שיח'.[60] מאז הקמתו, סבל הצס"ח מנתק מתמשך וחילוקי דעות בין מפקדיו בתורכיה לבין המפקדים והלוחמים בתוך סוריה, שהצהירו לא פעם כי לא יקבלו פקודות ממי שיושב בחו"ל,[61] דבר שללא ספק הקשה על ניהול הלחימה. נראה שהרחקת המפקדים מתורכיה נועדה לפתור בעיה זו ולהעביר את המשקל העיקרי ללוחמים בשטח. לאחר הקמת הקואליציה הלאומית, הביע אל-אסעד התנגדות להתערבותה בפעילות הצבאית.[62] גם מוצטפא אל-שיח' אמר כי המועצה הצבאית העליונה של הצס"ח, שבראשותו, לא תצטרף לקואליציה הלאומית החדשה, אך גרס כי הקמתה מהווה התקדמות לקראת סיום הקיפאון והחולשה של האופוזיציה.[63] לבסוף הורחקו שניהם מעמדת כוח, אולם אל-אסעד טען כי הוא ממשיך בפעילותו כמפקד הכוחות בשטח ללא קשר למועצה הצבאית החדשה, ובביקורת מרומזת עליה אמר: "איננו תלויים ברצונן של כמה מדינות אזוריות."[64]
נושא החימוש היה אחד מהזרזים העיקרים שבהם השתמשו מקדמי היוזמה כדי להאיץ באופוזיציה לאחד את כוחותיה, תוך מסרים סותרים בעניין זה מהמערב, בעיקר מצד מדינות אירופה. ריאד סיף, איש האופוזיציה המרכזי שפעל מול האמריקאים לאיחודה, אמר כי הכרה של המערב, תורכיה ומדינות ערב בגוף אופוזיציה פוליטי חדש תאפשר לספק לאופוזיציה טילי נ"ט ונ"מ להכרעת המערכה.[65] לעומת זאת, סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי מפי חבר במל"ס, שהשגריר האמריקאי בסוריה, רוברט פורד, הודיע לבכירי האופוזיציה לפני הקמת הקואליציה הלאומית, כי "עליהם לשכוח מהחלום של השגת סיוע צבאי אמריקאי ישיר או התערבות." יחד עם זאת, הפעיל לא שלל קבלת סיוע ממדינות אחרות.[66]
לאחר הקמת הקואליציה הלאומית והמועצה הצבאית העליונה נעשו כמה מהלכים מערביים לקידום נושא החימוש, אם כי מהלכים אלו מתאפיינים בזהירות והססנות. היסוס זה בא לידי ביטוי בדיווחים השונים המתפרסמים מידי יום בדבר העברה או אי העברה של נשק לידי המועצה החדשה. כך למשל, דווח כי צרפת ובריטניה מסרו כי הן פועלות לביטול החלטת האיחוד האירופי להטיל אמברגו נשק על סוריה על מנת לאפשר העברת נשק לאופוזיציה,[67] וכי שגרירי האיחוד הסכימו לחדש את האמברגו לשלושה חודשים בלבד ולא לשנה שלמה, כדי לאפשר את הסרתו במקרה הצורך.[68] אולם זמן מה לאחר מכן אמר שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, כי מוקדם מאוד לדבר על חימוש האופוזיציה ויש לחכות ולראות מה יקרה בחודשים הקרובים.[69] לצד זאת, שגרירת ארה"ב באו"ם, סוזן רייס, אמרה כי ארצה תמשיך להגיש סיוע הומניטארי בלתי קטלני לעם הסורי דרך הקואליציה הלאומית.[70] שר החוץ הבריטי, ויליאם היג, אמר כי ארצו תמשיך להעביר לאופוזיציה סיוע בלתי-קטלני.[71] לעומת זאת, הסנדיי טיימס דיווח כי ארה"ב כבר החליטה להתחיל להעביר נשק ישירות למורדים.[72]
נראה כי מדינות המערב מחכות לראות כיצד מהלך האיחוד יקרום עור וגידים, כיצד תנהג המועצה הצבאית החדשה והאם יצלח המהלך להדיר את כוחות האסלאם הקיצוני משורות האופוזיציה הלוחמת המאוחדת, שהמערב חושש שהנשק יגיע לידיהם. ימים ספורים לאחר הקמת הקואליציה הלאומית אמר נשיא ארה"ב, ברק אובמה: "ראינו שיסודות קיצוניים חודרים לאופוזיציה [הסורית]... אחד מהדברים שעלינו לעמוד על המשמר לגביהם, במיוחד כשאנו מתחילים לדבר על חימוש של גורמי אופוזיציה, זה שאנחנו לא שמים, בעקיפין, נשק בידיים של אנשים שיפגעו באמריקאים או בישראלים או יהיו מעורבים בפעולות שמזיקות לביטחוננו הלאומי."[73]
ייתכן גם כי ההיסוס לגבי אספקת נשק לאופוזיציה נובע מהחשש שצעד זה יעכב את ההגעה לפתרון פוליטי. השגריר האמריקאי בסוריה, רוברט פורד, אמר, כשבועיים וחצי לאחר הקמת הקואליציה הלאומית, כי ארה"ב אינה מעוניינת לחמש את האופוזיציה אם הדבר יביא להמשך הלחימה ולא יסייע להגעה לפתרון פוליטי: "האם אספקת נשק לאופוזיציה תשכנע את האנשים התומכים באסד, פעמים רבות מכיוון שהם חוששים לקיומם, [לשנות את עמדתם], או רק תביא לעוד לחימה?... נשק הוא לא אסטרטגיה אלא טקטיקה... הנשיא מעולם לא הוריד מהשולחן את [נושא] אספקת הנשק. אך כשאנו חושבים האם לשלוח נשק או לא – והיום איננו [שולחים] – אנו רוצים להיות בטוחים שהטקטיקה מסייעת לנו להשיג אסטרטגיה, שהיא – לאפשר לעם הסורי להגיע לפתרון פוליטי."[74] דובר הבית הלבן אמר לאחרונה כי ארה"ב אינה סבורה שאספקת נשק בשלב הזה תעודד הגעה לפתרון פוליטי, שהוא ההזדמנות הטובה ביותר להבטיח את יציבות סוריה ולכונן בה דמוקרטיה.[75]
יו"ר הקואליציה, אל-ח'טיב, הגיב באכזבה להיסוס המערבי באומרו לסוכנות הידיעות רויטרס, שהעם הסורי הצליח להתמודד עם בעיותיו בעצמו ואין לו עוד צורך בכוחות בין-לאומיים שיגנו עליו. לדבריו, ישנן הבטחות להעברת סיוע צבאי לאופוזיציה, אך העם הסורי יעקור את המשטר מן השורש גם "בידיו החשופות".[76]
התקפה חריפה וכללית יותר על תומכי האופוזיציה פרסם אל-ח'טיב בדף הפייסבוק שלו. בנוסף להבעת אכזבה מגורמים שאינם מקיימים את הבטחתם להעביר כסף לאופוזיציה, הוא יצא נגד גורמים שפועלים כדי להשיג מידע על האופוזיציה בתואנה של רצון לסייע לה ולאחר מכן נוטשים אותה, וכן נגד גורמים שלדבריו מנסים לאחד את האופוזיציה כדי לשלוט עליה. הוא כתב: "יש גורמים שחותרים לאחדנו על-פי השקפתם כדי לשלוט עלינו, ויש גורמים שקורעים את אחדותנו כדי שנישאר חלשים. יש מי שמבטיח לנו כסף ואז נוטש אותנו, ויש מי שרוצה לדעת עלינו הכול כדי לסייע לנו, ואחרי שהוא חודר אלינו ומשיג את המידע שהוא רוצה, הוא משאיר אותנו נצורים ורעבים לאחר שהבין מהן נקודות התורפה והכוח שלנו."[77]
תמיכה גורפת של האופוזיציה בג'בהת אל-נוצרה
גורם חיצוני ומשמעותי אחר, בנוסף למפקדי הצס"ח בתורכיה, שלא צורף למועצה הוא הארגון ג'בהת אל-נוצרה, שהוכנס לאחרונה לרשימת ארגוני הטרור של ארה"ב, בתור "כינוי חדש של אל-קאעדה בעיראק".[78] ארגון זה מורכב מלוחמים סורים לצד לוחמים זרים רבים שהגיעו להילחם במשטר הסורי. לעיתים הוא נלחם בשיתוף פעולה עם כוחות אסלאמיסטים אחרים ואף עם הצס"ח. המטרה בהדרת הארגון מהמועצה הצבאית העליונה הייתה לצמצם את השפעתם של גורמי ג'יהאד קיצוניים, ובראשם אל-קאעדה, על לוחמי האופוזיציה, ולמנוע את השתלטותם על מוקדי כוח במדינה.
בעקבות הידיעות על כוונתה של ארה"ב לצרף את ג'בהת אל-נוצרה לרשימת ארגוני הטרור, וצירופה למעשה לאחר מכן, התגייסו גורמי האופוזיציה הסורית, הן הפוליטית והן הצבאית, להגנה על ג'בהת אל-נוצרה וגינו את הצעד האמריקאי. לדידם, אין מדובר בארגון קיצוני, וחשוב בשלב זה לאחד כוחות למען המטרה המשותפת – הפלת אסד.
נראה שלמנהיגי האופוזיציה לא הייתה ברירה אלא להדיר את ג'בהת אל-נוצרה מהמועצה הצבאית על מנת לרצות את המערב, אולם בפועל הם מכירים בחשיבותו של הארגון בהיותו הכוח המאורגן והיעיל ביותר בקרב לוחמי האופוזיציה. ייתכן גם שלחץ מהרחוב ומהלוחמים בשטח אילצם לצאת נגד ארה"ב ולהצהיר על תמיכתם בארגון. אתר האופוזיציה "סוריון" מסר כי במחאה על הצעד האמריקאי קיימו אלפי סורים את הפגנות יום השישי (14.12.12) תחת הסיסמה "אין טרור בסוריה פרט לטרור של אסד", והניפו שלטים שעליהם נכתב "אנו מודים לכל הטרוריסטים בסוריה נגד אסד, כולנו ג'בהת אל-נוצרה."[79]
ילדים סורים בהפגנה: "כולנו ג'בהת אל-נוצרה"[80]
יו"ר המועצה הצבאית העליונה החדשה, סלים אדריס, טען שג'בהת אל-נוצרה נשענת על צעירים סורים משכילים ואינה יודעת קיצוניות מהי, ושהיא קנאית להגנה על המולדת מפני הכנופיה של אסד.[81] חבר המועצה הצבאית העליונה ויו"ר המועצה הצבאית של הצס"ח בחלב, עבד אל-ג'באר אל-עכידי, התייצב גם הוא לצד ג'בהת אל-נוצרה ואמר שהוא מסרב לתיאור לוחם כלשהו נגד המשטר כטרוריסט. לדבריו, "אנשי ג'בהת [אל-נוצרה] הם מבין הלוחמים הטובים, ומצטיינים בהתנהגותם הטובה והממושמעת. הם נמצאים איתנו ונלחמים לצידנו, ויש עימם תיאום."[82]
יו"ר הקואליציה הלאומית מועא'ד אל-ח'טיב, קרא בנאומו בפגישת "ידידי סוריה" במרוקו, לבחון מחדש את ההחלטה לצרף את ג'בהת אל-נוצרה לרשימת הטרור והוסיף: "אולי אנו חולקים על כמה גורמים לגבי מחשבותיהם והשקפתם הפוליטית והרעיונית, אבל מטרתם של כל רובי המורדים היא להפיל משטר רודני פושע. העובדה שהדת היא המניע של מישהו לשחרר את ארצו אינה פוגמת בו, והעובדה שרוב הפעילות הצבאית צבועה בצבע אסלאמי היא דבר חיובי. הרי השהאדה למען אללה הייתה זמן רב המנוע הראשי לחירות האדם." יחד עם זאת, אמר אל-ח'טיב: "אנו מתנגדים, באופן ברור מאוד, לכל רעיון תכפירי, לכל רעיון שמתיר את דמם של האנשים ולכל רעיון שרוצה לכפות את עצמו על כולם. המארג החברתי של סוריה הוא קו אדום שלא נאפשר לאיש לחצות אותו."[83]
המל"ס הודיעה שהיא "דוחה לחלוטין את ההאשמות בקיצוניות וטרור, שמופנות כלפי כוחות הלוחמים במשטר הסורי." [84] האח"ס פרסמה גילוי דעת שבו טענה כי מדובר ב"צעד פזיז, שגוי ומגונה" והדגישה ש"הטרוריסט הראשון והיחיד על אדמת סוריה הוא בשאר אל-אסד וכנופיותיו הפושעות."[85]
ההתנגדות האמריקאית לג'בהת אל-נוצרה אף עוררה ביקורת על ארה"ב והתערבותה במצב בסוריה. אתר האופוזיציה "סוריון" פרסם סדרת מאמרים שבהם תקף בחריפות את ארה"ב וקרא לעם הסורי להתאחד מאחורי ג'בהת אל-נוצרה. הפובליציסט הסורי שאדי כסחו, תקף במאמרו באל-חיאת את המדיניות האמריקאית כלפי סוריה וטען שהיא זו שיצרה את הקיצוניות במדינה: "ככל שגדלה הרשלנות של העמדה [האמריקאית] כלפי האלימות המופנית נגד הסורים, כך גדל הרצון לנקום בה וגדלה הקיצוניות המופנית כלפיה על-ידי אלה שנשחקו בגללה... מי שמתנגד ומורד למען חירותו – משתמש באלימות, [שהיא האמצעי] היחיד שברשותו..."[86]
בתגובה לתמיכת האופוזיציה בג'בהת אל-נוצרה אמר בכיר אמריקאי לעיתונאים בלונדון שארצו לא תוכל לעבוד עם מי שמסייע לג'בהת אל-נוצרה: "איננו מבקשים מהקבוצות האחרות להוקיע בגלוי את ג'בהת אל-נוצרה, מכיוון שאנחנו יודעים שזה עלול להיות קשה. אך אנו אומרים להם: היו זהירים מאוד לגבי האג'נדה הפוליטית שלהם. אנו יודעים מהי האג'נדה של אל-קאעדה בעיראק ושל ההסתעפות שלה, המדינה האסלאמית, שג'בהת אל-נוצרה ללא ספק קשורה אליה. אנו גם אומרים להם שאיננו יכולים לעבוד עם קבוצות שמסייעות לג'בהת אל-נוצרה. עכשיו הכדור נמצא במגרש שלהם כדי שיחליטו מה הם רוצים לעשות."[87]
[1]ו אל-חיאת (לונדון), 12.11.2012; www.syria-news.com, 11.11.2012
[2] וwww.syria-news.com, 11.11.2012
[3] אל-וטן (קטר), 12.11.2012
[4]וall4syria.info, 11.11.2012
[5] אל-וטן (סוריה), 4-5.11.2012
[6] אל-ראי (כווית), 4.11.2012
[7]
[8] אל-ספיר (לבנון), 12.11.2012
[9] אל-חיאת (לונדון), 4.11.2012. יצוין כי עד אז ירדן נמנעה מפעילות פוליטית בנושא הסורי, ועל כן צעד זה עשוי להעיד על שינוי במדיניותה ושאיפה למעורבות גדולה יותר במשבר הסורי. מנכ"ל ערוץ אל-ערביה, עבד אל-רחמן אל-ראשד, טען במאמרו ביומון אל-שרק אל-אוסט, בעקבות פגישת האופוזיציה, כי ירדן הפכה ל"בירת המהפכה הסורית". אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.11.2012
[10] וall4syria.info, 11.11.2012
[11] אל-ספיר (לבנון), 7.11.2012
[12] אל-וטן (סוריה), 5.11.2012; אל-חיאת (לונדון), 4.11.2012
[13] אל-וטן (סוריה), 11.11.2012
[14] אל-ספיר (לבנון), 13.12.2012
[15]וwww.champress.net, 12.12.2012
[16] אל-ספיר (לבנון), 13.12.2012
[17]וwww.mepanorama.com, 13.12.2012
[18]וwww.elnashra.com, 12.11.2012
[19]וwww.syria-news.com, 20.12.2012
[20] אל-קדס אל-ערבי, 28.11.2012
[21] וwww.champress.net, 12.12.2012
[22]וenglish.alarabiya.net, 1.4.2012
[24] וarabic.rt.com, 2.8.2012
[25] אל-חיאת (לונדון), 5.11.2012
[26] וwww.telegraph.co.uk, 1.11.2012
[27]
[28] וwww.syria-news.com, 2.11.2012
[29] אל-וטן (סוריה), 7.11.2012
[30] וwww.sooryoon.net, 6.11.2012
[31]
[32] אל-וטן (סוריה), 7.11.2012. יו"ר המל"ס עד לאחרונה אמר, עוד בהיותו בתפקיד, כי המל"ס תשתתף בפגישת האופוזיציה במטרה להקים "גוף אחראי שייצג את כל הסורים ויהיה בבחינת שלטון ביצועי. הגוף ישאב את הלגיטימיות שלו מהמל"ס ומהכוחות האחרים המשתתפים. המל"ס תישאר העמוד העיקרי... שלא ניתן לוותר עליו בשלב שלפני נפילת המשטר." www.sooryoon.net, 5.11.2012. בניסיון של "הדקה התשעים" להציל את כבודה ומעמדה, הציגה המל"ס – ערב כינוס כוחות האופוזיציה בדוחה – יוזמה לאיחוד האופוזיציה ולמעבר פוליטי בסוריה, שכללה כינוס "ועידה לאומית" בשטחים המשוחררים בסוריה, בהשתתפות 300 חברים מכל פלגי האופוזיציה, ואשר תקים בהמשך ממשלת מעבר שתזכה להכרה בין-לאומית. all4syria.info, 8.11.2012. היוזמה נדחתה, אך נראה כי הייתה לה השפעה על נוסח ההסכם שנחתם בדוחה.
[33] אל-ספיר (לבנון), 12.11.2012; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 11.11.2012
[34] ריאד סיף אמר כי היוזמה אינה תחליף למל"ס, אלא המל"ס צריכה להיות חלק חשוב ממנה. www.sooryoon.net, 5.11.2012. היומון אל-חיאת דיווח כי שר החוץ הקטרי הדגיש כי הוא תומך בהמשך קיומה של המל"ס וכי הגוף החדש אינו מהווה לה תחליף, וכי שר החוץ של איחוד האמירויות הביע גם הוא תמיכה במל"ס. אל-חיאת (לונדון), 11.11.2012
[35] אל-ספיר (לבנון), 12.11.2012
[36] www.syria-news.com, 10.12.2012
דיווחים בודדים הצביעו על כך שגם זמן מה לאחר הקמת הקואליציה הלאומית סירבה המל"ס לוותר על כוחה. בכיר בקואליציה הלאומית, הית'ם אל-מאלח, שפרש מהמל"ס במרץ 2012, אמר כי בכינוס הראשון של הקואליציה הלאומית בקהיר, למעלה משבועיים אחרי הקמתה, הציע לבטל את המל"ס כדי שיהיה גוף אופוזיציה אחד, אך הצעתו נדחתה. אל-חיאת (לונדון), 3.12.2012. יתרה מכך, מאמר באתר אופוזיציה אף טען כי חברי המל"ס הם אלה שמנהלים את הקואליציה הלאומית, דבר שמעלה את החשש שהקואליציה הלאומית תאמץ את דרכה של המל"ס. www.zaman-alwsl.net, 3.12.2012
[37] היומון אל-ספיר טען כי אחת המטרות העיקריות של האמריקאים באיחוד האופוזיציה בדוחה הייתה למנוע את הגעת האח"ס לשלטון בסוריה. גורם נוסף שגרם לאמריקאים לוותר על המל"ס – שנשלטת על-ידי האח"ס – הוא, לדברי היומון, כישלונם של האח"ס במניעת התפשטות הפעילות הג'יהאדית בסוריה. אל-ספיר (לבנון), 12.11.2012
[38] וwww.ikhwansyria.com, 31.12.2012
[39] אל-שרק (סעודיה), 18.12.2012
[40] סו"י אנאד'ול (תורכיה), 24.12.2012
[41] ןwww.ikhwansyria.com, 28.12.2012
[42] וwww.ikhwansyria.com, 26.11.2012
[43] עם מינויו באמצע אוגוסט, אמר אל-אבראהימי כי מוקדם לדבר על פרישת אסד, הצהרה שנתקלה בגינוי מצד המל"ס, שראתה בכך זלזול בדם הסורים, בריבונותם על ארצם ובזכותם לקבוע את גורלם. www.syria-news.com, 19.8.2012. מתאם יחסי החוץ במל"ס, מונד'ר מאח'וס, אמר (20.10.2012) כי משימתו של אל-אבראהימי לא תועיל ואין בה כל חידוש. www.moheet.com, 20.10.2012
[44] אל-אבראהימי הסביר מאוחר יותר כי האזור [המזה"ת] אינו יכול לסייע כעת לסורים, ולכן הקהילה הבין-לאומית היא זו שצריכה לסייע להם. לדבריו, זו הסיבה שבגינה הוא פועל מול ארה"ב ורוסיה. www.bbc.co.uk, 9.1.2013
[45] וwww.aksalser.com, 15.11.2012
[46]
[47] וwww.aksalser.com, 23.12.2012
[48] וwww.syria-news.com, 27.12.2012
[49] וwww.syria-news.com, 30.12.2012
[50] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 7.1.2013
[51]
[52]
[53]וall4syria.info, 15.12.2012; אל-חיאת (לונדון), 9.12.2012
[54] סו"י רויטרס, 8.12.2012
[55] אל-ספיר (לבנון), 8.12.2012. עוד דיווח אל-ספיר כי הצלחת הפגישה בתורכיה באה לאחר שלוש פגישות כושלות – שתיים בירדן ואחת בסעודיה.
[56] וwww.aksalser.com, 20.12.2012
[57] וwww.arab-eng.org, 13.12.2012
[58]
[59] ןall4syria.info, 14.12.2012
[60]
[61] דובר פיקוד הצס"ח בתוך סוריה, קאסם סעד אל-דין, מתח ביוני 2012 ביקורת על אחת מהצהרותיו של ריאד אל-אסעד ואמר כי "לאיש אין זכות לפרסם גילויי דעת או לקבל החלטות פרט לפיקוד הצס"ח בתוך [סוריה]... מי שרוצה לדבר בשם הצס"ח שיבוא לשטח ויהיה בשדה הקרב ולא בתקשורת... אנו מפקדים על הפעולות ומניעים את הרחוב, וריאד אל-אסעד מייצג רק את עצמו." אל-ספיר (לבנון), 1.6.2012
[62] אל-וטן (סעודיה), 26.11.2012; welati.net, 7.11.2012
[63] עוכאט' (סעודיה), 13.11.2012
[64] וwww.zaman-alwsl.net, 29.12.2012
[65] אל-וטן (סוריה), 4.11.2012, לפי היומון אל-ספיר, סיף צוטט כאומר כי מדינות המערב הבטיחו "מיליארדים" כדי לשפר את ביצועי האופוזיציה באזורים המשוחררים בסוריה לאחר שהאופוזיציה תאחד את כוחותיה. אל-ספיר (לבנון), 9.11.2012
[66] סו"י רויטרס, 10.11.2012
[67]וwww.champress.net, 6.12.2012; אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 19.11.2012; אל-חיאת (לונדון), 15.11.2012
[68]
[69] אל-חיאת (לונדון), 12.12.2012
[70]
[71] וwww.syria-news.com, 8.1.2013
[72] אל-וטן (סוריה), 10.12.2012
[73] וwww.nytimes.com, 14.11.2012
[74] וsecurity.blogs.cnn.com, 29.11.2012
[75]
[76] וwww.syria-news.com, 13.12.2012
[78] וwww.syria-news.com, 9.12.2012
[79]ו www.sooryoon.net, 14.12.2012
[81]ווall4syria.info, 11.12.2012
[82] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.12.2012
[83] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 12.12.2012
[84] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.12.2012
[85]ו www.ikhwansyria.com , 12.12.2012
[86] אל-חיאת (לונדון), 13.12.2012. ר' מסמך ממרי מה-11.12.12 על התמיכה בג'בהת אל-נוצרה והתקפת ארה"ב
[87] אל-חיאת (לונדון), 10.1.2013