המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אינטלקטואל איראני: ח'אמנאי רוצח בשיטתיות את מתנגדיו
18/12/2012


אינטלקטואל איראני מאשים את ח'אמנאי ברצח שיטתי של מתנגדיו ובכשלון מנהיגותי וקורא לו להתפטר

 

הקדמה

ב-26 בנובמבר 2012 פרסם האינטלקטואל האיראני, מוחמד מלכי, ביומון האינטרנט רוז, מכתב למנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, שכותרתו "הסר ספר מליבך, מחר יגיע תורך". מלכי מאשים את ח'אמנאי בדיכוי החברה וברצח שיטתי של מבקריו ומתנגדיו וקרא לו להתפטר מתפקידו, בשל אחריותו לטבח אלפים שמבצע המשטר באזרחי איראן. לדבריו, מוטב לח'אמנאי ולהתפטר בטרם יתקומם העם האיראני נגדו ובכך לחסוך מאיראן שפיכות דמים דוגמת סוריה ולוב.

 

במכתבו, אותו הגדיר כמסר האחרון לח'אמנאי, אמר מלכי שהעם האיראני רואה בו מקור לכל בעיותיו ולמצבה הכלכלי-פוליטי החמור של איראן. הוא תאר את ח'אמנאי כדיקטאטור המנותק מן העם, שאינו סובל ביקורת כלשהי עליו ועל התנהלותו ובשם השררה טובח במתנגדיו ומוביל את איראן לאבדון. לדבריו, ח'אמנאי אינו עומד אפילו בקריטריונים שקבעו חוקת המשטר להנהגת המדינה, כיוון שמהלכיו בפוליטיקה הפנימית דרדרו את איראן. בין מהלכים אלה הוא מונה את ההפיכה הצבאית הזוחלת של משמרות המהפכה - השתלטותם על מוסדות המדינה ועל משאביה; סילוק הרפורמיסטים ורפסנג'אני מהמפה הפוליטית והעדפת הנשיא מחמוד אחמדי-נז'אד על פניהם; הכישלון הפוליטי בזירה הבינ"ל ובידודה של איראן בעולם.

 

מלכי (79, בתמונה משמאל), המתגורר באיראן, הוא אקטיביסט פוליטי, חבר 'התנועה הדתית-לאומית' המתנגדת למשטר, ובעל טור ביומון הרפורמיסטי רוז. הוא היה נשיאה הראשון של אונ' טהראן שלאחר המהפכה האסלאמית, אך נכלא ב-1981 לחמש שנים בשל התנגדותו לטיהור האוניברסיטאות במסגרת 'המהפכה התרבותית' שניהל איתאללה ח'ומיני. ב-2001 הוא נעצר לחצי שנה בגין חתירה נגד המשטר, וב-2009 נעצר שוב לאחר שמחה על זיוף הבחירות והואשם בהעלבת מייסד משטר המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, ומנהיג איראן, עלי ח'אמנאי. בינואר 2012 הוא שוחרר ממעצר קצר נוסף, לאחר שהואשם בניהול תעמולה נגד המשטר.

להלן עיקרי מכתבו שעורר עניין ברשתות החברתיות טוויטר ופייסבוק:[1]

                                                                                                                     

"הסר ספק מליבך, מחר יגיע תורך"

"(בהוקרה לסתאר בהשתי[3] וליתר הרוגי המאבק לחופש ולשוויון)

לפני כשישה חודשים, ב-22 במאי 2012, כתבתי מכתב לראשי המשטר: 'למרות שאני יודע שידי שליטי המולדת הזו הם ידי פרעה, ושהיומרה [לשלוט בשם] האל, והשקיעה בנהר הטיפשות והמגלומניה [יימשכו] עד לרגע האחרון כדי לשמר את הכוח השטני [שלהם בידיהם], [אני רוצה לשאול] האם השלטון הזה הוא [אכן] בר תבונה [ומסוגל] לחשוב בימיו האחרונים על תוצאות הדרך שאותה קידם?

 

שישה חודשים חלפו מאז כתבתי את המכתב ההוא. בפרק זמן זה חלו תמורות גדולות באיראן, באזור ובעולם, שכל אחת מהן יכולה לזעזע את המוחות המנוונים של החברה הזאת. אבל העריצים כה שבויים בדמיונותיהם השבירים שהם עצמם יצרו מתוך [פולחן] האישיות, עד כדי כך שכשהם יחושו במוחם במכה הסופית יהיה זה כבר מאוחר מאוד, והמכה תהיה כה חזקה ומרסקת שלא תינתן להם הזדמנות להביע אפילו הברת [כאב].

 

במכתב ההוא כתבתי: 'לפני שזעקת השתיקה המשוועת לצדק של העם תישמע כ"כ חזק עד שתרעיד ותחריב את ארמון העריצים, ברצוני להודיע בפעם האחרונה שהסבלנות של העם פקעה והוא אינו מוכן יותר לראות את חיסול מולדתו היקרה. העם האיראני לא רוצה שאיראן תהפוך לאדמה חרוכה יותר מכפי שהיא. זו אזהרה אחרונה לשליטי המדינה המכורים ל[גרימת] סבל.'

 

כעת, בחלוף שישה חודשים מהאולטימאטום ההוא, ולאור התעלמות [המשטר] מן האזהרה ההיא, ומשכלו כל הקיצין וקץ חיי השליטים קרב עד שאפשר לחוש אותו באופן ממשי, ברצוני לומר דבר מה לעלי ח'אמנאי, מהגורמים הראשיים לכל הדיכוי וההרס שהאומה האיראנית נאבקת בהם היום...

 

מר ח'אמנאי, עכשיו כשהכישוף של כוחך התבטל ע"י האבנים של התנועות העממיות [הכוונה למחאה העממית ב-2009 ולמחאה בבזאר באוקטובר 2012], ברצוני לומר לך דבר מה כמכר ותיק. אולי אתה מאמין שהמוות הוא צדק ושכולם, כולל אני ואתה, נסתלק ביום אחד מן העולם, אבל אין ספק שהמוות שלנו יהיה שונה. אתה ומקורביך ערכתם ללא ספק תוכניות ליום זה, אך האל יודע עד כמה תצליחו לקדם אותן...

 

כן, מר ח'אמנאי, אני ואתה נחיה פחות או יותר בני שמונים שנה, אך בהבדל אחד: אני מזה חמישים שנה נשרף באש האהבה לחופש של איראן ושל העם ו[אילו] אתה באש האהבה לכוח ולמעמד...

 

נתת אור ירוק לטרור ולשפיכת דם הדיסידנטים האיראניים

כשאני שומע את נאומיך אני חש שאתה רחוק מאוד מן המציאות. לאחרונה התייחסת בנאומך ב[מחוז] ח'וראסאן הצפונית לשתי תנועות עממיות. את האחת – התנועה שקמה אחרי הבחירות ב-2009 – כינית 'כמה פורעים', אבל אני ראיתי אוכלוסיה של כמה מאות אלפים ואף יותר ממיליון- שני מליון איש, שהגיעו כדי להגן על קולותיהם ולומר שהבחירות [לנשיאות] זויפו בהוראתך.

 

על השניה – תנועת אנשי הבזאר – אמרת שהם כמה 'הלומי מערב', שהצליחו רק להצית שניים-שלושה פחי אשפה. [אבל] אני ראיתי בסרטים כמה אלפי בני אדם. כעת השאלה היא כיצד ניתן להצדיק את השוני הגס? [אחד מן השניים], או שאני מגזים או שאתה ממעיט.

 

מר ח'אמנאי, אינני יודע מי מדווח לך בביתך על מה שקורה בחברה ובקרב העם, אבל אל תיקח ברצינות רבה את התוכניות שתוכננו בביקוריך [במחוזות], והאמן שלא כל האנשים האלה באו לקבל את פניך ולראותך בחפץ לב. די שתורה פעם אחת לא לסגור את המשרדים, בתי הספר ואת העיר ולא תכריח את הכפריים לבוא ולקבל את פניך ואז יתברר אם כסף, אלימות וזיופים מניעים את החברה הזו או שהאנשים [אכן] אוהבים את המשטר, ואותך, השליט חכם ההלכה.

 

מר ח'אמנאי... מדוע אינך מוכן לקיים, ולו פעם אחת, משאל עם בתנאים חופשים ובהשתתפות ארגוני זכויות אדם בינ"ל, כדי לברר מהי דעת העם ביחס למשטר חכם ההלכה?

 

עליך להסכים לכך שאיראן קורסת. אל תאמין לדברי מקורביך. הם חושבים רק על האינטרסים שלהם והם יעזבו אותך בסוף. העם רואה כיום במעשיך, בהתנהלותך ובאמירותיך מקור לכל בעיותיו. אתה הוא זה שהתכחש ועודו מתכחש לבעיות העצומות של העם, במקום לחפש חלופות.

אתה הוא זה שכינה את איראן 'המדינה החופשית ביותר בעולם.' אתה הוא זה שבהחלטות שגויות ומטופשות אפשרת לזרים לאמלל את מרבית העם באמצעות הסנקציות [המערביות המוטלות על איראן]. אתה הוא זה שבכישלונו הפוליטי הציב את העולם נגד איראן. אתה הוא זה שנתן אור ירוק לאנשיו לבצע מעשי טרור באיראן ומחוצה לה, ברחובות ובמדבריות ולשפוך את דמם של הדיסידנטים האיראניים. אתה הוא זה שצריך, כנשיא [איראן בשנות השמונים] וכמנהיג [המשטר האיראני משנות התשעים ואילך], לתת תשובות על טבח של עשרות אלפי בני האדם בשנות השמונים ועל מותם של ה-'האלה'ות,[4] ה-'הודא'ים[5], הנדא-ות[6]... וה'סתאר'-ים.

 

כן, אתה היית זה שכינה את התנועות העממיות 'פיתנה' [מלחמת אזרחים], ושהגדיר את המתקוממים 'גורמים זרים' ו'משרתי היהירות העולמית' [הכוונה למערב בראשות ארה"ב]. אתה הוא זה שאפשר לאנשיו לכלוא את טובי בניה של האומה האיראנית - סטודנטים, מרצים, פועלים, עורכי דין, עיתונאים, מורים, אנשי הרחוב והבזאר, לענותם ובחלק ממקרים להוציאם להורג, רק באשמה של ביקורת וחשיבה אחרת [משלך]. אתה היית זה שלא ריחם אפילו על מקורביו ועל שותפיו לדעה שמתחו [עליך] ביקורת ושמת אותם במעצר בית. אתה היית זה שלאחר מלחמת שמונה השנים [מלחמת איראן-עיראק 1980-1988] שגבתה מחיר יקר, הגיע לכוח המוחלט והתיר לאנשי משה"מ להשתלט על כל העניינים הצבאיים, הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים והביטחוניים - היום הממשלה, המג'לס וכמעט כל המשרות הממשלתיות והפרטיות מצויים בידיהם לאחר הפיכה צבאית זוחלת – ולהציב את איראן בפני קריסה ונפילה בשל ניהולם הכושל ובזיזתם את ההון הלאומי.

 

היום כל [ניהול] ענייני המדינה נמצא בידי הבכירים הביטחוניים שמינית. האם אלו שלחמו ונתנו את חייהם עבור עצמאות המדינה, הסכימו למות כדי שכמה אנשים ינצלו את מה שנותר מן המלחמה ויגיעו לעושר מופלג...? מדוע עלינו ללכת רחוק, אתה היית זה שלאחר הבחירות לנשיאות ב-2009 בניגוד לחזונך ועוד לפני הודעת מועצת המפקחים, הוציא את האש ממחמוד אחמדי-נז'אד, שעד היום שורפת את העם ואת איראן ולאחרונה הגיעה אף אליך. אחמדי-נז'אד, אותו העדפת על פני חבריך הוותיקים כגון האשמי רפסנג'אני, עומד היום איתן נגדך ונגד מינוייך ברשות השופטת וברשות המחוקקת, מתווכח אתכם ומאיים שאם תטרידו אותו 'הוא יגלה סודות'. 

 

האין כל זאת נובע ממדיניות כושלת, מהעדר תבונה, מהניתוק מבעיות השעה ומניהול כושל מצדך?

אני רוצה לומר לאותם חברים שעדיין מנסים להשאירך בדרך שקידמת ושתוביל ללא ספק להשמדתך ולהשמדת המדינה... שאם משה הצליח להדריך את פרעה בדרך הישר באמצעות כל ההטפות, גם אני ואתה יכולים. עלינו להיות בטוחים שרק גלי הסערה של זעם העם יכולים לקבוע את גורל העריצים. ההיסטוריה צועדת במסלולה וקבעה מראש את סופם של הדיקטאטורים....

 

עליך להתפטר ולהודיע ש'שלטון חכם ההלכה' נכשל

מר ח'אמנאי, לאן גררת את המדינה? ... היום, בחלוף שלושה עשורים [מאז כינון המשטר], הוכח שאינך ראוי להנהיג את האומה. אתה אומר בעצמך, על סמך סעיף חמישים בחוקת [המשטר]: 'בעת היעלמות ה'אמאם הנעלם' באיראן, ניהול המדינה והאומה יוטל על חכם ההלכה הצודק, האדוק, המודע לענייני השעה, האמיץ, המנהל והפיקח.'

 

אתה חסר את הכישורים הדרושים להנהגה. סעיף מאה ואחד עשר של החוקה קובע במפורש: המנהיג יודח מתפקידו אם לא יהיה מסוגל לבצע את משימותיו החוקיות, או אם יחסר את אחד התנאים הנזכרים בסעיף 5 ו-109, או אם יתברר שמלכתחילה היה חסר כמה מן התנאים.'

 

לפיכך, עליך להגיש לעם האיראני בהכנעה את התפטרותך, ולהודיע כי לאור התנאים שנוצרו, הוכח ש'משטר חכם ההלכה' אינו מסוגל לנהל את ענייני המדינה, והעם האיראני הוא שיקבע באמצעות משאל עם חופשי ומקיף בפיקוח ארגונים בינ"ל, כיצד תנוהל המדינה וייקח את גורלו בידו כדי למנוע [את הישנות] טבח העם והרס הערים כפי שקרו בלוב ובסוריה... מר ח'אמנאי, אל תטיל ספק, מחר יגיע תורך והנכתב כאן הוא המסר האחרון שלי אליך."



[1]  www.roozonline.com, 26.11.2012

[3]  הכוונה לבלוגר סתאר בהשתי שמת לאחרונה מעינויי חוקרי המשטר בעודו עצור בכלא בשל בלוג שפרסם נגד המנהיג ח'אמנאי. ראו דוח ממרי בנושא

[4]  הכוונה להאלה סחאבי, עיתונאית פעילת ז"א, שנאסרה במהומות הבחירות ב-2009 ונרצחה ב-1 ביוני 2011 בעימות בינה לבין כוחות המשטר בלוויית אביה, הפעיל הפוליטי, בה הורשתה להשתתף.

[5]  הכוונה להודא צאבר, עיתונאי ופעיל פוליטי, שנאסר במהומות הבחירות ב-2009 ומת בכלא אוין בטהראן ב-11 ביוני 2011, לטענת אסירים פוליטיים בכלא, בשל עינויים מצד אנשי המשטר.

[6]  הכוונה לנדא אר'א סולטאן, סמל המחאה העממית באיראן שנרצחה ב-20 ביוני 2009 מירי צלף של המשטר בהפגנה בטהראן נגד זיוף הבחירות.