כותב ביומון סעודי: 11 שנה אחרי ה-11.9 עלינו להודות: ארה"ב מובילה בכל

בעל הטור מוחמד אל-דומיני טען במאמר שכותרתו "11 בספטמבר – אמריקה שאיננו שונאים" ביומון הסעודי אל-שרק, כי למרות השנאה שרוחשים הערבים לארה"ב, בעיקר בשל מדיניותה במזה"ת, יש להודות כי היא עדיין המעצמה המובילה את העולם, ואשר משמשת מודל למדינות רבות, וכי יש ללמוד מחוקיה ומהישגיה בתחומי החינוך והתרבות, המדע והטכנולוגיה.

להלן תרגום המאמר:

"היום לפני 11 שנה בלבד, בשעות אחר הצהריים, שבתי לביתי מוקדם... הופתעתי שאיש מבני משפחתי לא התקשר אליי לבשר לי על גודל [האסון] המתרחש בניו יורק... הטלוויזיה שידרה את האירוע העולמי העצום בשידור ישיר, אולם כשהצטרפתי [לבני משפחתי] כדי לעקוב אחר האירוע, גיליתי שערבוב של המציאות עם הדמיון הפך את כולם לנבוכים בפני ההכרה במציאות, ושייתכן שאנשים מהססים לדבר אלו עם אלו על מידע שטרם התברר סופית אם הוא נכון אם לאו. אירועים עצומים [כאלה] הופכים את האדם למיואש והוא מחכה [למשהו] שיוכיח לו האם מה שקרה הוא אמיתי או לא.   

הקולנוע האמריקאי בעל ההשפעה המכרעת הציג בנושא זה את התרחישים הגרועים ביותר. כמה פעמים ראינו את ערי ארה"ב, בנייניה העצומים ומפעליה המכשפים מתמוטטים ונמחקים בעשרות הפקות קולנועיות - החל מ'קינג קונג' דרך 'היום הבא', ועד אין ספור סצנות דרמטיות, פעלולים אלקטרוניים וסיפורי מדע בדיוני שבהם דמויות דמיוניות משתלטות על ערים ומשמידות אותן. [לכן,] רבים [מאתנו] חשבו שמה שקורה [במגדלי התאומים] הוא פרסומת או פרומו לסרט קרוב, [שכן] יש ב[תמונות של אירוע זה] כדי לגרום [לצופה] הלם קשה ולערבב בין דמיון למציאות, בלא שיבין כיצד הפך הדמיון למציאות מרה.

כמה קל לנו לשנוא את ארה"ב ולקללה השכם והערב, בפרט מאחר שהתנהגותה האלימה והרצחנית בכמה יבשות ולאורך ההיסטוריה שלנו המיטה עליה קלון. אולם, מה נתעבת היא המחשבה כי הטלת עונש על כמה אלפי אזרחים חסרי הגנה בשני גורדי השחקים בעיר אמריקאית תחלץ אותנו מקן תבוסותינו ההיסטוריות או תבשר עבורנו עתיד ורוד יותר.  

לאחר כל השנים הללו שבהן קיללנו את ארה"ב, מדוע איננו מכירים בהיבטים המזהירים שלה?

מדוע איננו מדברים על חוקתה ועל מייסדיה שהפכו את הערב רב המוזר הזה של [בני] שבטים, אזרחויות ודתות יריבים לאומה שעודנה – למרות ההתמוטטות הכלכלית – מובילה את העולם?

מדוע איננו מדברים על החירויות המקודשות על כל סוגיהן וביטוייהן? על כך ששם החוק הוא השליט האבסולוטי?

מדוע איננו מדברים על הפילוסופיות, האומנויות, מדעי הרוח, התיאוריות והרעיוניות הגדולים שצמחו שם או היגרו לשם כדי למצוא סביבה מחבקת שתפתח ותעצימם בכל העולם?

מדוע איננו מודים שהיא ארץ המדעים, הטכנולוגיות והתעשיות, אשר אנו מתאמצים לשלוח מידי שנה אלפי סטודנטים שלנו ואת מומחינו וחוקרינו לאוניברסיטאות שלה ולמרכזיה?

מדוע איננו אומרים שהיא המולדת שלימדה את האומות האחרות את עוצמתו של האזרח ואת ערכו הנעלה?

מדוע איננו מודים בכך שהיא מדינת הזכויות ושתוצריה התרבותיים והטכנולוגיים עדיין מסעירים את העולם?

מדוע איננו לומדים ממנה את ערכי העבודה, הייצור, האחריות, הצדק ומתן דין וחשבון?

ארה"ב בהחלט לא המדינה האידיאלית, אך מי אמר שהכוחות הקיצוניים יכולים להבטיח שלום או ביטחון למישהו?"[1]