עורך יומון הרש"פ: מטרותיו של אש"ף קבועות ואינן משתנות
עורך יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, חאפט' אל-ברגותי, פרסם (10.7.2012) מאמר לרגל יום השנה להקמת אש"ף בשנת 1964. במאמר, שנשא את הכותרת "הפת"ח" – משחק מילים בין שמה של התנועה הפלסטינית לבין פירושה של המילה בערבית, "כיבוש", טען אל-ברגותי כי תנועת הפת"ח – הגוף המרכזי באש"ף – תמשיך לשאת את העניין הפלסטיני עד להגשמתו וכי הפלסטינים לעולם לא יתייאשו מניסיונם להשיג מדינה. לדבריו, "בקרב עמים [מתחוללות] תנועות בלתי צפויות, ובסופו של דבר, עם מדוכא יכול להשתמש בכל האמצעים... פת"ח היא "פתח" [מילולית: כיבוש] של ירושלים."
להלן תרגום קטעים מן המאמר.[1]
"[לא מזמן] חל יום השנה להקמת אש"ף בשנת 1964... זו הייתה תחילתה של הישות הפוליטית הפלסטינית שעדיין מנסה [לקבל] עצמאות ולהתגשם בשטח, במדינה... הזדקנו ותש כוחנו, ולא ראינו את הדבר מתגשם... [יו"ר אש"ף הראשון אחמד] אל-שוקירי הלך, וגם כך [מחליפו] יחיא חמודה [ומחליפו] יאסר ערפאת. דם רב זרם מאז, ועודנו מתאמצים [לזכות] בַּמולדת בחוץ ובפנים[2] ולעולם לא נאמר נואש, כי מדינה היא דבר המובטח לנו. המצב בזמן הקמת אש"ף לא היה גרוע יותר ממצבנו היום, ואובדן דרכנו אז לא היה גרוע יותר מהיום.
פת"ח, שהייתה הכדור הראשון, הפציעה משמאלו של אש"ף, כשהיא מחברת בין הפוליטיקה לבין הפעילות החמושה. בהמשך היא הייתה המנוף של אש"ף, וסוד קיומו עד היום. היא תמשיך להיות נושאת המפעל הלאומי הפלסטיני עד שיתגשם, שהרי אין מישהו זולתה שמסוגל לכך. היא איננה תנועה אנוכית ומפלגתית שמסתפקת במה שאינו מתאים למידתה הצרה, אלא היא תנועה לאומית המייצגת את מצפונו, מטרותיו ושאיפותיו של העם. מאבקה נמשך ומשתנה לפי החידושים, אך הוא אינו משנה את מטרותיו. לכל שלב יש האמצעי [המתאים לו] והקרע הזה השורר [בין פת"ח לחמאס] לא יפתה אותנו [לסטות מדרכנו], כי בקרב עמים [מתחוללות] תנועות בלתי צפויות, ובסופו של דבר, עם מדוכא יכול להשתמש בכל האמצעים.
מה שפלוגת מוג'אהדין ברי לבב התחילה בדירה שכוחת אל בקהיר, ועל חוף אל-צליבח'את בכווית [שם הוחלט על הקמת התנועה ב-1959], ובאולמות השינה של הסטודנטים והפועלים הפלסטינים בגרמניה, שאחד מהם הוא המנהיג המנוח האני אל-חסן – שאותו ליווינו בדרכו האחרונה אתמול – לא ימות עם מותם של המנהיגים, אדרבה: הוא מתחדש תמיד, משום שבסופו של דבר, פת"ח היא "פתח" ["כיבוש"] של ירושלים, [שנאמר בקוראן]: 'הם ייכנסו למסגד כפי שנכנסו אליו בפעם הראשונה' [סורה 17, פסוק 7]..."
במאמר אחר, יומיים לאחר מכן, כתב אל-ברגותי: "נתניהו אמר שהפלסטינים רוצים את חיפה ויפו ולא את הגדה. מדוע לא? האם נשאר משהו מן הגדה?"[3]