כללי

המחאה הציבורית ברמאללה: האם ראשיתו של אביב פלסטיני

 

מאת כ. יעקב*

בשבועות האחרונים נשמעים ברשות הפלסטינית ובעזה קולות על אפשרות של הגעת אביב פלסטיני וזאת על רקע שימוש בכוח מופרז מצד אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בהפגנות נגד ביקור מופז ברמאללה.

 

הביקורת על דיכוי ההפגנות

בימים 30 ביוני ו-1 ביולי הפגינו צעירים ברמאללה שהתארגנו באמצעות רשת הפייסבוק נגד ביקורו של מופז במוקאטעה לפגישה עם יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס. מנגנוני הביטחון פיזרו את המפגינים תוך שימוש בכוח רב ובאלות. מקצת המפגינים נזקקו לטיפול רפואי ואחרים, בהם עיתונאים, נעצרו ובמקרים מסוימים אף הוכו ומצלמותיהם הוחרמו.

 

גם בקרב כוחות הביטחון, שחלקם לבשו בגדים אזרחיים כשהם נושאים אקדחים, היו נפגעים. אירועים אלה תועדו ע"י אנשי תקשורת ופעילי זכויות אדם. הנציב הכללי של הרשות העצמאית לזכויות האדם, אחמד חרב, מסר לשר הפנים ברש"פ, סעיד אבו עלי, דוח של הרשות בנוגע לאירועים ברמאללה.[1]

 

התנהגותם של מנגנוני הביטחון עוררה זעם רב בשטחי הרש"פ. מתנגדיה מיהרו לגרוף הון פוליטי בהציגם טענות קשות על דיכוי חופש הביטוי. כך, למשל, הלין  סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, על שימוש בכוח מופרז מצד מנגנוני הביטחון (למרבה האבסורד, בראש מותחי הביקורת עמדו אנשי החמאס ואתריה שהתעלמו משיטות הדיכוי שנוקטים אנשיהם נגד מפגינים בעזה). עם זאת, גם אנשי רש"פ הביעו כעס על מנגנוני הביטחון ואף קראו להעניש את האחראים.

 

פיזור הפגנה ברמאללה

paldf.net 30.6.2012

 

באתר www.amad.ps  המקורב לאש"פ טענה העיתונאית דאליא אל-עפיפי כי מדיניות מנגנוני הביטחון סוללת את הדרך לחמאס להשתלט על הגדמ"ע, כפי שעשתה בעזה, משום שהציבור יעניש את אנשי פת"ח על התנהגותם האלימה. "המוזר הוא שהיינו שומעים כמעט בכל יום הצהרות וגינויים מצד הנהגת הפת"ח כלפי הפשעים והדיכוי שנקטה חמאס נגד העזתים", כתבה אל-עפיפי באירוניה.[2]

 

עקב התגובות הקשות, החליט יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס להקים ועדת חקירה עצמאית בראשות איש העסקים הבכיר המקורב לאש"פ מזה שנים מוניב אל-מצרי. חברים בה הנציב הכללי של הרשות העצמאית לזכויות האדם , אחמד חרב ואיש הועה"פ של אש"פ, ואצל אבו יוסף.[3]

בנוסף פרסם עבאס הודעה מטעם הנשיאות, המנסה לאזן בין המפגינים לבין מנגנוני הביטחון. מצד אחד, הוא דיבר בשבח חופש הביטוי והבהיר כי החוק הפלסטיני מחייב להבטיח זכות זאת. מצד שני הוא עמד על הצורך לשמור על הסדר הציבורי ולא לפגוע במנגנוני הביטחון ובכבודם.[4] ראש הממשלה הפלסטינית סלאם פיאד אמר כי ממשלתו תפעל כדי שאירועים כאלה לא יישנו.[5]  חברת הוועד הפועל של אש"פ, חנאן עשראוי, גינתה את דיכוי ההפגנות הלא אלימות והדגישה את הזכות להפגין ולמחות בדרכי שלום ולהביע דעה. היא קראה לבוא חשבון עם האחראים ולהעניק הגנה לעיתונאים.[6]

 

בעקבות הזעם כלפיהם שינו אנשי מנגנוני הביטחון את התנהלותם ונמנעו מלהתערב כאשר מאות פעילים שבו להפגין ב-3 ביולי, תוך השמעת קריאות הנהוגות בחמאס ובחז"ע נגד הסכם אוסלו ונגד התיאום הביטחוני.[7] 

 

אנשי חמאס ניצלו את המחאה נגד התנהגות מנגנוני הביטחון ויצאו להפגנת הזדהות עם האסירים הפוליטיים.[8] בהפגנה אחרת, שיזמו עיתונאים ברמאללה, אמר מזכיר האיגוד שלהם, עבד אל-נאצר אל-נג'אר: "חופש הדעה והביטוי הוא זכות מקודשת המעוגנת בחוק. כל תוקפנות נגד החירויות מסכנת את הנושא הלאומי ופוגעת בו."[9]

 

העלאת האביב הפלסטיני לסדר היום

ההפגנות ברמאללה משקפות מצב של תסכול בחברה הפלסטינית, בייחוד בקרב הדור הצעיר. כמה גורמים למצב זה: התהליך המדיני נמצא במבוי סתום ושרוי בקיפאון; אי יישום הסכמי הפיוס בין פת"ח לחמאס ואף  נסיגה בהם נוכח הודעת חמאס על השעיית עבודתה של ועדת הבחירות המרכזית, תוך שהצדדים מאשימים זה את זה באחריות לקיפאון; המשבר הכלכלי והודעת שר האוצר שהרש"פ לא תוכל לשלם את משכורות חודש יוני; תחושה של התרופפות הסדר הציבורי שבאה לידי ביטוי בניסיונות התנקשות בשני בכירים ברש"פ: האחד -  ירי לעבר ביתו של קדורה מוסא (שימש כמושל ג'נין) שלאחריו הוא מת מהתקף לב. השני -  ירי לעברו של חבר המועצה המחוקקת מטעם פת"ח שאמי אל-שאמי. על רקע הגורמים האלה, עוררה התנהגותם האלימה של אנשי הרש"פ זעם רב בשטחיה ומחוץ להם.

 

הגם שהסטאטוס של הרש"פ כישות שאיננה מדינה שונה מזה של מדינות ערב, המחאות ברמאללה, גרמו לרבים לחשוב עליהן בהקשר של המהפכות בעולם הערבי. לעתים הדברים נאמרו בבירור, לעתים ברמז:

בכיר ברש"פ ובעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, האני אל-מצרי, טען כי הזעם של העם ושל הפוליטיקאים הביא לדחיית ביקור מופז ואם תהיה נחישות, והפלסטינים יימנעו משימוש באלימות ובהאשמת האחר בכפירה ובבגידה הם ישיגו ניצחון מלא. לדבריו, "לאחר המהפכות בתוניסיה ובמצרים, ריחפה רוחה  של כיכר אל-תחריר בשמי ערב ואיש לא יוכל להחזיר את מחוגי שעון ההיסטוריה לאחור."[10] במאמר אחר טען אל-מצרי: "סימני הולדתו של משטר דיקטטורי מדכא שנוצרו והופיעו בצורה ברורה יותר מתוך הפילוג, לעתים הם מתגברים ולעתים נחלשים, אך אם הם לא ייעקרו הם יאיימו על המצב הפלסטיני בכללותו וזאת בעידן של מהפכות וקריסת משטרי השחיתות והעריצות."[11]   

 

שר האסירים לשעבר, אשרף אל-עג'רמי כתב: "מה שקרה לאחרונה מעיד שלא הופקו לקחים מן ההפיכות שאירעו במדינות ערב .... כאשר מצטבר הלחץ צריכים מנגנוני המדינה לנקז את זעמו של הציבור ולהתייחס אליו בסבלנות ובגמישות, משום שדיכוי מוביל לפיצוץ ולתוצאות הפוכות. כאשר הרשות מדכאת את הציבור, היא מבקיעה שער עצמי."[12]

 

על פוטנציאל הפיצוץ כתבה גם בעלת טור באתר המקורב לחמאס, למא ח'אטר, מהגדמ"ע: "הגדמ"ע כיום נמצאת בסתיו אמיתי, במצב של קיפאון בפעילות ואי יכולת לתמרן, בעוד מסביב נמשך האביב ומבשר שינוי בכמה מקומות...פתיל הלחץ המצטבר נמצא בידיכם [הרש"פ]. נטרלו אותו או שתאפשרו לו לבעור. אם הוא יבער, אתם הראשונים שתישרפו."[13] 

 

מקורב אחר לחמאס, אבראהים חמאמי, הזכיר לעבאס את הצהרתו שאם שני תושבים יפגינו נגדו הוא יהיה המפגין השלישי ויקרא את הסיסמה "העם רוצה להדיח את עבאס." חמאמי הוסיף כי לא ציפה שעבאס יעמוד בדיבורו. במאמרו כתב: "אם הם [מנהיגי הרש"פ] לא ילכו מרצונם, העם הפלסטיני יסלקם בקרוב ואז הם לא יוכלו להימלט ממשפט.[14] 

 

מפגינים ברמאללה 

   

maannews.net  3.7.2012

 

קריאה מפורשת לנוער ולנשות פלסטין הפנה מזכ"ל החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין (חז"ד), נאיף חותמה, לצאת לרחובות בסיסמה " העם רוצה לשים קץ לפילוג" ואם הנוגעים בדבר לא ייענו לקריאה צריך סיסמה חדש: "העם רוצה להפיל את אנשי הפילוג."[15] 

 

היו שחזרו אל הפתרון הקבוע והאידיאלי מבחינת הפלסטינים – תיעול הזעם לעבר הכיבוש. , ד"ר יוסף רזקה, יועצו של אסמאעיל הניה, ראש ממשל החמאס, כתב מאמר באתר המקורב לחמאס ובו תהה: האם יגיע האביב הירושלמי? לטענתו, תחילת האביב הערבי הייתה בירושלים (באינתיפאדה) ואם הוא לא יחזור לירושלים אין לו כל משמעות וגם לא למהפכה. לטענתו המהפכות לא ייפסקו עד שיגיע האביב בפלסטין למרות העליונות של ישראל בנשק."[16]

 

בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, מחמוד אבו אל-היג'אא, כתב: "המצפן במאבק צריך להיות מכוון לישראל. אין לפלסטינים אופציות רבות זולת הידברות. כעסו של העם יהיה לגיטימי רק אם יופנה לכיבוש."[17]

 

בנימה ביקורתית כתב בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, ראמי מהדאוי, כי קודם לכל צריך לעשות אביב מפלגתי, כלומר שינוים בתוך הפלגים ע"י אנשיהם ורק אחר כך לחשוב על שינויים רחבים יותר.[18] בעל טור אחר, רג'ב אבו סוריה, טען כי המשבר הכלכלי ברש"פ מחליש את שלטונה, וחוסר עצמאותה הכלכלית עלול להיות לה לרועץ כאשר תיאלץ להתמודד עם מהפכה."[19] בעלת טור באתר המקורב לפת"ח, ניבין מחיסן טענה כי המתרחש בפלסטין, בסוריה ובמדינות אחרות גרם לפלסטינים לא להבחין בין היהודים לבין הערבים ובעיקר המנהיגים שבהם. רצח וחטיפות הפכו, לדבריה,  לעניין שגרתי: "הדם נשפך, נשמות נרצחות והאנשים צופים במתרחש... האין זאת זכותנו, אנחנו העמים, להוביל את המהפכה?"[20] 

 

 

* כ. יעקב חוקר את זירת הרש"פ במכון ממרי