תנועת הג'יהאד העולמי בבוסניה – פצצת זמן בלב אירופה
מאת א. צ'רשנש ור. גרין*
הקדמה
מסמך זה יעסוק בקבוצות של האסלאם הקיצוני הפועלות בבוסניה ומשפיעות על הפזורה הבוסנית בבלקנים ובאירופה כולה.
בעידן הסוציאליסטי היה האסלאם הבוסני בבידוד רעיוני. לאחר נפילת ברית המועצות (1989) ועם פרוץ מלחמת האזרחים ביוגוסלביה בראשית שנות ה-90 החל הואקום האידיאולוגי להתמלא בשל חדירת פעילי ג'יהאד, מתנדבים מוסלמים שבאו להילחם לצד הבוסנים במלחמת האזרחים, ואנשי דעוה מוסלמים שבאו להפיץ את משנת האסלאם הרדיקלי.
כיום קיימת חלוקה ברורה בבוסניה, בין ה"מוסלמים הוותיקים" ל"מוסלמים החדשים" שאימצו את הדרך האסלאמיסטית. ה"ותיקים" מנסים לשמר את המסורת המוסלמית הבוסנית, אשר פניה מגוונות ומושפעות ממנהגים טורקיים, צופיים ומקומיים, בעוד ה"מוסלמים החדשים" חותרים להשלטת הזרמים הוהאבים והסלפים.
הג'יהאד במלחמת האזרחים בבוסניה
בעיני המוסלמים מרחבי העולם, המלחמה בבוסניה שילבה בתוכה מאבק לשימור הלאום, התרבות והקיום הפיזי של אחיהם הבוסנים, יחד עם המאבק הגלובלי לטיהורו ואיחודו של האסלאם. בוסניה הפכה יעד הגירה למתנדבים מוסלמים שגויסו כדי להילחם לצד הבוסנים ב"כופרים" הסרבים והאחרים.
מלחמת האזרחים בבוסניה החלה בעיתוי מתאים למוג'אהדין המוסלמים. באפגניסטן המלחמה תמה בניצחון על ברית המועצות, ומוג'אהדון רבים החלו לחפש יעד אחר לפעילותם. אחד המנהיגים הראשונים של לוחמי הג'יהאד בבוסניה, הסעודי אבו עבד אל-עזיז בארבארוס[1], ראה בפרוץ המלחמה בבוסניה אישור לדברי הנביא מוחמד כי "הג'האד יימשך עד יום הדין".
מזלם של פעילי הג'יהאד שיחק להם כאשר ארה"ב וכמה ממדינות אירופה אפשרו ביודעין את הגעתם לבוסניה.[2] בהסתמך על ניסיונם מאפגניסטן בשיתוף פעולה עם המוג'האדין ראו האמריקנים במוג'אהדין שותף לגיטימי במאבק מול רוסיה ותומכים לגיטימיים לבוסנים הנאבקים להגן על עצמם. במקביל ראתה סעודיה במוג'אהדין כלי לצמצום ההשפעה האיראנית בבוסניה, השפעה שניכרה החל מראשית המלחמה.[3]
הלוחמים החלו להגיע לבוסניה דרך קרואטיה ב-1992. היו אלה מתנדבים ערבים ממצרים, סעודיה, אלג'יריה, תימן וגם מוסלמים מאפריקה ואסיה. בתחילה הם לא השתלבו בשורות הצבא הבוסני, אלא פעלו באופן עצמאי, באופן שונה מצורת הלחימה של הבוסנים. המוג'אהדין פעלו ככוח קומנדו, שנהג להסתער דרך שדות מוקשים, לחטוף חיילים סרביים, להפיק סרטי תעמולה של הוצאות להורג ולזרוע פחד בכל מקום אליו הגיעו. עד מהרה הם חברו לגורמים פליליים שלקחו חלק בלחימה, במתן סיוע לוגיסטי שאפשר אספקה של כוח אדם ונשק לבוסניה.
את בסיסיהם הקימו המוג'אהדין באזורים הרריים נדחים של בוסניה, כדי לא למשוך תשומת לב. עם התקדמות המלחמה וכיבושיהם הראשונים, הם החלו להפגין נוכחות גם בערים. על-פי אומדנים אמריקאים מספרם נע בין-1,200 ל-1400, ואולם מקורות בצבא הבוסני טענו כי מדובר בכ-3,000 לוחמים.
פוסטר המוקדש לזכרם של לוחמים ערבים שנהרגו בבוסניה
כאמור, בשלבים הראשונים של הלחימה פעלו המוג'אהדין בנפרד מהמערך של הצבא הבוסני. אולם במהלך 1993, לאחר סדרה של תקריות ודיווחים על "פשעי מלחמה" כלפי האוכלוסיה הסרבית והקרואטית, הם צורפו לצבא בוסניה ולצורך כך הוקמה באופן רשמי יחידת "אל-מוג'אהד".
מהצילומים שהם עצמם הפיצו, ניתן לראות שהם נפגשו ותיאמו את פעילותם עם מעגל מצומצם של מפקדים בוסנים בכירים, שידעו כי מדובר באנשים שהוצאו נגדם צווי מעצר בינלאומיים בגין השתתפותם בפעולות טרור. אחד המפקדים של יחידת "אל-מוג'אהיד", אלג’יראי בשם אבו אל מעאלי (עבד אל-קאדר מוח'תרי, חבר בGIA האלג'יראי, שהאמריקאים כינו "אוסאמה בן לאדן הקטן"), הקפיד לציין שהוא קיבל פקודות הישר ממנהיג הבוסנים אלייה איזטבגוביץ או ממפקדם העליון, גנרל ראסים דליץ.
מנהיגם האידיאולוגי והפוליטי של המוג'אהדין היה שיח' אנור שעבאן, מייסד המרכז התרבותי האסלאמי במילאנו, שדרכו עברה האספקה עבור הלוחמים בבוסניה. שעבאן היה מבכירי התנועה המצרית אל-גמאעה אל-אסלאמיה ולחם באפגניסטן. ב-1991 הוא קיבל מקלט מדיני באיטליה, ועם תחילת המלחמה בבוסניה תפס מקום מרכזי במערך הלוגיסטי של גיוס ומימון המוג'אהדין שביקשו להגיע לבוסניה. ב-1995 הוא נהרג במחסום של צבא הקרואטי בבוסניה, יחד עם שלושה מבכירי יחידת אל-מוג'אהד.[4]
יצוין כי רבים מבין המתנדבים שהגיעו לבוסניה פעלו מתוך תחושת שליחות אידיאולוגית-דתית: לתפיסתם גורלם של המוסלמים הבוסנים היה פועל יוצא של התרחקותם מהשורשים והיסודות של האסלאם ולכן יש לטהר את האמונה והפולחן הדתי של הבוסנים ולייסדם מחדש על אדני האסלאם הקדום, ברוח הסלפיה. למרות שתפיסות האלה היו רחוקות מהמוסלמים הבוסנים, עבור חבריהם הערבים הסלפים הן עמדו במרכז מאבקם הגלובלי. המשבר בבוסניה היה אמצעי שבעזרתו הם קראו להתעוררותם של המוסלמים ברחבי העולם, ולהצטרפות למאבק גלובלי, בדומה למלחמה באפגניסטן ובעיראק.
הוואהביה בבוסניה
מראשית שנות התשעים השקיעו גורמים סעודים מאות מיליוני דולרים בבוסניה כדי להפיץ את האסכולה הווהאבית. לצורך זה נבנו מסגדים ומדרסות, ואנשי דת בוסנים שהתחנכו בסעודיה חזרו למולדתם והפיצו את הגרסה הזו של האסלאם. גם העזרה ההומניטארית שסיפקה סעודיה שירתה את המטרה הזו.
נוסף על כך, בואם של המוג'אהדין לבוסניה בזמן המלחמה, מילא תפקיד מכריע בהפצת האסכולה הווהאבית בבוסניה. הם הקימו מערכת של מדרסות בראשות האידיאולוג של יחידת "אל-מוג'אהיד", השייח' חאפז עמאד אל-מצרי. עד סוף המלחמה, עברו דרך שערי המדרסות יותר מ-2000 מוסלמים בוסנים. לדברי תלמידיו של אל-מצרי במהלך המלחמה הוא ניהל 19 מדרסות, ואחריה עוד שש.[5]
המיסיונרים הוהאבים הפיצו את תורתם גם בדרכים אחרות. ישנן עדויות רבות, לפיהן והאבים נהגו להגיע עם משאיות מלאות באוכל, לכפרים שתושביהם גוועו ברעב, והתנו את חלוקת המזון בכך שהתושבים יפקדו את המדרסות שלהם. סיוע הומניטארי ניתן רק למי שעמדו בדרישות[6].
למרות הדרישות מצד המערב לסילוק המוג'אהדין, רבים מהם נשארו בבוסניה, הודות לנישואיהם עם נשים מקומיות וקבלת תעודות מקומיות, תוך שהם ממשיכים להפיץ את רעיונותיהם ולהגדיל את מעגל תומכיהם. כיום, הלוחמים שנשארו בבוסניה מעורים באוכלוסיה המקומית: הם דוברים בוסנית, מחזיקים באזרחות בוסנית, אימצו שמות מקומיים והקימו משפחות. קשה להתחקות אחר מוצאם האמיתי, למרות שבכמה ספרים שהתפרסמו מופיעות רשימות מפורטות. הם פעילים ברמת הקהילה והמדינה, ויש להם אתרי אינטרנט, עיתונים וארגוני נוער המפיצים את תורתם.
ראשית דרכה של התנועה הסלפית הרדיקלית בבוסניה
הקהילה הסלפית הראשונה בבוסניה הוקמה על ידי יוסוף בארצ'יץ' (Jusuf Barčić), בכפר בוצ'יניה (Bočinje) וחבריה היו בעיקר יוצאי יחידת אל-מוג'אהד הערבים שלחמו בבוסניה. בארצ'יץ' דגל באי-הכרה במדינה ומוסדותיה, וכפועל יוצא סירב לציית לכל חוק של המדינה, "גם לא לרמזור אדום", כדבריו. (ואמנם ב-2007 הוא נהרג בתאונת דרכים ובהלווייתו נכחו יותר מ-3000 סלפים שבאו מכל אזור יוגוסלביה לשעבר וגם מאוסטריה וגרמניה).
בארצ'יץ' היה מוכר לציבור הרחב בגלל אופיו הלוחמני ומאמציו להשתלט על כמה מסגדים בסרייבו באלימות. הוא רכש את השכלתו הדתית בגיל צעיר, ובהיותו בן 17 היה לחאפז (משנן קוראן היודע את כל פסוקיו בעל-פה). הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטה האסלאמית באל-מדינה בסעודיה, במחלקה לפרשנות קוראן. בשובו לבוסניה, בשנת -1999, החל לעסוק בהטפה וקיבץ סביבו קהילת חסידים גדולה. הוא נעצר מספר פעמים ואפילו ישב במעצר שמונה חודשים בגין תקיפת אשתו ומשפחתה.
איש הדת הבוסני מוחמד פורצ'ה יוסוף בארצ'יץ'
לפי הממסד הדתי הרשמי בבוסניה, פעילותו של בארצ'יץ' מומנה על ידי מוחמד פורצ'ה (Muhamed Porča), איש דת בוסני, ראש מסגד אל-תוחיד בווינה, ששימש נציג "הוועדה הסעודית העליונה לסיוע לבוסניה" (Saudi High Commission for Aid to Bosnia ), שהזרימה דרכו כספים לבוסניה, לרכישת קרקעות להקמת ישובים סלפים. יצוין כי פורצ'ה ובארצ'יץ' למדו יחדיו סעודיה.[7]
מקור מימון נוסף לסלפים הבוסנים שגם הוא בא מווינה היה עדנאן בוזאר,[8] בוסני המתגורר בעיר, בכיר נוסף בוועדה הסעודית העליונה לסיוע לבוסניה. בוזאר מוכר לציבור מתקרית אלימה בה התכתשו תומכיו עם נציגי הממסד הדתי שניסו להחליף את אחד מנאמניו שכיהן כאמאם באחד המסגדים הגדולים בסרייבו.
לבארצ'יץ' היו קשרים הדוקים גם עם איש העסקים הפלסטיני אחמד שחאדה (אחיו של מייסד הזרוע הצבאית של חמאס, צלאח שחאדה) המתגורר בבוסניה. שחאדה למד רפואה בבלגרד בשנות השמונים, ובזמן המלחמה הוא הקים בבוסניה סניף של הארגון ההומניטארי הסעודי "ארגון הרווחה האסלאמי הבינלאומי" (International Islamic Relief Organization). לאחר מותו של יוסוף בארצ'יץ' עברה הנהגת הסלפים בבוסניה לידי השיח' נוסרת איממוביץ'.
הסלפים הרדיקלים בבוסניה כיום
המטיפים הסלפים מפיצים את משנתם באמצעות אתרי אינטרנט ודרשות בקהילות של סלפים במדינות יוגוסלביה לשעבר ובאירופה. מרכזם הוא בכפר גורניה מאוצ'ה (Gornja Maoča), המהווה בפועל שטח אקסטריטוריאלי עבור שלטונות בוסניה. קבוצה זאת מושפעת מתורתה של התנועה הסלפית-ג'יהאדית מבית מדרשו של השיח' אבו מוחמד אל-מקדסי[9] ומפיצה אותה לדוברי בוסנית. ישנה קבוצה קיצונית עוד יותר, המכונה אל-תכפיר ואל-הג'רה, שחבריה יושבים בווינה.
נוסרת איממוביץ', יליד בוסניה, למד לימודי דת בסרייבו ובאיחוד האמירויות. עד שנת-2005 הוא כיהן כאמאם במסגד המלך פהד בסרייבו. את תשומת הלב הציבורית תפס איממוביץ' לראשונה ב-2006 כאשר הפך למנהיגה של הקהילה הסלפית הקיצונית בגורניה מאוצ'ה, קהילה מבודדת, חסרת כל סממנים אזרחיים, המנהלת את חייה במנותק ממוסדות המדינה. איממוביץ' ניתק כל קשר עם ההנהגה המוסלמית הרשמית, והנהיג בבית הספר המקומי תוכנית לימודים שונה מזאת הממשלתית (המבוססת על תוכנית הלימודים הירדנית), כדי שתתאים להשקפותיו הדתיות.
בפברואר 2012 נעצר איממוביץ' בחשד למעורבות בפיגוע הירי על שגרירות ארה"ב בסרייבו. היורה, מווליד ישארביץ' שהה בגורניה מאוצ'ה לפני יציאתו לסרייבו. איממוביץ' נאסר ביחד עם אחיו וכמה מחסידיו, אך שוחרר לאחר כמה ימים (בשנה האחרונה התבצעו כמה פשיטות משטרתיות גדולות על הכפר, בחיפושים אחר נשק ואמל"ח).
שני מטיפים בולטים אחרים הם בילאל בוסניץ' (Bilal Bosnić) ואידריז בילבאני (Idriz Bilbani).
בוסניץ' הוא המטיף הפופולארי ביותר בקרב הסלפים הבוסנים ומוכר היטב אף לקהל הרחב בבוסניה ובפזורה הבוסנית הודות לסרטונים רבים בכיכובו המועלים ליו טיוב בהם הוא מסית נגד ארה"ב, המערב ושאר ה"כופרים". הוא גר בביחאץ ((Bihać, ומרבה לנסוע ברחבי מערב אירופה כדי להרצות ולפתוח מסגדים חדשים. ניתן למצוא באינטרנט עשרות סרטונים של דרשות שנשא באוסטריה, גרמניה, הולנד, איטליה, שוודיה, שוויץ ומדינות יוגוסלביה לשעבר.
נוסרת איממוביץ' אידריז בילבאני
בילבאני הוא מטיף צעיר, פופולארי וכריזמאטי. בילבאני, בן 30, רכש את השכלתו הדתית בחבל סנג'אק בעיר נובי פזאר (Novi Pazar) ובאוניברסיטה אסלאמית בקהיר.[10] הוא היה תושב קבוע בגורניה מאוצ'ה, אך לאחר פיגוע הירי כנגד שגרירות ארה"ב בסרייבו, עבר לקוסובו. כעת הוא נע ברחבי אירופה ומדינות יוגוסלביה לשעבר ונותן דרשות והרצאות. בילבאני נחשב בר סמכא לענייני הלכה אסלאמית. מתוקף כך הוא חתום על כל הפסיקות במדור השאלות והתשובות באתר סטאזום אסלאמה (Stazom Islama).
הקהילה הסלפית בכפר גורני מאוצ'ה
מספר התושבים בגורניה מאוצ'ה אינו קבוע והוא מוערך ב-20 עד-50 משפחות. את הכפר פוקדים סלפים-בוסנים מאוסטריה, גרמניה, סרביה ומחבל סנג'אק (Sandžak )[11] השוהים בו לפרקי זמן של כמה חודשים. אנשי הכפר אינם מרשים לאיש להיכנס לכפר זולת ה"אחים" שאותם הם מכירים. לאחרונה פועלים הסלפים כדי לרכוש קרקעות באזור מידי סרבים וקרואטים (במחירים גבוהים בהרבה מערכן האמיתי) על מנת ליצור רצף טריטוריאלי בשליטתם בין שטחי בוסניה, סאנג'אק וקוסובו. המשאבים העומדים לרשותם מגיעים בעיקר מאוסטריה, מן השיח' מוחמד פורצ'ה. לרבים מתושבי הכפר אזרחות אוסטרית שבזכותה הם נהנים מקצבאות ועזרה סוציאלית, למרות שהם מציגים את עצמם כעובדי האדמה, ציידים ומגדלי דבורים. להערכת כמה מהפרשנים המסווה של ציידים וחקלאים מאפשר להם לערוך אימונים צבאיים ולהחזיק נשק.
לאחרונה התפרסמה בעיתון בוסני כתבה שכותרתה "גורניה מאוצ'ה – נקודת מעבר עבור הווהאבים היוצאים לג'יהאד"[12], המתארת את המציאות בכפר מפי מקור עלום שם שהציג עצמו כחסיד לשעבר של נוסרת איממוביץ' וגם כתושב לשעבר של גורניה מאוצ'ה. לדבריו, בשנים האחרונות עברו דרך הכפר אנשים רבים בדרכם לחזיתות הג'יהאד בעיראק ובתימן. איממוביץ' מקפיד על שליחת גברים רווקים, שכן הוא אינו רוצה לשאת בנטל של טיפול במשפחות במידה ואותם אנשים ייהרגו בקרב.
המקור חשף שאיש הקשר להעברת האנשים לעיראק הוא המטיף בילאל בוסניץ (ראה להלן) וחשף גם את זהותו של האחראי לתרגום החומרים של אל-קאעדה לבוסנית – אדיס בוסניץ' (Edis Bosnić). לדברי המקור, הלה התפאר בפניו שהכיר אישית את סמיר ח'אן, עורך המגזין של אל-קאעדה בשפה האנגלית – Inspire, מתקופת שהותם בארה"ב. המקור דיווח שלאיממוביץ' יש אנשי קשר בכמה ערים במערב אירופה. כך, למשל, אנשי הקשר בווינה הם אדם דמירוביץ' (Adem Demirović) ואחיו אבו תימה (Ebu Tejma) ואיש הקשר במינכן הוא אדם בשם סנאד אוודיץ' (Senad Avdić).
המקור לכתבה הגדיר את תושבי גורניה מאוצ'ה כבעלי אופי עברייני, חלקם סוחר ברכוש גנוב, שנמכר או ניתן לאלמנות הלוחמים הערבים תחת כיסוי של "עזרה לאחיות". לטענתו, איממוביץ' שולט באנשי הכפר ביד רמה ושוטף את מוחם באידיאולוגיה מבית מדרשו של ארגון אל-קאעדה. לטענתו, לאחר אירוע הירי על שגרירות ארה"ב באוקטובר 2011 והמעצרים שבוצעו בעקבותיו, נתקף איממוביץ' בסוג של פרנויה, שמתבטאת בהפסקה של כל פעילות גלויה, כגון עצירת האימונים בנשק והפסקת שימוש באמצעים אלקטרונים. ענייני האבטחה והביטחון מופקדים בידי כל תושבי הכפר (ילדים ומבוגרים), כך שכולם פוקחים עין על כולם
אתרי האינטרנט של איממוביץ' – קיצוניות דתית ותמיכה בג'יהאד העולמי
אתרי האינטרנט העיקריים דרכם מפיץ איממוביץ' את תורתו הם "דרכו של מאמין" (Put Vjernika)[13] ו"בדרכי האסלאם" (Stazom Islama)[14]. האתרים מספקים תכנים מגוונים בנושאי דת – מאמרי מטיפים הקשורים לקבוצה; תרגומים לבוסנית של מאמרים ופסקי הלכה של אנשי דת המזוהים עם הזרם הסלפי-ג'יהאדי; סרטי וידאו של דרשות והרצאות של המטיפים, וסרטים של אל-קאעדה והארגונים המזוהים עמו בתרגום לבוסנית. נוסף על ענייני קוראן, הלכה ומנהג, נידונים באתר גם נושאים כגון תכפיר, ג'יהאד, יחסי מוסלמים-כופרים וניתנות תשובות לשאלות הגולשים. האתר מספק גם תרגומים למאמרים, ספרים ופסקי הלכה של אנשי הדת הסלפים-ג'יהאדים הבולטים, בהם אבו-מוחמד אל-מקדסי ותלמידיו ובכך הוא מנגיש את האידיאולוגיה הסלפית-ג'יהאדית לדוברי הבוסנית.
היבטים עיקריים באידיאולוגיה של איממוביץ'
תמיכה בג'יהאד
הסלפים בבוסניה, ואיממוביץ' בראשם, תומכים בגלוי באל-קאעדה ובתנועת הג'יהאד העולמי. בדרשותיהם הם מעניקים לגיטימציה דתית לפגיעה בכופרים ולהתקפות על המערב. דוגמה לאופן בו איממוביץ' מפיץ את האידיאולוגיה הג'יהאדית מצויה בהרצאה שנשא ב7.3.2011 שכותרתה "הלכות הג'יהאד", בה הוא הסביר את אופי הלחימה בכופרים. לדבריו זהו "מאבק מזוין, מאבק עם רובים ולא עם עטים. הרי בערבית אומרים 'קיתאל' שפירושו להרוג , ולהרוג אפשר רק עם רובים".[15]
בפסק הלכה משנת 2008 העניק איממוביץ' לגיטימציה לפיגועי התאבדות. בתשובה לשאלה באתר "דרכו של מאמין": "האם זה חטא לחגור חגורת נפץ ולהתפוצץ בין הכופרים?" הוא השיב: "איננו רואים את צורת הלחימה הזאת כאסורה, אך יש להשתמש בה רק בנסיבות מיוחדות, לא כמו שימוש בנשק קונבנציונלי."[16] ברוח הדוקטרינה הסלפית-ג'יהאדית מציג איממוביץ' קו נוקשה ביחס למוסלמים שאינם עונים לקריטריונים של מוסלמים נאמנים. לדבריו, מוסלמים שמתפללים, מקיימים את החג' (עלייה לרגל למכה), נותנים צדקה וכו' אך מזניחים ולו חוק אחד של האסלאם, אינם חסינים מפני הציווי לצאת לג'יהאד נגדם.
התמיכה בג'יהאד באה לביטוי באירועים עממיים ובפולקלור של הסלפים הבוסנים. בכמה סרטונים ברשת נראה המטיף בילאל בוסניץ' כשהוא שר שירי הלל למוג'אהדין, ושירים בהם הוא מבקש לראותם נוקמים בארה"ב ובמדינות המערב. באחד הסרטונים שר בוסניץ':
"הג'יהאד היפה זרח מעל בוסניה/ והבוסנים התחילו לעשות תכביר ולהתפלל.../ שאמריקה תדע שאני עושה דעוה/ ומתפלל שהיא תתפרק לגורמים.
הו כופרים! תנסו לגעת במוג'אהדין רק עוד פעם אחת/ ומיד יגיעו אחינו הטאליבן/ וישפטו אתכם עם חרבם."[17]
בשיר הלל נוסף לפיגועי התאבדות, אומר בוסניץ': "ג'יהאד ג'יהאד יא אללה/ ג'יהאד ג'יהאד יא אללה/ למוסלמים הוא הגאולה. שאמריקה ושאר העריצים יידעו/ שעכשיו כל המוסלמים כאחד הם טאליבן/ שמעו עכשיו כל אחיי/ מאמינים מכל העולם: עם חומר נפץ על החזה נסלול את דרכי הג'יהאד... המוג'האדין של פלסטין/ נותנים את חייהם עבור השהאדה/ מי ייתן וכולם יגיעו לגן עדן וייהנו"[18]
הפצת רעיון הג'יהאד באתר "דרכו של מאמין"
נושא הג'יהאד תופס מקום מרכזי באתר "דרכו של מאמין", המדווח מכל חזיתות הג'יהאד: תימן, אפגניסטן סומאליה, צ'צ'ניה,עיראק, ולאחרונה גם מסוריה. כמעט כל הדיווחים מבוססים על פרסומי אל-קאעדה והארגונים המזוהים עמו. בנוסף מספק האתר סרטי תעמולה של ארגונים אלה בתרגום לבוסנית. כך ניתן לצפות בסרטים של אוסאמה בן-לאדן ואימן אל-ט'ואהרי, אנור אל-עולקי, בסרטים של הטאליבאן, בקטעי וידאו של המורדים בצ'צ'ניה, ועוד. מספר ההורדות של סרטים אלה מגיע ל-3000 או 4000.
במאמר לרגל יום השנה למותו של בן-לאדן שפורסם באתר נכתב: "למרות הציפיות של ארה"ב ואירופה, אל קאעדה רק התחזק בעקבות חיסולו של השיח', ורשם הישגים בתימן, במאלי ובסומאליה. השפעותיו התחזקו גם בלוב, אלג'יר, סוריה ומצרים. עבורנו אוסאמה הוא הלוחם הגדול ביותר שקם כנגד הצלבנים והציונים... "זה שהאמריקאים הצליחו להרוג את השיח' אוסאמה , זו לא בושה! הרי גיבורים נהרגים בשדה הקרב. לכל אחד יש את המועד הקבוע מראש למותו. ואולם, האם יכולים האמריקאים, עם כל התקשורת שלהם, עם כל צבאם ומנגנוני הביון שלהם להרוג את המטרה שעבורה השיח' חי ונרצח? חד משמעית לא! השיח' אוסאמה לא הקים ארגון שימות עם מותו ויעלם עם היעלמו!
אמריקה עוד תתגעגע לימים שבהם אוסאמה היה חי. אחרי הירצחו הג'יהאד נגד האויב המערבי ובובותיו רק יתגבר ויהפוך להיות משפיל יותר עבור הכופרים. הודיעו לאמריקאים שאש הג'יהאד תבער בעוצמה גדולה יותר מאשר בימי השיח' בן לאדן!...
הזמן מוכיח שרצח בין לאדן הוא בומרנג שיחזור לפרצופם של הרוצחים. בעקבות הרצח, אמריקה עוררה בלבם של מוסלמים ולא מוסלמים כאחד את הרצון לחקור את חייו ואת רעיונותיו של השיח', והדבר הוביל, למרות ציפיותיהם של רבים במערב, להתחזקותו של אל- קאעדה".[19] (המאמר מלווה בשורת הפניות לנאומיו של בן-לאדן, שבהם הוא פונה לאזרחי אירופה וארה"ב).[20]
הפיגוע נגד שגרירות ארה"ב בסרייבו: הכתובת - איממוביץ'
ב-23.4.2012 הוגש כתב אישום בבית המשפט בבוסניה נגד מווליד ישרביץ ועוד שניים מעוזריו, תושבי גורניה מאוצ'ה, בגין הקמת ארגון טרור וביצוע פעולת טרור כנגד מוסדות המדינה ונציגות ארה"ב על-ידי ירי על שגרירות ארה"ב באוקטובר 2011. בכתב האישום צוין שתכנון הפיגוע נעשה בגורניה מאוצ'ה וכך גם הניסיון לטשטש את העקבות על ידי הסתרת הנשק והעלמת DVD עם הודאתו של ישרביץ על כוונתו לבצע את הפיגוע. והסיבות למעשה: פעילות ארה"ב באפגניסטן, נוכחותו של נאט"ו בבוסניה והכיבוש הציוני בפלסטין.
ישרביץ' (בתמונה משמאל) הוא מוסלמי יליד סרביה, מחבל הסנג'אק שבו יש רוב מוסלמי. בעברו הוא שהה באוסטריה ונעצר שם בגין פעילות פלילית. בשנים האחרונות הוא מתגורר בגורניה מאוצ'ה ובעיירה נובי פזאר בחבל סנג'אק. בנובי פזאר קיימת קבוצה סלפית גדולה הנוהה אחר נוסרת איממוביץ'. מרכז פעילותם הוא מסגד פורקאן שבראשו עומד איש דת המכונה אבו ספיה.
בדרשה שהועלתה לאינטרנט ב4.11.2011 – ימים ספורים לאחר הפיגוע בשגרירות ארה"ב בסרייבו – הסתייג אבו ספיה מהפיגוע, אך השתלח בארה"ב: "העריץ הכי גדול של ימינו, אלוהות השקר [של ימינו] היא אמריקה. רבים מבני העם שלנו נוהרים כדי להקריב לה קורבן, גם המדינה שאנו חיים בה רוצה להקריב אותנו כקורבן לאמריקה. הם מתחנפים וסוגדים למקוללים האלה [ארה"ב], לגנבים הכי גדולים שחיו אי פעם על-פני כדור הארץ. שום דבר אינו קדוש בעיניהם והם מוכנים להקריב את בני עמם בדרך שלהם רק כדי להתקרב לעריץ, לאלוהות השקר הכי גדולה של העולם הזה [ארה"ב].
את מה שמווליד [ישארביץ', היורה על שגרירות ארה"ב בסרייבו] עשה, לא ניתן להשוות לדרכים שבהם אמריקה מפיצה את הדמון-קרטיה שלה. היא עושה זאת עם שפיכות דמים! אני מתפלל לאללה שיעזור למוג'האדין בדרכם, שישפיל את הפוליתאיזם ואת הפוליתאיסטים ושיזעזע את הכופרים!"[21]
שלילת הדמוקרטיה והמדינה המודרנית, התרחקות מהכופרים
ברוח האידיאולוגיה הסלפית-ג'יהאדית, שוללים הסלפים הבוסנים את המדינה המודרנית ואת הדמוקרטיה, ומדגישים את חשיבות ההתנערות מהכופרים. הם מקדישים חלק ניכר ממאמריהם ודרשותיהם לגינוי העקרונות הללו ומתייחסים אל המדינה ומוסדותיה כאל "טאר'ות" – מושג שמשמעו עריצות וכפירה.
באחת מדרשותיו[22] שכותרתה "הלכות הג'יהאד", עמד איממוביץ' על החובה לשאת נשק ולהרוג בכופרים, ולמגר את מה שנתפס בעיניו ככפירה – המדינה המודרנית וחוקיה. הוא עמד על האיסור לגור בקרבת מי שאינם מוסלמים ועל החובה להתרחק מהם. הדרשה נסבה סביב הפסוק "הילחמו בהם למען לא תהיה עוד פיתנה, והדת כולה תהיה לאללה" (8, 39), כאשר איממוביץ' דבק בפרשנות לפיה בפסוק זה "פיתנה" משמעה עבודת אלילים או כפירה. פסוק זה הוא אחת מאבני היסוד של התיאולוגיה הסלפית-ג'יהאדית, המצדיקה באמצעותו את מלחמת החורמה בשליטים החילונים ובמי שנחשבים אויבי האסלאם.
להלן קטעים מן הדרשה:
"הלכות הג'יהאד נכתבו כדי לדכא את השירך [ריבוי אלים, פוליתאיזם].
להלחם נגדם [קאתלוהם]. [בערבית] קַאתִּל. את זה לא עושים עם עט, אלא עם נשק, [במטרה] להרוג. [כוונת הפסוק היא] – תהרגו אותם.
הילחמו נגדם עד שהפיתנה תעלם. מה זה פיתנה פה? – זה שירך [פוליתאיזם]. עד שלא יפסיקו את הפולחן [שלהם], [ויעבדו] רק את אללה. זוהי מטרת הג'יהאד. אין די בכך שאדם יגיד אין אלוהים מבלעדי אללה... אלא הוא חייב להפסיק לסגוד לכפירה ולעשות תוחיד [היינו להאמין באמונת הייחוד, מונותאיזם]. עבור המשפט אין אלוהים מבלעדי אלללה... נשלפו החרבות, נעשתה היג'רה [ההגירה של מוחמד ממכה למדינה ובעקבותיו כל הגירה של מוסלמים כדי לשמור על דתם] והוטלה חובת הג'יהאד. המשפט הזה מפריד בין טוב לרע. המשפט הזה מפריד בין דרכי התוחיד לבין הכפירה. הוא אומר לנו שדרכינו [ודרכי הכופרים] אינן זהות. [אמירת] השהאדה היא המפתח לגן העדן.
לא רק השהאדה, אלא גם היג'רה, עזיבת הבתים, הסביבה המשותפת שחולקים עם הכופרים. בשל העדר דוגמה אישית ובשל הזמן הרב שמוסלמים חיו בקרב הכופרים, הם איבדו את דרכם. בימינו זה לא פופולארי לדבר על היג'רה, לא מדברים על זה. וכשמישהו מתחיל לדבר על היג'רה ישר מדביקים לו תיוג של כת, מישהו קיצוני שממציא חוקים חדשים לאסלאם. כאילו שלוח השנה שלנו לא מתחיל עם ההיג'רה. לכן אנו רואים שכל מצב אחר [כלומר הישארות בסביבת כופרים] אינו טבעי. בלי היג'רה אנחנו לא יכולים לעשות ג'יהאד.
באווירה של היום, כל אותם מטיפים שחושבים שהם הולכים בדרך נוחה, שלא יודעים מה אמורה להיות התכלית של ההטפה שלהם, שמטשטשים את האמת – מובילים את האנשים בדרך שקרית, כי מה שחשוב [להם] זה שחשבונות הבנק יישארו מלאים בכסף. כי כשמתחילים לדבר בשפה האמיתית של השריעה, ובמילים כמו שירך, כֻּפְר [כפירה], מֻנַאפִק [צבוע], היג'רה וג'יהאד, אז שערות ראשם סומרות... כי [הם חוששים] שהכסף לא יגיע.
... מוסלמי שחי בסביבה של פוליתאיסטים, ואינו עוזב אותה, אלא ממשיך לחיות איתם, ואפילו אם הוא מתפלל והולך למסגד - הוא כופר. הוא ייצא ידי חובתו רק אם יאמר להם בפומבי שהם כופרים. היום זה לא פשוט, כי ככל שאנחנו איתנים יותר בהטפה שלנו כך ההתנגדות של הכופרים והפוליתאיסטים חזקה יותר. אנחנו חייבים להבין לאן זה הולך. אללה יעמיד אותנו במבחן. ועד איפה המבחן הזה יימשך, עד מתי? עד שנבין מי הם המוג'האדין. עליכם להתכונן ולהכין את לבבכם ליום הזה. אנחנו יודעים שרבים יעזבו אותנו בדרך הזאת ויפנו לנו את הגב. אל דאגה, כי אנחנו מתחילים פרק חדש, פרק של מאבק, כי כתוב שהחרבות לא יפסיקו לרדת על הכופרים. מתי ייפסקו? כשיעזבו את השירך ויפנו לתוחיד. וכיוון ששירך ותוחיד אינם הולכים יחדיו, הג'יהאד לא יפסיק כל עוד שהשירך והכפירה לא ייעלמו...
כל עוד יש אפילו מעט שירך, המאבק צריך להימשך, כי לאללה כל הדת, לא חלק ממנה. כל עוד הדת לא תהיה לאללה הג'יהאד חייב להמשך. ולא בהטפה אלא בהרג. תהרגו אותם כתוב, תהרגו! ...
ואם ניישם את החוקים האלה על המציאות שלנו, הכול מתבהר, מבינים מי עושה מה, ומה עלינו לעשות. אותם המחוקקים חוקים וכופים אותנו לשמור אותם! אלה שנכנסו לפרלמנטים של כופרים, ומעגנים בחוק הומוסקסואליות ולימודי מוזיקה בבית הספר!! מה איתם? צריך להלחם בהם! הם מתירים מה שאללה אסר! לפי האיג'מאע [קונצנזוס של חכמי הדת] חייבים לצאת נגדם לג'יהאד! [אמירת] השהאדה ושאר החוקים שהם שומרים לא תגן עליהם! מי שמתרועע עם הפוליתאיסטים, מי שמגנה את אנשי התוחיד – שום דבר לא ישמור עליו מפני הג'יהאד."
השפעת אנשי דת סלפים-בוסנים מחוץ לבוסניה
כאמור, מוקד פעילותם של המטיפים הסלפים הבוסנים הוא בבוסניה עצמה ובמדינות יוגוסלביה לשעבר. ואולם, בנוסף לאלה יש להם השפעה בפזורה הבוסנית בכל מערב אירופה. מעיון בסרטונים של בילאל בוסניץ' ואידריז בילבאני ניתן ללמוד שהם הרצו בשבדיה, הולנד, דנמרק, איטליה, צרפת, גרמניה, אוסטריה, ועוד.
דוגמה נוספת היא הקשר בינם לבין ג'יהאדיסטים בצרפת. הקשר התגלה כשחברי הפורום הג'יהאדיסטי אנצאר אל-חק פנו לאידריז בילבאני בבקשה שיאשר את תוכנם של כרוזים בגנות הדמוקרטיה שהופצו לקראת הבחירות בצרפת במסגרת קמפיין שכונה "כולם נגד הדמון-קרטיה". בכרוזים שכותרתם "האמת אודות הדמוקרטיה", נקראו המוסלמים בצרפת להחרים את הבחירות, בטענה שמדובר בנטילת חלק בכפירה. הכרוזים מבטאים השקפת עולם סלפית-ג'יהאדית מובהקת, ומצוין עליהם שהם אושרו בידי השיח' אבו אוסאמה בילבאני [כינויו של אידריז בילבאני].
התכפיריון: היחסים עם הכופרים חייבים להתבסס על שנאה
בווינה פועלת עוד קבוצה רדיקלית בשם כלימת אול-חק (Kelimetul Haqq) שחבריה מוסלמים ממדינות יוגוסלביה ומנהיגה הוא Nedžad Balkan המכונה אבו מוחמד (Ebu Muhammad). בלקן משמש כאמאם של מסגד אל-צחאבה בווינה, אליו הגיע לאחר מחלוקת שהתגלעה בינו לבין מוחמד פורצ'ה ואנשיו.
בתחילת שנות ה-90 למד בלקן (בתמונה משמאל) באוניברסיטה האסלאמית שבאל-מדינה בסעודיה, אך בשל אכזבתו ממדיניותה של סעודיה הוא החליט לחזור לווינה. בלקן פיתח השקפות קיצוניות הדומות לאלו של חוגי אל-תכפיר ואל-הג'רה - שום שלטון מוסלמי או תנועה מוסלמית אינו עונה לדרישותיו האידיאולוגיות. בלקן שולל לא רק את הממסד בבוסניה, אלא גם את עצם המגורים במדינה, שכן להשקפתו אסור למוסלמי לגור במדינה המתיימרת להיות מוסלמית אם אינה מנהיגה את חוקי האסלאם במלואם.
בספר נמתחת ביקורת רבה על המשטר בסעודיה, תוך הצגת אופיין הכופר של ארה"ב ואירופה המנתבות את הפוליטיקה שלה ושל כל העולם. מחבר הספר קורא למוסלמים להתנגד לאג'נדה זאת, כיוון שהיחסים בינם לבין הכופרים חייבים להתבסס "על שנאה, איבה ומלחמה – כי דמו של הכופר ורכושו מותרים!"[24]
בלקן המסוכסך עם תנועתו של איממוביץ' ומחשיב את אנשיה למוסלמים מזויפים, מפעיל כמה אתרי אינטרנט שדרכם הוא מפיץ את האידיאולוגיה שלו. האתרים דנים בעיקר בזיהוי הכפירה שבזרמים המרכזיים של האסלאם ובדרכים להתמודד עמה.
"קריאה לגן עדן" – קשר בוסני למוחמד מראח?
לבסוף יצוין כי מקורות בסרביה וברפובליקה סרפסקה טוענים כי שבועיים לפני שיצא למסע ההרג בטולוז שהה מוחמד מראח בבוסניה במחנה אימונים של הארגון "קריאה לגן עדן" (Poziv U Raj). ארגון זה הוא השלוחה הבוסנית של הארגון הגרמני הנושא את אותו השם (Einladung zum Paradies), אשר בראשו עומד המטיף הרדיקלי והכריזמטי פייר פוגל. פעילותו של ארגון זה נאסרה בבוואריה (גרמניה) עקב אופיו המיסיונרי. אין אישור ממקור אחר לדברים. [25]
* א.צ'רשנש חוקר במכון ממרי; ר. גרין חוקר את האסלאם הרדיקלי והג'יהאד במכון
[1]עבד אל-רחמן אל-דוסרי, נולד בסעודיה ב-1942,ממקימי תנועת המוג'אהדין באפגניסטן בשנות ה-80, וממייסדיו הראשונים של ארגון אל-קאעדה)
[2] תחילה ארה"ב לא התעניינה במתרחש ביוגוסלביה. הסרבים נתמכו בידי רוסיה, בעלת ברית ותומכת מסורתית שלהם, בעוד גרמניה, אוסטריה והוותיקן, התייצבו לצד קרואטיה וסלובניה, והשיגו גם הן השפעה באזור. כשארה"ב החליטה לבסוף לנסות ולהשפיע על הקורה בבלקנים, הפרטנר היחידי שדרכו יכלה לפעול היו המוסלמים הבוסנים.
[3] בסופו של דבר הגיעו הסעודים והאיראנים למודוס וויוונדי, במסגרתו האיראנים הסתפקו בנוכחות במנגנוני הביטחון, בעוד הסעודים פעלו בשדה ההומניטרי, בהפצת הווהאביה ובעקיפין גם בתמיכה במוג'אהדין.
[5] בהדאני (בוסניה), 7.9.2001. http://www.bhdani.com/arhiva/222/t22204.shtml לאחר פיגועי האחד עשר בספטמבר הוא גורש מבוסניה לבקשת האמריקאים והועבר למצרים, שם ריצה עונש מאסר עד נפילת משטרו של מוברק. כיום הוא נמצא בבוסניה והוא סומן כמי שנתן אישור דתי למתקפה האחרונה על שגרירות ארה"ב בסרייבו.
[6] שיטה זו נהגה גם אצל הסרבים והקרואטים, שחילקו את האוכל רק לאזרחים שהיו מגיעים לתפילות בכנסיות, שבתוכם חולקה העזרה ההומניטארית.
[7] ווצ'רניה נובוסטי (בוסניה), 31.10.2011.
[8] בוזאר הוא חותנו של הטרוריסט הידוע אבו-נידאל (לאשתו ובתו של אבו-נידאל יש אזרחות בוסנית).
[9] אבו מוחמד אל-מקדסי, ששמו האמיתי עסאם אל-ברקאוי, הוא איש דת ירדני ממוצא פלסטיני, יליד 1959. אל-מקדסי נחשב למנהיג הרוחני של הסלפיה-ג'יהאדיה כיום. בכתביו ביסס אל-מקדסי את ההשקפה הקובעת ששליטים שאינם שולטים על-פי חוקי האסלאם ייחשבו לכופרים, ושעל המוסלמים להתנער מהם ומשלטונות המדינה ולצאת נגדם לג'יהאד. ספרים שחיבר ובהם טען שהמדינה הסעודית ומשפחת המלוכה הסעודית הם כופרים עוררו הדים רבים. על חניכיו של אל-מקדסי נמנה גם מנהיג אל-קאעדה בעיראק, אבו מצעב אל-זרקאוי, והוא נתן הדרכה גם לארגוני ג'יהאד ופעילי ג'יהאד ברחבי העולם. על כך ר' דו"ח ממרי בנושא
[11] חבל ארץ המשתרע על גבול סרביה-מונטנגרו, הגובל בבוסניה מצפון ובקוסובו מדרום.
[12] סלובודנה בוסנה (בוסניה), 2.4.2012. http://www.slobodna-bosna.ba/Novost.aspx?id=275
[13] www.putvjernika.com
[14] www.stazomislama.com
[16] סרייבו אוסלובודיניה (בוסניה), 3.2.2010 http://www.oslobodjenje.ba/index.php?id=18227. פסק ההלכה הוסר מהאתר לאחר שצוטט בהרחבה בעיתונות בבוסניה, סרביה וקרואטיה, וכן באתרי חדשות בינלאומיים. ר' גם http://www.dw.de/dw/article/0,,6100488,00.html.
[22] הקלטת שמע של הדרשה הועלתה ליוטיוב ב7.5.2011. http://www.youtube.com/watch?v=KiQSnxjaIKU.
[23] "הכפירות של האו"ם והמדינות החברות בה", עמ'.11
[24] שם, עמ' 45.
