כללי

 

התבטאויות אנטישמיות של ראשי המשטר באיראן

 

הקדמה

לצד מדיניות הכחשת השואה שמקדם המשטר האיראני,[1] נוהגים ראשיו לצאת בהצהרות אנטישמיות ולפרסם כתבי שנאה כלפי היהודים ובמיוחד כלפי היהודים במדינת ישראל, תוך שלילת זכות קיומה. בכירי המשטר, בהם המנהיג עלי ח'אמנאי והנשיא אחמדי-נז'אד, טוענים כי היהודים מפיצים שחיתות בעולם וכי הם "רשעים, תאוותנים, גנבים ורוצחים", "מלוכלכים ופושעים שנראים כבני אדם."

 

התואר "יהודי", מגויס ככינוי גנאי, במאבקים פוליטיים. כך, למשל, קרא מנסור ארצ'י, ממבקרי אחמדי-נז'אד, לראש לשכת הנשיא, רחים משאי, "יהודי" כדי להעליבו.[2] באופן דומה נהגו מתנגדיו של הנשיא אחמדי-נז'אד, באוקטובר 2009, כאשר טענו כי הוא ממוצא יהודי וכי שינוי שם משפחתו בידי אביו נועד להסוות זאת.[3]

 

פורמאלית מבחין המשטר האיראני בין יהדות כדת, שהיא לגיטימית (יהודים בהיותם מונותיאיסטים זכאים לקיים פולחן דתי תחת שלטון מוסלמי), לבין יהדות כלאום – שאיראן שוללת לחלוטין את קיומו. הנשיא אחמדי-נז'אד אף טען כי הציונים אינם יהודים אלא כופרים[4] או חסרי דת: "הם [הציונים] משקרים כשהם אומרים שהם יהודים. היהדות לא ידעה עושק גדול יותר מטענת הציונים שהם יהודים".[5]

 

אולם, בכירי המשטר נוהגים לטשטש בין דת יהודית ללאום יהודי. לעתים הם מתייחסים ליהודים על-פי שיוכם הדתי ולעתים על-פי שיוכם הלאומי, כשהם מגייסים את הקוראן להצדקת טענותיהם כלפיהם באופן אנאכרוניסטי. כך, למשל, טען דרשן התפילה אבראהים מהאג'ריאן, באוגוסט 2011 בטבס (מרכז-מזרח איראן) כי "לפי הקוראן, בני ישראל, היהודים והציונים הם האויב הגרוע ביותר של האנושות, ובמיוחד של המוסלמים, לאחר השטן."[6]

 

להלן כמה דוגמאות להתבטאויות ופרסומים אנטישמיים מצד בכירי המשטר, וסרטים המוצגים בחסותו:

 

ח'אמנאי: בפלסטין קובצו יהודים רשעים ומרושעים

בנאום בפני קהל אינטלקטואלים בעיר כרמאנשאה במע' איראן ב-18 לאוקטובר 2011, חזר המנהיג ח'אמנאי וביטא רעיונות אנטישמיים כשטען כי התקשורת המערבית פועלת ומונחית בבירור על ידי "הפרוטוקולים של זקני ציון". הוא אמר כי "המאמץ של רשתות התקשורת, השייכות לסדר העולמי העושק [הכוונה למערב], להבליט מודלים סוטים ותועים שואב מהמטרות המסוכנות של הפרוטוקולים הציוניים ['הפרוטוקולים של זקני ציון']. בניית המודל הזה מצד התקשורת מבוססת על מדיניות ברורה ומוגדרת."[7]

 

ב-1 באוקטובר 2011, במקביל לפתיחת ועידת התמיכה בפלסטינים בטהראן, דיווח האתר של המשרד האחראי לפרסומיו של מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, על הוצאתו לאור של ספר חדש, בן 416 עמודים, בשם "פלסטין בעיני המנהיג ח'אמנאי", בו מקובצים דבריו בסוגיה בדרכים לפתרונה, בגיבורי פלסטין, תבוסותיה ניצחונותיה, ועתידה.

 

באחת מדרשותיו של ח'אמנאי המובאות בספר, נאמר כי ישראל היא "מדינה חסרת מוצא וייחוס, מדינה מזויפת, אומה שקרית. קיבצו מכל קצוות העולם את האנשים הרשעים, והקימו אמלגם בשם ישראל. הזוהי אומה? קיבצו אותם שם [בפלסטין] מכל מקום בו היו יהודים רשעים ומרושעים.

 

במרבית המדינות [בעולם] נמצאים וחיים יהודים, וגם באיראן נמצאים יהודים וחיים את חייהם – הם לא מתעסקים עם איש ואיש גם לא מתעסק עימם, זו המדינה שלהם והם חיים בה. [אבל] אלו שהלכו לאדמות הכבושות [ישראל] היו מרושעים, רשעים, תאוותנים, גנבים ורוצחים שנאספו מכל העולם.

                                

האם ככה מקימים אומה? אומה ומדינה שקמה באופן כזה, ונקראת ישראל, אין לה דרך אחרת זולת דרך הטרור. אין לה אמירה משמעותית לומר.

 

במקביל, ישות כזו, למרות שפלותה וטומאתה, רוצה להאשים מדינה ואומה זורחת, גאה ויקרה, כמו איראן בדעת הקהל העולמית. [אולם] הם עצמם אשמים יותר מכולם, פושעים גדולים יותר מכולם וקלונם גדול משל זולתם."[8]

 

בנאום בעיר קום ב-9.1.2012 התייחס המנהיג ח'אמנאי למצבה הגיאו-פוליטי של איראן ולסנקציות הכלכליות שהטילה עליה ארה"ב, וטען כי איראן השיעית מתמודדת מול ארה"ב הכופרת ובני בריתה הציונים באותם תנאים שהיו בתקופת בדר ובתקופת ח'יבר. בדברים אלה רמז לטבח שעשה מוחמד ביהודי ח'יבר (628) ולניצחונם של המוסלמים המעטים (כיום השיעים) בהנהגת הנביא מוחמד על שבט קוריש – האמיד אך הכופר – בקרב בדר (623).

 

לדבריו, "החזית שניצבת מולנו - היא חזית של אמריקה ושל הציונים, שניסו כל דרך ומזימה, למלחמה מול האומה האיראנית... כדי שיוכלו להחליש את עוצמת המשטר ולהשמיד את נחישות העם... בראשית האסלאם, האויבים חשבו להטיל מצור כלכלי עם בני טאלב [יריביו האמידים והכופרים של הנביא מוחמד] על המוסלמים [קרי על נאמני הנביא מוחמד] אולם לא הצליחו. האומללים האלה עשו חישובים כושלים. הם חושבים [כיום] שאנחנו במצב של בני אבי טאלב [שהטילו מצור על העיר אל-מדינה] ... זה לא המצב. היום אנו בתנאים של  בדר ושל ח'יבר ... אומתנו [כבר] רואה את הניצחונות. האומה קרובה לניצחון..."[9]

 

אחמדי-נז'אד: היהודים שהגיעו לישראל – [רק] נראים כבני אדם

בנאום בעיר שהרכורד (מערב-מרכז איראן) ב-16 ביוני 2010, הגדיר אחמדי-נז'אד את היהודים שהגיעו לישראל "הפושעים הגדולים ביותר ש[רק] נראים כבני אדם"..."לפני שישים שנה הם [הכוונה למערב] אספו מקצוות העולם את המלוכלכים  והפושעים ביותר, ש[רק] נראים כבני אדם [הכוונה ליהודים], ארגנו וחימשו אותם – בתירוץ מלאכותי ושקרי תוך זיוף מידע והמצאת סיפורים – והעניקו להם גיבוי תעמולתי וצבאי כדי שיכבשו את אדמות פלסטין ויעקרו את האומה הפלסטינית [ממולדתה]."[10]

 

ב-13 בדצמבר 2010 אמר אחמדי-נז'אד: "היום ברור לכולם שהציונים אינם יהודים, אינם נוצרים ואינם מוסלמים. הם לא מאמינים באף אחת מן הדתות האלוהיות. הם חסרי דת ואינם [זכאים] לזכויות היסוד המינימאליות של האדם."[11]

 

בנאום בפני עיתונאים זרים ב-29 באוקטובר 2011 בטהראן, תאר אחמדי-נז'אד את "המשטר הציוני" כמפלגה מסועפת מאוד השולטת בבעלי המונופול בתחום הכוח, התקשורת והעושר, והוסיף: "זה שישים שנה שהעם האירופי משלם מסים לציונים. הציונים מממנים את עלויות התעמולה בבחירות במערב [ובכך] הם שולטים על ענייניהם. [משום כך] לעם ולבעלי הדעה במערב אין שום תפקיד." [12] ישראל, לדבריו, היא התגלמות האידיאולוגיה האנטי-הומניסטית של הציונות; המשטר הציוני אינו נשמע לא לדת ולא למוסר והוא רק מציג עצמו כיהודי.[13]

 

איתאללה מצבאח יזדי: היהודים – "אויבי האסלאם"

גם חבר מועצת המומחים, איתאללה תקי מצבאח יזדי, עד לאחרונה פטרונו הרוחני של הנשיא אחמדי-נז'אד, מבטא בנאומיו מוטיבים אנטישמיים. כך למשל, בכנס משמרות המהפכה בינואר 2010, הוא הגדיר  את היהודים כ"אויבי האסלאם", וכ"פוליטיקאים הכי ערמומיים עלי אדמות". לדבריו, "רוב מרכזי השחיתות בעולם שייכים ליהודים ולציונים, המנסים להדביק את יתר העמים בשחיתות ולהשתלט על העולם."[14]  

 

ספר באיראן: "כיצד יש לחסל את ישראל?"

ב-23 בנובמבר 2011, דיווח האתר רסא ניוז, המזוהה עם הסמינרים הדתיים בקום, על ספר, פרי עטם של תלמידי דת מן הסמינרים הדתיים בקום, בשם "כיצד יש לחסל את ישראל?" הדן בשאלה כיצד לממש את הנחייתו של מייסד המשטר, איתאללה רוחאללה ח'ומיני (תמונתו מופיעה בכריכה), לחסל את מדינת ישראל.

 

בספר יש דוגמאות רבות לבלבול של מחבריו בין זהות יהודית לזהות ישראלית או ציונית. כך למשל, ציין אחד המחברים, מוחמד אבראהים-ניא, כי בספר צוטטו פסוקי קוראן נגד היהודים כדי להסביר כיצד יש לחסל את ישראל. לדבריו, "הקוראן הגדיר את המשטר הזה [במקור, הכוונה לישראל שלא התקיימה במאה השביעית] כאויב הכי מסוכן של המוסלמים אבל המאבק בהם אינו זוכה לתשומת לב ראויה מצד המוסלמים... תוך כדי תרגום עכשווי של פסוקי הקוראן, נעשה [בספר] שימוש ...בתמונות של הציונים הקשורות לתוכן הפסוק ובהצהרות של אנשי אקדמיה יהודים אודות הפסוק."

 

אבראהים-ניא ציין כי לצד פסוקי קוראן מסתמך הספר גם על הפתוא של מייסד המשטר, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, בדבר חיסולה של ישראל, שהיא "חובה הלכתית". הוא הוסיף כי הספר דן גם ב"חקר התכונות האידיאולוגיות של ישראל, בפשעי האומה הזו, באזהרות הקוראן את המוסלמים מפניה, בנקודות התורפה של בני ישראל ובדרכים למאבק באומה הזו."

 

לדברי אבראהים-ניא, "יותר מכל אומה אחרת מזהיר הקוראן את המוסלמים מפני בני ישראל, אומה שקבלה מן האל ברכות ייחודיות [אך] יצרה את הפשעים הייחודיים ביותר ואת העינויים האלוהיים הייחודיים ביותר. בניגוד לדעה הרווחת, האומה הזו לא נעלמה באותן המאות וכיום שאריותיה מצויות במסגרת הציונות, הממשיכה לבצע פשעים ומכות באומת האסלאם."[15]

 

לצד התבטאויות אנטישמיות מופצים באיראן ומחוצה לה סרטים אנטישמיים הזוכים לברכתו של  המשטר ובהם "צייד השבת" ו"האנטישמי".

 

סרט אנטישמי חדש באיראן – "צייד השבת"

בחודשים האחרונים עלה לאקרנים באיראן הסרט האנטי-ציוני ובעל המוטיבים האנטישמיים "צייד השבת" בבימויו של האיראני, פרויז שיח' תאדי. אתר רשות השידור האיראנית בעברית www.hebrew.irib.ir  הסביר כי עלילת הסרט (ר' תמונות) המתרחשת בישראל, "עוסקת בנער [יהודי ישראלי] בשם בנימין, העובר התעללות נפשית ושטיפת מוח בידי סבו, רב ציוני, במטרה להפכו לרוצח חסר רחמים וצמא-דם, שיהיה מוכן לשפוך את דמם של פלסטינים וחפים מפשע למען מימוש יעדי הציונות."

    

www.abna.ir , 17.9.2011                                                   ג'האן ניוז (איראן), 6.11.2011

האתר המשיך בתיאור העלילה לפיה "בנימין הופרד מאמו כדי להכשירו רגשית לאימוץ האידיאולוגיה הציונית. בתחילה מגלה בנימין התנגדות, אך בהדרגה הוא נכנע ומאמץ את התפישות הציונית הקיצוניות. הרב הציוני ... מוצג כסדיסט, כרמאי וכגזען דתי, ההופך את הנער לרובוט צמא-דם בשירות הציונות." הסרט, מבהיר האתר, צולם ברובו בלבנון, ומראה כיצד "שולטים הרבנים הציוניים, המושחתים מבחינה כספית ומוסרית, במוסדות ישראל."[16]  לקדימון של הסרט ראה קליפ ממרי,[17] וכן תקציר הסרט שהביא ערוץ אל-עאלם בשפה הערבית, בלוויית דברי הסבר של המפיק מוחמד קהרמאני.[18]

 

הסרט, העושה שימוש במוטיבים אנטישמיים, מציג את היהדות כדת המתנשאת על הנצרות והאסלאם ואת "הרב חנן" בדמות יהודי–ציוני, המפעיל כל מניפולציה אפשרית על זולתו כדי להשיג את מבוקשו - מבוקשם של כת היהודים-ציונים. הערוץ האיראני אל-עאלם בשפה הערבית, הסביר על רקע הסרט כי היהדות מוצגת כ"גזענות דתית" ודמות הרב היהודי כ"תמצית הרוע עלי אדמות וסמל הרמייה." בסרטון מוצג הילד, שנחטף מאימו בידי אביו-סבו [במקור], כמי שעובר אימונים דתיים וצבאיים בידי המנטור, אביו-סבו, הרב הציוני, לצד שטיפת מוח מסיבית, האופיינית, לטענת הסרט והקריין, לציונים. הילד, לבוש במדי הצבא, נראה יורה לכל עבר וללא אבחנה, על רקע שירת "התקווה", עד שהוא הופך למכונת מלחמה ומבצע פקודות ללא רגש.

 

היהדות מוצגת בקדימון לסרט כדת שבה נשים מבוזות ומושפלות בהשוואה לגברים, [שהיא] משתמשת בבני דתות אחרות לסיפוק צרכי היהודי ועושה שימוש בכשפים ובטקסי טהרה כדי להכשיר מי שאינו נולד כיהודי. בנוסף, נטען שהפרשנות הנכונה ביהדות היא שאין להרוג יהודים אך דמם של בני הדתות האחרות או של בני העמים האחרים (פלסטינים) מותר. הרב טוען בפני המוסלמים-פלסטינים כי הוא והיהודים-הציונים הם "בני אברהם" –זכות המקנה להם, ולא לאחרים, שליטה וריבונות על הקרקע. היהודי-ציוני אף תוהה מיהם אותם פלסטינים-מוסלמים ומציגם למעשה כחסרי זהות. זאת ועוד, בסרט מוצגים הפלסטינים-המוסלמים השלווים בכפרם כקורבנם של היהודים-ציונים האלימים והתוקפניים המבקשים להשמידם, דבר המשקף "מציאות יומיומית" לטענת היוצרים ואל-עלאם.

 

בסרטון אל-עאלם בערבית אמר מפיק הסרט קהרמאני שהסרט יתורגם בקרוב לערבית ויעלה לאקרנים במדינות ערביות ומוסלמיות, לאחר שנדחה ע"י כל פסטיבלי הקולנוע הבינ"ל בשל מה שכינה "העמדות הפרו-ציוניות של מארגני [הפסטיבלים]." לטענתו הסרט חשוב מפני שהוא תורם להסברת חשיבות נוכחותם של הפלסטינים בפלסטין, המצילה לדבריו, את העולם משלטון הציונים.[19] 

 

סרט: "האנטישמי" בתמיכת ממשלת איראן

The Iranian Ministry of Culture and Islamic Guidance, and Iran's Experimental and Documentary Film Center have sponsored the production of the film The Antisemite, an adaptation of an eponymous play by French comedian Dieudonné' M'bala M'bala,[20] whose works have been censored in France for racial and religious incitement. According to a report published anonymously (apparently by Dieudonné's team) on the website Medialibre, the film tells the story of a man who "nurtures absolute hatred towards anything Jewish." His wife, who has cancer, asks him to seek medical help for his antisemitism, and the latter consults a Jewish psychoanalyst. The film opens with "one of those usual Holocaust propaganda documentaries" playing on TV in the couple's bedroom, the report says. "Horrible pictures are shown. The protagonist turns to his wife and says, sobbing: 'One day, all this will come true.'"[21]

 

Dieudonné turned to Iran after failing to find a sponsor for his film in France. It should be noted that the Iranian authorities have also agreed to sponsor the production of his film The Black Code, which claims that Zionists were involved in the European slave-trade in the 18^th century. The Antisemite is to be screened at a conference on "Hollywoodism and Cinema" that will be held on the sidelines of Iran's 30th Fajr International Film Festival (1-11 February, 2012).[22] In France, it was screened in Dieudonné's theatre on January 16-22, 2012. (Other French theatres refused to screen it).[23]