בצל האביב הערבי: ניווט סעודי זהיר מול האיום האיראני
מאת: י. יהושע*
הקדמה
בשנה האחרונה, על רקע גל ההתקוממויות האזרחיות בעולם הערבי בכלל ובמפרץ בפרט, הלכה והחריפה המתיחות הקיימת בין סעודיה לבין איראן המצויות בעימות רב שנים. שתי המדינות עוקבות בדאגה אחר השינויים הפוליטיים במדינות ערב השונות והשלכותיהם על מאזן הכוחות של שני המחנות במזרח התיכון שהן עומדות בראשם.
הן סעודיה והן איראן איבדו שותפות חשובות באירועי האביב הערבי: סעודיה איבדה את מצרים, שותפתה בהובלת המחנה האנטי איראני, זאת לאחר שהמועצה הצבאית המצרית משקיעה את מירב מאמציה לטיפול בענייני הפנים של המדינה. מנגד, המשטר הסורי, בעל הברית החשוב ביותר של איראן, נלחם על הישרדותו מול גל המחאות השוטף את המדינה. נפילתו של משטר זה, תרע את מצבה של איראן ותשפיע מאזן הכוחות בינה לבין סעודיה. לפיכך, גוברת המתיחות בין שתי המדינות על רקע מגמותיהן השונות ביחס למתרחש בסוריה. במקביל חרדה סעודיה מפני העמקת החדירה האיראנית לעיראק, בעקבות יציאת הכוחות האמריקאיים משטחה. עד כה נטרלה, במידת מה, נוכחותם של כוחות אלה, את המעורבות האיראנית בעיראק. עתה, עם יציאתם, תהפוך עיראק למוקד עימות משמעותי בין סעודיה ואיראן.
עוד מוקד מתיחות בין סעודיה לאיראן, הן המחאות בבחריין ובסעודיה עצמה. השלטון הסעודי רואה במחאות אלה מעשה חתרנות איראני, שנועד לערער את היציבות באזור, ולא מחאה ציבורית אותנטית. כמו כן, עקב חשיפת כמה ניסיונות של גורמים איראנים לפגוע בדיפלומטים סעודים ובמתקנים אסטרטגים במפרץ, טוענת סעודיה כי איראן, כמו אל-קאעדה, נוקטת נגדה בטרור, כתגובה למדיניות הסעודית כלפי המתרחש בבחריין ובסוריה. סעודיה אף איימה כי תגיב בחריפות על פרשיות אלה.
סעודיה החוששת מפני התגברות ההשפעה האיראנית בעולם הערבי ומירידת קרנו של המחנה הערבי המתון, נוקטת בדיפלומטיה אקטיבית שנועדה לתעל את התמורות הפוקדות את העולם הערבי לטובתה, ולגבש קואליציה אנטי איראנית במפרץ ובעולם הערבי. בשלב זה בוחרת סעודיה, למרות חששותיה מאיראן, שלא להתעמת עם יריבתה ולפעול מולה בזירה הדיפלומטית הבינלאומית, תוך שיתוף פעולה עם ארה"ב. הסיבות לכך, הן נחיתותה הצבאית מול איראן, הקושי לגבש קואליציה אנטי איראנית, בזירה הערבית והבינלאומית, והחשש הסעודי כי עימות עם איראן יערער את הסטאטוס קוו האזורי ועלול להציב את סעודיה בפני אתגרים מבית שיאיימו על שלטון משפחת המלוכה. אפשר שהנקיטה בקו זה מהווה כיסוי לשת"פ מודיעיני חשאי עם המערב בפעולות המתבצעות נגד איראן על אדמתה ונראה כי כאן רב הנסתר על הגלוי.
עם זאת יצויין כי על אף מדיניותה המתונה מול איראן, כאשר חשה סעודיה באיום ישיר עליה ועל שלטון משפחת המלוכה, כמו במחאות בבחריין, היא איננה מהססת להפעיל את כוחה הצבאי אל מול איום זה.
ביחס לתוכנית הגרעין האיראנית, מצהירים הבכירים הסעודים, כי הם מתנגדים למתקפה כנגד איראן, שתגרור קורבנות רבים בשני הצדדים, וטוענים כי דיאלוג הוא הדרך הטובה ביותר לפתרון הבעיה. סעודיה הדוגלת בפירוז כל המזרח התיכון מנשק גרעיני מזהירה כי פצצה איראנית עלולה לגרור את כל מדינות האזור למרוץ חימוש גרעיני.
הצהרותיהם הזהירות של הבכירים הסעודים ביחס לאיראן דווקא בעת הזו עומדות בניגוד למאמרים המתלהמים בתקשורת הסעודית התוקפים את איראן ומדיניותה. פער זה מחייב הסבר שכן, היה מצופה כי התקשורת בסעודיה שהינה "תקשורת מטעם" תפעל בהתאם לקו הממסדי. יתכן כי התוקפנות התקשורתית כלפי איראן, המנוגדת לעמדת השלטון, נועדה להסיח את דעת הקהל מן הבעיות הפנימיות בממלכה ולמקדה באויב החיצוני.
מסמך זה יסקור את שורשי של העימות בין סעודיה לאיראן, את הסיבות להחרפתו הנוכחית על רקע האביב הערבי ואת דרך התנהלותה של סעודיה בעימות זה.
שורש המתיחות: חשש רב שנים בסעודיה מפני הגמוניה איראנית באזור
ראשיתו של העימות בין סעודיה ואיראן, לפני כשלושים שנה, זמן המהפכה האסלאמית באיראן. מאז ידעו יחסי שתי המדינות עליות ומורדות. העימות לבש פנים חריפות במיוחד, עם עלייתו של נשיא איראן הנוכחי, מחמוד אחמדי נז'אד, שמדיניותו חותרת להגמוניה שיעית אזורית. חתירה זו באה לידי ביטוי בהגברת מעורבותה של איראן בענייני הפנים של מדינות ערב כלבנון, עיראק, תימן וסודאן ובנחישותה להוות מעצמה צבאית אזורית בעלת זרוע טילית ארוכת טווח ובעלת יכולות גרעיניות על אף ההתנגדות הבינלאומית.
המתיחות בין סעודיה לבין איראן התדרדרה לכדי מלחמה קרה שהגיעה לשיאה בדצמבר 2008 ובינואר 2009 וחצתה את העולם הערבי לשני מחנות: מחנה פרו איראני שתמך בתנועות ההתנגדות באזור וקרא תיגר על מדיניות ארה"ב באזור; ומחנה המדינות המתונות שנקט בגישה אנטי איראנית ופרו מערבית.[1]
עם השנים, עקב התמורות הרבות במזרח התיכון, חלו שינויים בהרכבי מחנות אלה: בעבר היה ניתן לראות בסעודיה ומצרים כמובילות המחנה המתון האנטי איראני; כיום, לאחר המהפכה במצרים, נותרה סעודיה לבדה בראש מחנה זה. למחנה הפרו איראני הצטרפו עיראק ולבנון (תחת ממשלתו של נג'יב מיקאתי) במקומן של קטר וחמאס שהולכות ומתרחקות ממחנה זה וסוריה שמשטרה הולך ונחלש עקב ההתקוממות.
במצב זה, סעודיה - המובילה את המחנה האנטי איראני ורואה עצמה כמנהיגת הסונים – חשה כמי שנמצאת תחת איום איראני ישיר. עיקר דאגתה הוא מפני חתירתה של איראן להגמוניה אזורית באמצעות תמיכתה בגורמי ההתנגדות בעולם הערבי ומעורבותה בליבוי מוקדי סכסוך אזוריים, כדרך לערעור היציבות באזור. בשל חששות אלה יוצאת סעודיה נגד כל סוג של דיאלוג אמריקאי- איראני בנושא תיק הגרעין האיראני ובנושאים אחרים, כגון הנסיגה האמריקאית מעיראק. חששה הוא, שדיאלוג כזה יניב עסקה בין שתי המדינות, שתבוא על חשבונן של סעודיה ומדינות ערב האחרות.
בכירי הממלכה הסעודית התייחסו לא אחת לאיום האיראני. שר הפנים ויורש העצר הסעודי החדש, נאיף בן עבד אל-עזיז, אמר בהתבטאות נדירה בנושא כי "הרשע מקיף את סעודיה מכל מקום. אנו מוקפים בבעיות של עיראק מצפון, תימן מדרום, בעיותיה של איראן המאיימת על סעודיה [ממזרח], והבעיות של אפריקה ממערב. אולם תודה לאל, למרות כל זה אנו חיים ביציבות וקדמה."[2]
קריקטורה בסעודיה: איראן נכשלת בניסיונותיה להתערב בתוך סעודיה[3
החשש הסעודי משאיפותיה ההגמוניות של איראן תוארו בהרחבה בהרצאה מיוחדת במינה אותה נשא האמיר תורכי אל-פיצל, לשעבר ראש המודיעין הסעודי ושגריר סעודיה בארה"ב, באוניברסיטת הארוואד ב-19 בנובמבר 2010[4]. בהרצאתו התייחס אל-פיצל בהרחבה לשורשי העימות בין איראן לסעודיה כפי שהם מצטיירים בעיניים סעודיות ולגילוייו של עימות זה בשטח. אל-פיצל מתח ביקורת חריפה על מדיניותה ההגמוניאלית של איראן, אולם עם זאת ציין כי ממלכתו דוגלת בפתרון העימות באמצעות דיאלוג, אשר חייב לטפל גם בתיק הגרעין האיראני. עם זאת הבהיר אל-פיצל כי ממלכתו תגיב על כל איום איראני. להלן קטעים מהרצאתו של אל-פיצל:
One of the key challenges that the kingdom faces is
Before discussing the crucial geopolitical matches between
The main theater of this rivalry, therefore, is regional geopolitics, and here the focus is squarely on sectarianism.
Further,
Yet
No discussion of
King 'Abdallah has said, and I quote: "As we regard the Iranian issues, we call for abandoning the language of tension and escalation and the adoption of diplomatic solutions to the issue." But according to polls, elections and trade and security agreements,
Ladies and Gentlemen, the elephant in the room is
הרקע למתיחות הנוכחית: המחאות במפרץ ופרשיות ביטחוניות
מה שהעצים את המתיחות בין סעודיה לאיראן בעת האחרונה, היו המחאות בבחריין ובסעודיה עצמה. מחאות השיעים בבחריין נתפסות בסעודיה כאיום איראני ישיר על המשטר הבחריני והסעודי כאחד. עם פרוץ מחאות אלו, התגייסה סעודיה במהירות - יחד עם מדינות מפרציות אחרות- כדי לסייע למשטר הבחריני לדכא את ההפגנות ושגרה מעל אלף מחייליה לבחריין במסגרת "כוח מגן של חצי האי ערב". מהלך זה נתקל בביקורת איראנית קשה והוגדר באיראן כ"פלישה [סעודית] לטבח המוסלמים של בחריין [הכוונה לשיעים]."[5]
גם ניסיונות ההתקוממות בתוך סעודיה, מצד סונים ושיעים כאחד, נתפסו בממלכה הסעודית כניסיון איראני להמריד את אזרחי הממלכה כנגד המשטר, ולא כמחאה ציבורית לגיטימית. המפגינים השיעים במזרח סעודיה תמכו במחאות נגד השלטון בבחריין ואף קראו "מוות לאאל-סעוד" [מוות למשפחת סעוד], כפי שקוראים לעתים בהפגנות באיראן[6]. בתגובתו לאירועים אלה, טען משרד הפנים הסעודי ש"ידיים חיצוניות" ליבו את המהומות, ברמזו לאיראן, ודרש מן המפגינים לבחור האם הם נאמנים לסעודיה או למדינה זרה.[7] האמיר הסעודי, ח'אלד בן טלאל אמר על ניסיונות המחאה בסעודיה במרץ 2011: "...ברור כי 'הראפדה' וחובשי המצנפות [הכוונה לשיעים ולאיראן] עומדים מאחורי מציתי הפתנה - אלו המסיתים ואלו הרוצים להוביל את המדינה לתהום - כפי שעשה חזבאללה בלבנון; כפי שהם [האיראנים] עשו בעיראק...; במלחמת החות'ים בתימן; ובבחריין."[8] בהזדמנות אחרת אמר האמיר כי איראן היא שעומדת מאחורי המהומות בבחריין ובצפון מזרח סעודיה וציין כי בשל אמונת השיעים בעקרון 'התקיה' [הסתרת האמונה הדתית האמיתית מחשש לדיכויה] אי אפשר להאמין לשבועת האמונים שהעניקו מנהיגי השיעים בסעודיה למלך עבדאללה.[9]
בעיתונות הממסדית הסעודית התפרסמו מאמרים רבים המאשימים את איראן בהתערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות המפרץ בכלל ושל סעודיה בפרט, במסגרת תוכניתה לערעור היציבות האזורית וביסוס הגמוניה איראנית. מאמרים אחרים קשרו אירועים אלה לשיקוליה האסטרטגיים המשתנים של איראן, על רקע התמורות שמחולל האביב הערבי. בעל הטור משארי אל-ד'אידי, טען במאמרו ביומון אל-שרק אל-אוסט כי מחאות השיעים שאירעו באוקטובר 2011 באל-עואמיה שבמחוז קטיף בצפון מזרח סעודיה, הן תגובה איראנית למדיניותה של סעודיה כלפי המשטר הסורי. לדבריו, "איראן ובעלת בריתה סוריה חושבות שמדינות המפרץ, וסעודיה בפרט, מובילות קמפיין נגד המשטר הסורי ... ואחת התגובות [שלהן לכך] היא לעורר את השיעים במפרץ [ובכלל זה בתוך סעודיה] ולפתוח תיקים ישנים."[10]
הפגנת ענק בעיר אל-קטיף בה נשמעו קריאות "מוות לאאל סעוד"[11]
המתיחות בין סעודיה ואיראן החריפה עוד יותר על רקע דיווחים אודות מעורבותה של איראן בפיגועים נגד יעדים מפרציים אסטרטגיים. נטען כי איראן מפעילה חוליות טרור כנגד דיפלומטים סעודים ושגרירויות סעודיות ברחבי העולם וכנגד אינטרסים חיוניים אחרים במפרץ. באוקטובר 2011 הודיעו שלטונות ארה"ב כי סיכלו תכנית של שני איראנים, האחד בעל אזרחות אמריקאית, להתנקש בחיי שגריר סעודיה בארה"ב, עאדל אל-ג'ובייר (בסיוע חברי קרטל סמים ממקסיקו) ולבצע פיגוע בשגרירות סעודיה בוושינגטון בשליחות גורמים במשמרות המהפכה של איראן.[12] כחודש לאחר מכן, הודיעה קטר על חשיפת חוליית טרור איראנית שתכננה לבצע פיגועים בבחריין ובכלל זה לפגוע בשגרירות סעודיה בבחריין, במשרד הפנים הבחריני ובגשר המלך פהד [המקשר בין בחריין לסעודיה]. לטענת שלטונות בחריין, חברי החוליה אומנו באיראן והיו בקשר עם אנשי משמרות המהפכה.[13] שלטונות פקיסטן אישרו לאחרונה את טענתה של סעודיה, כי איראן מעורבת בחיסול הדיפלומט הסעודי חסן אל-קחטאני, בחודש מאי בעיר קרצ'י.[14] איראן מצידה הכחישה מעורבות בכמה מפרשיות אלו[15].
ואולם, פרשיות אלה, ובעיקר הניסיון לחסל את שגריר סעודיה בארה"ב, הניעו בסעודיה קמפיין אנטי איראני שבו הואשמה איראן בנקיטה עקבית בדפוס פעולה טרוריסטי, במיוחד נגד יעדים דיפלומטיים, במטרה לפגוע ביציבות מדינות המפרץ. על ניסיון חיסולו של שגריר סעודיה בארה"ב, אמר שר החוץ הסעודי סעוד אל-פיצל: "אין זה אירוע ראשון מסוגו של מעורבות איראנית בענייני הערבים. כווית תפסה סוכנים איראנים, איראן מתערבת בלבנון, עיראק ומדינות אחרות."[16] מאמרים ומאמרי המערכת בסעודיה תקפו את איראן בחריפות, תוך שימוש בכותרות כגון: "פניה המכוערות של איראן" [אל-יום 15.10.2011], "שורש הרוע האיראני" [אל-אקתצאדיה 13.10.2011] "טרור המשטר האיראני" [אל-ג'זירה 13.10.2011] "טרור הדיפלומטים" [אל-ג'זירה 23.11.2011] ועוד. נכתב כי איראן, המפעילה שיטות טרוריסטיות כמו ארגון אל-קאעדה, מסלימה את פעילותה נגד מדינות המפרץ, במיוחד עקב השינויים בעולם הערבי בכלל, ובסוריה בפרט.[17]
במאמר המערכת של היומון אל-וטן נכתב: "איראן הגבירה לאחרונה את פעילותה לערעור היציבות באזור לאחר הפגנות [המחאה] בסוריה והעמדה הבינלאומית ביחס לאזור. הגבר גרם לה לחפש תירוצים להצתת האזור עוד יותר. המזימה לחסל את השגריר הסעודי בוושינגטון מעידה כי שאיפתה [של איראן] לזעזע את [האזור] היא במסגרת תכנון עמוק שקשור לחוגים מסוימים בטהראן השואפים לפגוע בממלכה..."[18] בעל הטור, אבראהים אל-אמיר כתב באותו יומון: "איראן חשה כי סוריה, בעלת בריתה הערבית היחידה, עומדת ליפול... [לכן,] היא פועלת בשני כיוונים כדי להצית משברים בעולם: פגיעה בדיפלומטים הסעודים כדי לפגוע ולהחליש את הדיפלומטיה הסעודית; הצתת אש הפתנה הפנימית בחלק ממדינות המפרץ, בראשן סעודיה ובחריין."[19]
קריקטורה בסעודיה: איראן מכורה לטרור; "מתכננת להתנקש
בשגריר סעודיה בוושינגטון באמצעות סוחרי שמים מקסיקנים[20]
במאמר המערכת של היומון אל-יום, נכתב כי הניסיון האיראני לחיסול השגריר הסעודי "מעיד על כך שכוונות הרוע והסבת הנזקים מושרשות במשטר [האיראני] השואף להשתלט על המפרץ ועל העולם האסלאמי באמצעות הפרת כל הנורמות והחוקים הבינלאומיים ... איראן, המובילה את כוחות העוולה באזור, יודעת כי סעודיה היא המדינה החזקה הניצבת מול שאיפותיה האסטרטגיות להתפשטות פוליטית ולהשגת נשק להשמדה המונית...[היא גם] יודעת שסעודיה יכולה להשיג קונצנזוס ערבי אסלאמי ובינלאומי למדיניותה יישרת הדרך בענייני המזרח התיכון באמצעות יצירת מודל למתינות פוליטית וכלכלית. דבר זה מרגיז את איראן ודוחף אותה לנקוט בפעולותיה המשוגעות והשפלות, אשר אינן עולות בקנה אחד עם הגיון השלום העולמי."[21]
עורך יומון אל-ריאד, תורכי אל-סודירי טען במאמר פרי עטו כי איראן עוינת יותר את הערבים מישראל. לדבריו,
יריבותה של ישראל מצטמצמת בפלסטינים בעוד איראן מתערבת באלימות ובכוח במדינות המפרץ ובמדינות ערביות אחרות.[22] סגנו, יוסף אל-כוילית, כתב במאמר המערכת של היומון תחת הכותרת "איראן מדינת טרור": "הקהילייה הבינלאומית אשר רדפה את אל-קאעדה בכל העולם, צריכה להציב את איראן באותה דרגה [כמו ארגון אל-קאעדה] "[23] במאמר אחר אף הזהיר כוילית מפני "הולדת אל-קאעדה שיעי" שיופעל על ידי איראן ובעלי בריתה - סוריה, עיראק חזבאללה, וחמאס – ואשר יפגע בכל העולם.[24]
קריקטורה בסעודיה: איראן וסוריה ראשונות בטרור נגד שגרירויות[25]
המהפכה במצרים: סעודיה מאבדת את בעלת בריתה החשובה ביותר
לארועי האביב הערבי השפעה מרחיקת לכת על מאזן הכוחות בין המחנה הפרו איראני באזור, לבין המחנה האנטי איראני. בעקבות המהפכה במצרים איבדה סעודיה את בעל הברית המשמעותי ביותר במחנה האנטי איראני - משטרו של חוסני מובארכ. סעודיה, שהסתייגה מן ההפיכה המצרית, נתפסה בעיני העם המצרי כמי שפועלת נגדו, בנסותה לסכל את המהפכה ולסייע לתומכי משטרו של מובארכ. במהלך חודש ספטמבר, ביום בו הותקפה שגרירות ישראל במצרים, הותקפה גם שגרירות סעודיה בגיזה. רכבי חברי המשלחת הדיפלומטית הסעודית הוצתו ונעשה ניסיון להרוס את חומת השגרירות ולפרוץ לתוכה. צו שהוציא המלך עבדאללה הורה להמשיך את הפעילות בשגרירות למרות ההתקפה "כדי לשמור על היחסים הנצחיים בין מצרים וסעודיה".[26]
לצד חששה מפני נפילת שלטונו של מובארכ, חששה סעודיה הסלפית, כי עליית כוחה הפוליטי של תנועת האחים המוסלמים במצרים תעיב על עתיד היחסים בין שתי המדינות. זהו הרקע להאשמתה, יחד עם מדינות מפרציות אחרות, במימון ובטיפוח הזרם הסלפי המצרי כמשקל נגד לתנועת האחים המוסלמים.[27]
עם שינוי המשטר במצרים, לא יכלה סעודיה להישען עוד על המשטר המצרי במאבקה בניסיונות ההגמוניה האיראנים. שלטון המעבר של המועצה הצבאית היה עסוק בהישרדות פוליטית ובטיפול בענייני הפנים של המדינה. חידוש היחסים עם איראן לא היה בראש סדר היום של מצרים החדשה, אך מאידך לא היתה כל מניעה מדינית לכך. ואכן, מצרים הבהירה כי היא רוצה לנהל עם איראן יחסים נורמאליים, כמו עם כל מדינה[28].
גישה מצרית זאת הביאה לחידוש הפגישות בין בכירים מצריים לאיראניים וספינות של חיל הים האיראני אף הורשו לעבור בתעלת סואץ. סעודיה עקבה בדאגה אחר ניסיונות ההתקרבות אלה, שעד כה לא הניבו שינוי משמעותי ביחסי שתי המדינות ופעלה לסיכולם, תוך התקרבות למשטר החדש ולאזרחי מצרים, באמצעות סיוע של 4 מיליארד דולר למצרים.[29]
ההתקפה על שגרירות סעודיה במצרים[30]
המשטרים בסעודיה ובמצרים ניסו לשדר "עסקים כרגיל". שר החוץ המצרי אף הדגיש כי קהיר רואה ביציבות המפרץ ובערביותו קו אדום שאין לחצותו.[31] הדבר לא מנע תהיות, בחוגים שונים במצרים, לגבי מצב יחסי המדינות לאחר המהפכה. כך כתב האינטלקטואל המצרי עמאד אל-דין אדיב ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט: "על מקבלי ההחלטות בקהיר ובריאד לגלות לנו - האם באמת יש משבר ביחסים? אם התשובה כן - מה אופיין של הבעיות וכיצד ניתן לפותרן. אך, אם אלה שמועות בלבד - מה תשובתן של הבירות [קהיר וריאד] לשמועות אלו. האזור הערבי נתון לסכנות עצומות. הדבר האחרון שאנו צריכים הוא הפסקת הדיאלוג המצרי-סעודי."[32]
גורל השלטון הסורי – משתנה מכריע במאבק הכוחות האזורי
גורלו של המשטר בסוריה מהווה גם הוא משתנה מכריע במאזן הכוח בין סעודיה לאיראן. נפילת משטרו של בשאר אסד, בעל הברית הערבי המשמעותי ביותר של איראן, תשפיע בהכרח על מעמדה האזורי של איראן ועל כוחו של חזבאללה בלבנון.
למרות התקווה במחנה האנטי איראני, כי נפילת משטר אסד תפגע במחנה האיראני היריב, נקט המשטר הסעודי מתחילת המהומות בסוריה מדיניות זהירה, תוך הבעת תמיכה בסוריה "העומדת בפני מזימה לפגוע בביטחונה וביציבותה"[33] ואפילו העניק לסוריה בחודש יולי השנה הלוואה בסכום של כ-100 מליון דולר[34]. הגיבוי הסעודי למשטר הסורי נראה כהמשך ישיר של המדיניות הסעודית הפייסנית כלפי סוריה, בה נקט המלך עבדאללה מאז שנת 2009. מדיניות זו גרסה כי למרות קשריה הטובים של סוריה עם איראן, ניתן להגיע להבנות עם משטר אסד, אשר ישרתו את המדיניות הסעודית. בנוסף, עלה החשש כי נפילת משטרו של אסד, עלולה להוביל לאנרכיה בסוריה, שתוצאותיה יהיו הרות אסון עבור סעודיה, בדומה למה שקרה כתוצאה מהפלת משטרו הסוני של סדאם חוסין. סעודיה המנהלת גם היא משטר לא דמוקרטי, ואשר חששה כי גל ההפיכות יגיע גם לשטחה, תירצה את מדיניותה המאופקת כלפי הנעשה בסוריה בכך שהיא אינה מתערבת בעניינים פנימיים של מדינות אחרות. כך, בתמורה להתעלמות המפרצית מדיכוי המפגינים בסוריה, העלימה סוריה עין מכניסת הכוחות הסעודים לבחריין לצורך דיכוי המפגינים השיעים שם.
המשך המהומות בסוריה ועליית מספר הקורבנות במדינה, חייבו את סעודיה ויתר מדינות המפרץ (ובמיוחד קטר שהובילה את הקו האנטי סורי) בסופו של דבר לנקוט קו חריף יותר נגד המשטר הסורי ולהוביל מהלכים מדיניים וכלכליים במסגרת הליגה הערבית, במטרה להביא לשינוי מדיניותו של אסד. המלך עבדאללה בן עבד אל-עזיז קרא למשטר הסורי להפסיק את מכונת ההרג ושפיכות הדמים ולערוך רפורמות רציניות בסוריה. במקביל הוא הורה על החזרת השגריר הסעודי מסוריה[35]. בהצהרה יוצאת דופן אמר האמיר תורכי אל-פיצל, כי סירובו של אסד להפסקת האלימות נגד בני עמו, עושה את פרישתו מן השלטון לוודאית, אך סייג כי זו דעתו האישית בלבד[36].
כיום תומכות סעודיה ומדינות המפרץ בצעדים שנוקטת הליגה הערבית (בשיתוף עם תורכיה) כדי ללחוץ על משטרו של אסד להפסיק את שפיכות הדמים ולכונן רפורמות פוליטיות, כגון הדרישה לקבלת היוזמה הערבית לפתרון המשבר בסוריה; השעייתה הזמנית של סוריה מהליגה והפעלת סנקציות כלכליות עד לכניסת משקיפים מטעם הליגה הערבית לשטחה. שר החוץ הסעודי, סעוד אל-פיצל, הסביר את שינוי מדיניותה של ארצו בכך שהתערבות הליגה הערבית בנעשה בסוריה "אינה מהווה התערבות בעניינים פנימיים"[37].
בניגוד להצהרות הרשמיות בסעודיה ששמרו על איפוק יחסי בהצהרותיה בנוגע למתרחש בסוריה, התקשורת הממסדית הסעודית התקיפה בחריפות את משטרו של אסד, ובכך שברה שתיקה שכפה עליה השלטון מאז נקט עבדאללה במדיניות הפתיחות עם סוריה בשנת 2009. באמצעי התקשורת גם נשמעו הצהרות חריפות במיוחד מצד אנשי דת שתמכו בגלוי במתקוממים הסורים ומחו על הפצצות מסגדים על ידי המשטר הסורי. השיח' הבכיר צאלח אל-לוחידאן, אף קרא לצאת לג'יהאד נגד המשטר הסורי.[38]
חלק ממאמרי הביקורת הקשים נגד סוריה אף טענו כי נפילת משטרו של אסד, תביא לשיפור מאזן הכוחות בין סעודיה לבין איראן. בעל הטור, אוסאמה סעיד אל-קחטאני, כתב ביומון אל-וטן: "...ישנה ברית אסטרטגית בין המשטר הסורי לבין המשטר האיראני... סוריה נחשבת למוצא החשוב ביותר של ההשפעה האיראנית אל האזור הערבי. דרך [סוריה] מגיעה איראן לחזבאללה בלבנון, עמוד התווך החשוב ביותר שלה באזור. עם אובדן המשטר העדתי הסורי, ייפול [גם חזבאללה] ותופסק, או לפחות תחלש מאוד האספקה האיראנית [אליו] ... סוריה, בשל מעמדה החשוב בעולם הערבי, מהווה גם מוצא עבור איראן אל כל יתר מדינות העולם הערבי .. נפילת המשטר הסורי, או לפחות החלשת השתעבדותו לאיראן, תחליש את ההשפעה האיראנית באזור."
אל-קחטאני הוסיף: "האינטרס הפוליטי והביטחוני מחייב את מדינות ערב בכלל ואת מדינות המפרץ בפרט, לאמץ עמדה תקיפה כלפי המשטר הסורי הקטלני. זוהי הזדמנות היסטורית לשמור על הישות הערבית כיחידה מלוכדת אחת, לאחר שורת ההצלחות שרשמה ההשפעה וההתפשטות האיראנית באזור דרך עיראק וסוריה. חשוב ליצור גושים חזקים שיעמדו בפני האמביציה האיראנית המשתוללת באזור. השחקנים החשובים ביותר שצריך להסתייע בהם הם התורכים ויש לנצל את ההתלהבות התורכית כדי להתחרות בתפקיד האיראני."[39]
קריקטורה בסעודיה: איראן מנסה להציל את אסד משקיעה[40]
דברים דומים כתב בעל הטור, פהד אבראהים אל-דע'ית'ר, באותו היומון: "אם יפלו המשטרים בעלי הברית של איראן, תמצא איראן את עצמה ללא זרועות. אז יגיב העם האיראני בצורה כואבת על מדיניות ממשלתו השוטה שמובילה אותו לאבדון... ההתמקדות בחיסול משטר אסד הכושל אשר תומך בתפיסה האיראנית, [חיסול שיתבצע] באמצעות תמיכה בינלאומית ואזורית במורדים בסוריה, באמצעות התחלה מעשית במשפטם של החשודים ברצח ראש הממשלה הלבנוני לשעבר רפיק אל-חרירי, וכן באמצעות החזרת החמאס והאחים המוסלמים... לחיק הערבים, [כל הפעולות הללו -] יהוו אבן פינה בעימות [עם איראן]."[41]
הקושי הסעודי לגבש קואליציה אנטי איראנית
העימות מול איראן, בצל האביב הערבי, מציב את סעודיה מול אתגרים גדולים בזירה הפנימית והבינלאומית. לאחר שאיבדה את בעלת בריתה החזקה מצרים, מנסה סעודיה לקחת על עצמה תפקיד מנהיגותי ולהוביל את התהליכים במזרח התיכון החדש באופן שיתאים למדיניותה במקום לנקוט גישה של שב ואל תעשה.
למעשה, התפיסה הסעודית הגורסת בהגברת המעורבות האזורית ומעבר לדיפלומטיה אקטיבית לצורך הובלת תהליכים בעולם הערבי, התגבשה עוד לפני האביב הערבי, לאחר העימות הקשה בעולם הערבי שהגיע עד לכדי מלחמה קרה בין המחנה הפרו איראני וציר המדינות המתונות (בשנים 2006-2009). סעודיה עקבה אז בדאגה אחר הישגי המדינות והארגונים הפרו איראנים, אשר העידו למעשה על כישלון הקו המדיני הפייסני שהיא הובילה יחד עם בעלת בריתה מצרים, ואשר הביא להחלשות מעמדן האזורי והבינלאומי של השתיים. תנועות ההתנגדות, חזבאללה וחמאס, רשמו הישגים מדיניים בלבנון ובעזה ודחקו מהזירה הפוליטית את תנועת הפת"ח וכוחות ה-14 במרץ, בעלי בריתם של סעודיה ומצרים. כמו כן סוריה, למרות הברית המדינית שלה עם איראן, ולמרות תמיכתה בתנועות אלה, נחלצה מבידודה במערב למורת רוחם של הבכירים בסעודיה[42].
בינואר 2009 הכריז המלך עבדאללה על תוכניתו להקמת חזית ערבית מאוחדת, שמטרתה להפחית את ההשפעה האיראנית באזור, במסגרתה נקט במדיניות פיוס מול סוריה. הכרזה זו היתה חלק מהתפיסה שהתגבשה בסעודיה, לפיה העדר אחדות ערבית היא שמשתקת את העולם הערבי ומאפשרת למדינות לא ערביות – כמו איראן, תורכיה וישראל- להגביר את השפעתם באזור על חשבון האינטרסים הערביים. כך, למשל, מעורבותה של איראן במזרח התיכון, בעיקר בעיראק, בלבנון, בעזה, בתימן ובסודאן, אשר מעסיקה מאוד את סעודיה נתפסה כתוצאה של המחלוקות והפילוג בעולם הערבי. על פי תפיסה זו, אחדות ערבית תחזיר לערבים את כוח ההשפעה שאיבדו בעולם ותאפשר להם לפתור מוקדי סכסוך אזוריים ולעמוד איתן בפני האתגרים המדיניים העתידיים שמציבים לה אותם גורמים לא ערבים. למרות מאמציה הרבים, ניסיונותיה של סעודיה להתפייס עם סוריה, למשוך אותה מן המחנה האיראני, ולכונן קואליציה ערבית בהובלת ברית סעודית- סורית – מצרית (בעידן משטר מובארכ), לא צלחו. יתרה מכך, במהלך תקופה זו אף הצטרפו עיראק ולבנון, על ממשלתה החדשה בראשותו של מיקאתי למחנה הפרו איראני.
לנוכח כשלון זה ופרוץ האביב הערבי, ניסתה סעודיה לכונן קואליציה של מונרכיות סוניות על ידי הרחבת מסגרת המשפ"ם, כך שתכלול גם את ירדן ומרוקו. הכוונה היתה לאחד את המשטרים המלוכנים לקראת אפשרות של מהפכות עממיות בשטחן, ליצור חלופה לליגה הערבית שמעמדה הולך ונחלש וכן להוות גוף סוני הקורא תיגר על מדיניות האיראנית[43]. גם כאן לא השיגה סעודיה את מטרתה. חלק מן המדינות המפרציות התנגדו להרחבת המשפ"ם, בעיקר מחשש כי הדבר יפגע בכלכלת המפרץ, כפי שקרה באיחוד האירופי עקב הצורך לסייע למדינות חלשות כלכלית כמו יוון.[44]
יוזמה חדשה של המלך עבדאללה, להקמת איחוד מפרצי, אומצה לאחרונה בפסגת מדינות המשפ"ם. בנאומו בפסגה אמר עבדאללה כי יש איום על ביטחונן ויציבותן של מדינות המפרץ ולכן עליהן "לעבור משלב של שיתוף פעולה לשלב של איחוד במסגרת ישות אחת."[45] מאמרי המערכת בעיתונים הסעודים טענו כי איחוד של מדינות המפרץ מבחינה כלכלית, פוליטית וביטחונית היא צורך מפרצי דוחק, במיוחד לנוכח האיום האיראני. מאמר המערכת של היומון אל-מדינה, ראה באימוץ יוזמתו של המלך עבדאללה "צעד חשוב בהתמודדות מול האיומים וההתגרויות הבלתי פוסקים מצד של איראן... איחוד מפרצי הוא צורך בטחוני, כלכלי ופוליטי דוחק מפני שגורל 6 המפרץ תלוי בכך. כמו כן, האנרכיה ואיבוד השליטה הביטחונית עתידים להסלים במדינות רבות באזור, במיוחד בעיראק שלאחר הנסיגה האמריקאית. איראן לא מסתירה את כוונותיה למלא את החלל שהותירה הנסיגה [בעיראק], וכמו כן ההתפתחויות האחרונות הציבו את עיראק בלוע הר געש עדתי חדש."[46]
מאמרי מערכת אחרים התייחסו לצורך להקים צבא מפרצי מאוחד במסגרת איחוד מדינות המפרץ. יוסף אל-כוילית, סגן עורך היומון אל-ריאד כתב: "אנו מתמודדים מול מדינה אזורית החמושה בנשק רב ורוצה להשיג פצצה גרעינית, אשר אינה מסתירה את חמדנותה למדינות המפרץ. אין לנו דרך שלישית אלא להקים צבא מיומון הן במוחות והן בנשק מפותח... אנו מסוגלים לגייס יותר מחצי מליון צעירים בכל המגזרים"[47]
כן לדיאלוג ולא לעימות ישיר
גם הניסיונות הסעודים להוביל קואליציה אנטי איראנית ניצית עם מדינות המפרץ, אינם נושאים פרי. מלבד סעודיה ובחריין, אין מדינות המפרץ האחרות ממהרות להתגייס לעימות עם איראן ומעדיפות לפתור את הקונפליקט עמה באמצעות דיאלוג[48]. יתרה מכך, קטר, שהחלה להתרחק מן המחנה הפרו איראני אליו השתייכה בעבר, ואף מובילה קו אנטי סורי למורת רוחה של איראן, לא ממהרת להצטרף למחנה הסעודי אלא מנצלת את היריבות הגדולה בין סעודיה לבין איראן כדי לקדם את מעמדה ולשמש כמתווכת בין השתיים. השיח' חמד בן ג'אסם, ראש ממשלה ושר החוץ של קטר, ציין לא פעם כי מדינתו דבקה ביחסים טובים עם איראן ואף פקפקה בנכונות הדיווחים בדבר מעורבותה של איראן בניסיון החיסול של שגריר סעודיה בארה"ב. במהלך פגישה עם שר החוץ האיראני, עלי אכבר צאלחי, אמר בן ג'אסם כי הדרך הטובה ביותר לפתרון הבעיה הוא דיאלוג בין שני הצדדים. לדבריו, "סעודיה ואיראן הן שתי מדינות גדולות והיחסים ביניהן חייבים להיות טובים לטובתנו, המדינות הקטנות."[49]
דיווחים מעטים בתקשורת הערבית חושפים כי בין סעודיה לבין איראן מתנהל דיאלוג מינורי כנראה בתיווך קטרי. לאחרונה הגיע שר המודיעין האיראני חידר מוצלחי, המקורב לח'מנאא'י, לריאד לפגישה עם יורש העצר הסעודי, האמיר נאיף בן עבד אל-עזיז. במהלכה נידונו כמה נושאים ביטחוניים ופוליטיים. דובר משרד החוץ האיראני, ראמין מהמאן-פרסת אמר כי ביקורו של מצלחי נועד להסיר את אי ההבנות בין שתי המדינות.[50]
היומון הסעודי אל-ג'זירה מסר מפי מקורות איראניים, כי במהלך ביקורו של שר החוץ האיראני, עלי אכבר צאלחי, בקטר בסוף חודש אוקטובר, נידון נושא שיפור היחסים בין איראן לבין מדינות המפרץ ובפרט יחסי איראן – סעודיה.[51] כמו כן, כחודש קודם לכן נערכו שתי פגישות בין שר החוץ האיראני עלי אכבר צאלחי ועמיתו הבחרייני השיח' ח'אלד בן אחמד אאל ח'ליפה, פגישות אשר יש להניח כי נעשו בתיאום עם סעודיה.[52]
יורש העצר הסעודי, האמיר עבד אל-עזיז עם שר המודיעין האיראני מוצלחי[53]
במקביל, הצהרות הבכירים הסעודיים מלמדות כי סעודיה בחרה לנקוט במדיניות זהירה מול איראן, מדיניות המתמקדת בעיקר במישור הדיפלומטי הבינלאומי ונמנעת מעימות ישיר. כאשר נשאל שר החוץ הסעודי, סעוד אל-פיצל, בדבר האפשרות להחזרת השגריר הסעודי מאיראן בעקבות פרשיית ניסיון חיסול השגריר הסעודי בארה"ב, הוא אמר "נחכה ונראה", זאת למרות האיומים בדבר תגובה סעודית חריפה.[54] מדיניות סעודית זו יכולה להתפרש כאילוץ, לנוכח הקושי לגבש קואליציה מפרצית אנטי איראנית או, לחילופין, כניסיון לשמור על פרופיל נמוך על רקע שרשרת ההתקפות כנגד מתקנים אסטרטגים בתוך איראן.
עם זאת פועלת סעודיה נגד יריבתה בזירה הדיפלומטית, תוך שיתוף פעולה עם ארה"ב אשר מובילה את הקו האנטי איראני בזירה הבינלאומית (אם כי גם היא נתקלת בקשיים לגיבוש קואליציה אנטי איראנית בזירה הבינלאומית במיוחד לאור התנגדותן של רוסיה וסין). סעודיה וארה"ב פעלו יחד להעברת גינוי מרומז של איראן בעצרת הכללית של האו"ם, על רקע חשיפת ניסיון חיסול השגריר הסעודי עאדל ג'ביר, אם כי תוך הימנעות מאזכורה של איראן באופן ישיר.[55] בכיר במשרד החוץ האמריקאי אמר ליומון אל-שרק אל-אוסט, כי יש תיאום בין ארה"ב לבין סעודיה בעניין הצעדים שננקטים נגד איראן. עוד אמר: "אנו עובדים עם בעלי בריתנו הסעודים ועם כל המדינות אשר מודאגות מהתוכנית [הגרעין] האיראנית ומתנגדות לה... אנו דוחפים את העניין הזה בכל הערוצים האפשריים, בין אם בניו יורק [במסגרת האו"ם] או במסגרת יחסים בילטראליים עם מדינות או עם קבוצת מדינות כמו האיחוד האירופי."[56]
התנהלותה המינורית של סעודיה ביחס לאיראן באה לידי ביטוי בתגובתה לדו"ח סבא"א בדבר שאיפתה של איראן להשגת נשק גרעיני. למרות ממצאיו החריפים של הדו"ח, בחרו הבכירים הסעודים (כמו הבכירים בארה"ב) להתעלם ממנו ואילו העיתונות הסעודית הממסדית מצידה הסתפקה באמירה כי התקפה ישראלית נגד מתקני הגרעין האיראנים תהיה הרת אסון[57]. רק לאחר כחודש, לאחר מהומות השיעים בקטיף, שברו הבכירים הסעודים את שתיקתם והחלו להתייחס שוב לחששם מפני האיום הגרעיני האיראני. שה"ח, סעוד אל-פיצל, אמר: "החזקה של איראן בנשק גרעיני היא איום מפורש על בטחון האזור"[58].
עם זאת הבהירה סעודיה כי היא דוגלת בפתרון בעיית הגרעין האיראני באמצעות דיאלוג. ראש המודיעין הסעודי, האמיר מוקרין בן עבד אל-עזיז, אמר: "אין מנצחים במקרה שתפרוץ מלחמה. מלחמה משמעותה קורבנות וקורבנות מן הצד השני והרס [בצד אחד] והרס נגדי". האמיר הוסיף: "אנחנו מסכימים עם רוסיה שהפתרון הצבאי אינו פתרון אידיאלי אולם על איראן לנהוג יותר בתבונה ולהקשיב לשכניה ולחבריה ולחשוף את האמת לגבי תוכניתה [הגרעינית]." לדבריו, בסעודיה "יש חשש מתוכניתה הגרעינית של איראן בשל העדר שקיפות.. דיאלוג עם שקיפות, [שבו] יבהירו האיראנים את המטרות האמיתיות של תוכניתם, הוא הפתרון...." מוקרין, כמו בכירים אחרים, גם הזהיר מכניסתה של סעודיה למרוץ חימוש אזורי עקב אי טיפול בתוכנית הגרעין של איראן, אך במקביל עמד על פעילותה של סעודיה "לחיזוק ההגנה האווירית המפרצית למקרה של כל תקיפה"[59]
על רקע תגובות מאופקות אלה, קראו בעלי הטורים סעודים לנקוט צעדים חריפים יותר נגד איראן. בעל הטור עבדאללה בן בג'אד אל-עותיבי, כתב ביומון "אל-שרק אל-אוסט", תחת הכותרת "טורבאני הדמים באיראן": "זוהי מלחמה קרה חדשה עליה הכריז שלטון הטורבנים [כינוי גנאי למשטר האיראני] נגד סעודיה ומדינות המפרץ, ונגד תורכיה והמערב באופן עקיף... ההתנגדות למלחמה האיראנית הקרה צריכה להיעשות על ידי שרטוט אסטרטגיה מקיפה להתמודדות עמה. איראן נהנית לתקוף ולפגוע מבלי שתהיה תגובה. הגיע הזמן שהיא תכיר דברים אחרים. יש להתחיל [בתגובה] לפשע של [ניסיון] ההתנקשות בשגריר הסעודי באמריקה; על ידי הסלמת המאבק בפורומים בינלאומיים ואם נדרש הדבר, להעמיד לדין בבית הדין בינלאומי... יש לפעול לגינוי בינלאומי של האירוע הזה, להטיל עליה סנקציות נוספות ולנקוט בעמדות דיפלומטיות שישקפו גינוי זה."[60]
עורך אל-וטן לשעבר, ג'מאל ח'אשוקג'י, קרא "לבודד את איראן מבחינה כלכלית". הוא הסביר: "ישנה קבוצה של סנקציות שהוטלו בעבר על איראן, אולם חלק מן המדינות התעלמו מהן בשל אינטרסים כלכליים, או מפני שהן לא היו משוכנעות [בצדקת] הסיבות להטלת סנקציות אלה... מדינות כמו תורכיה, הודו ואפילו יפן, איטליה וספרד, לא ראו את עצמן חלק ממערכה זו והמשיכו בקשרים המסחריים עם איראן...
הגיע הזמן שמדינות אלה יפסיקו להעדיף את האינטרסים שלהן על פני האינטרס העולמי. איראן לאחר השערורייה בוושינגטון [פרשת ניסיון ההתנקשות בשגריר הסעודי], איננה רק מדינה הנותנת חסות לטרור אלא מדינה המבצעת טרור. היא כמו אל-קאעדה... אם תצא החלטה מטעם האו"ם אשר תאסור לקנות נפט וגז מאיראן – ואני חושב שסעודיה וארה"ב יכולות להעביר החלטה שכזו – הדבר ישבור את הכלכלה [האיראנית] המתדרדרת, [ובמקביל] תשיב את טהראן לדרך הישר ותוציא מתוכה הנהגה יותר אחראית. האם יש בעולם שני מיליון חביות נפט שיחליפו את מקומו של הנפט האיראני האסור? אני חושב שהממלכה הסעודית יכולה לספק מליון חביות ביום ולוב שבה בהדרגה לשוק. אולי [גם] הרוסים והקטרים ישתפו פעולה בכך שיספקו גז לתורכים." [61]
* י. יהושע היא מנהלת המחקר במכון ממרי
[2] אל-מדינה (סעודיה), 29.8.2011. http://www.al-madina.com/node/323925
[3] אל-וטן (סעודיה), 13.3.2011
[4] http://www.iop.harvard.edu/Multimedia-Center/All-Videos/Saudi-Foreign-Policy-Doctrine-For-the-New-Decade-A-public-address-by-HRH-Prince-Turki-Al-Faisal,-The-Kingdom-of-Saudi-Arabia
[5] על המתיחות בין סעודיה ואיראן על רקע המתרחש בבחריין ראה דו"ח ממרי בנושא
[7] ראה למשל הודעת משרד הפנים לאחר התנגשויות בין שיעים לכוחות הביטחון בתחילת חודש אוקטובר באל-עואמיה בהם נפצעו 11 אנשי ביטחון ו-3 אזרחים. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 5.10.2011.
וכן תגובת משרד הפנים לאירועי אל-קטיף, בהם נהרגו שני צעירים ושלושה נפצעו. אל-וטן (סעודיה) 24.11.2011
[8] www.lojainiat.com, 11.3.2011. סעוד אל-פיצל, שר החוץ הסעודי, אמר לאחרונה כי איראן ממשיכה להתערב בעניינים הפנימיים של מדינות האזור. אל-וטן (סעודיה), 24.11.2011
[9] אל-רסאלה TV (סעודיה), 2.12.2011. ראה קליפ: http://www.memritv.org/clip/en/3229.htm
[10] אל-שרק אל-אוסט (לונדון) 7.10.2011.
[12] www.alarabiya.net, 11.10.2011.
[13] אל-וטן (סעודיה), 14.11.2011.
[14] לטענת שלטונות פקיסטן אל-קחטאני חוסל על ידי הארגון השיעי "עסכר אל-מהדי", ארגון שהוצא מחוץ לחוק וזוכה לתמיכה ואימונים ממשמרות המהפכה וחזבאללה. אל-שרק אל-אוסט (סעודיה), 21.11.2011.
[15] על התגובות באיראן לפרשת השגריר הסעודי בארה"ב ראו דוח ממרי בנושא: כמו כן, סגן שר החוץ האיראני, חוסין אמיר עבד אל-להיאן, הכחיש את ההאשמות לפיהן איראן התכוונה לפגוע בשגרירות סעודיה במנאמה. ראה: עסר-י איראן (איראן), 14.11.2011.
[16] אל-שרק אל-אוסט 14.10.2011.
[17] איראן מצידה האשימה את סעודיה במימון טרור בשטח איראן www.presstv.ir 30.11.2011
[18] אל-וטן (סעודיה), 13.10.2011.
[19] אל-וטן (סעודיה), 15.10.2011.
[20] אל-וטן (סעודיה), 14.10.2011.
[21] אל-יום (סעודיה) 13.10.2011.
[22] אל-ריאד (סעודיה), 13.10.2011.
[23] אל-ריאד (סעודיה), 14.11.2011.
[24] אל-ריאד (סעודיה), 16.11.2011.
[25] אל-וטן (סעודיה), 4.12.11
[26] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 10.9.2011, www.alarabiya.net 15.9.2011, אל-אהראם (מצרים), 16.9.2011.
[27] ב-10 במאי התקיימה הפגנה בהשתתפות קופטים ושיעים מול שגרירות סעודיה במצרים במחאה על מימון הסלפים במצרים. ראה: אל-מצרי אל-יום (מצרים), 10.5.2011
[28] מקור במשרד החוץ המצרי הבהיר כי השאיפה היא לכונן "יחסים נורמאליים בסיסיים עם טהראן, לא פחות ולא יותר... ואין זה דבר חריג בהתחשב בכך שגם למדינות המפרץ עצמן יש שגרירויות בטהראן." ראה: אל-אהראם (מצרים), 5.4.2011
[29] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 22.5.2011.
[30] סבק (סעודיה), 10.9.2011.
[31] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 7.4.2011. כמו כן ראש ממשלת מצרים דאז, עצאם שרף, אמר כי פתיחת דף חדש עם איראן לא תפגע בביטחון מדינות המפרץ. אל-אהראם (מצרים), 28.4.2011
[32] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.11.2011.
[33] www.syria-news.com 27.3.2011.
[34] אל-וטן (סוריה), 23.7.2011. גם ממשלת כווית העניקה לסוריה הלוואה בסכום דומה. חבר הפרלמנט הכוויתי, עלי אל-עמיר, מחה קשות על מתן הלוואה למשטר ההורג את עמו. אל-וטן (כווית),15.7.2011
[35] המלך עבדאללה הפנה את קריאתו למשטר אסד יום לאחר שמועצת מועצת מדינות שיתוף הפעולה במפרץ גינתה את השימוש המופרז בכוח נגד המפגינים וקראה להפסיק לאלתר את שפיכות הדמים במדינה ולערוך בה רפורמות רציניות. ראה: ראה: www.alarabiya.net, 6.8.11, 8.8.2011
[36] סבק (סעודיה), 16.11.2011
[37] אל-ריאד (סעודיה), 17.11.2011.
[39] אל-וטן (סעודיה) 12.8.2011.
[40] אל-ג'זירה (סעודיה), 8.11.11
[41] אל-וטן (סעודיה), 17.10.2011.
[42] על הישגיה של המדיניים של סוריה ראו דוח ממרי בנושא
[43] ראו דוח ממרי בנושא ביטוי ראשון לשאיפת המשפ"ם להוות חלופה לליגה הערבית ולהניע תהליכים בעולם הערבי היה הודעתה בגנות המשטר הסורי מה-6 באוגוסט 2011. הודעה זו סללה את הדרך לשורת גינויים ערביים ומאוחר יותר להחלטות השונות של הליגה הערבית בענין סוריה.
[44] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 1.12.2011.
[45] אל-וטן (סעודיה), 20.12.2011.
[46] אל-מדינה (סעודיה), 22.12.2011. ראה גם מאמרי המערכת באל-ריאד (סעודיה), 21.12.2011, אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.12.2011.
[47] אל-ריאד (סעודיה), 19.12.2011. ראה גם מאמר המערכת אל-גזירה (סעודיה), 22.12.2011.
[48] ראה מאמרה של ראע'דה דורע'אם אל-חיאת (לונדון), 14.10.2011 וכן ראה מאמרה של מדאוי אל-רשיד אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 13.11.11.
[49] אל-ראיה (קטר), 31.10.2011.
[50] www.mfa.gov.ir (איראן), 13.12.2011, אל-וטן (סעודיה), 13.12.2011.
[51] אל-ג'זירה (סעודיה), 31.10.2011.
[52] בהצהרות לעיתונות במהלך ביקור במצרים אמר שר החוץ הבחריני, ח'אלד בן אחמד אל-ח'ליפה, כי בין בחריין לאיראן התנהל דיאלוג וכי הוא נפגש עם שר החוץ האיראני פעמיים בניו יורק ובכווית. כמו כן הוא בירך על התיווך הקטרי בין המפרץ לאיראן. ראה: רוז אל-יוסף , 2.11.11. אל-וסט (בחריין), 7.10.2011.
[53] אל-וטן (סעודיה)13.12.2011.
[54] אל-שרק אל-אוסט 14.10.2011. לצד איומי הבכירים הסעודים בתגובה על ניסיון החיסול של השגריר הסעודי בארה"ב, נכתב במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-וטן מה- 13.10.2011 נכתב: " על איראן להבין כי סעודיה לא תשתוק וכי פעולות מעין אלה מצד איראן לא יעברו ללא עמדות נחרצות [מצד סעודיה]..."
[55] סעודיה הגישה ב-16 לנובמבר לעצרת הכללית הצעת גינוי על ניסיון חיסול ג'ביר. סבק (סעודיה), 16.11.2011. חודש קודם לכן, ב-15 באוקטובר שלחה ארה"ב למזכ"ל האו"ם באן קי מון הודעה רשמית על ניסיון ההתנקשות בשגריר הסעודי בשטחה. משלחת סעודיה באו"ם ביקשה ממזכ"ל האו"ם לעדכן את מועצת הביטחון בנושא זה, המהווה "הפרה של החוקים הבינלאומיים והחלטות האו"ם וכל האמנות והנורמות ההומאניות" ודרשה להעמיד למשפט בינלאומי את המעורבים בפרשה. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), אל-ריאד (סעודיה), 16.10.2011; בנובמבר 2011 נקטה ארה"ב מספר צעדים כנגד הכלכלה האיראנית: הנשיא אובמה חתם על הוראה מנהלית הבאה לפגוע בתעשייה הפטרוכימית של איראן ולהגביר את הסנקציות על תעשיית הנפט והגז שלה. הוראה מנהלית קודמת הורתה להקפיא נכסים של "פרטים וגופים המעורבים בסיוע לתוכניות הגרעיניות האסורות של איראן." ראה: www.state.gov/ 21.11.2011.
[56] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), אל-ריאד (סעודיה), 16.10.2011.
[57] ראה מאמרי מערכת אל-ריאד (סעודיה), 10.11.2011 ואל-וטן (סעודיה), 7.11.2011.
[58] אל-וטן (סעודיה), 24.11.2011.
[59] אל-וטן (סעודיה), 4.12.2011. דברים דומים על מרוץ החימוש אמר האמיר תורכי אל-פיצל. אל-שרק אל-אוסט (לונדון),6.12.2011;
[60] אל-שרק אל-אוסט 15.10.2011.
[61] אל-חיאת (לונדון), 14.10.2011. דברים דומים כתב גם בעל הטור, סלמאן אל-דוסרי ביומון אל-אקתצאדיה. ראה: אל-אקתצאדיה (סעודיה), 3.12.2011.