בעל טור ירדני: היהודים והשלום הם דבר והיפוכו
אסעד אל-עזוני, בעל טור ביומון הירדני אל-ערב אל-יום, טען במאמרו, כי היהודים אשמים בכל המלחמות, השחיתויות והמזימות בעולם וכי הם משמרים את גחלת המלחמה, כדי להמשיך ליהנות מסיועו של העולם. לדבריו, תמיכת המערב ביהודים נועדה למנוע את שובם אליו, מחשש שישחיתו אותו, כפי שעשו בעבר.
להלן תרגום המאמר:[1]
"ברור שישראל היא סרבנית שלום, אך מה שכולם לא יודעים הוא שהסיבה לכך היא שככלל, יהודים ושלום אינם מתיישבים יחדיו. [היהודים] הם הדוגמא לשחיתות ולהשחתה, אשר גרמו למערב הנוצרי לעשות את כל המעשים האסורים מבחינה הומאנית ולעבור על חוקים בינ"ל. כוונתי היא לתרמית שנועדה לנתק את פלסטין מתושביה ולמסור אותה ליהודים כמולדת לאומית שלהם...
המערב הנוצרי חש סלידה כלפי היהודים, מזימותיהם, הפקרותם והריבית [שהם גובים] והחליט להיפטר מהם, מבלי לדעת שהם יקיפו את המערב כולו בטבעת הנוצרית-ציונית, יקשרו את כולם בכבלי ההשפלה והשליטה ויקבעו חוקים שיגבילו את החירויות, כמו חוק האנטישמיות.
כל מלחמות העולם והמאבקים בו לא היו מתרחשים ללא אצבעות היהודים, הבוחשות מעת לעת באפלה כדי להצית אש במדינה [ולסכסך] בין המאמינים. ייתכן כי מה שהופיע בפרוטוקולים של זקני ציון מוכיח בבירור, שהם מונעים מן השלום לשרור בין שליט לבין נתיניו. הם מרכיבים קבוצות המתחברות לשני הצדדים ומסיתות צד אחד נגד האחר, מזהירות את השליט מפני אזרחיו וקוראות לאזרחים: צאו נגד שליטכם העושק.
[היהודים] הם אלו שהמציאו את מקצוע המזכירות כדי ליצור חיץ בין בעל התפקיד הבכיר לבין הכפופים לו... [הם גם המציאו] את מקצוע עריכת הדין כדי לזכות את העושק ולעשוק את החף מפשע. הם עומדים מאחורי כל השחיתויות ואין הם חשים בטוב, אלא במלחמות.
יהודים לא יכולים לחיות עם האחר, לא חשובה זהותו, ולכן המציאו את הגטו ואת המצודות. בתקופת הרווחה שלהם באירופה, הם חיו בשכונות מיוחדות להם; בחצי האי ערב, טרם בוא האסלאם, הם חיו במבצרים מוגנים, מה שמסביר את בחירתם להקים את התנחלויותיהם בגדה המערבית על הגבעות ופסגות ההרים.
נוסף לכך, הם הפכו את הטנקים והמטוסים שלהם למבצרים. נשיאתם נשק וציוד מצביעה על מידת פחדנותם... ואולם, בעת עימות ללא טנקים ומטוסים, הם הופכים מאריות משתוללים לארנבות חסרות אונים. זה נראה בבירור בקרב אל-כראמה [בירדן] ובקרבות בדרום [לבנון] ובמצור על בירות. קללת אלוהים על מי שסיפק להם כוח בעודו מחליש את עצמו.
המלחמה עבור ישראל היא הזדמנות לזכות באהדה, מבלי להתחשב באופן [בו זה נעשה]. באמצע שנות השישים של המאה שעברה הוצג סרט קולנוע בגרמניה ובו 22 גיבורים שנשאו כלי נשק וחרבות ולבשו בגדים ערביים. הם יצרו מעגל סביב בחורה יפה חצי ערומה שצעקה בבקשה לעזרה. הסרט הסתיים בכתובית: הצילו את ישראל! אז נדלקו האורות באולם ובחורות יפות הסתובבו חצי ערומות כשבידיהן קופות שעליהן נכתב: תרמו לישראל!...
[היהודים] מנצלים כל מצב לטובתם ומנצלים את הצהרות המנהיגים הערביים והמוסלמים, גם אם הן אינן מועילות [לערבים]. הם משווקים זאת למערב כאיומים נגד ישראל, ולכן המערב - הפוחד מן הרעיון או מהאפשרות שהערבים יביסו את ישראל ויאלצו את היהודים לשוב [למקום] ממנו באו – נדרש [נוכח איומים אלה] לספק לישראל תמיכה חומרית, מוסרית ופוליטית.
ישראל מבינה היטב שאם תאפשר לכניעות הערבית לבוא לידי מימוש באמצעות השלום בשטח, המערב ואפילו היהודים שמסרבים להגר אליה אבל תומכים בה ופועלים למענה, יסירו ידם ממנה... לכן היא נלחמת נגד כל מאמצי השלום וסוטרת יומיומית לערבים שקוראים ושואפים לשלום, באומרה, למשל, שהפילוג הפלסטיני וחוסר היכולת של הנהגותיהם להתפייס נובעים מחוסר יכולתו של עבאס לייצג אותם.
לכן החלטתה של ישראל היא להשאיר את גחלת האיום והמתיחות באזור דולקת. כבר ראינו כיצד ישראל ממשיכה בתוקפנותה ברצועת עזה על אף שחמאס קוראת לרגיעה ורוצה שביתת נשק ארוכה עם האויב ומונעת מהפלגים האחרים לבצע פעולות חמושות נגד מטרות ישראליות. גם אם איש לא יהיה נגדה [ישראל] תורה לסוכניה לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות אזרחיות בכוונה, כדי שתוכל לצעוק במלוא קולה למערב שהערבים לא מעוניינים בשלום עימה ושהיא זקוקה לסיוע דחוף כדי להגן על אזרחיה, בידעה שהמערב אשר פוחד מהאפשרות שהיהודים יחזרו אליו [יאלץ] להיענות לדרישותיהם".