המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המחנה האסלאמי במצרים (ב): היערכות האח"ס לבחירות
27/10/2011


המחנה האסלאמי במצרים: מדיכוי שלטוני להשתתפות בעיצוב פני המדינה(2)

חלק ב': היערכות האח"ס לבחירות לפרלמנט ולנשיאות

 

מאת ל. עזורי*

 

הקדמה

מאז המהפכה המצרית, החלה תנועת האחים המוסלמים למלא תפקיד מרכזי וגלוי בזירה הפוליטית, בהיותה אחד הגופים המאורגנים והפופולאריים יותר, בהשוואה לתנועות פוליטיות אחרות שקמו לאחרונה. בעוד שתחת השלטון הקודם, הייתה תנועת האח"ס מחוץ לחוק וסבלה מדיכוי ומרדיפה פוליטית בידי השלטון - הימים שלאחר המהפכה הם ימי "תור הזהב" שלה. היא הקימה מפלגה רשמית – "מפלגת החירות והצדק", פתחה מרכזים גדולים של התנועה בערים הגדולות ואנשיה נהנים מנוכחות ניכרת בתקשורת ובחוגי קבלת ההחלטות. אחת הדוגמאות להתחזקות האח"ס, היא ניצחונה הסוחף בבחירות לאיגוד המורים והרופאים שנערכו בחודשיים האחרונים, בהן זכו אנשיה במרבית תפקידי ההנהגה שהיו עד אז בידי אנשי המפל"ד - מפלגת השלטון בתקופת מובארכ.[1]

 

בחודשים האחרונים הובילו האח"ס קמפיין לקיום הבחירות לפרלמנט ולנשיאות בהקדם האפשרי והתנגדו לדחיית הבחירות עד לאחר ניסוח חוקה חדשה. זאת, בשל סיכויי ההצלחה הגבוהים שלהם בשלב זה, בטרם הספיקו כוחות פוליטיים אחרים להתארגן ולצבור כוח. חשיבות רבה מיוחסת לתוצאות העתידיות של הבחירות לפרלמנט, משום שהזרם שיזכה לרוב בפרלמנט, הוא שישפיע על ניסוח החוקה הבאה, וכתוצאה מכך על עיצוב דמות המדינה וזהותה.

 

התעקשותה של המועצה הצבאית על קיום הבחירות לפרלמנט לפני ניסוח החוקה, כדרישת האח"ס, גרמה לרבים לטעון כי נרקמה ברית בין האח"ס לבין המועצה הצבאית.[2] חיזוק לטענה זו היוו מינוי איש האח"ס, טארק אל-בישרי, לראש ועדת ניסוח תיקוני החוקה, שהוקמה בפברואר 2011 והמלצותיה הובאו למשאל עם ואושרו; הקמפיין שניהלו האח"ס למען תיקוני החוקה במשאל העם; ודלות השתתפות האח"ס בהפגנות ההמוניות נגד המועצה הצבאית ומדיניותה. לעומת זאת, כאשר מינתה המועצה הצבאית באוגוסט 2011 ועדה ממשלתית בראשות סגן רה"מ, ד"ר עלי אל-סלמי, לניסוח "עקרונות מנחים" לחוקה החדשה, נתגלע קרע בין הצדדים, בשל אי שיתוף האח"ס בוועדה. כך או כך, מנהיג האח"ס, ד"ר מוחמד בדיע, הכחיש לא אחת קיומה של עסקה כלשהי עם המועצה.[3]

 

מאז המהפכה, משתדלים מנהיגי האח"ס להרגיע את החששות במצרים ובעולם מפני האפשרות שיתפסו את השלטון. מיד לאחר המהפכה, הודיעו מנהיגי האח"ס כי לא יציבו מועמד מטעמם לנשיאות, וכי מפלגתם לא תשאף לרוב בפרלמנט, אלא תתמודד על כשליש ממושביו בלבד, וזאת במסגרת קואליציה עם מפלגות נוספות, גם לא אסלאמיות. עם זאת, במרוצת הזמן הודיעו בכירי האח"ס כי יתחרו על למעלה מ-50% ממושבי הפרלמנט באמצעות הברית בה תופסת מפלגת האח"ס את החלק הארי, וגם כמועמדים עצמאיים. עוד מהלך שעשויה להיות לו השפעה על כוחם של האח"ס, הוא ריצתם העצמאית לנשיאות של מקורבי התנועה ופעילים שהתפצלו ממנה. חלקם הקימו מפלגות העשויות לנגוס בקולות האח"ס, אך גם להגדיל את משקלם הכולל של האסלאמיסטים בפרלמנט ולהבטיח להם יותר השפעה בחוגי השלטון.

 

האח"ס הביעו את עמדתם באשר לעיצוב פניה של מצרים במספר מסמכים והצהרות. תנועת האח"ס ומפלגתה הביעו תמיכה במסמך אל-אזהר;[4] מפלגת האח"ס ניסחה מסמך עקרונות מנחים לחוקה במסגרת קואליציה שהקימה עם עשרות מפלגות נוספות - "הברית הדמוקרטית למען מצרים". מסמך זה עולה בקנה אחד, באופן כללי, עם מסמך אל-אזהר; מפלגת האח"ס פרסמה באתר האינטרנט שלה מצע בחירות מפורט בו ניסחה את משנתה הפוליטית, שעיקריה יידונו להלן, תוך הקבלתם לעיקרי טיוטת מצע מפלגת האח"ס שפורסמו ב-2007.  

 

המסלולים השונים להתמודדות האח"ס בבחירות

בעקבות התגברות הקולות האסלאמיים בשיח הפוליטי המצרי וההכרה במפלגה רשמית של האח"ס, התעורר במצרים ובעולם חשש מפני אסלאמיזציה של המהפכה המצרית. כדי להסיר חשש זה, נקטו מנהיגי האח"ס קו הסברתי מרגיע, תוך שהם חוזרים ומדגישים כי אין בכוונת תנועתם או מפלגתם להציב מועמד מטעמם לנשיאות או להתמודד על רוב מושבי הפרלמנט, אלא על 30-40% מהם בלבד, וזאת במסגרת קואליציה עם מפלגות נוספות מזרמים שונים.

ואולם, לצד ניסיונות ההרגעה, הודיע סגן יו"ר מפלגת האח"ס, ד"ר עיסאם אל-עריאן, בתום הגשת רשימות המועמדים לפרלמנט כי האח"ס יתחרו על למעלה מ-50% מהמושבים.[5] במקביל, פועלים האח"ס למקסם את הישגיהם בבחירות הקרובות, תוך התמודדות בכמה ערוצים:

 

א.      דומיננטיות של האח"ס ברשימת הקואליציה עם מפלגות מזרמים שונים – במסגרת המאמצים להראות שהאח"ס אינם שואפים למונופול על השלטון, רצה מפלגת האח"ס לפרלמנט במסגרת ברית עם מפלגות נוספות שאינן אסלאמיות, ולא ברשימה מפלגתית משלה או במסגרת קואליציה המורכבת כולה ממפלגות אסלאמיות. אך בפועל, מפלגת האח"ס היא הדומיננטית בברית זו, בהפרש ניכר לעומת יתר המפלגות החברות בה.

 

מפלגת האח"ס היא שותפה מרכזית ב"ברית הדמוקרטית למען מצרים" – קואליציה שהוקמה על ידי למעלה מ-30 מפלגות, הבולטת בהן הייתה מפלגת אל-ופד, אשר פרשה ממנה עם התקרבות מועד הגשת המועמדויות לפרלמנט. לאחרונה, גברו הדיווחים על חילוקי דעות פנימיים בברית ובחלק מהמפלגות השותפות בה.[6] כמה פרשו ממנה, בעיקר המפלגות הסלפיות, ואחרות הצטרפו, כגון מפלגת אל-ר'ד, ולבסוף נותרו בה 10 מפלגות. בעקבות פרישתן של מפלגות רבות, יהיה משקלה של מפלגת האח"ס ברשימה של הברית לבחירות 80%, ואת היתר ימלאו מועמדי המפלגות הנותרות.[7] פרשנים פקפקו ביכולתה של הברית לשרוד עד הבחירות, לאור הפערים האידיאולוגיים בין חברותיה, אך אם ברית זו תשרוד עד הבחירות, יש המעניקים לה את סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר.[8]

 

המפלגות הסלפיות שפרשו מהברית עם האח"ס, הקימו ברית משלהן, הכוללת את המפלגות אל-נור, אל-אצאלה ואל-בנאא ואל-תנמיה, זרועה הפוליטית של אל-גמאעה אל-אסלאמיה, לאחר שמפלגת האח"ס לא העניקה להן מקום מספק ברשימת הברית, לדבריהן.[9] מנגד נעשו ניסיונות להקמת קואליציות מתחרות שתתייצבנה מול הברית האסלאמית. למשל, באוגוסט 2011, הוקמה ברית "הגוש המצרי" הקוראת לכינון מדינה אזרחית, בניגוד למדינה דתית. בברית זו חברים מפלגת תגמע, המפלגה המצרית הדמוקרטית, מפלגת המצרים החופשיים, ועוד. ואולם גם בברית זו התגלעו חילוקי דעות פנימיים לאחרונה, ונוכחותה בתקשורת

אינה מורגשת, בהשוואה לברית שהקימו האח"ס.[10]

 

ב.      התמודדות גם ברשימות עצמאיות לפרלמנט בלחץ האח"ס וכוחות פוליטיים נוספים, החליטה המועצה הצבאית לבטל את סעיף 5 לחוק הבחירות, כך שמועמדים לפרלמנט יוכלו להתמודד ברשימות מפלגתיות וברשימות עצמאיות במקביל, במקום ברשימה אחת בלבד.[11] הכוחות הפוליטיים השונים התעקשו על השינוי, בטענה שבדרך זו יפחתו סיכוייהם של אנשי מפל"ד לשעבר להיכנס לפרלמנט ברשימות העצמאיות. הדבר פועל לטובת האח"ס ומגדיל את סיכוייהם לתפוס את המושבים הללו, שעליהם הם לא יכלו להתחרות קודם לביטול סעיף זה. מקור במפלגת האח"ס מסר כי המפלגה תתמודד, לכל הפחות, על 50% מהמושבים העצמאיים בפרלמנט.[12] יצוין כי בבחירות האחרונות לפרלמנט תחת משטר מובארכ, התמודדו מועמדי האח"ס רק כמועמדים עצמאיים. ב-2005, זכו האח"ס ב-88 מושבים, ואילו בבחירות 2010, הם נמחקו מהפרלמנט.[13]  

ג.       מקורבי האח"ס יתמודדו כמועמדים עצמאיים לנשיאות - למרות שהאח"ס לא יריצו מועמד מטעמם לנשיאות - מועמדים עצמאיים שהיו חברים בתנועה, כמו עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, שהיה חבר בלשכת המדריך הכללי, אך התפטר ממנה כדי שיוכל להתחרות על משרת הנשיא – כן ירוצו לנשיאות. יצוין כי פעילי אח"ס שהצטרפו לקמפיין תמיכה באבו אל-פתוח או השתתפו בארוחת סיום צום הרמדאן שערך, נחקרו, וחלקם אף הושעו מהתנועה.[14] כמו כן ירוצו לנשיאות מועמדים המקורבים לאח"ס, כמו חאזם אבו אסמאעיל, שהתמודד בבחירות לפרלמנט ב-2005 מטעם האח"ס; ועבדאללה אל-אשעל, הכותב באופן קבוע באתר האינטרנט של התנועה, שהעריך כי האח"ס יתמכו בו משום שהוא קרוב לאידיאולוגיה של התנועה.[15]

 

ד.        מפלגות שהתפצלו מהאח"ס ירוצו בנפרד - ייתכן שאנשי אח"ס לשעבר ייכנסו לפרלמנט דרך מפלגות שהתפצלו ממנה. מפלגת אל-וסט שהתפצלה מתנועת האח"ס ב-1996 ולא קיבלה אז את אישור ועדת המפלגות, זכתה להכרה לאחר המהפכה, ומשכה אליה רבים מחברי האח"ס.[16] לאחרונה התפצלו מתנועת האח"ס ארבע מפלגות חדשות, מרביתן הוקמו בידי הדור הצעיר של התנועה המתנגד לגוורדיה הוותיקה:[17]  

·         "אל-תיאר אל-מסרי" – מפלגה שנוסדה ע"י כמה צעירים החברים בקואליציית צעירי המהפכה ביניהם: אסלאם לוטפי, מוחמד אל-קסאס ומוחמד אל-עבאס. מקימיה סירבו להצטרף למפלגת החירות והצדק בטענה כי זו אינה מספיק עצמאית מתנועת האח"ס. המפלגה מגדירה את עצמה כמפלגה אזרחית ודמוקרטית בעלת עקרונות וערכים דתיים, הדוגלת בחיזוק הישגי המהפכה ובהעצמת קבוצות חלשות פוליטיות וחברתיות.[18] חלק מצעירי האח"ס שהצטרפו למפלגה זו נחקרו, הושעו ואף הודחו מהתנועה.[19]

·        "אל-ריאדה" – מפלגה שנוסדה ע"י ח'אלד דאוד. המפלגה התאחדה לאחרונה עם מפלגת "מסר אל-מסתקבל", במטרה לייצג, לדברי מנהיגיה, את הליברלים האסלאמיים.[20]

·         "אל-אסלאח ואל-תנמיה" – מפלגת צעירים בראשות חבר הפרלמנט לשעבר, אנור עצמת אל-סאדאת. המפלגה דוגלת בריבונות החוק, בחופש דת, בצדק חברתי ובעצמאות מוסדות המשפט, הדת והחינוך.[21]

·         "אל-נהדה" – מפלגה חדשה מיסודם של בכירים שפרשו מתנועת האח"ס, עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח ואבראהים אל-זעפראני. בהמשך הצטרף למפלגה ד"ר מוחמד חביב, סגן המדריך הכללי של האח"ס לשעבר, שייתכן שישמש כסגן יו"ר המפלגה.[22] אל-נהדה רואה בדת את המרכיב העיקרי והחשוב ביותר באישיות המצרית ומאמינה כי כל ניסיון לתקומת המדינה תוך הדרת הדת, נועד לכישלון.[23]

הוויכוח על העקרונות המנחים לחוקה

מגמותיהן הפוליטיות של תנועת האח"ס ומפלגתה עולות מכמה מסמכים. האח"ס התנגדו לניסוח עקרונות מנחים לחוקה הבאה בידי הממשלה לפני הבחירות לפרלמנט. הם מקווים להיות, לאחר הבחירות, שותפים מרכזיים בניסוח החוקה החדשה ואינם מעוניינים שאחרים יגבילו את חופש הפעולה שלהם בתחום זה, ולכן התנגדו למסמך עקרונות החוקה של סגן רה"מ, עלי אל-סלמי. האח"ס חתמו על "מסמך אל-אזהר" – מסמך בו שרטט שיח' אל-אזהר קווים כלליים למעמדה הדת במצרים שלאחר מובארכ. המסמך יוצא נגד שלטון אנשי דת במצרים, ותומך בהגדרת האסלאם כדת המדינה והשריעה האסלאמית כמקור החקיקה הראשי, ככתוב בסעיף 2 בחוקה, ואולם תוך מתן זכות ללא מוסלמים להישפט ע"פ הלכותיהם בענייני המעמד האישי. יצוין כי מנהיג האח"ס ביקש מהמופתי של התנועה, ד"ר עבד אל-רחמן אל-בר, לכתוב מאמר מפורט המתייחס לתוכנה של מסמך אל-אזהר, אך זה טרם פורסם.

 

בנוסף, במסגרת "הברית הדמוקרטית למען מצרים", גיבשו האח"ס מסמך כבסיס לחוקה עתידית. כמו מסמך אל-אזהר, דבק גם מסמך האח"ס בסעיף השני של החוקה, לצד תוספת בדבר זכותם של לא-מוסלמים להישפט על פי הלכותיהם בענייני המעמד האישי. בנוסף, המסמך של הברית הדמוקרטית דוגל בחופש אמונה ופולחן, באחדות לאומית, בשוויון בין כל האזרחים ללא הבדל דת, מוצא או מין ובאי אפליה. בניגוד למצע המפלגה המביע התנגדות רק להקמת מפלגות צבאיות, מסמך זה מתנגד גם להקמת מפלגות דתיות וסקטוריאליות.

 

בדומה למצע מפלגת האח"ס, מסמך הברית הדמוקרטית דוגל בכיבוד זכויות אדם בהתאם לאמנות בינ"ל, באופן שאינו סותר את עקרונות השריעה האסלאמית. המסמך מגדיר את המעגל הערבי-אסלאמי-אפריקאי כמעגל הראשי של מדיניות החוץ המצרית ואת בעיות השחרור בפלסטין ובעיראק כעמודי התווך שלה. המסמך תומך בדיאלוג אסטרטגי עם איראן ותורכיה על עתיד האזור, סעיף שאינו מופיע במצע מפלגת האח"ס, וגם דוגל בעיון מחדש בהסכמים ובהסדרים עם ישראל "על בסיס כך שאין שלום אמיתי ושהתוקפנות והפרת הזכות להגדרה עצמית [מצד ישראל] תימשך."[24]

 

עיון במצע מפלגת האח"ס

מצעה של מפלגת החירות והצדק כפי שפורסם באתר האינטרנט של המפלגה,[25] זהה לטיוטת המצע שפורסמה כבר ב-2007, למעט שינויים שנעשו באותם סעיפים שהיו מושא לויכוח בין חברי התנועה, וגררו ביקורת ציבורית כלפי האח"ס לפני כארבע שנים וטענות כי מצעם מלמד על כוונה להקים במצרים מדינה דתית.[26] בסעיפים אלה, בחרו האח"ס בניסוח מתון יותר במצע המחודש או בשתיקה בעניינם, כדי למנוע ביקורת אפשרית מצד מתנגדיהם. יצוין כי פרסום המצע באתר מפלגת האח"ס לא לווה בהכרזה רשמית ופומבית של האח"ס על המצע, וייתכן שבהמשך תפרסם המפלגה מצע אחר.

 

השריעה האסלאמית – מקור הסמכות של המפלגה

ע"פ המצע (עמ' 5-9), מפלגת האח"ס מגדירה את עצמה כמפלגה ש"מקור הסמכות שלה הוא השריעה האסלאמית שרוב העם המצרי מאמין בה." עקרונות השריעה האסלאמית, ע"פ המצע, הם המקור הראשי לחקיקה, תוך הבטחת זכותם של לא-מוסלמים להישפט על פי הלכותיהם בענייני הדת הייחודיים להם בנושאי אמונה, פולחן והמעמד האישי, כאשר דיניהם שונים מדיני השריעה האסלאמית. בשאר תחומי החיים, יישפטו הלא-מוסלמים על פי עקרונות הצדק והשוויון של ההלכה המוסלמית. המצע קובע כי כוונותיה של השריעה הן שצריכות להנחות את סדרי העדיפויות, הגדרת היעדים, המדיניות והאסטרטגיות והן הבסיס של ערכי התרבות של המוסלמי ושל הלא-מוסלמי.

 

בהתאם לכך, מפלגת האח"ס דוגלת בעקרונות הבאים שמקורם, לטענתה, בשריעה: אחדות לאומית; חופש אמונה; חופש פולחן; שוויון זכויות וחובות; כיבוד זכויות אדם; ואימוץ השורא ככלי דמוקרטי בפעילות הפוליטית ובחיי הפרט, המשפחה והחברה. המצע מדגיש כי המפלגה פתוחה בפני כל אזרחי מצרים, ללא אבחנה על בסיס אמונה, מין, גיל, משלח יד או מעמד. מפלגת האח"ס שואפת לחולל רפורמה כוללת בכל תחומי החיים – פוליטית, חוקתית ומוסרית – וכן "להפיץ ולהעמיק את המשמעויות האמיתיות של עקרונות השריעה האסלאמית, את אמות המוסר שלה ואת ערכיה, המקובלים גם על יתר הדתות המונותיאיסטיות, כדרך חיים עבור הפרט והחברה." (עמ' 9)

 

מצע המפלגה מבהיר כי מקור הסמכות של השריעה האסלאמית יבוא לידי ביטוי בהשקפה בה ידגול הרוב בפרלמנט הנבחר המייצג את הסכמת האומה. בהשוואה לסעיף זה בטיוטת המצע מ-2007, במצע המעודכן הושמט המשפט העוסק בצורך להקים מחדש את "חֶבֶר גדולי העולמאא" כגוף שהנשיא והרשות המחוקקת מחויבים בקבלת עצתו בענייני ההלכה המוסלמית. המצע קובע (עמ' 75) בסעיף פנימי (ולא בראשיתו, כפי שהופיע בטיוטת המצע הקודמת) כי חבר גדולי העולמאא יוקם מחדש רק לשם הבהרת פסיקות שרעיות למוסדות, ושיח' אל-אזהר ייבחר מבין חברי גוף זה.

 

המצע (עמ' 15) מגדיר את המדינה האסלאמית כמדינה אזרחית מטבעה, במובן של מדינה שאיננה מדינה צבאית בהנהגת מנגנוני המשטרה או הצבא, ושאיננה מדינה דתית תיאוקרטית, במובן של מדינה בראשות אנשי הדת. כן נאמר כי באסלאם אין אנשי דת, אלא רק חכמי דת שאינם מוגנים מטעות ואין להם מונופול על פרשנות הדת ועל החקיקה. השליטים במדינה האסלאמית, ע"פ המצע, הם אזרחים נבחרים בהתאם לרצון העם. ההבדל העיקרי בין מדינה אסלאמית לשאר מדינות העולם הוא מקור הסמכות של השריעה האסלאמית המסדירה את תחומי החיים השונים של המוסלמים ושל שותפיהם הלא-מוסלמים למולדת.

 

אופי המשטר הפוליטי – פרלמנטארי, לא נשיאותי

מפלגת האח"ס דוגלת (עמ' 11) במשטר פרלמנטארי-חוקתי ורואה בו את המשטר הפוליטי המתאים ביותר לתנאים של המדינה. בראש המדינה יעמדו נשיא וראש ממשלה, אך בניגוד למה שהיה נהוג במצרים בעשורים האחרונים, מפלגת האח"ס רואה בנשיא סמל בלבד, ללא תפקיד שלטוני-ביצועי. מפלגת האח"ס רואה בממשלה מיופה כוח של האומה, שהיא מקור הסמכויות, הרשויות והשלטון. פירוש הדבר הוא שהאומה רשאית לבחור את מנהיגיה ואת נציגיה בשלטון, לדרוש מהם דין וחשבון על פעילותם ולהדיחם במקרה של תפקוד לקוי. המפלגה דוגלת בהפרדה גמישה בין הרשויות, תוך שת"פ ואיזון בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת, כאשר הממשלה אחראית בפני הפרלמנט.

 

ע"פ מצע מפלגת האח"ס (עמ' 14), העיקרון הדמוקרטי צריך להנחות את כל תחומי החיים במדינה, מהפוליטיקה והמוסדות ועד להתנהגות הפרט ביחסיו החברתיים. המצע מזהה את הדמוקרטיה עם עקרון השורא המקובל באסלאם, ומפרשו כזכות העם לקבוע את גורלו. המצע מבהיר כי האסלאם לא הגדיר צורה מסוימת של שורא, ולכן יש לאמץ את הצורה הטובה ביותר שפתחה האנושות – היא הדמוקרטיה. המצע דוגל (עמ' 17) בפלורליזם מפלגתי, למעט מפלגות צבאיות או מפלגות בעלות מצע פוליטי המקדם אפליה בין האזרחים. מפלגת האח"ס מעודדת במצעה גם קיומה של חברה אזרחית פעילה בשת"פ עם המדינה.

 

מדיניות חוץ: לעיין מחדש בהסכמים הבינ"ל שמצרים חתומה עליהם

ע"פ המצע (עמ' 21-22), מפלגת האח"ס תשאף ליחסי שלום עם מדינות ועמים אחרים ועם מוסדות המשטר הבינ"ל, על בסיס של כבוד הדדי, יחסים בין שווים ואחווה אנושית המעוגנים בשריעה. מפלגת האח"ס תכבד הסכמים בינ"ל של זכויות אדם, כל עוד הם אינם סותרים את השריעה האסלאמית. סכסוכים ייושבו וייפתרו ע"פ העקרונות המקובלים בקהילה הבינ"ל, העולים בקנה אחד עם עקרונות השריעה האסלאמית. המצע קורא לרפורמה במוסד האו"ם ולביטול זכות הווטו, לטובת ניטראליות ואיזון בין אינטרסים מנוגדים.

 

ברמז להסכם השלום עם ישראל, קובע המצע (עמ' 22) כי הסכמים בין מדינות חייבים להיות מקובלים על העם, ולהלום את עקרונות הצדק ואת האינטרסים של בעליהם. כיבוד ההסכמים הללו מותנה במחויבות של בעליהם ליישומם המדויק, כפי שמקובל ביחסים הבינ"ל. "על כן, המפלגה רואה כהכרח לעיין מחדש ברבים מההסכמים שנחתמו בתחומים שונים תחת המשטר הקודם."

 

המצע החדש מתייחס ביתר תקיפות לישראל בהשוואה לטיוטת המצע הקודם, בהתאם להלך הרוח ברחוב המצרי לאחר המהפכה. הוא מגדיר (עמ' 24) את הבעיה הפלסטינית כ"בעיה החמורה ביותר מבחינת הביטחון הלאומי המצרי", משום ש"הישות הציונית היא ישות גזענית, מתנחלת, מתפשטת ותוקפנית, בעלת נשק להשמדה המונית, שגרמה למלחמות רבות באזור, השפיעה על המצב הגיאוגרפי, הפוליטי, החברתי והכלכלי והכשילה את תכניות הפיתוח. היא הניסה עם מביתו, בנוסף להשתלטותה על המקומות הקדושים האסלאמיים והנוצריים בפלסטין. על כן, המפלגה רואה צורך לעשות את מרב המאמצים לפתרון בעיה זו ולהבטחת זכויות הפלסטינים להגדרה עצמית, לשיבת הפליטים לבתיהם, להקמת מדינתם שבירתה ירושלים, להשבת כל המקומות הקדושים המוסלמיים והנוצריים בפלסטין ולפירוז המזה"ת כולו מנשק להשמדה המונית..."

 

ע"פ המצע, המפלגה תחתור להשבת תפקידה המוביל של מצרים במעגל הערבי, האסלאמי והאפריקאי ובעולם בכלל. האחדות הערבית והאסלאמית היא תנאי לביטחון הלאומי שיש לשאוף לה באופן מלומד והדרגתי, ע"פ רצון העמים. בין היעדים המוגדרים במצע (עמ' 42), הקמת גשר יבשתי בין מצרים לסעודיה והסרת מחסומי המכס והאשרות בין מדינות ערב. המצע דוחה (עמ' 54) מדיניות של סיוע חיצוני מותנה ודוגל בהישענות עצמית ובשותפות כלכלית.

 

הושמטו סעיפים שנויים במחלוקת לגבי מעמד נשים וקופטים

במצע הקודם מובטחת העצמת האישה בכל זכויותיה, מבלי שזה יסתור את הערכים הבסיסיים של החברה ותוך איזון בין חובות האישה לזכויותיה. המצע החדש מוסיף (עמ' 16) שלכל אדם הזכות להתמודד, למלא משרות, להצטרף לארגונים פוליטיים, ללמוד ולעבוד, תוך שמירה על הערכים הבסיסיים של החברה. המצע מגדיר (עמ' 65) את זכותה של אישה נשואה לעבוד בתחומי החיים הפוליטיים, התרבותיים, החברתיים והכלכליים, "מבלי להפר את זכות המשפחה ואת הוראות השריעה האסלאמית." בהשוואה לנוסח הקודם, הושמט במצע החדש הניסוח שלפיו (עמ' 103) "אין להטיל את חובותיו של נשיא המדינה, כמו אחריות ההנהגה והפיקוד על הצבא - על נשים, משום שהן מנוגדות לטבעה [של האישה] וליתר תפקידיה החברתיים וההומניטאריים..."

 

טיוטת המצע הקודמת קבעה כי לא-מוסלמים אינם כשרים למשרת נשיא המדינה (עמ' 15): "במדינה משרות דתיות בסיסיות שבאחריותן נתונה ההגנה על הדת... משרות דתיות אלה הן משרת נשיא המדינה או ראש הממשלה, בהתאם למשטר הפוליטי הקיים [במדינה]. לפיכך, אנו סבורים כי חובותיו של נשיא המדינה או ראש הממשלה, על פי המשטר הפוליטי הקיים, מנוגדות לאמונתו של הלא מוסלמי. לכן הלא מוסלמי פטור ממשימה זו, על פי השריעה האסלאמית, שאינה מחייבת את הלא מוסלמי בחובות המנוגדות לאמונתו..." סעיף זה הוסר מהמצע החדש, והוא אינו עונה בבירור לשאלת זכויותיו של קופטי למלא משרות ציבוריות.

 

בנוסף, בעוד שטיוטת המצע הקודם קבעה כי "כל הפעילויות בתחומי התיירות צריכות לעלות בקנה אחד עם עקרונות האסלאם, ערכיו ודיניו," וכי "על התייר להכיר מראש את גבולות החוקים האסלאמיים, ולא לעבור עליהם בפומבי בעת שהותו [במצרים]...", המצע החדש של מפלגת האח"ס (עמ' 41) מכיר בחשיבותה של התיירות כמקור הכנסה לאומי וכמקור פרנסה של מאות אלפים במצרים, ועל כן הושמטה בו חובת התיירים לכבד את חוקי האסלאם.

 

האח"ס היו מודעים לביקורת על סעיפים אלה לאחר פרסום טיוטת המצע ב-2007, ולציפייה בקהילה הבינ"ל להכרעת התנועה בסעיפים אלה בנוסח הסופי של המצע. השמטת הסעיפים השנויים במחלוקת ממצע מפלגת האח"ס בעניין תפקידו של חבר גדולי העולמאא, מעמדם של נשים וקופטים והצורך לחייב תיירים לכבד את חוקי האסלאם, מעידה על התמתנות אידיאולוגית, הצהרתית לכל הפחות. ייתכן ששינוי זה הוא טקטי בלבד, במטרה להדוף ביקורת אפשרית כלפי האח"ס מבית ומחוץ, לשוות לאח"ס דימוי של מפלגה סובלנית, מודרנית ומתונה וליצור לה בסיס תמיכה רחב ככל האפשר בבחירות.

 

 

* ל. עזורי חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי



[1] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 16.9.2011; אל-אהראם (מצרים), 17.10.2011

[2] האינטלקטואל המצרי, מאמון פנדי, טען כי כבר בתחילת המהפכה, בראשית פברואר 2011, נרקמה עסקה לשיתוף האח"ס    בשלטון, בניצוחו של ראש המודכ"ל המצרי לשעבר, עמר סלימאן. לדבריו, המועצה הצבאית רוצה להבטיח את ניצחון האח"ס בבחירות, תמורת הנצחת מעמדו העליון של הצבא בחוקה, בדומה לדגם התורכי. אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.7.2011

[3] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 7.7.2011; רוז אל-יוסף (מצרים), 14.4.2011

[4] על מסמך אל-אזהר ועל עמדת האח"ס ביחס אליו, ראה דו"ח ממרי

[5] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.10.2011

[6] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.10.2011

[7] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 24.10.2011

[8] אל-אהראם (מצרים), 4.9.2011

[9] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.10.2011

[10] אל-אהראם (מצרים), 4.9.2011; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 10.10.2011

[11] אל-אהראם (מצרים), 9.10.2011

[12] אל-שורוק (מצרים), 14.10.2011

[13] על תוצאות הבחירות לפרלמנט 2010 ועל מקומם של האח"ס בהן, ראו דו"ח ממרי

[14] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.5.2011 , 20.9.2011

[15] אל-ופד (מצרים), 22.3.2011

[16] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 2.4.2011

[17] על מחאת הדור הצעיר של תנועת האח"ס כנגד מנהיגיה, ראו דו"ח ממרי

[18] אל-אהראם (מצרים), 22.6.2011, אל-מצרי אל-יום, 23.6.2011

[19] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 1.8.2011

[20] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.9.2011

[21] http://www.rdpegypt.org/; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 26.6.2011

[22] אל-דוסתור (מצרים), 13.7.2011

[23] http://www.facebook.com/NahdaParty; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.7.2011

[24] אל-ופד (מצרים), 1.8.2011

[26] על טיוטת המצע של מפלגת האח"ס שפורסמה ב-2007 ועל הויכוח הפנימי והציבורי על ניסוחה, ראו דו"ח ממרי