מחריפה הביקורת נגד המועצה הצבאית במצרים
מאת נ. שמני*
עם חלוף החודשים מאז מהפכת ה-25 בינואר במצרים, הולכת המועצה הצבאית ומאבדת את האהדה לה זכתה בתחילה, כאשר רוב העם המצרי התלכד סביבה בהאמינו שהיא תומכת במהפכה ואף תגן עליה. עם הזמן, החלו להישמע במצרים יותר ויותר ביקורות על כך שהמועצה הצבאית אינה מיישמת את מטרות המהפכה והיא מייצגת בפועל את המשטר הקודם שנגדו התקוממה המהפכה. ב-8 ביולי 2011 התחוללו הפגנות המוניות בהן קראו המפגינים לצאת "למהפכה שנייה" נגד המועצה הצבאית, מה שהיווה נקודת מפנה חשובה ביחסים בין העם לבין המועצה הצבאית.[1] סערה ציבורית אחרת התעוררה סביב מינוי מושלי מחוזות חדשים במצרים מקרב הצבא והמשטר הקודם.[2]
הביקורת בתקופה האחרונה נסובה בעיקר סביב הטענה שהצבא מייצג את המשטר הקודם ונוקט בשיטותיו באמצעות החלה מחדש של חוקי החירום, שפיטת אזרחים בבדי דין צבאיים, והתמהמהות בהעברת השלטון לידיים אזרחיות. נראה כי העם המצרי התחיל להבין שהממסד הצבאי, האוחז בשלטון במדינה מאז שנת 1952, לא יוותר על כוחו הפוליטי ועל עוצמתו הכלכלית ולא יהיה מנוס מהתקוממות נוספת נגדו.[3] מפלגות שונות נערכות להפגנת מיליון ב-7.10.2011 שתקרא למועצה הצבאית להיענות לדרישות השונות של המפלגות, ולא - להתפטר, כדי להקים במקומה מועצה נשיאותית אזרחית שתנהל את ענייני המדינה באופן זמני.[4]
הצבא הוא חלק מהמשטר הקודם ומעולם לא היה חלק מן המהפכה
אחת הטענות שנשמעו כבר בעבר נגד הצבא הייתה שהיא אינה מייצגת את המהפכה אלא את המשטר הקודם במצרים. הסופר המצרי עלאא אל-אסואני כתב כי המועצה הצבאית לא עשתה שום צעדים ממשיים להגנה על המהפכה[5]: "עלינו לזכור שהמהפכה המצרית לא קיבלה לידיה את השלטון, ולכן היא אינה אחראית על מה שקורה. האחראית היחידה היא המועצה הצבאית שממלאת את מקומו של נשיא הרפובליקה ושל הפרלמנט גם יחד בתקופת המעבר. המצרים התקוממו נגד חוסני מובארכ והפילו אותו, וכאשר ירד הצבא לרחובות המתקוממים חגגו את ניצחונם ופרשו לבתיהם, בהאמינם שהמועצה הצבאית תהיה סוכנת של המהפכה ותגשים את כל מטרותיה. היה כאן חוסר הבנה אמיתי [של המציאות].
טעינו בכך שלא הבנו שהתפקיד הלאומי העצום של הצבא המצרי הוא דבר אחד, בעוד שהתפקיד הפוליטי של המועצה הצבאית הוא דבר אחר. המועצה הצבאית לא הייתה מהפכנית או אופוזיציונרית למשטר מובארכ ולו ליום אחד. היא פשוט הייתה חלק ממנו. המהפכה החשיבה את סילוקו של חוסני מובארכ כצעד עצום, אך זוהי רק ההתחלה של העקירה מן השורש של משטר מובארכ. ואילו המועצה הצבאית החשיבה את התפטרותו של מובארכ כצעד שאין מנוס מלקבלו, כדי להציל את המשטר הישן. אנו מעריכים את החלטת המועצה הצבאית לא לסייע לדיקטאטור נגד רצון העם, אך המועצה הצבאית לא עשתה שום צעדים ממשיים במטרה להגן על המהפכה. הגנרלים של המועצה הצבאית, עד ליום אחד בלבד לפני המהפכה, ראו במשטר הישן את מהות המדינה המצרית, ולכן הם לא יכולים להשתתף בהרס המשטר שאיתו הם היו מתואמים ולמעשה היו חלק ממנו.
המועצה הצבאית אינה מסוגלת לעקור את המשטר הישן
על אף התבטאויותיה הדיפלומטיות המהודרות, ברור שהמועצה הצבאית לא מסכימה עם המהפכה ועם השקפתה ביחס לשינוי [הנחוץ]. משפטו של מובארכ ושל סמלי השחיתות החל בגלל לחצים עממיים סוחפים שהמועצה לא הייתה יכולה להתנגד להם. אך לאחר מכן היא סירבה להיענות לשינוי וחברי המועצה אף החלו בהדרגה למאוס בדרישות הלגיטימיות של המהפכה... ולדכא את המצרים באמצעות המשטרה הצבאית והמשפטים הצבאיים. הפשעים של אנשי המשטרה הצבאית [היו]: חילול כבודן של המפגינות בטענה כי רוצים לגלות את הבתולות שבהן, עינויים של המפגינים והתרת דמם, ושפיטתם של 12 אלף [אזרחים] מצרים בבתי דין צבאיים. כל האסונות האלה מוכיחים כי השקפתה של המועצה הצבאית לגבי המהפכה לעולם לא תהיה כפי שנאמר בהודעותיה הראשונות. חלק מהגנרלים במועצה הצבאית אף האשימו קבוצה של אזרחים אצילים בשיתוף פעולה [עם גורמים חיצונים עוינים], מבלי שהוכיחו את האשמותיהם הכוזבות.
דבקותה של המועצה הצבאית במשטר הקודם היא הסיבה האמיתית לכל הבעיות שאנו סובלים מהן: במקום לכתוב חוקה חדשה, המועצה הצבאית הסתפקה בתיקון כמה סעיפים בחוקה הישנה ולאחר מכן ערכה משאל עם על התיקונים. כעבור זמן קצר היא הפכה לאויב של תוצאת משאל העם והכריזה על חוקה זמנית בת 63 סעיפים, ובכך כפתה על המצרים את צורת המשטר הפוליטי הישן בלא להיוועץ בהם..
עתה קיים במצרים משבר בין שני צדדים: מהפכה עצומה שרוצה להרוס את המשטר הישן כדי לבנות מדינה חדשה, [ומולה] מועצה צבאית שמתנגדת לשינוי בכל כוחה. מה ניתן לעשות? הפתרון יתגלם באיחוד כוחות המהפכה ובדרישה מן המועצה הצבאית לבטל את חוק החירום ולהפסיק לשפוט אזרחים בבתי משפט צבאיים ובכל משפטי החירום. יש [לדרוש] את יישומו של חוק הבגידה במטרה למנוע משארי המשטר הישן להשחית את הפרלמנט הבא[6]. לאחר מכן על המועצה הצבאית למהר לקיים בחירות שיעבירו את השלטון לידי ממשלה אזרחית. אם המועצה הצבאית תסרב לבצע את הדרישות הלגיטימיות האלה, אזי המהפכה המצרית תצטרך להיערך לקראת סבב [מחאה] חדש, שאליו היא מוכנה להיכנס, והיא תנצח בו בעזרת אללה כפי שניצחה כבר קודם..."
ביקורת על החלה מחדש של חוקי החירום ושפיטת אזרחים בבתי דין צבאיים
הביקורת הקשה ביותר שהחלה להישמע לאחרונה נגד המועצה הצבאית, היא הביקורת על ההחלה מחדש של חוקי החירום בעקבות תקיפת השגרירות הישראלית בקהיר ומבנים של משרד הפנים באל-גיזה ב-9.9.2011. ביטול חוקי החירום היה אחת מהדרישות העיקריות של המהפכה ולכן עד לאחרונה המועצה הצבאית לא השתמשה בהם. נציגי התנועות והמפלגות השונות במצרים ולצדם המועמדים לנשיאות תקפו את החלטת המשטר לשוב ולהשתמש בחוקי החירום וטענו כי זו חזרה לעידן מובארכ.
מהפכת הזעם המצרית השלישית, ה-30.9 –
שביתה ללא הגבלת זמן להפלת השלטון הצבאי
ד"ר מוחמד אל-בראדעי, מזכ"ל סבא"א לשעבר ואחד המועמדים לנשיאות במצרים, תהה בעמוד הטוויטר שלו: "מי נתן למועצה הצבאית את הסמכות להפעיל את חוקי החירום ואת הסמכות [לערוך] משפטים צבאיים?"[7]. חאזם אבו אסמאעיל, מטיף אסלאמיסט ואחד המועמדים לנשיאות מצרים, טען כי המועצה הצבאית עומדת מאחורי האירועים [בשגרירות] במטרה להאריך את שלטונה על מצרים לשנים רבות. לדבריו, המערכה הבאה תהיה בין העם לבין המועצה הצבאית שתכננה את האירועים כך שייטיבו עם ישראל.[8] יצוין כי המחאה נגד החלת חוקי החירום כללה גם הפגנה גדולה ב-16.9.2011 בכיכר תחריר. הפגנה נוספת בנושא, שכותרתה "מהפכת הזעם המצרית השלישית", התקיימה ב-30.9.2011.[9]
נאצר עראק, בעל טור ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע, כתב[10]: "פעם נוספת אלו שבשלטון כעת מוכיחים כי אינם מצליחים לכוון את המדינה אל בניית חברה של חירות, צדק, דמוקרטיה ויופי. החלטתם הספציפית, להפעיל את חוק החירום, שהוא החוק בעל המוניטין הגרוע ביותר בהיסטוריה של מצרים, מעידה, למרבה הצער, על חוסר יכולתם להתמודד עם הבעיות החוסמות את דרכה של המהפכה המצרית הנפלאה...
מי שפונה לשימוש בחוק החירום מוכיח, מבלי דעת, שהוא נכשל כישלון חרוץ בניהול המדינה באמצעות החוקים הרגילים. אלה חוקים שמספיקים כדי לתת לרשויות [את האפשרות] להשליט ביטחון ולשפוט את העוברים על החוק. כישלון מתמשך זה דוחף אותנו לחזור על הקריאה הנהדרת כלפי מי ששולט בנו כעת, [קריאה] שאותה הטיחו המפגינים בתחריר בפניו של מובארכ והיא – לך!"
עמאד עריאן, בעל טור ביומון המצרי אל-אהראם, כתב[11]: "מה שמצער בעניין הפעלת [מצב] החירום וחוקיו בימים האחרונים הוא שמדובר בצעד המנוגד לחלוטין לכל ההתחייבויות הקודמות [שהבטיחו] להסיר את [מצב] החירום לפני הבחירות הבאות כערובה להגינותן וכביטוי של עיקרון החירות הפוליטית. [מצב החירום] מעניק למשרד הפנים ולמנגנוני הביטחון תפקיד חדש של ניהול ענייני המדינה ללא כל זכות, וזו בושה חדשה שמתווספת לדאגותיה הגדולות יותר [של המדינה]. שפתה של [המועצה] והפעלת [מצב] החירום והרכבו זהים לשפה ולתירוצים בהם השתמשו מפלגות המפל"ד במשך 30 שנה כדי לקדש חוקים בעלי מוניטין רע.
החוקים המצריים כוללים סעיפים באמצעותם אפשר להתמודד עם הבריונות, עם הסחר בסמים ועם כל צורות הרשלנות, אובדן השליטה והסטייה, ללא צורך להפעיל את [מצב] החירום. כל מה שאנו זקוקים לו כעת הוא הפעלת כוחות הביטחון והגופים המשטרתיים, שהרי אין זה סוד שמצרים סובלת מהזנחה של בטחון [הפנים] יותר משהיא עומדת בפני אנרכיה.עלינו לזכור שהחמרת העונשים בעבר לא הניבה תוצאות חיוביות..."
ביקורת על התארכותה של תקופת המעבר ודחיית מועד הבחירות
הגדרת מועד הבחירות לפרלמנט והבחירות לנשיאות העסיקה את הציבור המצרי מהרגע הראשון שבו הועבר השלטון לידיה של המועצה הצבאית. בתחילה הייתה זו תנועת האחים המוסלמים, שהייתה התנועה העיקרית שצידדה בקיום הבחירות במועד קרוב ככל האפשר, בעוד שמפלגות אחרות תמכו בדחיית הבחירות כדי שיהיה להן זמן ממושך יותר להתארגן. לאחרונה גובר חששם של רבים מכך שהמועצה הצבאית תאריך את תקופה המעבר מעל לנדרש ולכן החלו הכוחות השונים במצרים, כולל המועמדים לנשיאות, להתאחד סביב הדרישה לקיים את הבחירות במועדן.[12]
המועמד לנשיאות חאזם אבו אסמאעיל מתח ביקורת קשה נגד התארכותה של תקופת המעבר שהייתה אמורה להסתיים בסוף חודש ספטמבר ואמר בכנס שנערך ב-26.9: "אתן שיקטעו את ידי לפני שאסכים למסמך המאפשר למועצה הצבאית להמשיך [לשלוט] עד סוף חדש אפריל. למועצה הצבאית יש 24 שעות בלבד, ע"פ מה שהיא עצמה התחייבה, ולנו יש רק דרישה אחת והיא: הכרזה של לו"ז ברור להעברת השלטון ולמועדי בחירות מוגדרים למועצת העם ומועצת השורא ולנשיאות. אינני יודע מה יכול לקרות אם הדבר לא ייעשה תוך 24 שעות... סבלנו במשך שבעה חודשים… ולא נקבל את הישארותה [של המועצה הצבאית] למשך שבעה חודשים נוספים".[13]
נאצר עראק, בעל טור ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע, כתב[14]: "שבעה חודשים מלאים עברו מאז הצליחה המהפכה להפיל את ראש המשטר ואת פמלייתו המושחתת. על אף זאת, אלה שאכלו מפרי השלטון וניהלו מאז את המדינה בדרכם המעוותת ובהחלטותיהם ההססניות, דחו את הרעיונות הנכונים שהציעו כוחות פוליטיים רבים כדי לצלוח בבטחה ובמהירות את שלב המעבר. שבעה חודשים חלפו ואיננו יודעים עד לרגע זה מתי יהיה לנו פרלמנט נבחר, או נשיא נבחר. איננו יודעים אפילו האם המשטר הפוליטי שלנו יהיה נשיאותי או פרלמנטארי או משהו ביניהם.
אל לנו לשכוח שהמועצה הצבאית שהשלטון עבר אליה בערב ה-11.2 שחלף הודיעה שהיא תישאר בשלטון רק שישה חודשים. כלומר היא הייתה אמורה למסור את השלטון באוגוסט האחרון, וזה דבר שלא קרה... ולמרבה הצער אף אחד לא יודע גם עכשיו מתי ישובו אנשי הצבא לתפקידם [הצבאי] וימלאו את תפקידם המקודש בהגנת גבולות המולדת מפני האויבים, ומה רבים הם..."
יום לאחר ההפגנה הגדולה ב-30.9.2011 נפגשה המועצה הצבאית עם נציגי המפלגות השונות במטרה לנסות ולפתור את המשבר. הוחלט כי המועצה תשקול לבטל את חוקי החירום, תתקן את חוק הבחירות ותקיים את הבחירות לנשיאות רק בסוף שנת 2012 לאחר שתיכתב החוקה החדשה.[15]
בפגישה עם המועצה הצבאית השתתפה גם מפלגת האח"ס אשר הסכימה ללו"ז החדש שנקבע, וצובחי צאלח, בכיר בתנועה, אף אמר כי הנסיבות ברחוב המצרי תואמות את הישארותה של המועצה הצבאית בשלטון עד 2013.[16] אולם, כמה ימים לאחר הפגישה הצהירה מפלגת האח"ס כי היא מתנגדת להישארותה של המועצה הצבאית בשלטון עד לאחר כתיבת החוקה החדשה, והמועצה עלולה לאבד את מעמדה אם תתעקש למלא תפקיד פוליטי.[17] בהודעה שפרסמה תנועת האח"ס ב-5.10.2011 נכתב כי דחיית הבחירות לנשיאות מנוגדת להצהרותיה הקודמות של המועצה שהכחישו כי היא תישאר בשלטון עד שנת 2013. התנועה קראה לקיים את הבחירות לנשיאות מיד עם סיום הבחירות לפרלמנט והפצירה במועצה הצבאית לעמוד בהבטחותיה הקודמות, שאם לא כן המדינה תידרדר למצב שתוצאותיו בלתי רצויות. [18]
רבים התנגדו להתארכות הנוספת של תקופת המעבר, ביניהם עמר מוסא, מזכ"ל הליע"ר לשעבר ומועמד לנשיאות מצרים, שטען כי להארכה זו יהיו תוצאות שליליות כמו החמרת המצב הביטחוני והמתיחות הפוליטית ולכן תקופת המעבר צריכה להסתיים עד אמצע 2012.[19] מוחמד סלים אל-עוא, מועמד נוסף לנשיאות מצרים, אמר כי הוא מפסיק את קמפיין הבחירות שלו משום שאין תועלת בניהול קמפיינים כאשר הבחירות לנשיאות הן כה רחוקות. [20]
דרישה לקבוע עקרונות יסוד לחוקה החדשה
ויכוח אחר התעורר סביב תמיכתה של המועצה הצבאית בהחלטת הממשלה לנסח עקרונות יסוד לחוקה החדשה שעתידה להיכתב במצרים. האסלאמיסטים במצרים, ובייחוד תנועת האח"ס, התנגדו לקביעת עקרונות מנחים אלו אותם כינו עקרונות "על-חוקתיים", בטענה כי קביעת עקרונות מנחים שכאלה היא מסמכותו הבלעדית של הפרלמנט שייבחר. צובחי צאלח, בכיר באח"ס, אמר כי התנועה תילחם בכל ניסיון של המועצה הצבאית [לכפות] את העקרונות העל חוקתיים, כפי שהיא נלחמת בכיבוש הזר. הוא אף הדגיש כי המועצה היא [בגדר] שלטון זמני שאינו יכול לכפות עקרונות שכאלה על העם המצרי.[21]
קוטב אל-ערבי, הכותב באתר הרשמי של תנועת האח"ס טען כי ההחלטה לקבוע עקרונות על חוקתיים היא הטיה לצד הזרם הליברלי[22]: "אין כל הצדקה לפרסום מסמך עקרונות מנחים או על חוקתיים. אין גם הצדקה לקביעת עקרונות מנחים לבחירת חברי ועדת החוקה או לקביעת הגבלות כלשהן על בחירת נציגי הפרלמנט... למועצה הצבאית יש הזדמנות להצדיק מחדש את האשראי [המדיני] שנתן לה העם לאחר [שהאמון] בה נשחק בשל עמדותיה הבלתי ברורות כלפי נושא החוקה והזהות, ובעקבות שפיטתם של אזרחים בבתי דין צבאיים. המועצה תצדיק הזדמנות זאת אם היא תפרסם הודעה ברורה שתאשר מחדש כי היא מכבדת את בחירתו של העם, ואם היא תכחיש לחלוטין את הכוונה לפרסם מסמך עקרונות יסוד חוקתיים או אפילו מסמך לבחירת חברי הוועדה המייסדת [של החוקה].
עצתי למועצה [הצבאית] העליונה ולגדולי מפקדיה היא לנהוג באיזון כלפי הקבוצות והכוחות השונים של העם המצרי. אין זה הגיוני שהמועצה [הצבאית] תאזין רק לקולות של הכוחות הליברליים באמצעות עריכה של דיאלוגים ופגישות עם כמה מהמשכילים והכותבים, כאילו זהו הכוח היחיד שבין שורותיו יש כותבים ומשכילים, וכאילו בזרמים האחרים ובייחוד בזרם האסלאמי אין סוג כזה של אנשים... 60 שנות הדיכוי שעברו מנעו מהאליטה האסלאמית הזאת מלהופיע באמצעי התקשורת הרשמיים, ועד עכשיו האליטה הזו עדיין חשופה למצור של התקשורת במדינה ושל הכוחות הליברליים. היחס הבלתי צודק כלפי קבוצה זו גובר כאשר המועצה הצבאית מדירה אותה מפגישותיה הרבות עם כותבים ומשכילים..."
סוגיית עקרונות החוקה החלה להיפתר לאחרונה וזאת לאחר הפגישה שקיימה המועצה הצבאית עם נציגי המפלגות השונות, בה הוסכם על הכללת את העקרונות המנחים לחוקה והקריטריונים לבחירת חברי ועדת ניסוח החוקה בתוך אמנת כבוד, אשר לא תכיל בשום ואופן עקרונות על חוקתיים.[23]
*נ. שמני חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי
[1] ר' דו"ח ממרי : ההפגנות המצרים: "מהפכה שנייה" נגד המועצה הצבאית".
[3] ר' דו"ח ממרי: ההתקוממות במצרים: כרוניקה של כישלון ידוע מראש"
[4] אל-אהראם (מצרים), 25.9.11. ישנה דרישה לשנות את חוק הבחירות לפרלמנט כך שיגדל מספרן של הרשימות המתמודדות על חשבונם המועמדים העצמאיים, וזאת כדי להפחית את מספרם של מועמדים עצמאיים מקרב המפל"ד שפורקה. דרישות נוספות הן להפעיל את חוק הבגידה כנגד אנשי המפל"ד ולטהר את כל המוסדות הממשלתיים מהם.
[5] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 20.9.11
[6] חוק הבגידה במצרים מאפשר להעמיד לדין נאשמים בהשחתת החיים הפוליטיים. רבים במצרים הקוראים להפעיל חוק זה נגד אנשי המשטר הקודם כדי שלא יוכלו לחזור לפוליטיקה.
[7] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 26.9.2011
[8] אל-דוסתור (מצרים), 11.9.2011
[9] אל-אהראם; אל-מצרי אל-יום; אל-שורוק (מצרים), 13.9.2011. ר' דף פייסבוק בו תומכים יותר מ-15 אלף איש.
[10] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 20.9.2011
[11] אל-אהראם (מצרים), 21.9.2011
[12] אל-דוסתור (מצרים), 17.9.2011. יצוין כי בתחילה הבחירות היו אמורות להתקיים בספטמבר, אך הוחלט לקיים את הבחירות למועצת העם ולמועצת השורא בנפרד, כשהן מחולקות לשלושה שלבים, כאשר השלב הראשון יתחיל בסוף נובמבר2011. כל התהליך אמור להסתיים לקראת חודש מרץ 2012. לאחרונה הוחלט כי בחודש אפריל תוקם הוועדה לכתיבת החוקה החדשה אשר תפעל במשך חצי שנה ורק לאחר שתסיים את עבודתה יחלו הבחירות לנשיאות. לפיכך, מצרים תישאר ללא נשיא עוד כשנה לפחות.
[13] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 27.9.2011
[14] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 20.9.2011
[15] אל-אהראם (מצרים), 2.10.2011
[16] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 2.10.2011
[17] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 4.10.2011
[18] www.ikhwanonline.com, 5.10.2011
[19] אל-אהראם (מצרים), 4.10.2011
[20] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.10.2011
[21] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 26.9.2011
[22] www.ikhwanonline.com18.8.2011,
[23] אל-שורוק (מצרים), 3.10.2011